דעות 47

סיוון תש"ע

יוני 2010

בקובץ המצורף

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/115/049.html?hp=1&cat=468

למרות הכשרתו הרבנית, ד"ר אריאל פיקאר משוכנע שרב לא חייב לחוות דעה בכל מצב ולעיתים עליו לדרוש מהפונים לקבל החלטה בצורה עצמאית

בעקבות דו"ח מבקר המדינה על התנהלותם של רבני שכונות אומרים רבני צהר: לא כל מי שבידו הסמכה לרבנות ראוי לשמש רב שכונה. יש לגבש נהלים ומבחנים להתאמה בין רבנים לקהילה. יש להפסיק את "ההצנחות הפוליטיות" ועל תושבי השכונה לבחור את רבם.

http://www.datili.co.il/index.php?id=41738 

בעקבות דו"ח מבקר המדינה על התנהלותם הלקויה של כמה רבני שכונות קוראים רבני "צהר" להגדיר במדוייק את סמכויותיהם של רבני השכונות, לקבוע קריטריונים למינויים, כולל מבחנים פסיכולוגיים ואישיותיים, לתת משקל משמעותי לבחירת תושבי השכונה את רבם, להרחיב את איזורי הפעילות של רבני השכונות, לקבוע תקנים בכל ישוב ולהקפיד כי העסקתם תאושר רק על פי אמות מידה מפורטות.
 

 17/1/10

ההודעה התמוהה שהועברה לרב דרוקמן על הדחתו מתפקיד ראש מינהל הגיור מזמינה מחדש דיון אמיתי בשאלה מהו הגיל בו רב צריך לפרוש, אם בכלל.

אך לפני שנתחיל יש לומר בקול ברור כי מקרה זה אינו קשור לכלל.

 ישנם תפקידים בכירים ברמה הלאומית אשר ברור לכולם כי אין להם זמן קצוב ונשיא המדינה, יאריך ימים ושנים, יעיד על כך.

תפקיד ראש מערך הגיור הוא תפקיד שכזה. מעבר לעשייה הממשית יש בו היבט סמלי בעל חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה

ולפיכך לא היה כל מקום להדחתו. קל וחומר אם הליך ההדחה נעשה שלא בדרך ארץ ואני מאוד מקווה שלא על רקע אירועי ישיבת הר ברכה. 

ואולם, כל זה אינו דומה למצב השורר זה שנים רבות במערך הרבנות המקומית בישראל. רב עיר הינו, בפועל, תפקיד לכל החיים. משמע שלאחר שרב עיר נכנס לתפקיד, הוא יצא ממנו, ככל הנראה, רק על אלונקה.