חוברות 'עצה לדרך' - ערכי הציונות הדתית לדור הבא

הזמינו עכשיו את החוברת "אתה בחרתנו"- היחס לגוי. סדרת "עצ"ה לדרך".

נושאים: היחס לגוי
שמות מחברים: דוד בן זזון

 

 

 

 

בחירת הקב"ה בעם ישראל הינה אחת מאמונות היסוד של היהדות.

מהי משמעותה של בחירה זו? מהי המשמעות של להיות "עם סגולה"?
כיצד מתייחסת התורה לגויים, ומה צריך להיות היחס הראוי של אדם מישראל כלפי הנכרי הגר בארצנו?
על שאלות אלו ועוד מבקש הרב ד"ר דוד בן זזון לענות בחוברת זו,
המציגה התייחסות הלכתית מקורית לשאלת היחסים בין יהודים ונכרים במדינת ישראל.
זאת מתוך מחויבות לתורה ולערכי המוסר, והעצמת דמותו של האדם הנברא בצלם א"הים.

הרב ד"ר דוד בן זזון מכהן כראש מכינת גרעין יונתן בקיבוץ עלומים וכמחנך בבית הספר התיכון הימלפרב בירושלים. בעבר שימש רב קיבוץ עין צורים. בעל תואר שלישי במחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון.

אייל ברגר, כותב המערכים, הוא בוגר ישיבת ההסדר "אהבת ישראל" בנתיבות, בעל תואר ראשון במחשבת ישראל ותורה שבעל פה ממכללת יעקב הרצוג, וכיום משמש כרכז גרעיני נחשון של בני עקיבא במחוז דן. 

 

בסוף החוברת מצורף מערך הדרכה המיועד לאנשי חינוך.

בהוצאת נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי

להזמנות: 03-6072739 (השאירו הודעה), או בדוא"ל: neemaney@toravoda.org.il , או ע"י שליחת המחאה.

 

מחיר:

1. במתנה ללא תשלום- לכל מחדש חברות! החברות בתנועה גם כוללת מנוי על "דעות" ועדכון שוטף על הנעשה התנועה.

חברות רגילה/מנוי - 180 ש"ח לשנה. חברות לצעירים (עד גיל 30) 60 ₪ לשנה.


2. עלות חוברת אחת: 20 ₪ (כולל משלוח), 15 ₪ לצעירים (כולל משלוח).

 

3. 10 חוברות במחיר מיוחד: 120 ₪. קנו והפיצו לצעירים בשכונתכם!
(אפשרות לקנייה מרוכזת למוסדות).

 

הערה: עלות החוברות הקודמות ("אתחלתא דתקווה", "חירות, סמכות ואחריות" ו"חברה שלמה") הנה זהה.  בהזמנה ציינו את הרכב ה"חבילה" שתרצו.

 

למען תשכיל

שמות מחברים: דר חנה פרידמן

 

מסלול הלימודים של צעירים דתיים מְזַמֵן לא-פעם אחת התלבטויות משמעותיות הקשורות ליחס שבין לימודי הקודש ולימודי החול.

האם חובת לימוד תורה מבטלת כל עיסוק בתחומי דעת אחרים?

כיצד מתיישב העיסוק בלימודי חול עם גזרות כמו איסור לימוד חכמה יוונית, או עיון בספרים חיצוניים?

מהו מקומם של עולמות הידע הללו בתפיסת העולם הדתית?

בחוברת זו יש דיון ביחס העולם הדתי ללימודי חול, מהזוויות ההלכתית, ההיסטורית, והמחשבתית.

למען תשכיל

על החוברת בתקשורת

נושאים: היחס לגוי

 התשובה לתורת המלך: גוי ויהודי שווים בטבעם

מחברי "תורת המלך" לא יועמדו לדין, אך בציבור הדתי ממשיכים להילחם ברעיונות הקיצוניים של הספר. חוברת שתפורסם בקרוב מציעה תפיסה דתית הפוכה: "אין להשפיל אדם בגלל הדם הזורם בעורקיו, ההבדל בין ישראל לעמים לא תורשתי"
קובי נחשוני, ווינט, 31/5/12

תיק החקירה נגד רבני "תורת המלך" נסגר, אבל הבלבול והמבוכה בקרב הנוער הדתי עדיין גדולים. כעת, עם הסרת העננה הפלילית מעל המחברים וכותבי ההסכמות, מבקשים רבנים ואנשי חינוך לתת מענה לשאלות הקשות של הדור הצעיר בדבר היחס הראוי לנוכרים, ונוכח הקביעה כי ישראל הוא "העם הנבחר".

חירות, סמכות, אחריות

 

 

 

חירות, סמכות, אחריות

 

על סמכות חכמים ואחריות אישית

בחברה הציונית דתית

יחידה מספר 3: "עשה לך רב"

נושאים: עשה לך רב

 

 

 

יחידה מספר 3:  "עשה לך רב"

יחידה זו ממזגת בין שתי היחידות הקודמות, ומנסה לענות על השאלות: מה יחסי כלפי הרב, ומהו הקשר הראוי והבריא איתו? כיצד אדם בוחר את רבו? מה בין בחירה ואחריות אישית לבין תפקידו וסמכותו של הרב? מטרתה של יחידה זו לעורר ולהציף שאלות, ולבחון את מציאותה של אחריות אישית בד בבד עם סמכות רבנית.

מטרות:

יחידה מספר 1: מקור וסמכות ההלכה

 

 

 

 

יחידה מספר 1: מקור וסמכות ההלכה

מטרות:

ביחידה זו ננסה לברר: מהי הלכה, ומה מקור סמכותה? מה מעמדו של הרב? האם יש מקום למחלוקת בהלכה, או האם היא מציגה עמדות חד משמעיות?

 

מבנה היחידה:

מערך הדרכה והצעות לפעולה בתנועות נוער / מבוא למדריך

נושאים: תנועות נוער

 

 

 

 

מערך הדרכה והצעות לפעולה בתנועות נוער-מאת ענת שפירא

מבוא למדריך

 

מדריך יקר.

יחידת פתיחה: האם צריך רב?

נושאים: רבנים

 

 

 

 

יחידת פתיחה: האם צריך רב?

מטרות:

יחידה זו מהווה פתיחה למערך ההדרכה כולו. מטרתה לעורר דיון בנושא האחריות האישית אל מול סמכות החכמים, ולהציג את הדעות השונות העולות בנושא.

פעולה זו יכולה לשמש הן כיחידה בפני עצמה והן כחלק מיחידה מספר 1. 

 

אפשרות ראשונה:

יחידה מספר 2: בחירה ואחריות אישית

 

 

 

 

 

יחידה מספר 2: בחירה ואחריות אישית

מטרות:

יחידה זו תעסוק במפגש של האדם עם עצמו. נברר מהן בחירה אישית, אחריות וקבלת החלטות; ננסה לברר מהי אחריות האדם על מעשיו, ביטחונו בעצמו ובבחירותיו.

 

מהלך הפעולה:

תיאור באנגלית

נושאים: היחס לגוי

 

 

The Chosen People

How Jewish Law relates to the non-Jew

 

The concept of "the Chosen People" is one of the fundamental beliefs in Judaism.

What is the significance for Jews to believe that we are God's Chosen People?

How does the Torah relate to non-Jews?

What should be the proper relationship of an Israeli Jew toward the non-Jew in Israel?

 

Rabbi Dr. David Ben Zazon attempts to deal with this question and others in this pamphlet, and presents the Halachic principles to the question of the proper relationship between Jews and non-Jews in Israel. He explains the obligations of Jews toward non-Jews according to sources in the Torah and accepted ethical values, portraying man as having been created in the image of God.

 

Rabbi Dr. David Ben Zazon is the head of the preparatory course by the name of "Yonatan" at Kibbutz Alumim, and is head teacher in the Himmelfarb High School in Jerusalem. In the past he served as the chief rabbi of Kibbutz Ein Tzurim. He earned his doctorate in Jewish philosophy at Ben Gurion University.

Eyal Berger is a graduate of the Hesder yeshiva "Ahavat Yisrael" in Netivot. He has his BA in Jewish philosophy and Talmudic literature from the Yaacov Herzog College in Gush Etziyon. Today he is the B'nai Akiva coordinator for the "Nachshon" program in the central region of Israel.

הקדמה

נושאים: היחס לגוי
שמות מחברים: הרב דר דוד בן זזון

 

 הקדמה:

אתה בחרתנו

שמות מחברים: הרב דוד בן זזון

 

 

בחירת הקב"ה בעם ישראל הינה אחת מאמונות היסוד של היהדות.

מהי משמעותה של בחירה זו? מהי המשמעות של להיות "עם סגולה"?
כיצד מתייחסת התורה לגויים, ומה צריך להיות היחס הראוי של אדם מישראל כלפי הנכרי הגר בארצנו?
על שאלות אלו ועוד מבקש הרב ד"ר דוד בן זזון לענות בחוברת זו,
המציגה התייחסות הלכתית מקורית לשאלת היחסים בין יהודים ונכרים במדינת ישראל.
זאת מתוך מחויבות לתורה ולערכי המוסר, והעצמת דמותו של האדם הנברא בצלם א"הים.

 

בסוף החוברת מצורף מערך הדרכה המיועד לאנשי חינוך.

בהוצאת נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי

אתה בחרתנו

תיאור באנגלית

נושאים: חברה מעורבת

 

תוכן יתווסף בהמשך

תיאור באנגלית

 


 

Etzha Laderech- Instilling Torah Va'avoda Values in Future Generations

Freedom .authority

Responsibility.


Rabbinical Authority vs. Personal Responsibility in Religious Zionism

Ben-David Rabby Yitzhak
 Including an Educational Program For youth leaders

תאור באנגלית

 

 

Etzha Laderech- Instilling Torah Va'avoda Values in Future Generations


Atkhalta Delikva

Religious Zionism and the State of Israel

Soul Searching: Is All Hope Lost?

Rabbi Chaim Navon

Including an Educational Program for Youth Leaders

By Eldad Weil

 

Is the State of Israel "The beginning of redemption"?

If not, what is its religious value?

Must one obey the laws of the state?

What happens when Halakha and the law are in conflict?

 

These questions and others are addressed by Rabbi Chaim Navon in this booklet, which deals with the ideological status of the state and with the halakhic requirement of commitment to the law.

 

Etzah Laderech, a joint project of Ne'emanei Torah Va’avoda and the Kibbutz Hadati, develops educational material for use by youth and adults for strengthening Torah Va'avoda values.

 

To order booklets:

Ne'emanei Torah Va'avoda, 7 Dubnov St,Tel Aviv, +972-3-6072739 www.toravoda.org.il  www.kdati.org.il

תגובות וביקורות על החוברת

נושאים: חברה שלמה

 


תגובות וביקורות על החוברת:


לא אקטואלי /עדי ארבל, מקור ראשון- 6.5.11
בשנים האחרונות נראה כי הדתיים הנורמליים (כהגדרתו של המחוקק אורבך) החליטו לקום מהכורסא ולהשיב מלחמה כנגד מגמות של גלישה דתית למחוזות סמי-חרדיים או ניאו-רפורמיים...
קדימה בני עקיבא
...סימן נוסף לתופעת המתינות הדתית האקטיביסטית הוא פרסומה של החוברת 'חברה שלמה: על חברה מעורבת לכתחילה' מאת הרב יובל שרלו ורן חורי כשהחידוש הגדול של היוזמים הוא בהגדרת השיח ההלכתי סביב החברה המעורבת כשיח של לכתחילה. החוברת, אשר הוצאה לאור על ידי הקיבוץ הדתי ונאמני תורה ועבודה, היא השלישית במיזם 'עצה לדרך' אשר מבקש להנחיל את ערכי הציונות הדתית לדור הצעיר. מעניין כמה זמן ייקח לראשי בני-עקיבא, ובכללם המזכ"ל המיועד, דני הירשברג, לאמץ את מסקנות החוברת שכוללת גם מערכי הדרכה. ואם אין בכוונתם לעשות כן, אז מדוע שלא יתאחדו מחדש עם 'אריאל' שהוקמה לפני 30 שנים על ידי מי שביקשו להקים תנועה נפרדת.


 


חברה צנועה מעורבת / הרב חיים נבון. אתר כיפה
הרב חיים נבון מצא בחוברת החדשה של הרב יובל שרלו ורן חורי הסבר שיטתי ורהוט לקיומה של חברה מעורבת-צנועה. אך נשאר עם השאלה: מה בין פעולה בבני עקיבא ללימודים בישיבה?
א אייר תשע"א, 05/05/2011 18:49


חברה מעורבת - לכתחילה או בדיעבד? כבר עשרות שנים מתווכחים חניכי "בני עקיבא" על השאלה הזו. הרב יובל שרלו, יחד עם תלמידו רן חורי, מנסים להתמודד בחוברת חדשה לא רק עם התשובות לשאלה זו, אלא גם עם ניסוח השאלה עצמה.
אקדים הערה משלי. הניסוח "לכתחילה או בדיעבד" הוא ניסוח מטעה. ראשית, הרי ישנם גם כאלו שמצהירים שחברה מעורבת היא פסולה - הן לכתחילה והן בדיעבד. שנית, מה בדיוק פירוש הביטוי "בדיעבד" כאן? הכוונה כנראה לומר שזהו היתר רעוע של שעת הדחק, ולא פתרון רצוי. הביטוי "בדיעבד", המבטא הסכמה רטרואקטיבית, אינו מדויק בהקשר זה. שלישית, האם באמת האבחנה בין "לכתחילה" ל"בדיעבד" קלה כל כך? הרב שרלו מזכיר את כתיבת התורה שבעל פה, שהותרה רק בגלל השיקול של "עת לעשות לה' הפרו תורתך". האם מישהו היה אומר שכתיבת ספר חידושי תורה בימינו היא "בדיעבד"?
אך הרב שרלו ורן חורי אינם מסתפקים בדברים אלו, אלא מצהירים בנחרצות שקיומה של חברה מעורבת וצנועה הוא לכתחילה בכל מובן. הם מתמודדים עם המקורות שמביאים מצדדי ההפרדה, ומוכיחים שההלכה מעולם לא חייבה אותנו לקיים חברה נפרדת לחלוטין. אי אפשר לגזור מהלכות צניעות המתייחסות ליחיד את דמותה של החברה כולה.
אפשר היה לנסח את הטענה באופן הבא: בנתונים של ימינו, להבדיל מימים עברו, חברה מעורבת היא לכתחילה. לפי ניסוח זה, בכל דור יש לבחור את המבנה החברתי המתאים לו, ולדורנו מתאימה חברה מעורבת. אך מדברי המחברים דומה שהם מרחיקים לכת מעבר לכך, ומאמינים שחברה מעורבת וצנועה היא החברה שאליה חותר חזונה של התורה, לא רק בנסיבות של הדורות הללו.
עיקרון יסוד במשנתו של הרב שרלו, בהקשרים שונים, הוא המושג "דרך ארץ". הייתי מתרגם זאת בביטוי "חיים נורמליים". "דרך ארץ קדמה לתורה" פירושו שהתורה נבנית על גבי החיים הנורמליים, ואינה נלחמת בהם. גם בעולמנו, חברה נורמלית היא חברה מעורבת. מנסים להכחיש זאת על ידי הגבלת הדיון לפעילויות מעורבות בתנועת נוער. אך כאשר משפחה מארחת לשבת משפחה אחרת - האם אין זו חברה מעורבת? אלו המצטטים את השולחן ערוך, הקובע שצריך להתרחק מנשים "מאוד מאוד" - מדוע הם מחייבים בכך רק את ילדיהם, ופוטרים את עצמם? למה רק פעילות מעורבת בבני עקיבא היא "ייהרג ואל יעבור"? מה לגבי אירוח מעורב של ידידים ועיסוק יומיומי במקומות עבודה מעורבים - מדוע אלו כשרים?
מה לגבי אלו הטוענים שאכן צריך להפריד הכול: גם את האוניברסיטאות וגם את מקומות העבודה? המחברים מוכיחים שהאפשרות היחידה לקיים זאת היא על ידי הגבלת הנשים לתוך תחומי ביתן. חברה שהיא פחות-או-יותר נפרדת אפשר לקיים כאשר הנשים נמצאות בבית והגברים בחוץ. אך כאשר גם הנשים לומדות ומתקדמות - האם נקים חברות הי-טק כפולות, לגברים ולנשים? האם נקים מחיצה באמצע הרחוב? האם נקים שני בתי מחוקקים? ככל שמתרחבים תחומי הפעילות של נשים, כך הולכת ונעלמת האפשרות התיאורטית לקיים חברה נפרדת.
כאן צריך גם לזכור, שהיצר הרע לא נולד בחברה המעורבת, ולא ייעלם עם היכחדותה. היצר הרע היה תמיד, וככל הנראה גם יהיה תמיד. המחברים מעירים שהניסיונות שרשת האינטרנט מעמידה בפני האדם גדולים פי כמה מהניסיונות הניצבים בפניו בחברה דתית מעורבת וצנועה.
המחברים, כאמור, טוענים שהשאלה אינה מתייחסת דווקא לתנועת הנוער, אלא גם לחברה הבוגרת. חבל שמתוך עמדה זו הם אינם מתייחסים בהרחבה לשאלות ספציפיות הנוגעות לחינוך הדתי. מה היתרונות והחסרונות של חינוך נפרד בגיל צעיר? האם הוא אכן פוגע ביכולת ליצור קשר עם בני המין השני בהמשך החיים - או שמא הטענה הזו מוגזמת? טענה אחרת אומרת שכיוון שהצעירים שלנו יעברו בהמשך חייהם לחברת המבוגרים המעורבת - בצבא, באוניברסיטאות ובמקומות העבודה - מוטב שמפגשם הראשון עם בני המין השני יהיה בתוך מסגרת דתית מבוקרת. כשדיברתי על החוברת עם אשתי, היא העלתה שאלה אחרת: למה אנחנו מפרידים את בתי הספר ומערבים את תנועת הנוער? האם לא הגיוני היה לנהוג להפך? המחברים, כאמור, אינם עוסקים בשאלות הללו, וחבל.
אך זה אינו מעיב על ערכה של החוברת. היא מרכזת באופן שיטתי ורהוט את הטיעונים התומכים באורח החיים של מרבית הציבור הדתי לאומי. כך פורשים המחברים את חזונם, המשתקף בשם החוברת: "חברה שלמה - חברה צנועה מעורבת לכתחילה".


 


 רב המפריד/חגית ששר ,News 1 


15.6.2011 יג' סיון

טור בעלון הפנימי של היישוב אלון-מורה הצליח לפני כשנה לעורר סערה ציבורית ותקשורתית שחצתה בקלות את הקו הירוק. הרב אליקים לבנון, הרב של אלון-מורה (וכיום רב השומרון), נדרש שם לשאלה האם אישה יכולה להתמודד בבחירות למזכירות היישוב. תשובתו לשואלת הייתה כי חברות בוועד אינה תפקיד לאישה, וכי ביישוב נהוג שנשים שותפות בוועדות השונות, אך לא כחברות מזכירות. "בעיה ראשונה היא מתן שררה לאישה, ושותפות במזכירות כמוה כשררה", נכתב בתשובה. "בעיה שנייה היא שאלת התערובת בין גברים לנשים. ישיבות מזכירות כידוע מתנהלות בלילה, ולעתים מסתיימות בשעות מאוחרות ביותר. מאוד לא ראוי לשבת במעורב בסיטואציה זו".


פסיקתו של הרב לבנון סימלה בעיני רבים אבן דרך נוספת ב'הקצנה' וב'התחרדות' המיוחסות לציבור הדתי-לאומי. מאמרים ומאמרים-שכנגד פורסמו בתקשורת המגזרית ומחוצה לה. בינתיים דעכה המהומה, אך השאלה העקרונית נותרה בעינה.


"צריך לדבר על שניים או שלושה שלבים", מסביר היום הרב לבנון את גישתו לעניין החברה המעורבת ושילובן של נשים בהנהגה. "ישנו אידיאל, חזון שאליו אנחנו שואפים. אחר כך בונים את המציאות, ולאט-לאט, בעדינות ולא בכוחנות, חותרים לקראת החזון הזה. החזון של עם ישראל הוא שהקשר בין איש לאישה יהיה קשר משפחתי, ומערכת היחסים בתוך המשפחה תהיה משמעותית ועמוקה מאוד. כל השאלה היא איך נראה החוץ. וגם כשאני מדבר על אידיאל של איך נראה החוץ, איני מדבר על אוטובוסים נפרדים".


האידיאל, על-פי הרב לבנון, מתחיל במערכות החינוך. את הבנים צריכים ללמד רק גברים, ובמוסדות החינוך המיועדים לבנות צריכות ללמד נשים בלבד. כך במעלה כל השדרה החינוכית, עד לרמת הפיקוח על המערכת. "אבל כיום אפילו השאיפה אינה קיימת. המצב שבו פקידים ופקידות יושבים ממש באותם משרדים הוא קלקול גדול מאוד. המציאות מגבילה אותנו ואנחנו צריכים להתחשב במציאות ולהתקדם במידת האפשר. לעומת זאת, בתנועת הנוער איני רואה סיבה למה לא לפעול בנפרד. יש תנועת נוער נפרדת, כולם שמחים בה ולא נוצרת בעיה".


על הקביעה ש"כולם שמחים" יהיו מן הסתם מי שיחלקו. בציונות הדתית של היום, רבים אינם רואים בעין יפה את הפרדת תנועת הנוער וגם לא את קיומה של חברת מבוגרים נפרדת. לא כולם מקבלים את הפסיקה של הרב לבנון או את משנתו ההלכתית, ובכלל זה חלק מפוסקי ההלכה. לאחרונה הוציא הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח-תקווה, יחד עם רן חורי, אברך בישיבה, חוברת בשם 'חברה שלמה: חברה צנועה מעורבת לכתחילה'. מדובר בקובץ שמערער מן היסוד את הנחת הבסיס בחברה הדתית-לאומית, שלפיה רק בדיעבד יש מקום לחברה מעורבת - או 'חברה שלמה' כפי שמכנים אותה מְצדדיה.


"התחושה שלי היא שאנחנו הולכים למקום רע בנושא הזה", מסביר הרב שרלו את הרקע לכתיבת החוברת. "החברה החרדית צועדת לכיוון של הסתרת הנשים תחת שכבות בגדים, ואין לה יכולת לעצור את התהליך. גם אצלנו תהליכים מסוימים גורמים נזק לצניעות ולקדושה, מעצם העיסוק האינטנסיבי בצניעות ומעצם ציור הנשים כמפלצות מסוכנות.


"הסוגיה התורנית שאני עוסק בה היא: מהי דרך הארץ? אני טוען טענה עמוקה שיש לה השלכות על כל עולם ההלכה, והיא שההלכה מקבלת באופן עקרוני את דרך הארץ של העולם. נורמליות החיים היא פקטור מרכזי בהלכה. ההלכה אומנם אוסרת חלק מדרך הארץ ומוסיפה דברים אחרים, אבל ברמה העקרונית כל ההלכה מבוססת על קבלת דרך הארץ. לכן ראשית צריך לבחון כיצד חברת המבוגרים צריכה להיראות, ותנועת הנוער היא רק נגזרת שלה".


הוויכוח החם הוא על ההפרדה בתנועות הנוער. יש בעיה מהותית גם בחברה המבוגרת יותר?


"בהחלט. כיום כבר חלק גדול מהחתונות במגזר הן נפרדות. אדם בא לחתונה ולא יושב עם אשתו. יש איסור על נשים להרצות בפני ציבור, ואיסור להיבחר למזכירות יישוב. שם נמצאות השאלות האמיתיות".



בריון חדש בשכונה


הרעיון לחוברת נרקם בערב שערכה תנועת 'נאמני תורה ועבודה' לפני כשנתיים. "הרב שרלו טען שם שאין היום שום מערך הסברה וחוברות שעוסקות בערכי הציונות הדתית באופן שמותאם לבני נוער", מספר שמואל שטח, מנכ"ל התנועה. "בני עקיבא, שמנסה להכיל את כל בני הציונות הדתית, נמנעת מלגעת בנושאים כמו היחס לתרבות החול, היחס לגוי, יחס למדינה ולסירוב פקודה וכן הלאה".


בכל הנושאים הללו תמיד היו פולמוסים; הרעיון של חברה מעורבת שמותרת לכתחילה הוא לא ערעור גדול מדי על מוסכמות יסוד?


"את המושג 'חברה שלמה' טבע הרב יהודה עמיטל, והיו עוד רבנים רבים שקראו לחיים בחברה שלמה שמתקיימת בגבולות הצניעות. אבל עם השנים נוצרה דה-לגיטימציה לדעות הללו, וכשבאים לשמיניסט ואומרים לו על גישה אחרת ש'זאת ההלכה!', הוא מקבל את הדברים כאילו היו תורה מסיני. צעירים בני 18-17 אינם בקיאים בחומרים, אינם מבינים את המורכבות, ולא תמיד הם מצליחים להתמודד עם אמירות דיכוטומיות. מול תופעת השו"תים הסלולריים, שבהם יכולה להופיע שאלה כמו 'האם מותר להשתתף בטיול מעורב בבני עקיבא?' והתשובה תהיה 'לא', לא יכולנו להסתפק ב'כן' כתשובה. היינו חייבים לייצר תגובה מנומקת ומסודרת. בוויכוחים של בני נוער התשובה הניצחת היא 'זאת ההלכה ואין מה להתווכח'. אני חושש שאם לא ייווצר שינוי, בתוך כמה שנים החברה הדתית תהיה נפרדת לחלוטין".


הרב שרלו מדבר גם הוא על תופעת הקצנה, שלדבריו פועלת בשני הכיוונים. "אני מרגיש שיש בציבור הדתי-לאומי שתי מגמות: אחת שמחזירה אותנו לימים של ריקודים מעורבים וים מעורב, וזו מגמה שצריך לצאת נגדה; ויש מגמה של אימוץ דרך, כמעט הייתי קורא לה נוצרית, בתוך העולם שלנו. שתיהן קשורות זו בזו, ובדיוק מהסיבה הזו כתבתי את החוברת: כדי שיפסיקו לעסוק בהגדרות ובתעמולה, ובמקום לתייג אנשים כניאו-רפורמים או כמערביים, יתמודדו עם השאלות ההלכתיות".


הוא מצביע על פער בין הדרישה מצד אנשי חינוך והורים להפריד את חברת הנוער, לבין התנהלותה המעורבת של חברת המבוגרים - שיושבים בסעודות שבת משותפות לגברים ונשים, יוצאים לטיולי משפחות מעורבים ועובדים בחברה מעורבת. "הטיעון שלי הוא שההצדקה ההלכתית שניתנת לכך בעולם המבוגרים, מעידה שהמקורות שמצטטים הילדים אינם נכונים. כל הציטוטים שמביאים כדי לצדד בחברה הנפרדת, אינם מקוימים בחברת המבוגרים. מכאן שצריך להיעשות בירור הלכתי".


ואולי בגיל הנעורים הבעיה חמורה יותר, כי השינויים ההורמונליים מגדילים את הסכנה ל'נפילות'?


"זה נכון חלקית. בחברת הצעירים הסיכוי לנפילה גדול יותר, אבל חומרת הנפילה בחברת המבוגרים גדולה הרבה יותר. הלכתית, המעשה החמור ביותר שיכול לקרות בחברת הנעורים, הוא קל מהמעשה הקל ביותר בחברת המבוגרים".


הטוענים בעד הפרדה אומרים שחברה מעורבת עשויה להוביל להתנהגות מינית בעייתית, וכבר היו דברים מעולם.


"יכול להיות. אבל צריך לסייג ולזכור שבחברה נפרדת, כמו חברת בנים שאינם פוגשים את בנות המין השני, עשויים להיווצר נזקים ועיוותים מסוג אחר, אולי אף קשה יותר. אף אחד לא מדד עד היום את נזקי החברה הנפרדת. דבר חשוב נוסף הוא שנכנס בריון חדש לשכונה: האינטרנט. בגללו נראה לי שהוויכוח הישן על חברה נפרדת הפך להיות פרה-היסטוריה. הדברים הכי גרועים בחברה מעורבת-צנועה אינם משתווים לסכנת הגלישה באינטרנט.


"מעבר לכל הדברים הללו, החוברת גם נכתבה כדי להחדיר שאלות שבהן צריך לדון: היחס לגוף, ההכנה לחיי הנישואין, זוגיות וכן הלאה. לא שהחוברת עוסקת בשאלות הללו, אלא שהיא מבקשת להוריד את הדיון בשאלת החברה המעורבת-נפרדת ולעסוק בדבר המהותי יותר, שהוא כיצד אנחנו מכינים את ילדינו לחיי הנישואין בחברה בוגרת, בין אם מעורבת ובין אם נפרדת".


היבט נוסף שמעסיק את הרב שרלו בשולי הדברים הוא ההיפרדות מהחברה החילונית והמסורתית בישראל. "זה אינו שיקול מרכזי, ואם היה איסור אמיתי אז זה לא היה שיקול, אבל חוסר היכולת להיות חלק מהחברה בישראל צריך להטריד מאוד".




הרב אליקים לבנון: "הנהגת ציבור צריכה להיות של גברים - כמו שעל פי התורה אישה פסולה לעדות, וזה לא כי היא לא שווה לגבר, אלא מפני שלכל מין יש אופי נפשי-פסיכולוגי משלו. בכל מקרה, גם החלטות מזכירות לא מתקבלות ללא הגיבוי של הנשים, כי כל חבר מזכירות דן על העניינים הללו עם אשתו"

לא מערבי, אבל לא ערבי


באופן מפתיע, הן הרב שרלו שמצדד בחברה שלמה והן הרב לבנון שקורא להפרדה מוחלטת, מסתמכים על אותם מקורות כמעט. הפרשנות היא שיוצרת את ההבדל.


לרב לבנון חשוב להעיר שישנו הבדל מהותי בין התנהלות יישוב קטן בנושאים מהסוג הזה, להתנהלות ברמת המדינה. "כרב יש לי הנחיה ליישוב שבו אני מכהן, והיא מיועדת לציבור מסוים מאוד; ויש הנחיה לציבור הרחב. כשפנתה אלי חברת הכנסת ציפי חוטובלי, שאיתה אנחנו בקשר דרך אשתי, אמרתי לה שבוודאי שחשוב שתמשיך בתפקידה הציבורי".


כשם שמאשימים את הרב שרלו בנהייה אחר מוסכמות החברה המערבית, יש שטוענים שהרחקת הנשים מכל פעילות מחוץ לבית היא נהייה אחר התרבות הערבית.


"נעשה סדר בדברים. החברה הערבית מבזה את הנשים ואינה נותנת להן שום מעמד. הן נועדו להיות כלי שרת ביד הגברים, חלק מרכוש הבעל. כשם שיש כוס שהוא שותה בה, יש אישה שנועדה להביא ילדים ולספק את צורכי הבית ואת הנאותיו וצרכיו של הבעל. אנחנו רחוקים מהתרבות הזו יותר מרחוק מזרח ממערב. דברי החכמים על כבוד, הערכה ואהבה לאישה הם רבים. אין שיעור לכבוד שהבעל מחויב לתת לאשתו, וזאת הדרכה גורפת".


אם כל העניין היה הפרדה, אולי לא הייתה מתעוררת סערה כזאת. נראה שהחשש המרכזי הוא מפני מדרון חלקלק שסופו הדרת נשים מכל תפקיד ציבורי.


"אצלנו ביישוב נשים ממלאות הרבה תפקידים ציבוריים. הן מובילות אירועים, הן מנהלות את ועדת העזרה ההדדית וועדת תרבות - אבל בצורה שמאפשרת להן לעשות את המוטל עליהן בבית. בוודאי אין כאן הדרה של נשים, אלא שיתוף מלא שלהן".


אז למה לא במזכירות הישוב?


"בסוגייה של קבלת החלטות ציבוריות יש הנחיה ברורה, שהנהגת ציבור צריכה להיות של גברים - כמו שעל-פי התורה אישה פסולה לעדות, וזה לא כי היא לא שווה לגבר, אלא מפני שלכל מין יש אופי נפשי-פסיכולוגי משלו. במקום הפרטי שאני אמון עליו, אנחנו מבקשים להתקרב אל האידיאל. בכל מקרה, גם החלטות מזכירות לא מתקבלות ללא הגיבוי של הנשים, כי כל חבר מזכירות דן על העניינים הללו עם אשתו בבית. אני מדגיש שאין פה הדרת נשים מקבלת החלטות. יש פה צורה בריאה ואמיתית הרבה יותר של קבלת החלטות".


הנה רשימת מקצועות: אחות, רופאה, שופטת, מנכ"לית מפעל. באילו מהם יכולה אישה לעבוד?


"להיות אחיות ורופאות זאת מצווה גדולה מאוד. ברפואת נשים אפילו עדיף שתהיינה רופאות ולא רופאים. לגבי שופטת נאמר במפורש במסכת ראש השנה שאישה לא תכהן כשופטת. מנכ"לית במצב הנוכחי ודאי שמותר. ייתכן שבעתיד נבקש מבעלה שיהיה בפרונט של המנכ"לות, והיא תהיה מאחור".


"חברה נפרדת בעצם הגדרתה כוללת הדרת נשים", סבור מהעבר האחר הרב שרלו. "בהדרה כזו יש נזק כפול. היא אינה הוגנת כלפי הנשים, אך גם העולם הגברי מפסיד את התרומה הנשית. דווקא אנחנו, שמאמינים בהבדל שבין נשים לגברים, אמורים להבין שהתרומה צריכה להיות בשני הכיוונים. לא רק שזו אינה פשרנות, אלא אדרבה: מי שטוען אחרת הוא המתפשר על הדרת נשים ועל דרך ארץ טבעית".



הצניעות היא הקריטריון


וכך נעה הציונות הדתית בין שני הקצוות, במתח של הפרדה כמעט הרמטית לבין חברה מעורבת אך צנועה. פעם החבל נמתח לצד זה, פעם לצד האחר, בהתאם לכוחם של המושכים. השאלה היא כמובן מי מהצדדים מסוגל להפעיל לאורך זמן כוח רב יותר ולקבוע נורמות, והאם החבל עצמו לא עלול בשלב מסוים להיקרע.


שאלת החברה הנפרדת, מאבחנים הסוציולוגים פרופ' אשר כהן וד"ר נסים ליאון מאוניברסיטת בר-אילן, נמצאת במרכז זירת ההתגוששות שבין שני הזרמים המרכזיים בציונות הדתית - החרד"לים והליברלים. "מבחינה תורנית אין הבדלים מהותיים בין הקבוצות בחברה הדתית", אומר ד"ר ליאון. "בני כל הקבוצות לומדים תורה, ובשיעורים תורניים כולם יידעו להקשות. עניין הצניעות הוא הגורם שעל פיו מגדירים בצורה ברורה את הזהות הדתית ואת מידת האדיקות בכל חברה. אף שבכל תחום קיימות רמות שונות של הקפדה על המצוות, אדיקות האדם נמדדת בחברה רק לפי ההקפדה על הצניעות".


ליאון סבור שלפני שקובעים מי מנצח, יש לראות את התמונה הרחבה ואת התפתחות הזרמים במרוצת שלושת העשורים האחרונים. הציבור הדתי, הוא אומר, החל במרוצת התקופה הזו להשתלב במעמד הבינוני-גבוה של החברה הישראלית ולהתחכך עם החברה החילונית בזירות התעסוקה והפנאי. במקביל, התפתחה ריאקציה שביקשה להתרחק מהחברה הכללית ולבנות מובלעת חדשה. כך נוצר מתח מתמיד בין הכניסה לעולם החילוני לבין הרצון למובחנות דתית.


"בגישה השמרנית מחזיק הציבור החרד"לי. אגב, זהו שם שאינו מתאים לקבוצה; היא אומנם דומה לחרדים בדפוסים הדתיים שלה, אולם היא ציונית מבחינת התפיסה. החרד"לים, מכל מקום, מעדיפים לעסוק בחינוך, שנתפס אצלם כשליחות, ולכן הקו השמרני תופס יותר ויותר מקום בעולם החינוך הדתי-לאומי. אם בשנות ה-50 אנשי החינוך במוסדות הדתיים היו חרדים, כיום מי שמחליף אותם הם החרד"לים. אבל בעוד אצל החרדים זאת הייתה פרנסה נטו, אצל החרד"לים ישנה גם תפיסה של שליחות ושמירה על המובחנות הדתית".


איך מאופיינת הקבוצה השנייה?


"החרדל"ים קוראים לדתיים בני המעמד הבינוני-גבוה 'ליברלים', אך למעשה לא מדובר בקבוצה ליברלית אלא בכזו שממשיכה את הקו הדתי של דור ההורים ושל הציונות הדתית הקלאסית. הם רק שדרגו את מעמדם הסוציו-אקונומי".


והיכן שני הזרמים הללו מתנגשים?


"בזירות החיים המשותפות, כמו מוסדות החינוך או התנהלות בתי הכנסת. סוגיות המגדר, החלוקה בין גברים לנשים, הפכו לסוגיות טעונות, שכן סביבן הקבוצות בונות את הזהות הדתית שלהן".


לדברי ליאון, בקרב הקבוצה המכונה ליברלית ישנם כאלה שדווקא מעוניינים שהזרם החרד"לי ייקח אחריות על חינוך ילדיהם. "וכשיש הבדל בין החינוך בבית לבין זה שניתן במערכת החינוך, קורים שני תהליכים מרכזיים: מתעצם הכוח של התפיסה החרד"לית, ונוצרות דילמות משבריות".


איפה נמצא רוב הציבור הציוני-דתי?


"תיארתי פה שני כוחות, ובאמצע יש ציבור גדול שלא בהכרח מקבל הכרעות. הוא משתמש בהשתלבות ורוכש השכלה כי הוא רוצה להתפרנס טוב, לא תמיד כשאיפה אלא לפעמים מחוסר ברירה. ההשתייכות למעמד הבינוני-גבוה היא לא אידיאל בעיני רוב הדתיים; אנשים פשוט רוצים להיות מסוגלים לפרנס. רמת הילודה בציבור הדתי גבוהה ואנשים צריכים לפרנס את ילדיהם. בניגוד לחרדים, שמצליחים דרך מערכות פוליטיות להשיג סבסוד, החינוך בחברה הדתית הוא יקר ואיש-איש לנפשו".


פרופ' כהן אומר כי מחקרים שבדקו את אחוז המשתייכים לכל תת-קבוצה בחברה הדתית לא העלו ממצאים חד-משמעיים: "שיעור החרד"לים נע סביב שליש מכלל האוכלוסיה הדתית. המינימליסטים מדברים על 20 אחוז והמקסימליסטים על 40 אחוז. זה הטווח. אבל ההשפעה שלהם גדולה, כי התפישה בציבור החרד"לי היא שהטובים הולכים לחינוך, בעוד בציבור הדתי-בורגני התפיסה הזאת אינה רווחת. גם החלוצים מנו כ-2,000 איש סך הכול, אבל יחד איתם עלו עוד 30 אלף. השפעה חברתית היא לא אוטומטית, אולם היא קשורה למוקדי כוח.


"אפשר להמחיש זאת גם באמצעות השפעת השמאל בישראל: השמאל כאן התרסק, נכחד. כל חוקר יגיד שאחוזי ההצבעה לשמאל בבחירות הבאות יהיו נמוכים. מרצ נעים סביב חמישה מנדטים, למפלגת העבודה יש אולי שישה. ברחמים רבים צפוי השמאל להגיע ל-30-25 אחוז מהציבור, אבל ההשפעה שלהם חיה וקיימת. הם באליטה האקדמית, באליטה התרבותית, באליטה המשפטית ובתקשורת. המשקל הכמותי שלהם לא אומר כלום על כוחם והשפעתם. זה גם ההסבר לפער בין ההשפעות החרד"ליות לבין שיעור החרד"לים בקרב האוכלוסיה. הרי אלו הר"מים של הילד שלי, אז אני אסתור אותם?"
פרופ' אשר כהן: "אני לא בטוח שיש כיום יותר שומרי נגיעה מאשר בעבר, אבל מה שבטוח, יש הרבה יותר 'מדברי שמירת נגיעה'. נכון שהיו זוגות שכולם ידעו עליהם, אבל הייתה תמימות שכיום כבר לא קיימת. העיסוק המתמיד בצניעות הוא הצד האחר של החפצת גוף האישה, כמו בחברה המתירנית".

זהות חצויה


משקלם הסגולי העולה של החרד"לים, המורגש בעיקר במערכת החינוך, גורם כמובן להפרדה בכיתות. "אקח כדוגמה את העיר שאני חי בה, מודיעין", אומר פרופ' כהן. "בבתי הספר הדתיים, שכולם שייכים לחינוך הממלכתי-דתי, אפשר לראות סוגים שונים של הפרדה: הפרדה החל מכיתה א', הפרדה מכיתות ה' או בית ספר יסודי מעורב אך לא מעל לזה. התופעה הזאת אינה אופיינית רק למודיעין. האם יש בכלל עוד תיכון דתי מעורב? מישהו חושב שאולי צריכה להיות חטיבת ביניים מעורבת?"


למרות שההפרדה רווחת כיום יותר מאשר בעבר, טוען כהן, אין הוכחה לכך שרמת הצניעות עלתה. "יש לי תמונה שלי כנער מאחד ממחנות בני עקיבא. יחד איתי מצולמים הרב יהודה זולדן, הרב אבי גיסר, וגם בנות - שאגב, לובשות מכנסיים. סיפרתי להם פעם על התמונה הזו ושאלתי: האם אז, במחנה המעורב, היה פחות צנוע? כיום מחנות בני עקיבא נפרדים כמעט לחלוטין ויש רב מחנה, אבל כל הזמן מתעסקים בצניעות. היינו אז ביחד, אבל לא היה עיסוק אינטנסיבי בשאלות האלו.


"גם המושג 'שומר נגיעה' לא היה קיים. אני לא בטוח שיש כיום יותר שומרי נגיעה מאשר בעבר, אבל מה שבטוח, יש הרבה יותר 'מדברי שמירת נגיעה'. נכון שהיו זוגות שכולם ידעו עליהם, אבל הייתה תמימות שכיום כבר לא קיימת. כל הזמן מדברים על צניעות, אבל העיסוק הזה הוא הצד האחר של החפצת גוף האישה, כמו בחברה המתירנית".


אולי העיסוק האינטנסיבי בנושא יסתיים כאשר הדברים ייכנסו לתלם, כמו בחברה החרדית.


"החברה החרדית מתארת אידיאל, אבל כדאי לבדוק מה קורה בשטח. כמה מקרי הטרדה מינית יש אצלם? גם שם משהו לא מאוזן. אגב, בעבר גם בחברה החרדית ישבו המשפחות ביחד בחתונות. כיום בחתונות של הציבור הדתי-לאומי כבר ישנן מחיצות. הבעיה היא שבחברה הזו, בשונה מהחברה החרדית, נוצרת סתירה מוחלטת: נשים עובדות ומשכילות, שיושבות עם הבוס שלהן או עם העובדים שלהן, מגיעות הביתה ודורשות חברה נפרדת לילדים. אני קורא לזה 'תיאוריית המידור'. במגירת התעסוקה - החברה מעורבת; כשמגיעים הביתה הדרישה שונה.


"או קחי למשל בחורה שסיימה את לימודיה במערכת חינוך נפרדת, והופכת להיות עורכת דין או מתחילה לעבוד בבורסה. פתאום היא חיה בחברה מעורבת, עם שפה ותרבות שונות מהמערכת שממנה באה. זה שונה מהחברה החרדית, שממילא מתייחסת לכל סביבה שאינה חרדית כשלילית לחלוטין. בחינוך הציוני-דתי זה לא כך, ויש מחיר".


לאן פניה של החברה הדתית-לאומית - להקצנה או להתמתנות?


ד"ר ליאון: "אני לא רואה תהליכים של הקצנה, אלא יצירת פערים בין הקבוצה הלמדנית לבין הקבוצה המשולבת במערכות החיים האחרות של המעמד הבינוני-גבוה. צריך גם לזכור שסביבת העבודה של הקבוצה המשולבת היא תובענית יותר מזו של דור ההורים. אנשים רבים עובדים 10-12 שעות ביום. במצב כזה, לקבוצות שנמנות עם החוגים התורניים, שעובדות במערכות החינוך ועתותיהן בידיהן, יש יותר זמן לעסוק בחיים הדתיים. וכאן שורש הפער. באופן ברור אנשי החוגים התורניים הופכים לקבלני-משנה בקהילה. הם אלו שיעבירו את שיעורי התורה וידאגו לחיים התורניים של הקהילה. לכן ניתן לראות גם משפחות ליברליות ששולחות את ילדיהן ל'למרחב' בפתח-תקווה, מתוך ציפייה שבהמשך הילד ישתלב כמו ההורים במעמד הבינוני-גבוה, אבל יהיה מחוסן מהשפעות".


הדילמות הללו בחברה הדתית יפצלו אותה בסופו של תהליך לשתי חברות נבדלות?


"בכנסים של הציונות הדתית תמיד השאלה המרכזית תהיה 'הציונות הדתית לאן?'. ואני רוצה לטעון שהציונות הדתית אינה בדילמה. המשבר הוא מובנה בה, ואם לא היה משבר, היה צריך להמציא אותו. כי השיג והשיח בין הליברלים לחרד"לים הוא הגורם להגדרה של כל צד.


"שאלת החברה הנפרדת קיימת בציונות הדתית כמעט מראשית הדרך. היא מתפתחת ומשתנה ביחס לשינויים כלכליים וחברתיים, אבל היא נמצאת שם תמיד. כבר כמעט 25 שנה מדברים על הקצנות והפרדות. 25 שנים זה דור, ועדיין לא נוצר פיצול, כי אחד הדברים שמעצבים את השיח זה המתח שבין הקבוצות. לכל צד יש תפקיד במורכבות הזאת שמחזיקה את השלם, ושני החלקים אחוזים זה בזה כמעט בלי יכולת להיפרד. הם אוהבים את הוויכוחים, הם בונים מוסדות, עורכים כנסים וכותבים ספרים על הנושאים הללו. זה חלק בלתי נפרד מהשיח המיוחד שמאפיין את הציונות הדתית.


"הגדרת הציונות הדתית כזהות חצויה אינה פשוטה. אף אחד אינו רוצה להגדיר עצמו כבעל זהות חצויה. על דברים כאלה הולכים לפסיכולוג, אבל זה למעשה מה שמגדיר את הציונות הדתית".
דיון עקר ופוגעני
הרב יונה גודמן, ראש התחום האמוני במכללת 'אורות ישראל' ומזכ"ל בני עקיבא לשעבר, סבור אף הוא שהקונפליקט בתוך הציבור הדתי-לאומי אינו זקוק בהכרח לפתרון. "המציאות של קולות סותרים דווקא עשויה להיות לברכה, אם יתפתח בין הקבוצות שיח מכובד ולא מסכת השמצות. קהילה יכולה להיבנות מחיבור של אלו שמדגישים ערכי תורה חברתית ואלו שמדגישים את ערכי הצניעות. הדבר יכול להיות מפרה מאוד, ויאפשר להציג בפני בני הנוער תורה רחבה. לעומת זאת, כשכל קבוצה מקטלגת את האחרת כקיצונית, הדיון יהפוך לעקר ופוגעני".


לבני הנוער הדתיים, אומר הרב גודמן, אין מאפיין אחיד בסוגיית ההפרדה. "כל אמירה המכלילה את הנוער הדתי לוקה בהכרח בשטחיות. יתרה מזאת, אם בעבר היו קבוצות מובחנות - אלו רצו גוון תורני יותר ואלו רצו גוון תורני פחות - כיום ניתן לשמוע קולות סותרים בתוך הקבוצות עצמן, ואפילו מתוך אותו נער עצמו. למשל, נער יכול לדרוש בתקיפות הפרדה בבני עקיבא, ועם זאת התנהגותו האישית בשעות הפנאי לא תהיה על-פי ההלכה. הפרדוקס הזה הוא גם ממאפייני גיל ההתבגרות, אך מתעצם בעידן הפוסט-מודרני".


הדרישה להפרדה מגיעה מהנוער או מהמבוגרים?


"לעתים הדרישה היא של ההורים או של איש חינוך מקומי, ולעתים קבוצה של בני נוער בסניף דורשת שכולם ינהגו כמותה. המניע לדרישה יכול להיות הלכתי אך גם חברתי".


מנקודת מבטך כאיש חינוך, מה נכון יותר לנוער הדתי?


"איני נכנס לדיון ההלכתי ואינני פוסק. הרוצה דעת הלכה ישאל את רבו, שמכיר אותו ואת אופי קהילתו. אך בפן החינוכי ראוי לחזק במקביל את כל ממדי החיים: לטפח את היחס לחלש, את הרגישות לנכה, את הכוונה בתפילה וגם את הצניעות. כשלוקחים רק רכיב אחד ואותו מעצימים, עלולים להיווצר עיוותים חינוכיים. גם אם מישהו מאדיר את הצד החברתי ומזלזל בנושאי צניעות, זה ייצור עיוות".
הרב בני נכטיילר
"נושא שולי וזניח"
מזכ"ל בני עקיבא, הרב בני נכטיילר, בחר שלא להתראיין לכתבה. התנועה הסתפקה בהודעה הבאה:
"תנועת בני עקיבא גאה להיות הגוף היחיד שמאחד את כלל גוני הציונות הדתית - עירוניים, מתיישבים ביהודה ושומרון, תושבי עיירות פיתוח, בני קיבוצים, תושבי פריפריה ועוד. בשנים האחרונות משקיעה הנהלת התנועה את כל מרצה בהרחבת הפעילות, בהגדלת הסניפים, וביצירת פרויקטים חברתיים אשר זוכים לשבח מצד כל הגורמים החינוכיים. דיונים ופולמוסים בנושא 'סניפים מעורבים או נפרדים' כמעט שאינם נמצאים על סדר יומה החינוכי של התנועה, מתוך הבנה כי זהו נושא שולי וזניח בעשייה האין-סופית של בני עקיבא בכל תחומי החברה הישראלית.


"לתנועת בני עקיבא 350 סניפים, מתוכם רק כ-30 מוגדרים סניפים נפרדים, רובם ככולם ביישובים. מתוך אחריות והבנה כי תנועה של עם חייבת להכיל בתוכה מנעד שלם של ההשקפות ודעות הנמצאות בכלל החברה הציונית-דתית, הסניפים מגדירים את עצמם בתיאום עם הנהלת בני עקיבא".


 


 


הרב אבינר מגיב לרב שרלו: אין שום היתר לחברה מעורבת


אריה יואלי, סרוגים 12.06.11


לאחרונה יצאה חוברת חדשה של הרב שרלו ורן חורי בה הם מצדדים בחברה מעורבת לכתחילה. בראיון ל'סרוגים' מגיב הרב שלמה אבינר לחוברת ואומר במקום המאמצים למצוא התרים לחבר בין גברים ונשים, עדיף להשקיע בחיבור בין רווקים ורווקות ובין איש ואישתו."
"הרבנים שמתירים עירוב לכתחילה הם מיעוט זניח והם גם לא מהשורה הראשונה של הפוסקים, לכן לדעה שלהם אין משקל"


לא מסכים עם הנכתב. כריכת החוברתכך מגיב הרב שלמה אבינר, לחוברת החדשה של הרב יובל שרלו ותלמידו רן חורי, שמצדדת בחברה מעורבת לכתחילה.


בחוברת, שיצאה לפני כחודשיים, בהוצאת "נאמני תורה ועבודה" והקיבוץ הדתי, מציגים השניים את שלוש הדעות לגבי החברה המעורבת (האוסרים, המתירים בדיעבד והמתירים לכתחילה), כשבמסקנת החוברת מובאת דעתם כי העירוב בין המינים לא רק שהוא מותר אלא הוא גם הכרחי.


אחד הרבנים שמוזכר בחוברת, בדעת האוסרים, הוא הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת עטרת ירושלים, בעיר העתיקה ורב היישוב בית אל. את דעותיו האוסרות חברה מעורבת כבר פירסם הרב אבינר במספר ספרים, שזכו להתייחסות בתוך החוברת ועל כך ביקשנו את התייחסותו.


"הטענה הזו שצריך להתיר עירוב בין המינים בגלל שממילא החברה מעורבת, זו טענה ישנה, שאנו מכירים אותה כבר מאות שנים, ובייחוד במאה וחמישים השנים האחרונות. 'צריך להתאים את ההלכה למציאות'." פותח הרב אבינר את הראיון. "אנחנו אומרים, שצריך להתאים את המציאות להלכה."


"אנחנו יודעים שהמציאות היא לתמיד כמו ההלכה, אבל בשביל זה קיבלנו תורה, כדי לתקן את המציאות. התורה היא הסדר האידיאלי של המציאות ואנחנו עמלים שנים ולעיתים דורות כדי להתאים את המציאות אליה."


נורמלי זה נפרד
בחוברת נטען בין השאר, כי החברה החרדית ובעקבותיה החברה הדתית, עוברים את הגבול בחומרות ובהפרדות, האם כל דבר צריך להפריד?


"הקו המנחה הוא שצריך להפריד כמה שיותר. אבל באמת, יש תחומים שבהם אין ברירה וזה באמת חייב להיות מעורב ואז צריך לדאוג שהעירוב ייעשה בצורה כשרה."


"חז"ל אמרו בתלמוד, שאם יש דרך אחרת ואתה בכל זאת עובר בדרך הבעייתית, אתה רשע. ואם אין דרך אחרת, מותר לעבור אבל להשמר ולשמור את העיניים."


"אני אתן לך דוגמא: אי אפשר להפריד בחתונה בין הכלה והחתן, הם חייבים להיות ביחד בחופה. אבל בגלל זה הכלה מכסה את פניה. בלוויה אי אפשר שיבואו רק גברים או רק נשים, ולכן חכמים קבעו שצריך לעמוד בנפרד. וגם בשמחת בית השואבה, שכולם באים לשמוח בבית המקדש, עשו הפרדה נשים למעלה וגברים למטה."


"אבל איפה שאין חובה להיות ביחד צריך להפריד. בתי ספר נפרדים, קורסים נפרדים, בכל מקום שאפשר."


אומרים כי נער או נערה שחיו בחברה נפרדת קשה להם אחר כך ליצור קשרים עם בני המין השני, ההפרדה לא פוגעת בהם?


"הטענה הזו לא עומדת במבחן המציאות. אצל החרדים, שהחברה נפרדת לגמרי, הרווקים והרווקות מתחתנים ויש מעט מאוד גירושים. אצל הדתיים לאומיים, שבה מעורב לחצאין, לשליש ולרביע, המון מתקשים להתחתן ויש הרבה גירושין."


"אצל החילונים, שהחברה מעורבת לגמרי, יש תופעה איומה של רווקות ואחוזים גדולים של גירושין. ואצל הגויים - בניו יורק, כמעט ולא מתחתנים ו78% מתגרשים. אם נישואין ונישואין מאושרים זה המדד, אז כנראה שיותר קל למי שכן מפריד."


אין שום היתר כיום
בחוברת מביאים טיעונים הלכתיים על ההיתר לעירוב. מביאים את בעל "שרידי אש" שהתיר בצרפת תנועת נוער נפרדת?


"צריך להבין את המציאות בה ה"שרידי אש" התיר חברה מעורבת. שאלו אותו לגבי בני נוער שאם לא יתאגדו ביחד הם יתבוללו. אם תשאל אותי, אז גם אני מסכים לכך ואין בזה שאלה. אם השאלה היא עירוב או התבוללות אז ברור שמותר לערב."


"אבל, המציאות כיום היא לא כזו. וגם צריך לזכור מה התיר ה"שרידי אש", הוא הורה להם שמותר לשבת ביחד בנים ובנות בחדר אחד, בספסלים נפרדים ולשיר שירי שבת, כי יש בזה התעוררות של קודש. מה שמבקשים להתיר כיום, זה מאות קילומטרים משם."


בחוברת מובאת גם דעתם של המתירים לכתחילה ולא רק בדיעבד?


"אתה מוזמן לבדוק את המקורות, הרב קוק כתב במאמרי הראי"ה, כי הקו החורז את כל התורה זה בהשתדלות להפריד בין נשים לגברים. וזו דעתם של כל הפוסקים מהשורה הראשונה, אשכנזים וספרדים, חרדים ודתיים לאומיים."


"יש מיעוט של רבנים שמביעים דעות אחרות, אבל הם מיעוט זניח והם גם לא מהשורה הראשונה של הפוסקים. לכן לדעתם אין כל כך משקל."


"בכלל במקום המאמצים למצוא התרים לחבר בין גברים ונשים, עדיף להשקיע בחיבור בין רווקים ורווקות ובין איש ואישתו."


לא לצעוד עם העולם
מה עם "דרך ארץ קדמה לתורה", שצריך לחיות כמו שהעולם נוהג?


"בוודאי שצריך להתהלך עם העולם, אבל מי אמר שדווקא בחברה מעורבת?!. בדבר הזה, אנחנו לא הולכים עם העולם, כמו בכל מה שסותר את התורה, אנחנו לא הולכים עם העולם.


ועד כמה אנחנו צריכים להפריד? מדרכות נפרדות? אוטובוסים נפרדים?


"אני לא נכנס לפרטים. אבל הכלל הוא מה שאפשר להפריד - מפרידים. בשולחן ערוך כתוב "צריך להתרחק מאוד מאוד מנשים". ברוב המצוות לא כתוב מאוד, וכאן כתוב מאוד מאוד. זה אומר לא להסתכל בנשים, לא להריח בשמים של אשה, לא להקל ראש עם נשים, לא לשמוע שירת נשים."


גם לא "שלום" ברחוב?


"הרב קוק מזכיר את ההלכה לא לומר שלום לאישה ואומר שצניעות היא מידה חשובה יותר מאשר ידידות. לא מדובר בנימוס גרידא, אלא בשלום של ידידות. עדיף להפסיד יחסים טובים ולהרוויח את הצניעות וזה יותר חשוב."


"שלום מתוך נימוס מותר. אני מנומס עם אישה, כמו שאני מנומס עם כל אדם, אבל ידידות לא, ידידות יש לי רק עם אשתי."


 


 תגובה ראויה לכתחילה -אלמואדיבּ


http://upload-community.kipa.co.il/620201123779.pdf


 


חברה הלכתית לכתחילה


יזהר ברק 22.06.11 סרוגים


 


http://upload-community.kipa.co.il/619201110888.pdf



הדרך המוצגת בחוברת "חברה צנועה מעורבת לכתחילה" , מתחילתה עד סופה, אינה ממשיכה את דרכם של חז"ל ואינה כדרכה של תורה. זו דרך הרואה צורך בהשלמת התורה בעזרת תרבויות זרות והלכי רוח אוניברסליים. אין כאן רצון לברר את דבר ה' אלא רק לעגן את הקיים. יזהר ברק משיב לרב יובל שרלו ורן חורי.

תגובות וביקורות על החוברת

 

 מן התגובות והביקורות על החוברת:

האמנם "אתחלתא דגאולה"? /הרב אמנון בזק, מקור ראשון, 16/4/10.

מערך הדרכה/מיכל אפרתי-כן לחברה מעורבת

נושאים: חברה מעורבת
שמות מחברים: מיכל אפרתי

 



כן לחברה מעורבת. למה?

מטרות הפעולה:

 

הבנת  החשיבות של החיים בחברה מעורבת.

הבנה שהפרדה יוצרת הדרה של הנשים מהמרחב הציבורי, הדרה שמובילה להפיכת האישה לחפץ.

הבנה שחברה בריאה היא חברה שמאפשרת לכל חבריה לבוא לידי ביטוי.

הבנה שהחיים בחברה מעורבת מחייבים הקפדה יתרה על כללי הצניעות, כדי להישמר ממתירנות יתר.

מערך הדרכה/מיכל אפרתי-והצנע לכת

 



והצנע לכת

מטרות:

א.     החניכים יבינו שהמושג 'צניעות' הוא מושג רחב, הכולל בתוכו תחומים שונים, שאחד מהם הוא הצניעות
בין המינים.

ב.       החניכים יבינו שאסור להתרכז רק בתחום המיני ולשכוח את התחומים השונים, כפי שקורה לא פעם בחברה שלנו, אך אסור גם לזלזל בו, משום שהוא מאפשר לנו לחיות בחברה מעורבת ברוח התורה והמוסר.

מערך הדרכה/מיכל אפרתי-המבדיל בין קודש לחול?!

 



המבדיל בין קודש לחול!?

מטרות:

א. החניכים יכירו את הגישות השונות הקיימות ביחס לעולם החול וידונו בהן.

ב. (הכרת המושג 'דרך ארץ'. הפעולה ניתנת להיעשות גם ללא חלק זה, לפי שיקול המדריך)

ציוד:

תפאורה - כיסאות מסודרים במעגל. על אחד
הקירות לוח עם טבלה, שעל עמודה אחת שלה כתוב 'קודש' ועל העמודה השנייה כתוב 'חול'.

עמדת החברה הצנועה המעורבת לכתחילה

 

עמדת החברה הצנועה המעורבת לכתחילה:

עמדת הבדיעבד

 

עמדת הבדיעבד:

תיאור:

חברה שלמה

 

פולמוס רב שנים בציונות הדתית עוסק בדמותה של החברה מבחינת יחסי המינים בתוכה.

הדיון על דמותה של החברה השלמה ומימוש העיקרון החשוב של צניעות בה מוצא את ביטוי המעשי

בתחומים רבים בחיינו: החל מבתי הספר ותנועת הנוער, דרך השירות הלאומי והצבאי והלימודים באוניברסיטה,

וכלה בחיי היומיום בחברת המבוגרים: העבודה, האירועים החברתיים ועוד.

חוברת זו מבקשת לדון בנושא מתוך ראייה כוללת ומקיפה של העמדות העקרוניות וההלכתיות

ומתוך הסתכלות על החברה כמכלול, ועוסקת ביסודיות בסוגיות השייכות לדיון.

מערך הדרכה/ענת שפירא-עשה לך רב

נושאים: בני נוער
שמות מחברים: ענת שפירא

 

 



יחידה מספר 3: 
"עשה לך רב"

יחידה זו ממזגת בין שתי היחידות הקודמות, ומנסה לענות על השאלות: מה יחסי כלפי הרב, ומהו הקשר הראוי והבריא איתו? כיצד אדם בוחר
את רבו? מה בין בחירה ואחריות אישית לבין תפקידו וסמכותו של הרב? מטרתה של יחידה זו לעורר ולהציף שאלות, ולבחון את מציאותה של אחריות אישית בד בבד עם סמכות רבנית.

מטרות: 

מערך הדרכה/ענת שפירא-בחירה ואחריות אישית

נושאים: בני נוער
שמות מחברים: ענת שפירא

 

יחידה מספר 2: בחירה ואחריות אישית

מטרות:

יחידה זו תעסוק במפגש של האדם עם עצמו. נברר מהן בחירה אישית, אחריות וקבלת החלטות; ננסה
לברר מהי אחריות האדם על מעשיו, ביטחונו בעצמו ובבחירותיו.

מהלך הפעולה:

שלב א' – כשהאחריות מתחלקת.. בריחה מאחריות:

שלב ב' – מדוע ומתי אנחנו בורחים מאחריות?

מערך הדרכה/ענת שפירא-מקור וסמכות ההלכה

נושאים: בני נוער
שמות מחברים: ענת שפירא

 

יחידה
מספר 1:
מקור וסמכות ההלכה

מטרות:

ביחידה זו ננסה לברר: מהי הלכה, ומה מקור סמכותה? מה מעמדו של הרב? האם יש מקום למחלוקת בהלכה, או האם היא
מציגה עמדות חד משמעיות?

מבנה היחידה:

מערך הדרכה/ענת שפירא-האם צריך רב?

נושאים: בני נוער
שמות מחברים: ענת שפירא

 

יחידת פתיחה: האם צריך רב?

מטרות:

יחידה זו מהווה פתיחה למערך ההדרכה כולו. מטרתה לעורר דיון בנושא האחריות האישית אל מול סמכות החכמים, ולהציג
את הדעות השונות העולות בנושא.

פעולה זו יכולה לשמש הן כיחידה בפני עצמה והן כחלק מיחידה מספר 1. 

אפשרות ראשונה:

חירות סמכות אחריות

 

מהו היחס בין סמכותם של פוסקי ההלכה לבין חירותו של היחיד?

כיצד עליו לפתח את חייו הדתיים?

כיצד יכריע האדם בדילמות בעלות אופי רוחני בחייו?

האם באמצעות שיקול הדעת האישי שלו, או מכוח הוראה של סמכות רבנית?

איזה תפקידים ממלאים הרבנים בחייו של האדם הפרטי?מהו מרחב ההכרעה של היחיד בדילמות הכלתיות שנקרות בדרכו?

על שאלות אלו ועוד, מנסה הרב יצחק בן דוד לענות בחוברת זו, העוסקת בשאלת עיצוב החיים הדתיים ומעורבות חכמי ההלכה בהם,

מתוך אמונה בחירותו של האדם הנברא בצלם ובחובתו לעצב את חייו מתוך קבלת אחריות אישית.

מערך הדרכה/אלדד וייל-והדת ניתנה

נושאים: בני נוער
שמות מחברים: אלדד וייל

 

 

 

 נושא המערך: והדת ניתנה

 

מטרות:

1. החניך יעמוד על חשיבות השמירה והציות לחוקי המדינה.

2. החניך ידון בסכנות של אי ציות לחוק.

 

ציוד:

2 מקלות, דפי תאוריה, גיר/סלוטייפ+טוש, 2 מכוניות "בימבה"/ 2 מכוניות צעצוע, פתקי-תמרורים, פתקים שחורים.

מערך הדרכה/ אלדד וייל-על חלומות ומציאות

נושאים: בני נוער

 

 

 

 

 

לרכישת החוברת לחצו כאן!

 

נושא המערך: על חלומות ומציאות.

 

מטרות:  1. החניך ידון בהבדל בין אשליה לחלום (חזון) 

 2. החניך יקבל כיוון להתגברות על אכזבות בדרך למימוש חלומות

מערך הדרכה/אלדד וייל-הקרקע הטובה ביותר

שמות מחברים: אלדד וייל

 

 

 

 

נושא המערך: הקרקע הטובה ביותר

 

מטרות:

  1. החניכים ידונו בחזונותיהם ובחזונות שונים ביחס למדינה
  2. החניכים יבחנו כיצד המדינה כיום תורמת ותרמה עד כה למימושם של החזונות השונים

 

אתחלתא דתקווה

נושאים: דת ומדינה
שמות מחברים: הרב חיים נבון

 הציבור הדתי-לאומי ומדינת ישראל.

 חשבון נפש: האם אבדה תקוותנו?  

 

 

C  כל הזכויות שמורות לנאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי.                

אתחלתא דתקווה /הרב חיים נבון

 

האם מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה?אם לא, מהו ערכה הדתי, אם בכלל?  האם המדינה היא אכזבה?

האם עלי לשמור על חוקי המדינה, לשלם מיסים ולציית לחוקים?  מה עושים כשיש סתירה בין חוקי ההלכה לחוקי המדינה?

על שאלות אלו ועוד מנסה הרב חיים נבון לענות בחוברת זו, העוסקת בשאלת מעמדה של המדינה מבחינה הגותית ובשאלת

החובה ההלכתית לציית לחוקי המדינה ולפקודות הצבא. כל זאת מתוך מגמה בסיסית של נאמנות ואהדה כלפי המדינה ובסגנון קולח ורהוט.

בסוף החוברת מצורף מערך פעילות המיועד למדריכים בתנועות נוער.

אתחלתא דתקווה

חוברות לצעירים

תוכנית הכנה לקראת השירות הצבאי. החוברות השונות

תיאור החוברת אתה בחרתנו באנגלית

 

 

 

 

The Chosen People 

How Jewish Law relates to the non-Jew.

 

תאור החוברת למען תשכיל באנגלית

נושאים: למען תשכיל
שמות מחברים: דר חנה פרידמן

 

 

 

"So that you broaden your understanding"


The question of the relationship of religious Jews to understanding general studies in our times.

על החוברת באנגלית

נושאים: למען תשכיל
שמות מחברים: דר חנה פרידמן

 

 

 

"So that you broaden your understanding"


The question of the relationship of religious Jews to understanding general studies in our times.

by Rabbanit Doctor Chana Friedman


תיאור החוברת באנגלית

נושאים: למען תשכיל
שמות מחברים: דר חנה פרידמן

"So that you broaden your understanding"

 

The question of the relationship of religious Jews to understanding general studies in our times.

by Rabbanit Doctor Chana Friedman


תיאור החוברת באנגלית

נושאים: למען תשכיל
שמות מחברים: דר חנה פרידמן

"So that you broaden your understanding"

 

The question of the relationship of religious Jews to understanding general studies in our times.

by Rabbanit Doctor Chana Friedman


הזמינו עכשיו את החוברת חברה שלמה-חברה צנועה מעורבת לכתחילה

 

 

 

החוברת השלישית במיזם "עצ"ה לדרך"- הנחלת ערכי הציונות הדתית לדור הבא:

חברה שלמה-חברה צנועה מעורבת לכתחילה

פולמוס רב שנים בציונות הדתית עוסק בדמותה של החברה מבחינת יחסי המינים בתוכה.

הדיון על דמותה של החברה השלמה ומימוש העיקרון החשוב של צניעות בה מוצא את ביטוי המעשי

בתחומים רבים בחיינו: החל מבתי הספר ותנועת הנוער, דרך השירות הלאומי והצבאי והלימודים באוניברסיטה,

וכלה בחיי היומיום בחברת המבוגרים: העבודה, האירועים החברתיים ועוד.

חוברת זו מבקשת לדון בנושא מתוך ראייה כוללת ומקיפה של העמדות העקרוניות וההלכתיות

ומתוך הסתכלות על החברה כמכלול, ועוסקת ביסודיות בסוגיות השייכות לדיון.

בחוברת מוצבת השקפת עולם הלכתית רחבה המעמידה בבסיסה את דרך הארץ וטבעיות החיים בחברה השלמה,

שבמסגרתה מתממשת הצניעות במובנה הכולל כאחד מיסודות הקיום היותר חשובים.

 

בסוף החוברת מצורף מערך הדרכה המיועד לאנשי חינוך.

בהוצאת נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי

להזמנה טלפונית: 03-6072739, או בדוא"ל: neemaney@toravoda.org.il , או ע"י שליחת המחאה.

 

מחיר:

1. במתנה ללא תשלום- לכל מחדש חברות! החברות בתנועה גם כוללת מנוי על "דעות" ועדכון שוטף על הנעשה התנועה.

חברות רגילה/מנוי - 180 ש"ח לשנה. חברות לצעירים (עד גיל 30) 60 ₪ לשנה.


2. עלות חוברת אחת: 20 ₪ (כולל משלוח), 15 ₪ לצעירים (כולל משלוח).

 

3. 10 חוברות במחיר מיוחד: 120 ₪. קנו והפיצו לצעירים בשכונתכם!
(אפשרות לקנייה מרוכזת למוסדות).

 

הערה: עלות החוברות הקודמות ("אתחלתא דתקווה" ו"חירות, סמכות ואחריות") הנה זהה.  בהזמנה ציינו את הרכב ה"חבילה" שתרצו.

 

הזמינו עכשיו את החוברת על אחריות חכמים ואחריות אישית

חדש!!!

 

 

החוברת השנייה במיזם "עצ"ה לדרך"- הנחלת ערכי הציונות הדתית לדור הבא:

חירות, סמכות, אחריות


מהו היחס בין סמכותם של פוסקי ההלכה לבין חירותו של היחיד?

כיצד עליו לפתח את חייו הדתיים?

כיצד יכריע האדם בדילמות בעלות אופי רוחני בחייו?

האם באמצעות שיקול הדעת האישי שלו, או מכוח הוראה של סמכות רבנית?

איזה תפקיד ממלאים הרבנים בחייו של האדם הפרטי? מהו מרחב ההכרעה של היחיד בדילמות הלכתיות שנקרות בדרכו? 

על שאלות אלו ועוד, מנסה הרב יצחק בן דוד לענות בחוברת זו, העוסקת בשאלת עיצוב החיים הדתיים ומעורבות חכמי ההלכה בהם, מתוך אמונה בחירותו של האדם הנברא בצלם  ובחובתו לעצב את חייו מתוך קבלת אחריות אישית.

 

בסוף החוברת מצורף מערך הדרכה המיועד לאנשי חינוך.

 

בהוצאת נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי

 

לרכישת חוברות דרך האינטרנט לחצו כאן!

להזמנה טלפונית: 03-6072739, או ע"י שליחת המחאה.

 

מחיר:

1. במתנה ללא תשלום- לכל מחדש חברות! החברות בתנועה גם כוללת מנוי על "דעות" ועדכון שוטף על הנעשה התנועה.

חברות רגילה/מנוי - 180 ש"ח לשנה. חברות לצעירים (עד גיל 30) 60 ₪ לשנה.
2. עלות חוברת אחת: 20 ₪ (כולל משלוח), 15 ₪ לצעירים (כולל משלוח).

3. 10 חוברות במחיר מיוחד: 120 ₪. קנו והפיצו לצעירים בשכונתכם!
(אפשרות לקנייה מרוכזת למוסדות).

 

הזמינו עכשיו את החוברת הראשונה: "אתחלתא דתקווה"

שמות מחברים: הרב חיים נבון

חדש!!!

 

החוברת הראשונה במיזם "עצ"ה לדרך"- הנחלת ערכי הציונות הדתית לדור הבא:

אתחלתא דתקווה

האם מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה? אם לא, מהו ערכה הדתי, אם בכלל?
האם המדינה היא אכזבה?
האם עלי לשמור על חוקי המדינה, לשלם מיסים ולציית לחוקים?
מה עושים כשיש סתירה בין ההלכה לחוקי המדינה?


על שאלות אלו ועוד מנסה הרב חיים נבון לענות בחוברת זו, העוסקת בשאלת מעמדה של המדינה מבחינה הגותית ובשאלת החובה ההלכתית לציית לחוקי המדינה ולפקודות הצבא. כל זאת מתוך מגמה בסיסית של נאמנות ואהדה כלפי המדינה, ובסגנון קולח ורהוט.

 

בהוצאת נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי

 

לרכישת חוברות דרך האינטרנט לחצו כאן!

להזמנה טלפונית:  03-6072739, או ע"י שליחת המחאה.

 

מחיר:

1. במתנה ללא תשלום- לכל מחדש חברות! החברות בתנועה גם כוללת מנוי על "דעות" ועדכון שוטף על הנעשה התנועה.

חברות רגילה/מנוי - 180 ש"ח לשנה. חברות לצעירים (עד גיל 30) 60 ₪ לשנה.
2. עלות חוברת אחת: 20 ₪ (כולל משלוח), 15 ₪ לצעירים (כולל משלוח).

3. 10 חוברות במחיר מיוחד: 120 ₪. קנו והפיצו לצעירים בשכונתכם!
(אפשרות לקנייה מרוכזת למוסדות).

 

ביקורות על החוברת:

האמנם "אתחלתא דגאולה"? /הרב אמנון בזק, מקור ראשון, 16/4/10.

בליל יום עצמאות יתכנס רוב רובו של הציבור הדתי-לאומי בבתי הכנסת, ובין היתר יאמר בתפילתו את אחת התפילות שחוברו ליום העצמאות, שבה נאמר "כשם שזכינו לאתחלתא דגאולה, כן נזכה לגאולה השלמה". ביטוי זה - "אתחלתא דגאולה" - מגדיר בצורה מתומצתת את יחסה של הציונות הדתית למדינת ישראל במשך רוב שנות קיומה: אמונה במהלך הא-לוהי שהביא להקמתה של המדינה, והשקפה הרואה במדינה שלב ראשון בדרך אל הגאולה השלמה. ברם, בשנים האחרונות, בעיקר לאחר ה'ההתנתקות', נשמעים יותר ויותר קולות המפקפקים במעמד זה בפרט, וביחס למדינת ישראל בכלל. המשבר ביחס למדינה הפוקד חלקים מהציבור שעדיין מכונה 'דתי לאומי', הנותן את אותותיו בתחומים שונים, משתקף בראש ובראשונה בשאלת היחס למדינת ישראל מבחינה רוחנית.

בימים אלו של מבוכה הולכת וגוברת, בעיקר בקרב הנוער, ישנה חשיבות מיוחדת לפרישת משנה סדורה בנוגע ליחס הראוי של הציונות הדתית למדינת ישראל. משנה זו מופיעה בחוברת שכתב הרב חיים נבון, ששמה כבר מעיד על רעיונה המרכזי - "אתחלתא דתקווה". בחוברת זו, כבחיבורים אחרים של הרב נבון, מצליח המחבר בלשונו המיוחדת לשלב תפישת עולם רעיונית מעמיקה עם סיפורים ואנקדוטות, ההופכים את הקריאה לחוויה מהנה ולא מכבידה. הרב נבון עומד על הבעייתיות בשתי ההשקפות הקיצוניות בעולם הדתי כלפי מדינת ישראל: מצד אחד, בגישה החרדית, שחלקים בציבור החרד"לי הולכים ומתקרבים אליה, המתעלמת מכל הישגיה של מדינת ישראל ומתרומתה המכריעה להמשך קיומו והתרבותו של העם היהודי, מקיבוץ הגלויות חסר התקדים שהקמתה איפשרה, מפיתוח עולם התורה בממדים שלא היו כמותם מעולם, ועוד כהנה וכהנה. מצד שני, האכזבה בחלקים מהציבור הדתי-לאומי נבעה דווקא מן הגישה ההפוכה, המכונה גם כיום 'ממלכתית' (במלעיל), שקידשה את מדינת ישראל מעבר לממדים סבירים, ומשום כך נקלעה למצוקה אידאולוגית קשה, ככל שהזמן עבר ומדינת ישראל התרחקה מן הייעודים הרוחניים שהיו אמורים להיות חלק מהותי בה.

כנגד גישות אלו מציג הרב נבון את גישתו של אחד מהוגי הדעות המרכזיים של הציונות הדתית, הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל, שמלכתחילה נקט בגישה מאוזנת כלפי מדינת ישראל: "ישנה דעה הלכתית שלישית, שאינה מקבילה לא לדעת שתומי העין השוללים, וגם לא לסברת ההוזים המחייבים חיוב מוחלט, עד כדי זיהוי עם התכלית העליונה של הווייתנו ההיסטורית והעל- היסטורית - את המדינה", כתב הרב סולובייצי'ק כבר בשנת תשי"ז. "דעה שלישית זו (שהלכה כמותה בכל מקום), אני מרשה לעצמי לנחש, תחייב את המדינה ותוקיר תקומתה והתמדתה מתוך חיבה והתמכרות, אבל לא תפריז על ההערכה יותר מדי עד כדי גלוריפיקציה והאלהה", הדגיש הרב. הרב נבון מציג גישה זו בהרחבה, ומדגיש את הרעיון שלמדינת ישראל ולהקמתה יש משמעות דתית, שאותה יש לציין ולחגוג, על אף שאין אנו יודעים בבירור האם היא באמת "אתחלתא דגאולה". המדינה היא בגדר תקווה - תקווה למהלך שיכול להבשיל בהדרגה גם לגאולה שלמה, במובן הרוחני והגשמי כאחד, ודווקא ראייה זו מחדדת את הצורך בהיענות הציבור ליטול חלק באתגרים המיוחדים שמדינת ישראל זימנה לנו.

חלקה השני של החוברת עוסק בשאלה הכרוכה באופן טבעי בשאלה הקודמת, שעוררה סערות רבות בתקופה האחרונה: הציות לחוקי המדינה ולפקודות הצבא. גם כאן הולך הרב נבון בשביל הזהב, המתרחק מסיסמאות מתלהמות: מצד אחד, הוא מבסס את המעמד ההלכתי של חוקי המדינה ואת החובה להקפיד עליהם, ומצד שני אין הוא מטיל ספק שבמקרה של סתירה חזיתית בין החוק ובין מצוות התורה, הרי שתורת ה' גוברת. אולם בפועל, מודגשת בדבריו בצדק רב הטענה, שהתנגשות חזיתית זו נדירה מאוד, ומי שפועל בחכמה יוכל כמעט תמיד למצוא את הדרך למנוע עימות ישיר בנושא. באופן מיוחד, הרב נבון מדגיש את הצורך לקחת בחשבון, בתוך המסגרת ההלכתית, את השיקולים של הנזק החמור שסירוב פקודה עלול לגרום לביטחונה של מדינת ישראל בטווח הרחוק.

בסך הכול, דומה שהשקפת העולם המתבטאת בחוברת מייצגת את רובו הגדול של הציבור הדתי-לאומי, שיזדהה בוודאי עם מרבית הדברים המופיעים בה. עם זאת, דווקא השקפה זו אינה זוכה למשנה סדורה נגישה, וישנה ברכה רבה בסידורם של הדברים בחוברת, באופן מסודר ובהיר ובעיצוב נאה לעין. חוברת זו מהווה נדבך חשוב בחינוך לראייה מורכבת מתוך עוצמה, ביחס לשאלות העומדות על הפרק לאורך כל השנה, וערב יום העצמאות באופן מיוחד.


 

תורה בשלט רחק / חגי סגל,"מקור ראשון" כ"ו אדר תש"ע

פסח עדיין רחוק מאיתנו שבועיים וחצי, אבל בקיבוץ הדתי ובארגון נאמני תורה ועבודה נשלמו כבר ההכנות ליום העצמאות. שני הגופים המכובדים האלה פרסמו עכשיו חוברת הדרכה מהודרת בעניינים כואבים שבין הציבור הדתי לאומי לבין מדינתו. מצד אחד היא מבקשת לעודד את רוחו השפופה של הנוער הכתום, ומצד שני לחזק את אושיות הציות לפקודה לעקירת ישובים.
המחבר, הרב חיים נבון, מזהיר ש"אם בוקר אחד חיילי צה"ל היו מכריזים על שביתה, כבר באותו ערב איש מאיתנו לא היה בין החיים". בפרק אחר בחוברת הוא סותם את הגולל על הטענה הקוקניקית שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה. לטעמו, המדינה היא רק 'אתחלתא דתקווה'.
על מי מסתמכת הפסיקה הנועזת הזו? בעיקר על הרב יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל מגלות אמריקה. אין ספק שמדובר באילן גבוה, אבל בכל מה שנוגע לדיון הממוקד הזה הוא אילן בשלכת. רבנים שבוחרים לחיות בחו"ל, ואינם מתאמצים לקחת חלק אישי בהרפתקה הישראלית, פסולים מלשבת בבית הדין לבירור מעמדה הגאולי של מדינתנו. הם סרבני גאולה. קודם שיעלו הנה עם תלמידיהם, אחר-כך נצרף אותם בשמחה להרכב.

 

 

אתחלתא דגאולה או אתחלתא דתקווה? / מנחם רהט, עלון "מצב הרוח", אדר תש"ע.


* הקושיה החמישית של פסח תש"ע: האם המדינה היא אתחלתא דגאולה או אתחלתא דתקווה? * משקרסה הפרדיגמה המשותפת לכל פלגי הציבור הדתי לאומי בדבר היותה של המדינה אתחלתא דגאולה, מנסות תנועות נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, להשיב באמצעות הרב חיים נבון על שאלה זו *


התפלגות הציבור הדתי-לאומי לכתות ולתתי-כתות, לא עוצרת באדום: גם הקונצנזוס הרחב ביותר שאיחד את הציבור הציוני דתי - תפיסתו את מדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו, הולך ונשבר. אחרונת הפרות הקדושות מובלת לשחיטה.
חלפו הזמנים שבהם כל פלגי הציונות התאחדו סביב הגדרתה של מדינת ישראל כאתחלתא דגאולה, ונתנו לכך ביטוי דתי-אידיאולוגי לכך באמירת התפילה לשלום המדינה והתפילה לשלומם והצלחתם של חיילי צה"ל, ובאימוצם בכל לב של סמלי המדינה העיקריים: ההימנון ("עוד לא אבדה תקוותנו") והדגל הכחול לבן.
היום הפרדיגמה קרסה. אקסיומת היסוד של הציבור הציוני דתי כבר אינה כזו.
הגירוש המחפיר מגוש קטיף והפוגרום הממלכתי בעמונה, כמו גם תופעות שליליות נוספות בחיי המדינה, הולידו את קבוצת "מאוכזבי המדינה", כאלה המסרבים להתגייס לצה"ל וללבוש את המדים ששימשו את חיילי הגירוש בגוש קטיף, וכאלה שאמנם מתגייסים אך מדגישים מעל כל במה אפשרית כי יסרבו לכל פקודה, בלתי חוקית לדעתם, בדבר גירוש יהודים מביתם. אמירת התפילה לשלום המדינה כבר אינה בגדר המובן מאליו, הגיוס לצה"ל אינו תמיד בגדר מצווה מדאורייתא, וכבר צצה ועולה השאלה המצמררת: "האם אבדה תקוותנו?"
ובקיצור: האם מדינת ישראל היא-היא תקוות הדורות וחזון הנביאים ועל כן האתחלתא דגאולה, ומתוך כך יש לה ולציוויה ותקנותיה מימד דתי, או שמא החרדים צדקו בגישתם האנטי-ציונית, והמדינה אינה אלא, במקרה הטוב, רק 'אתחלתא דתקווה'?
*
האם אבדה תקוותנו?
שאלות אלה הניעו את תנועות נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, להטיל על הרב חיים נבון, מגידולי אלקנה שבשומרון, רב קהילה בעיר מגוריו מודיעין, בוגר ישיבת ההסדר הר עציון, בעל תארים בחינוך ובמחשבת ישראל, לחבר את החוברת: "אתחלתא דתקווה, הציבור הדתי-לאומי ומדינת ישראל, חשבון נפש: האם אבדה תקוותנו?". על פני 40 עמודי החוברת הוא בודק את השאלה, אם מדינת ישראל היא אכן האתחלתא דגאולה שכל הדורות חלמו עליה? ואם לא, מהו ערכה הדתי, אם בכלל?
מחבר 'אתחלתא דתקווה' מעמת בין עמדות שונות במחנה הציונית הדתית, ומוסיף משלו:
"קשה לקבוע מסמרות בזיהוי הגאולה, עד שלא נראה את משיח בן נדוד בכיסאו. עד ליום ההוא, אפשר לקוות ולייחל שמדינת ישראל היא אכן ראשית גאולתנו" (ע' 9).
אבל גם אם "למדינה אין כל קשר לגאולה והיא בסך הכל הביטוי המדיני של עם ישראל בארץ ישראל (הרי) הקמתה והישרדותה הן נס" (ע' 20), כותב הרב נבון ומכאן מסקנתו: "למדינה יש משמעות דתית, (גם) אם מצמצמים את המימד הגאולי המתבטא בה. בלי מדינת ישראל נראה שהעם היהודי היה מצטמק לאין שיעור. מדינת ישראל היא המקום היחיד שבו היהודים מתרבים. היא המקום היחיד שבו מדברים ברחוב עברית. היא מהווה מוקד להזדהותם היהודית של מיליוני יהודים לא דתיים ברחבי העולם. מדינת ישראל איפשרה את קיבוץ הגלויות הגדול בהיסטוריה היהודית. במדינת ישראל יש לומדי תורה מאשר אי פעם בהיסטוריה היהודית".
אך מה עושים כשקיימת סתירה בין ההלכה לחוקי המדינה? - תוהה הרב נבון, ומסכם דיון בנושא במלים אלה: "ההלכה מחייבת אותנו לציית לחוקי המדינה, מחמת שלושה יסודות הלכתיים: דינא דמלכותא דינא, תקנות הקהל, ומשפט המלך. מיסודות אלה נגזרת החובה לשלם מס כחוק, לציית לחוקי התנועה ולשאר חוקי המדינה. במקרה של התנגשות ישירה בין החוק להלכה, אנו בוחרים בהלכה. דבר ה' גובר על דברי האדם. נעשה כל שביכולתנו כדי למנוע התנגשות כזו, ולמעשה הדבר נדיר מאוד".
*
פינוי יישובים
בסוגית הציות לפקודה לפינוי יישובים, מציין נבון כי "רבנים רבים וחשובים סבורים שפקודת פינוי יישובים אינה סותרת את ההלכה. גם הרבנים החולקים עליהם היו מסכימים שיש לציית לפקודה כזו, אם היא תושיע את המדינה כולה מחורבן מאיים. המחלוקת האם הפינוי יביא לישועה או להרס, היא מחלוקת עובדתית, שההכרעה בה נמצאת בתחום סמכותם של מוסדות המדינה (גם אם אנו סבורים שהכרעתם שגויה). ישנן גם סיבות הלכתיות נוספות מדוע לא לסרב לפקודת פינוי. אפשר להתחמק מביצוע הפקודה בלי סירוב נחרץ, ובכך למנוע עימות הרסני. לסירוב פקודה יש השלכות הרות אסון על הצבא, החברה והמדינה. אחריותנו למדינת ישראל מחייבת אותנו לקחת בחשבון גם השלכות אלו".
ומה הלאה? האם נמשיך לומר את התפילה לשלום המדינה?
הרב נבון מציע לספקנים את דרכו של פרופ' אבי רביצקי, שהשיב לשאלה אם הוא אומר את התפילה לשלום המדינה: "אני אכן אומר 'ראשית צמיחת גאולתנו' ומתכוון בלבי שבעזרת ה' תהיה ראשית צמיחת גאולתנו".
--

יום העצמאות ה-62: עוד לא אבדה תקוותנו/ אלישיב רייכנר, אנרג'י  15/4/2010 8:10

הספרון "אתחלתא דתקווה" חושף את עומק השבר שבין הציבור הדתי-לאומי למדינה בעקבות פינוי גוש קטיף (וגם את האהבה שעדיין קיימת)


עקירת ישובי גוש קטיף הביאה לשינוי ביחסו של חלק מהציבור הדתי לאומי ליום העצמאות. כבר ביום העצמאות שלפני העקירה פסק בנווה דקלים ראש ישיבת תורת החיים הרב שמואל טל לתלמידיו שלא לומר הלל בתפילות יום העצמאות.

הרב טל הסביר אז לתלמידיו שבשל מדיניות הממשלה לא ניתן יותר להפריד בין המדינה לממשלה ולכן אין להתפלל תפילת הודיה שיש בה כדי לברך גם את השלטון הקיים. לעומת הרב טל, הרב יגאל קמינצקי הרב של ישובי גוש קטיף ושאר הרבנים בגוש אמרו הלל כמידי שנה.

הרב קמינצקי אמר אז בבית הכנסת של נווה דקלים בליל החג: "אנחנו לא מתבלבלים, אנחנו ממשיכים להודות לקדוש ברוך הוא על האתחלתא דגאולה הזאת. גם כשיש לנו בעיות עם ממשלת ישראל, המדינה הזאת שייכת לעם הזה, לנצח נצחים. היום אנחנו חייבים להגיד הלל בהידור".
ליצור חומר זמין
הדיון בשאלה האם מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה או לא, העסיק וימשיך להעסיק את הציונות הדתית כנראה עד לגאולה השלמה. חוברת חדשה שראתה אור בשבועות האחרונים, מנסה לתרום זווית משלה בסוגיה.

החוברת - 'אתחלתא דתקווה' עוסקת ביחסי הציבור הדתי לאומי ומדינת ישראל והיא ראשונה בסדרת חוברות שיזמו תנועת נאמני תורה ועבודה יחד עם תנועת הקיבוץ הדתי. מטרת המיזם המשותף הוא

ליצור חומר זמין נגיש וברור שישמש בני נוער וצעירים לחיזוק תפיסותיהם בערכי תורה ועבודה, כפי שהתנועות הללו רואות אותן.

את החוברת בנושא מדינת ישראל כתב הרב חיים נבון, בוגר ישיבת הר עציון ורב קהילת השמשוני במודיעין, המוכר בפעילותו התקשורתית המגוונת. החוברת עוסקת בשתי סוגיות עיקריות: מעמדה הדתי של מדינת ישראל וחובת הציות לחוקי המדינה ולפקודות הצבא.
העשרת השיח הפנימי


בסוגיית מעמדה הדתי של המדינה מציע הרב נבון דרך ביניים בין הדרך הרואה במדינה אתחלתא דגאולה לבין זו שאינה מייחסת משמעות דתית למדינה. "אני מאמין שלמדינת ישראל יש משמעות דתית גם אם אינה בהכרח חלק מתהליך הגאולה....רק במדינת ישראל אנו יכולים לחלום על הגשמת חזון מדינת התורה. גם אם איננו יודעים האם המדינה היא אתחלתא דגאולה, אנו יודעים שהיא אתחלתא דתקווה".

בסוגיית חובת הציות לחוקים ולפקודות, אוחז הרב נבון בגישה השוללת סירוב לפקודת פינוי יישובים. הוא מביא עמדות של רבנים הסוברים שהפקודה אינה סותרת את ההלכה וטוען שגם החולקים עליהם מסכימים שיש לציית לפקודה כזו אם היא תושיע את מדינת ישראל מחורבן. "המחלוקת האם הפינוי יביא לישועה או להרס היא מחלוקת עובדתית", כותב נבון, "שההכרעה בה נמצאת בתחום סמכותם של מוסדות המדינה". הוא גם מביא סיבות הלכתיות נוספות מדוע לא לסרב לפקודת פינוי.

חשיבותה של החוברת החדשה היא בתרומתה להעשרת השיח הפנימי בתוך הציונות הדתית. במיוחד בסוגיית סירוב פקודה נוצר לעתים רושם מוטעה שהקול היחידי בשטח הוא קול הסרבנים מכיוון שהם אלו הטורחים יותר להשמיע את קולם. החוברת החדשה משמיעה קול צלול וברור שמתמודד יפה עם טענות תומכי הסירוב ומייצג נאמנה חלקים גדולים בציונות הדתית.

 

 כתבה באתר כיפה    

התשובה להתחרדות
חוברות הדרכה חדשות ינסו למנוע את התחרדות הציבור הדתי ויציגו בפני הצעירים משנה ציונית-דתית סדורה
כ"ג ניסן ה´תש"ע - אפרת רוט הלוי  http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=37793


בתנועת "הקיבוץ הדתי" ובארגון "נאמני תורה ועבודה" החליטו להילחם ב"השתלטות החרדלי"ת" כהגדרתם, בעזרת חוברות הדרכה חינוכיות שיפרסו את משנתו של הציבור הדתי לאומי.
בימים אלו, לאחר תהליך היגוי וכתיבה, יצאה לאור החוברת הראשונה בסדרה - "אתחלתא דתקווה, הציבור הדתי לאומי ומדינת ישראל. חשבון נפש: האם אבדה תקוותנו?". את החוברת כתב הרב חיים נבון ומצורף לה מערך הדרכה למדריכים ומחנכים.

"במקום להסביר לאחרים שאנחנו חולקים איתם למה הם טועים, בחרנו להציג את עמדתנו" מסביר מזכ"ל החינוך הדתי נחמיה רפל. "עמדתנו תהיה פרוסה על גבי כמה חוברות שיעסקו גם ביחס ללימודי חול, חברה צנועה ומעורבת, ואמונה בחכמים מול אחריות אישית ועוד. אנחנו מקווים להשמיע בצורה חיובית ומתקבלת על הלב את עמדתנו. אין בית מדרש בלי חידוש ואין בית מדרש בלי מחלוקת. מחלוקת המבוססת על התוכן היא מחלוקת מבורכת ואנחנו כאן מביעים את עמדתנו". בתנועת "נאמני תורה ועבודה" מוסיפים "החוברות נולדו כאשר הבנו כי יותר ויותר צעירים מחפשים חומר תורני אקטואלי העוסק בשאלות מרכזיות בעולמה של הציונות הדתית. מטרת החוברות היא לספק חומר חדיש זמין, נגיש וברור שיוכל לשמש את הנוער בהתמודדויות עם האתגרים שהזמן והמקום מציבים בפניו".


שני קולות חזקים הנאבקים על נפשה של הציונות הדתית
החוברת החדשה עוסקת בתפיסת המדינה ובחובת הציות לחוקיה ולחוקי הצבא. "לא אחדש לאף אחד אם אומר שמאז ההתנתקות נמצאת הציונות הדתית במשבר זהות חסר תקדים" מסביר הרב חיים נבון. "יש שני קולות חזקים הנאבקים על נפשה של הציונות הדתית, ואני מרגיש שאף אחד מהם לא מייצג אותי. מצד אחד יש את ה"ממלכתיים" במלעיל, הממשיכים לדבר על קדושת המדינה, ועל תהליך הגאולה המתקדם, ובמידה מסוימת מתעלמים מהבעיות ומהפגמים. מצד שני יש את הפוסט-ציונים-דתיים, החושבים שאם מדינת ישראל אינה הגאולה האמיתית והשלמה - אז היא לא שווה כלום. אני רציתי לנסח דרך שלישית, הקולעת לרחשי לבם של רבים מהסרוגים, גם אם הם מתקשים לנסח אותה. אני ממלכתי, אבל ממלכתי במלרע. אני רואה את החולשות של המדינה, ולא בטוח שהיא חלק מתהליך הגאולה, ובכל זאת מאמין שאין לנו אלטרנטיבה אחרת".

"אני טוען שגם אם המדינה אינה אתחלתא דגאולה - ואת זה פשוט אינני יודע - היא עדיין אתחלתא דתקווה. כלומר: אין עתיד ליהודים וליהדות בלי מדינת ישראל. יש לנו ביקורת חריפה על המדינה, אבל אסור שהביקורת תשכיח מאתנו את העובדה הפשוטה שאין לנו אלטרנטיבה. גם אם יש בעיות במדינה, האם אנחנו מעדיפים לחיות בצרפת? האם היינו מעדיפים לחיות בארץ ישראל תחת השלטון הטורקי?"


יש למנוע התנגשויות
בחוברת נטען כי במקרה של התנגשות ישירה בין החוק להלכה, יש לבחור בהלכה מכיוון שדבר ה' גובר על דבריהם של בני האדם. עם זאת, יש לעשות כל שביכולתנו כדי למנוע התנגשות כזו. כך למשל מסבירה החוברת את נושא סירוב הפקודה כאשר היא מדגישה כי רבנים רבים וחשובים סבורים כי פקודת פינוי יישובים אינה סותרת את ההלכה. "סירוב פקודה המוני מאורגן הוא הרס הצבא והמדינה" אומר הרב נבון, "אינני מדבר על התחמקות אישית של פלוני או אלמוני, אלא על סירוב המוני. דווקא בגלל שהצבא והמדינה הם שלנו לא פחות משל כל אחד אחר, אנחנו חייבים להרגיש כלפיהם אחריות. אם אנחנו נתארגן כקבוצה ונודיע שנסרב לכל פקודה שלא תמצא חן בעינינו, לא בטוח שנצליח למנוע מדיניות של נסיגות, אבל בטוח נביא למלחמת אחים ולחורבן הצבא".


"אני הייתי אומר את אותה אמירה בכיוון הפוך" אומר בתגובה הרב אליקים לבנון. "מאחר שסירוב פקודה הוא דבר גרוע מאוד אסור להכניס חיילים למלכוד שבו ייאלצו לסרב פקודה. חיילים הם אזרחים הנתונים למרות אבל ברגע שהם מקבלים פקודות לא חוקיות אסור להם לבצע. האחריות פה היא על הצבא שבחר לצפצף על הכל ולהוציא פקודות כאלה. היום אין היררכיה רבנית ולא כל מי שנקרא רב הוא באמת רב ולכן קשה לדעת מה תפיסת הרבנים על כל דבר. פקודת פינוי ישובים היא בלתי חוקית בעליל ואם הצבא נותן פקודות כאלו מגיע לו לעבור טלטלה אדירה כדי שלא יתערב בעתיד בנושאים פוליטיים".

 

מוציאים ת´נשמה
הרב ישראל רוזן על החוברת החדשה של נאמני תורה ועבודה: גימוד גאולתי
כ"א אייר ה´תש"ע - הרב ישראל רוזן, שבת בשבתו, אתר כיפה, ערוץ 7, סרוגים. http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=38273


ניפוץ מיתוס הגאולה
מונחת לפני חוברת מאירת עינים אשר החשיכה את עינַי ולבי מאז עיינתי בה. מדובר בקונטרס תועמלני בשם "אתחלתא דתקווה", שנכתב ע"י הרב חיים נבון (להלן: ח"ן) בהוצאת 'נאמני תורה ועבודה' ו'הקיבוץ הדתי', וכולו ממוקד במטרה מסומנת: ניפוץ המיתוס הגאולתי של מדינת ישראל והמתת ה'נשמה' המפעמת בחזון הציונות הדתית קרוב למאה שנה!

ח"ן מתאר יפה את 'הציונות הגאולית' מבית מדרשו של הרב קוק, זו הרואה בקיבוץ גלויות, בהפרחת השממה ובתקומת המדינה גילויים של "ראשית צמיחת גאולתנו". הוא ממוטט תפיסה זו לא בווכחנות ובפירכות אלא בהצגת תיזה נגדית, ובעיקר ברתימת הרב י"ד סולובייצ'יק לפוסט-גאולתיות זו.

מקורות ההשראה של ח"ן הם פרופ' ישעיה לייבוביץ ויבל"ח אבי רביצקי, אבותיהם הרוחניים של 'נאמני תורה ועבודה', וכבר היינו בסרט הזה לפני דורותיים. אין זה סוד שקבוצה זו שבה ומחָיה ויכוח זה מעת לעת ומפקידה לפקידה, וזה בסדר. אך העולם התורני-לאומי לא חי מפיהם ולא מפי כתבם של הוגים רציונאליים אלו, וכבר הכו על קדקדם רבנינו והוגינו בראשית שנות המדינה (הרבנים נריה, ישראלי, בר-שאול ונוספים). הללו התפלמסו עם גישה זו המייבשת את נשמת המדינה ומותירה אותה ככלי טכני בלבד, 'מקלט לאומי', אשר דבר אין לו (כמעט) עם אתגר הגאולה הנבואית והאמונית ושאיפת הדורות לציון.

תורת הרב (קוק) וארה"ב (סולובייצ'יק)
החידוש בקונטרס מוחצני זה הוא בגיוס שתיקותיו של הרי"ד סולובייצי'ק והפיכתם לתיזה אנטי-גאולתית. אם גישה זו תתפשט כעמדה חינוכית יש בה, לדעתי, 'איום אסטרטגי' על הציונות הדתית, וכדלהלן. בהזדמנות זו אקרא לרבים מחברי הקיבוץ הדתי להתנער מהצגתם כתומכים אוטומטית בתיזה זו...

נכון, אין זה סוד שהרב סולובייצ'יק לא היה נאמן בית הרב קוק ולא שקד על תורתו. למיטב אי-ידיעתי אין גם התייחסות ישירה שלו לתורת הרב ולמשמעותה הרוחנית והאמונית. דומה שלא היתה השקה בין מעגלי תורתם ההשקפתית, בהיות הרב קוק שקוע ב'תורת הכלל', כרבה של ארץ ישראל, והרב סולובייצ'יק טבוע בתורת היחיד ופסיכולוגיית ה'איש', כרבן של בני גולת ארה"ב, ו"לא קרב זה אל זה כל הלילה". והנה בא ח"ן וטורח לציין באזנינו כי "כאשר הרב (סולובייצ'יק) הזכיר בדפיקה הששית (=במסתו הנודעה: 'קול דודי דופק') את העלייה לארץ הוא לא דיבר על 'קיבוץ גלויות', מושג המעלה אסוציאציות משיחיות, אלא על מקלט לפליטים". להלן טווה מסכת סולובייצ'יקית כביכול לפיה המדינה אינה אלא מסגרת טכנית ('אינסטרומנטלית') ואינטרסנטית בלבד, ומשמעותה התיאולוגית מופנית בעיקר כלפי הנוצרים, וכיוצא באמירות מוציאות-נשמה ומנפצות-מיתוסים.


אמירות מוציאות-נשמה ומנפצות-מיתוסים


לא נתקררה דעתו של הכותב ברוך-הכשרונות (שכיר-עט?) עד שגייס לאסכולת 'הגימוד הגאולתי' את ...הרב שלמה גורן, מעשה להטוטים 'הפוך-על-הפוך'. המימד הגאולתי של המדינה, וגישת 'כלל ישראל', בוקעים מכל תורתו ההלכתית, ההשקפתית והדרשנית של הרב גורן. והנה פשפש ח"ן ומצא שהרב גורן פירט שעד כה זכינו רק ל-3 מ-5 שלבי 'התקופה המשיחית' - נצחון על אויבינו, הכרזת ריבונות וקיבוץ גלויות, ואנו מצפים להשלמת המהלך בייסוד סנהדרין ובניית בית המקדש. ובכן, הא לכם פלפול אקדמי לפיו הרש"ג מצטרף לריד"ס לשלילת תורת הר"ק על 'אתחלתא דגאולה'. הבנתם את זה?

פוצ"ד וצה"ל
בעידן הפוסט והאלהת הפרט רבים המה מוציאי הנשמות מכל הערכים שבעולם, במיוחד אם הם קשורים למשהו לאומי. בהמשך משאו מגנה ח"ן את ה'פוצ"דים' (כן, כך בדיוק הוא מכנה את הפוסט ציונים דתיים), וכוונתו ללוחמני המאחזים המטילים ספק ב'ממלכתיות' מדינת ישראל. ולא חש כי הוא עצמו נפל בפח הפוצ"די מן הצד השני, זה המבעט בערך הגאולתי, ועוד מטיף לתפיסה זו בצבעוניות ובכשרון, כבר אמרנו.

אין זו המסגרת להתפלמס עם פרטי התיזה שמציג ח"ן, ובודאי לא עם תורת ארה"ב אל מול תורת 'הרב' (=קוק). אך שתים ידעתי, לשעבר ולשהבא; (א) ללא הלהט הגאולתי לא היו מתרחשות עליות החסידים, תלמידי הגר"א וחובבי-ציון. (ב) חוששני כי בקרוב מאד נחזה בפירות הטפתו של ח"ן ושוכרי כתיבתו - השתמטות סרוגה משירות צבאי, כמעשה אחינו תושבי 'גוש דן' (=זו מילת קוד. לא גאוגרפיה). אין כל סיבה ששומעי לקחו יפגרו אחר אחיהם ה'עושים לביתם' וסומכים על אחרים, היותר 'גאולתיים', שיתגייסו למשימות לאומיות ובראשן שירות צבאי. אני משער שהקונטרס הבא בסידרה ידון בשאלה מה עצה היה הרב סולובייצ'יק משיא לתלמיד שהיה מתלבט בין שירות צבאי (נניח בקבע. אולי גם בסדיר) מול האתגר האקדמי במדעי הרוח, למשל...

ונחתום מעין הפתיחה, ובפסוק נרגש מפרשתנו: "גאולה תתנו לארץ"; היא זקוקה לחזון זה כאויר לנשימה!

המאמר המלא יתפרסם בעלון שבת בשבתו


  "מעולם לא הייתי שכיר עט"
"זכותו לחלוק על דעתי. אך עליו להיזהר בעובדות" הרב נבון מגיב על דבריו החריפים של הרב רוזן
כ"ב אייר ה´תש"ע - אפרת רוט הלוי. http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=38289


תגובות חריפות למאמרו של הרב רוזן בנוגע לחוברת "אתחלתא דגאולה" שהוציאה תנועת "נאמני תורה ועבודה" והקיבוץ הדתי ונכתבה על ידי הרב חיים נבון. במאמרו כינה הרב רוזן את החוברת כקונטרס תועמלני, המתמקד בניפוץ המיתוס הגאולתי של מדינת ישראל, והמתת ה'נשמה' המפעמת בחזון הציונות הדתית.

"אני מכיר מימים ימימה את סגנונו התוקפני של הרב ישראל רוזן. זכותו כמובן לחלוק על דעתי. ובכל זאת עליו להיזהר בעובדות שהוא מזכיר" אמר בתגובה לכיפה הרב חיים נבון.
"הטענה לפיה הרב סולובייצ'יק לא הכיר במדינת ישראל כאתחלתא דגאולה אינה חידוש שלי, כטענת י"ר (-הכוונה לרב ישראל רוזן א.ר) למיטב ידיעתי כל חוקרי הגרי"ד, פרשניו, תלמידיו ומקורביו מסכימים על כך, והדבר נכתב במחקרים רבים"

בהתייחסות לכינוי "שכיר עט", שהוצמד לו על ידי הרב רוזן אומר הרב נבון "אינני חבר בתנועת נאמני תורה ועבודה, ואינני מזדהה עם כל דרכה. אך בנושא הזה מצאתי עימם שפה משותפת. הטענה שאני "שכיר עט", הכותב דברים שאינו מזדהה עמם למען בצע כסף, היא הוצאת שם רע. מעולם לא הייתי שכיר עט, ובע"ה לעולם לא אהיה".


"הגותי בנושא הזה אינה קשורה כלל לדעותיו של פרופ' ליבוביץ. דומני שי"ר יודע זאת היטב, ושרבב את שמו רק כדי להבאיש את ריחי בעיני הקוראים. לגופם של דברים, אני אינני יודע האם מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה, אך בטוח בערכה הדתי כאתחלתא דתקווה. מכוח זה אני קורא לפעול למען המדינה, לחיזוקה ולביצור כוחה. יקראו הקוראים את דבריי במלואם, כפי שהם מופיעים בחוברת, וישפטו בעצמם" סיכם הרב נבון.

בתנועת "נאמני תורה ועבודה" דווקא מרוצים מהדיון שהצליח הרב רוזן לעורר במאמרו לדבריהם אחת מהמטרות של החוברת היא לעורר דיון סביב יחסנו למדינת ישראל, דבר שבהחלט הצליח. בהתייחסות לדברים עצמם אמרו: "צר לנו כי דבק בה טון שמושך את הדיון האמיתי למקומות אחרים וחורג מכללי הדיון המקובלים בבית המדרש".

הרב רוזן: לא התכוונתי ללגלג על הרב נבון
בעקבות התגובות החריפות בחר הרב ישראל רוזן להגיב לדברים. "כתבתי בסגנון חריף כדי למשוך בפעמונים נגד הקול המוציא את נשמת חזונה של הציונות הדתית, ובמיוחד כאשר הוא מובעת ע"י רב ומחנך. לא מקובל עלי כי תזה זו היא עמדת הרב סולובייצ'יק, הנגזרת משתיקותיו, והיא מוצגת כשקולה חינוכית עכשווית כנגד ההשקפה הגאולתית. וכבר כתבתי כי עמדה זו תוביל בקרוב ל'השתמטות סרוגה' מגיוס, כשאר אחינו הפוסט-ציונים."

לדברי הרב רוזן השימוש בביטוי "שכיר עט" לא נועד ללגלג על הרב נבון אלא לתהות האם זוהי דעתו של הרב נבון, או שמא הוא משמש רק כסנגור ועורך דין מטעם תנועת נאמני תורה ועבודה.

"לא מתחתי ולו מילת בקורת אחת על המשך החוברת המנמקת יפה התנגדות לסרבנות. אינני רואה כל קשר בין שני חלקי החוברת", אמר הרב רוזן תוך שהוא מתייחס לקשר בין היחס למדינה לשאלת סרוב הפקודה. "חבל אם תשתרש הגישה הלכאורית שכל מי שמאמין בחזון המדינה חייב לסרב פקודה... אדרבה והפוך על הפוך!"

 

ציון - הלא תשאלי?/משה מאיר news1

כוחה של כל עמדה מתחזק על-ידי המחלוקת, על-ידי הצורך לבחון את עמדת האחר ולהתאתגר מקושיותיו. את ניסיונות ההשתקה כלפי עמדה אחרת צריך לעצור, לא זאת דרכה של תורה מאמר תגובה לרב ישראל רוזן

▪ ▪ ▪
סדרת אירועים פצעה את ההיסטוריה היהודית, הכריחה כל יהודי לתת לה פשר. התנועה הציונית, שהצליחה לממש את חזונה ולהביא את העם היהודי לארץ ישראל, תחיית השפה העברית, תקומת מדינת ישראל, מלחמת ששת הימים - ניצחון בסדר גודל תנ"כי, הרחבת גבולות המדינה ובראשם ירושלים - כל אלה מאורעות מכוננים ומטלטלים שאי-אפשר היה שלא לחפש להם תבנית נותנת פשר.

הוגי הציונות החילונית הבליטו את הפיכתו של העם היהודי לעם ככל העמים. בשפה זו, הביטוי 'ככל העמים' נתפש כביטוי אידיאי וראוי, יהודים דתיים שהתנגדו לציונות ראו ביטוי שלילי של הפניית עורף לייעודו הדתי של ישראל. לא הייתה זו הפעם הראשונה שניטש ויכוח שכזה בעם היהודי, כך קרה כשביקש העם משמואל להמליך עליו מלך. שמואל פירש את הבקשה כמאיסה בו, ריבונו של עולם פירש אותה כהפניית עורף לשמים: וַיֹּאמֶר ה', אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.

העם מתעקש: וַיְמָאֲנוּ הָעָם, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי אִם-מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ. וְהָיִינוּ גַם-אֲנַחְנוּ, כְּכָל-הַגּוֹיִם; וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ, וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ [שמואל א', ח'].

ריבונו של עולם מורה לשמואל להיענות לעם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם, וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ.

אפשר לומר שהקול החילוני הוא הקול הרוצה להיות ככל העמים מבחינת המלכת המלך, ואילו הקול הדתי מכיר בשלטונו של אלוהים ועל כן מתנגד להמלכת המלך. אבל הפרשה בספר דברים פותחת פתח לאפשרות אחרת: כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:

אפשר לראות את המשאלה לשים מלך ככל הגויים כחטא, ואת המענה כהיענות שבדיעבד. אך אפשר לראות בה אידיאה, אידיאה דתית. הציונים הדתיים בחרו באפשרות השנייה, אמרו הן למפעל הציוני ולמדינה שצמחה מכוחו. הקבוצה הציונית-דתית נתקלה בבעיה, קשה היה להתאים את ה'מלך' לקריטריון 'אשר יבחר ה' אלוהיך בו'. כאן נעוץ היחס המורכב של הציונות הדתית למדינה החילונית. על כף המאזניים השנייה עמדה ההיסטוריה במלא כובד משקלה, והורתה כי הציונות אכן מובילה למימוש האידיאה הדתית: מהציונות אל המדינה ומהמדינה אל ירושלים, מהלך מבריק וברור כל-כך הכריע את הכף לחיזוק אמירת ההן הדתית לציונות ולמדינתה.

אלא שכבר מראשיתה נחלקה הציונות הדתית לשני ענפים, שורשיהם בשני ענפי ההגות היהודית עתיקת היומין. הענף האחד הכיל את הציונות ואת המדינה במושג המשיחיות הטעון, ובכדי להכיל גם את ההעדר הגדיר אותה כ'ראשית צמיחת גאולתנו'. זרמי העומק של ענף זה ראו במהלך המתפתח מהלך בלתי הפיך שכיוונו הגאולה השלמה, זו הכילה גם את האידיאה של ארץ ישראל השלמה, ואת הוודאות כי בסופו של התהליך גם העם יהיה עם שלם - כלומר יחזור בתשובה שלמה.

הענף השני הכיל גם את הציונות, גם את המדינה וגם את המשיחיות במושג העולם הנוהג כמנהגו. כאן לא היה הלהב המשיחי, לא החתירה אל מחוץ לגבולות הטבע וחוקיו. המדינה נתפשה ככל מדינה, המפלסת את דרכה בסבך הפוליטיקה העולמית. תמונה זאת, למרות שהיא מחלנת את המדינה, היא מכילה אותה בתמונה דתית. באותה מידה היא רואה את הרפואה כתחום אנושי חילוני, המוכל בתוך תמונת עולם דתית.

ישנם הבדלים רבים בין שתי התמונות, מעמוקים עד שורשי האמונה, עד להבדלי התנהלות פרגמאטית. בענף הראשון יש נטייה לראות עמדה פוליטית ימנית כנגזרת של תמונת העולם הדתית. בענף השני יש חירות לאדם הדתי לנקוט עמדה פוליטית בין ימנית ובין שמאלית, וההבדל בין העמדות הוא בתפישת עולם פוליטית-ביטחונית ולא בתפישת עולם דתית. בענף הראשון יש התניה סמויה של נאמנות למדינה, בכך שהכרעותיה תתאמנה להכרעות הדת. בענף השני אין התניה שכזאת. המדינה יכולה להכריע הכרעה פוליטית בעד נסיגה מחלק משטחה, וזו החלטה לגיטימית עם היא מתקבלת על-פי אורחות החיים הדמוקרטיים. הענף הראשון מתקשה להכיל את ההיסטוריה שאינה מתקדמת במהלך הבלתי הפיך אל הגאולה. הנסיגה מסיני ולאחריה ההינתקות שוברות את התמונה הזאת. לעומת זאת הענף השני לא מחויב למהלך מתקדם, ואף בעיני מי שמתנגד לנסיגה היא איננה נתפשת כשבר שבאמונה. משפט כ'היה לא תהיה' יכול לצמוח רק מהענף הראשון, ולא מהענף השני.

כבכל מחלוקת עמוקה, לכל עמדה יש נקודות חוזק ונקודות תורפה. כוחה של התמונה המשיחית שהיא נוסכת כוחות ומגייסת כוחות להירתם למפעל המשיחי. חולשתה בכך שאין לה כלים להכיל פער בין הכרעות המדינה להכרעות המתאימות לתמונתה. כוחה של תמונת העולם הנוהג כמנהגו ביכולת לדבוק בציונות ובמדינה גם כשהכרעותיה קשות וכואבות, חולשתה ביצירת הנעה שאיננה ניזונה מהמשיחיות.

המחלוקת יורדת עד השיתין. הענף המשיחי מפתח ארגז כלים הטוען ליכולת לפענח את ההיסטוריה כגילוי ה' בעולם. היכולת לעמוד על דעת עליון גוזרת מתוכה צווים, שהיחיד והאומה אמורים לציית להם. ענף העולם הנוהג כמנהגו עומד על דעתו הדתית, כי אלוהים ורצונו נמצאים מחוץ לגבולות האפשר של התודעה האנושית. זאת מחלוקת מאוד חריפה, המשליכה על טיפוס האדם הדתי הצומח מכל ענף.

המחלוקת הזאת היא מחלוקת פורה, ראוי לה שתהיה ותאתגר את כל אחד משני קטביה. אסור לקהילה הדתית להגיע למצב, בו אסור להביע את אחת משתי העמדות. מורשתנו היא מורשת בית המדרש, מורשת של מחלוקת המקדשת את זכותו של יחיד ושל כל קבוצה להשמיע את קולה. 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים', ואפילו כשנפסקת הלכה ממשיכים ללמוד את שתי הדעות ובית הלל גוברים כי הם מורים בבית מדרשם גם את עמדת בית שמאי. כוחה של כל עמדה מתחזק על-ידי המחלוקת, על-ידי הצורך לבחון את עמדת האחר ולהתאתגר מקושיותיו. את ניסיונות ההשתקה כלפי עמדה אחרת צריך לעצור, לא זאת דרכה של תורה. ההשתקה מופיעה בעזרת כמה וכמה מנגנונים, כמה מהם הופיעו במאמרו האחרון של הרב ישראל רוזן [ראה מצד שמאל למעלה]. הקטנת העמדה האחרת, לעג לנושאיה, הפחדה כי העמדה האחרת תביא לחורבן, אלה כלים שאינם הוגנים במלחמת הדעות. יש מחלוקת בציונות הדתית, וראוי לשמוח בה ולהתעשר ממנה. אם היום קבוצה אחת היא קבוצת הרוב, מחר יכול המצב הזה להתהפך. רוב הוא כוח שנכון להפעילו בהצבעה למעשה, אך בבית המדרש ראוי לשמוע את שני הקולות. כל שומע ישמע ויבחן את הסוגייה, יכריע מתוך ידיעה והבנה. ראוי שכל נושא עמדה יהיה מספיק בטוח בעצמו, כדי לאפשר לאחר להשמיע את קולו וכך תתלבן השמועה ותעמיק הרוח והתודעה.
הכותב הוא מרצה למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, מחנך בתיכון הרטמן בירושלים וחבר מערכת כתב העת "דעות".

 

 

אייר תש"ע, 10/5/10
מכתבים למערכת "מקור ראשון", של מוסף שבת "במדבר"

"אתחלתא דגאולה" ועמדת הקיבוץ הדתי/אמנון שפירא
לאחרונה הופצה ברבים חוברת "אתחלתא דתקווה", שחוברה על ידי הרב חיים נבון, וממנה כאילו משתמע, שיש להחליף את "אתחלתא דגאולה" ב"אתחלתא דתקווה". דברי הרב נבון נכתבו ברגישות גדולה, והם אכן ראויים לדיון נוקב על משמעות "הגאולה" בימינו.
דא עקא, שהודפס בחוברת, שהמוציאים הם הקיבוץ הדתי ו"נאמני תורה ועבודה", ותמהתי מאוד על הדבר, מפני שהקיבוץ הדתי היה בין הראשונים שתמך באופן נמרץ במונח ובמושג של "ראשית צמיחת גאולתנו", וה"מחזור ליום העצמאות" שפרסם, היה כמדומני הראשון במדינה (בהסכמת כמה מגדולי הדור כמו הרב גורן זצ"ל), ולמיטב ידיעתי עמדת הקיבוץ הדתי וחבריו לא נשתנתה במאומה בתפישה זו. בררתי את העניין שוב היטב עם נחמיה רפל, מזכ"ל הקיבוץ הדתי, ועם כמה מרבני הקיבוץ הדתי, ואכן, נפלה כאן טעות בהצגת הדברים, ודבריי כאן משקפים את עמדת הקיבוץ הדתי.
התפישה ה"גאולתית" אינה רק מסקנה הגיונית של הפסוק הידוע: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו... אין לך קץ מגולה מזה", אלא בגלל עצם התופעה הפלאית, שמיום ברוא אלוקים שמים וארץ אין ערוך לה ואין דומה לה, שעם בן מיליונים חוזר למולדתו ומיישב אותה, אחרי שפוזר בכל העולם במשך כאלפיים שנה. כי אם זו איננה "אתחלתא" דגאולה, מהי "גאולה" בכלל?
ויחד עם זאת, אל לנו לחשוש מפני ויכוח נוקב, עם כמה פרשנויות רבניות של "אתחלתא דגאולה" זו, כגון אותה פרשנות שאני מתקשה לקבלה, שהגאולה "מובטחת בימינו", ושהיא "קרובה ממש" לבוא (ולא רק מפי חב"ד וסיעתה). גם קשה לי לקבל את קביעת הרב הרצוג זצ"ל, ש"הנביאים לא נבאו על חורבן בית שלישי". כי מי אמר שכבר חל עלינו דין "הבית השלישי"? ומי אמר שמובטח לנו שלא יהיו חלילה חורבנות חלקיים, שלא יבואו? (ראו דיון על כך אצל הרב ארי' שבט, ב"צהר" כא, וכד). וכמה הדגיש הראי"ה קוק את הצורך ב"השתדלות" ריאלית, ושלא לסמוך על הנס ולא על אמונה עיוורת בגאולה (כמו ב"משפט כהן", עמ' שכז) וכן הרבה. עוד יש להסתייג מסגנונו של הרב ישראל רוזן, המנצל, ולא לראשונה, במת יחיד שיש לו ("שבת בשבתו"), כדי לפגוע אישית באנשים, במקום להתייחס בהגינות לעמדותיהם הערכיות.
קיצורו של דבר, אין סתירה בין אמונה חזקה ואיתנה, שאנחנו בעידן חדש בתולדות ישראל, של "ראשית צמיחת גאולתנו", לבין אמונה, שגם אמונות-יסוד צריך לבחון תמיד מחדש. לא מתוך חולשת הדעת, אלא מתוך שיקול הדעת, ומתוך כוח, ומתוך חשבון הנפש והשכל. ולשומע - ינעם.
אמנון שפירא, טירת צבי

 

מתקפת הסברה /חיים אקשטיין, "כיפה". כ"ב סיוון תש"ע


זמן לא רב מאז שיצאה החוברת של הרב חיים נבון, "אתחלתא דתקווה", וכבר מופצת המסה החדשה של הרב יוסף קלנר, "דמונים, אקדמיות ויהדות בעת החדשה", הכוללת התקפה חזיתית נגד לימודי מדעי הרוח וביקורת המקרא בעולם האקדמי. רוב קוראי החוברת, או המסה, או שתיהן (המדור כולו תקווה שיש כאלה שקראו את שתיהן. לא חכמה לקרוא רק את הדעה שלך), מן הסתם לא קישרו ביניהן, ובאמת מדובר בשני מסמכים שכל קשר ביניהם הוא מקרי בהחלט: האחד מייצג את השקפת עולמם של "נאמני תורה ועבודה" והזרם המזדהה איתם, והשני משקף את תפיסת בית מדרשה של ישיבת הר המור.
אבל גם החוברת, וגם המסה המועברת בימים אלה מפה לאי-מייל, הן פירות של עבודה רצינית, מושקעת, מנומקת, שנוגעת ביסודות השיטה ומגיעה לניתוח המציאות היום. שתי השיטות (שאינן קשורות בהכרח לאותו דיון) מוכרות ומושמעות כבר שנים, אבל עכשיו אפשר באמת לקרוא ולהבין מה הם רוצים. אפשר לנהל ויכוח ענייני בין הזרמים בציונות הדתית, במקום לירות סיסמאות ריקניות לכל הכיוונים. אפשר לראות במסות הללו התקפות על הצד השני, אבל זו יכולה להיות גם דרך מצויינת עבור כל צד, בכל ויכוח שהוא, להסביר בבהירות את משנתו.

היחס לגוי בספרות חז"ל ובמחשבת ישראל

נושאים: היחס לגוי
שמות מחברים: הרב דר דוד בן זזון

 

         א.         היחס לגוי בספרות חז"ל

 

על הפרוייקט- חוברות ערכי הציונות הדתית לדור הבא.

נושאים: ציונות דתית

 

עכשיו יותר מתמיד! 

ודאי אתם זוכרים את החוברות על "תלמוד תורה ושרות צבאי", "נשים בהנהגת הציבור" , "אמונת חכמים", "היחס ללימודי חול ביהדות", "גיוס בנות ושרות לאומי" ועוד, שהוצאו לפני שנים רבות ע"י נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי. חוברות אלו היו מתאימות וטובות לזמנן.

 

כיום, המבקש "לצוד" את תשומת לבם של בני הנעורים, נדרש לחומר עיוני חדשני ויצירתי מבחינת התוכן והעיצוב, בלא לשנות את המהות הערכית. מזה שנים אין בנמצא חומר זמין, נגיש וברור אשר ישמש בני נוער וצעירים כמקור לחיזוק תפיסותיהם בערכי תורה ועבודה.
בעקבות זאת, נאמני תורה ועבודה יחד עם הקיבוץ הדתי פותחים במבצע הכנת חוברות תוכן חדשות שישמשו את הדור הבא של הציונות הדתית.

החוברות מיועדות לתלמידי הכיתות הגבוהות בתיכון, למדריכים בתנועות הנוער הציוניות-דתיות, לבנות השירות הלאומי, וכן לתלמידי ישיבות ההסדר, המדרשות והמכינות הקדם-צבאיות, למחנכים ולמתעניינים. כל חוברת תהיה בנויה מחומר רעיוני -ערכי ומנספח מערכי הפעלה ושיעור למחנכים.

חוברות אלו עתידות להוות שלב חשוב בחידוש הדיון והעיון הרעיוני-ערכי בנושאי הליבה הציוניים-דתיים. הופעתן תלווה בפעילות הסברתית ושיווקית ובעיקר בעשייה חינוכית הולמת.


מבין החוברות הראשונות:
היחס למדינת ישראל וכיבוד שלטון החוק /הרב חיים נבון
היחס להשכלה ולתרבות כללית / עדי והרב בני הולצמן
"אמונת חכמים" מול אחריות אישית / הרב יצחק בן דוד
קיום חברה מעורבת וצנועה בין בנים לבנות / הרב יובל שרלו בעריכת רן חורי

החוברות נמצאות בשלבי כתיבה, עיצוב והדפסה. לצורך הפצתן,
אנו זקוקים לתרומתך!
מימון הפקת חוברת אחת, כולל כתיבה, עלות והפצה: 25,000 ₪.

מימון פרק אחד: 5000 ₪. מימון עמוד: 1000 ₪.  עזרה לפרוייקט: 180 ש"ח.

כל תרומה, הנצחה או הקדשת חוברת תתקבל בברכה!

אם 500 איש מבני הציונות הדתית יתנו כל אחד 180 ש"ח הרי שהשגנו מימון לכל הפרוייקט!

לחץ כאן ותרום עכשיו באופן מאובטח דרך האתר!


לפרטים נוספים, תוכנית פרוייקט, דרכי הפצת החוברות, תכנון משאבים ועוד: שמואל שטח, 052-7731906

 

לכתבה באתר "כיפה" על הפרוייקט לחצו כאן.

Rss
כל הזכויות שמורות לנאמני תורה ועבודה | נבנה על ידי DevArt | עיצוב hayasheffer