יום פקודה

הסיכוי היחיד לעצור את ההתנתקות נעוץ בסרבנות. אם תהיה סרבנות המונית פינוי היישובים עשוי להיכשל. כאשר חיילי הצבא האדום נשלחו לדכא את המהומות בצ'כוסלובקיה, הם הצטרפו למפגינים אותם הם נדרשו לעצור. פעולה זו, הובילה את המרד הצ'כי לניצחון. לא ניתן להביס מרידה כאשר אותם הכוחות שאמורים להביס את המורדים מצטרפים אליהם. יתכן ומחשבה זו קוסמת לרבים ממנהיגי המאבק. אולם עלינו לשאול עצמנו בעמקות, האם אנו רוצים לנצח את המדינה? במאמר זה נדון בשאלת האפשרות שארץ ישראל תנצח את מדינת ישראל.

המקום – שערי גן עדן.
השנה – תתל"ה, 2074 למניינם.
שני מלאכי שרת, שומרי הסף, מפמלייתו של מטטרון מלאך הפנים, עומדים מזה שמונה שעות בשער המלך. מלך מלכי המלכים.

מערכת הביטחון יש מי שמגדירים את המצב הנוכחי כ"מפת כוכבים נדירה,
שמסתדרת פעם בדור ופועלת לטובתנו". כך הלך לו ערפאת, כך מתאחדות ארה"ב
וצרפת בלחץ כבד על סוריה, כך פועלת מצרים לטובת המהלך, הפלשתינים תשושים
ומקווים למשהו אחר ושרון בשל למהלכים גדולים. גלקסיה חדשה נוצרת לנגד
עינינו, סיכוי לא רע שהרע מכל מאחורינו

לא טוב לו לאדם ללא מולדת / דנה בלוך גרינבאום

"אחרי 1933, כך מספרים, ביקרו שליחים ממשרדו של גבלס שוב ושוב את הסופר אריך מריה רמארק בביתו שבטסן, שוויץ, במסגרת המאמצים לשכנע את הסופרים הגולים "האריים", כלומר את אלה שלא היו רעים מיסודם, לשוב הביתה, לחזור בתשובה. משאטם רמארק את אוזניו, שאל אותו לבסוף שליח הרייך: תגיד לי, למען השם, אתה לא מתגעגע? -מתגעגע? למה? השיב לו רמארק, מה, אני יהודי? "

נה אחת התמונות המאפיינות ביותר של פינוי היישובים מרצועת עזה. תמונה של מפגש, תמונה שמייצגת במידה רבה את שיח החרשים התרבותי שמנהלת הציונות הדתית עם החברה הישראלית כבר שנים ארוכות: נערה צעירה מול חייל צעיר. הנערה קורעת את הלב, ממררת בבכי, מטיפה משנה חינוכית שספגה בביתה אודות זכותנו על הארץ וערך ההתיישבות, מקללת את הצבא ואת השלטון, את הרמטכ"ל ואת אריאל שרון. החייל אינו מביט בה, הוא בוהה בנקודה לא ברורה באוויר, שותק ומתאפק, מתאפק שלא לכעוס ושלא לבכות, שותק וממשיך להוות את זרועו הביצועית של השלטון בישראל. תהיה זו טעות לחשוב שזוהי תמונת עימות של הציבור הערכי מול הציבור חסר הערכים. זוהי תמונה של התנגשות ערכים. שני הצדדים בתמונה חושבים שהם עשו את הדבר הראוי ביותר עבור עתידה של מדינת ישראל. זוהי תמונה צורמת, תמונה של חוסר שיווי משקל. התמונה שמסמלת את השסע החברתי בין הציבור הדתי לאומי לבין רוב הציבור בישראל.

מאת : שרגא בר און[1]
מול תמונת הפינוי

מאבק בין חיילים לאנשי יצהר. העצומה: "לא לאלימות והרמת יד על חיילים"
(צילום: רויטרס)שתי עצומות הדוחות סרבנות, אותן יזמו אנשי הציונות הדתית,
מופצות ברחבי הארץ. "בין אם אנו מתנגדים להתנתקות או בעדה, עלינו להסכים
על כללי משחק", נכתב באחת מהן