תקציר

חלק א ­­­– החינוך היסודי הממלכתי-דתי

החלק הראשון במחקר זה בוחן את החינוך היסודי הממלכתי-דתי ומתמקד הן בגורמים הקובעים את התקצוב הממוצע ושעות ההוראה הממוצעות בכל בית ספר והן את תופעת ההפרדה המגדרית בחינוך היסודי ואת ההשלכות העלולות לנבוע מהפרדה זו.

הפרק הראשון – תקצוב ממוצע לתלמיד ולכיתה בבתי הספר היסודיים בדק מהו התקצוב הממוצע לתלמיד ולכיתה בכל בית ספר, וכן את מספר שעות ההוראה הממוצעות לתלמיד ולכיתה בבתי הספר היסודיים בחינוך היהודי, במעמד רשמי של החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. המחקר בחן שלושה משתנים אשר יכולים להשפיע על תקצוב בית הספר ומספר שעות ההוראה הניתנות לו: א) גודל בית ספר (מספר התלמידים בבית הספר); ב)  מדד הטיפוח של בית הספר המראה את הפרופיל החברתי-כלכלי של בית הספר; ג) הפרדה או עירוב מגדרי. המחקר מצא כי אכן קיימים קשרים בין התקצוב הממוצע ומספר שעות ההוראה לבין כמה מהמשתנים המוזכרים לעיל.

גודל בית הספר:  בחינוך הממלכתי-דתי ישנם כ-126 בתי ספר המוגדרים קטנים (כ-33% מכלל מוסדות החינוך הדתי). המחקר מצא כי ככל שבית ספר קטן יותר, כך באופן יחסי משרד החינוך מוציא משאבים רבים יותר ביחס אליו, דבר המתבטא הן בתקצוב הממוצע לתלמיד והן בתקצוב הממוצע לכיתה. אך כפי שהראינו במחקר, הנתונים המוצגים המתייחסים לתקצוב ממוצע לתלמיד אינם מראים את התקציב שהתלמיד קיבל בפועל, אלא את ההוצאה הכספית של משרד החינוך לכיתה בחלוקת מספר התלמידים בכל כיתה.

מדד טיפוח:  תקצוב בתי הספר בחינוך היסודי הוא לפי מדד הטיפוח של בית הספר. בהתאם למדד הטיפוח נקבעים גודל הכיתה ושעות התקן השבועיות של בית הספר. המחקר מצא כי ככל שבית הספר שייך לרמה חברתית-כלכלית נמוכה יותר, כך באופן יחסי משרד החינוך מוציא משאבים רבים יותר ביחס אליו, דבר המתבטא הן בתקצוב הממוצע לתלמיד והן בתקצוב הממוצע לכיתה, וכן בשעות ההוראה הניתנות לבית הספר.

הפרדה או עירוב מגדרי: ההפרדה או העירוב המגדרי של בית הספר הינו הגורם שכמעט ואינו משפיע על התקצוב שבית הספר מקבל. אולם, מן המחקר עולות שתי נקודות המחייבות דיון:

• ניתן לראות כי בתי הספר אשר מתוקצבים באופן הגבוה ביותר ושהינם בעלי מספר שעות ההוראה הרב ביותר, הינם בתי הספר אשר מוגדרים כ"הפרדה צומחת". בתי ספר המשתייכים לקטגוריה זאת הינם בתי ספר שבהם השכבות העליונות מעורבות ואילו השכבות הנמוכות נפרדות, דבר המצביע שמדובר בבתי ספר הנמצאים בתהליך של הפרדה, ובסופו של דבר אותם בתי ספר יהפכו לבתי ספר עם כיתות נפרדות. השערתנו, המבוססת על עדויות שעלו ממקומות שונים לאורך השנים, היא כי ניתן להסביר תופעה זאת בכך שישנם גורמים במשרד החינוך החפצים בהפרדת המוסדות, ולכן בעקבות לחץ והבטחות מאותם הגורמים בדבר תקצוב נוסף או שעות הוראה נוספות תקציבם לכיתה הינו הגבוה ביותר וכן מספר שעות ההוראה לכיתה באותם בתי ספר הוא הגבוה ביותר. חשוב לציין כי אותה הבטחה שכנראה ניתנת מצד הגורמים בדבר שעות או תקצוב נוסף, הינה מוגבלת לתקופת זמן קצרה ולאחר שבית הספר מופרד, הוא כבר אינו מקבל את התקצוב או את השעות. כך, ההורים שחשבו שההפרדה תועיל למצבת השעות, נשארים עם פחות שעות.
• מתוך 93 בתי הספר המופרדים באופן מלא מבחינה מגדרית בחינוך הממלכתי-דתי, ישנם כ-26 בתי ספר (כ-28% מבתי הספר) שבהם לומדים רק בנים או רק בנות, הנמצאים באותו יישוב או באותה עיר ברדיוס של קילומטר וחצי ביניהם, ובהם לומדים עד 350 תלמידים או תלמידות. סיבת פיצול סמלי המוסד נובעת ככל הנראה מרצון לקבל יותר תקנים בגלל ההפרדה המגדרית, ואולם, בפועל, היא מביאה לעלות גדולה הרבה יותר מצד המשרד. כמו כן, ניתן לראות כי כמעט 30% מבתי הספר אשר נפתחו בשנים האחרונות הינם בתי ספר אשר הופרדו על רקע מגדרי (בתי ספר אשר בעברם היו בתי ספר מעורבים שבהם כל הכיתות נפרדות ולאחרונה פוצלו לשני סמלי מוסד שונים על מנת לפתור את בעיית התקנים) ונחשבים כקטנים מבחינת מספר התלמידים בהם. מכאן עולה, כי משרד החינוך יכול היה למנוע לבזבוז משאבים גדול אילו המוסדות היו מתאחדים מבחינה מנהלית (הנהלה ומשאבים משותפים ואותו סמל מוסד) ומשאירים את בתי הספר נפרדים באופן מלא מבחינה מעשית (שני מבנים נפרדים לגמרי).

לסיכום, המחקר מצא כי בדירוג הגורמים המשפיעים ביותר הן על התקצוב הממוצע לבתי הספר והן על שעות ההוראה הממוצעות המתוקצבות לבתי הספר ניתן לראות כי ההשפעה החזקה ביותר הינה מדד הטיפוח של בית הספר. ההשפעה השנייה החזקה היא גודל בית הספר. סוג ההפרדה או העירוב מגדרי של בית הספר הינו הגורם שכמעט אינו משפיע על התקצוב שבית הספר מקבל.

המסקנה העיקרית העולה ממחקר זה הינה שהתלמידים המקבלים את תפוקת החינוך הגדולה יותר, המתבטאת במשאבים רבים יותר,[1] המביאים בין היתר לשעות הוראה מרובות יותר, הם  התלמידים הלומדים בבתי ספר גדולים המוגדרים ברמה חברתית-כלכלית נמוכה. במילים אחרות, כאשר הורה מתלבט להיכן כדאי לשלוח את ילדו, עליו לבחון הן את מדד הטיפוח של בית הספר והן את מספר התלמידים הלומדים בבית הספר: ככל שבית הספר יהיה מוגדר ברמה חברתית-כלכלית נמוכה, ועם מספר תלמידים גבוה, כך ילדו יקבל את תפוקת החינוך המרבית עבורו.

הפרק השני – הפרדה מגדרית בבתי הספר היסודיים של החינוך הממלכתי-דתי כולל סקירת מאמרים בנושא ההפרדה המגדרית. לאחר מכן, הפרק מציג מגמות על מצב ההפרדה או העירוב המגדרי בחינוך הממלכתי-דתי החל משנת 2000 ועד שנת 2017. הממצאים מלמדים על תהליך הדרגתי של הפרדת כיתות. בשנת 2000 רוב התלמידים למדו בכיתות מעורבות (כ-57%) לעומת 43% אשר למדו בכיתות נפרדות ואילו בשנת 2017 רוב תלמידי החמ"ד למדו בכיתות נפרדות (כ-62%) לעומת 38% מהתלמידים אשר למדו בכיתות מעורבות. בנוסף, ניתן לראות כי חלה קפיצה במספר התלמידים בכיתה א' אשר לומדים בכיתות נפרדות, בשנת 2000 כ-40% מתלמידי שכבת א' למדו בכיתות נפרדות ואילו בשנת 2017 שיעור התלמידים בכיתות נפרדות עלה ל-55%. כמו כן, הפרק דן בהשלכות אשר עלולות להיגרם כתוצאה מההפרדה המגדרית, כגון כיתות לא תקניות ופיצול כיתות וכתוצאה מכך הפחתה במספר שעות ההוראה השבועיות לכיתה, הפרק כולל בתוכו מקרה מבחן אשר מתרחש כיום בבית ספר במרכז הארץ שעקב ההפרדה המגדרית המתקיימת בו בשתי שכבות גיל, התלמידים בכל הכיתות בבית הספר מפסידים מדי שבוע כ-4 שעות הוראה.

חלק ב – החינוך העל-יסודי

החלק השני בספר זה בוחן את החינוך העל-יסודי הממלכתי-דתי ומתמקד הן בגורמים הקובעים את התקצוב הממוצע ושעות ההוראה הממוצעות בכל בית ספר והן בתופעת רשתות החינוך בבתי הספר העל-יסודיים.

הפרק השלישי – תקצוב ממוצע ושעות הוראה ממוצעות לתלמיד ולכיתה בבתי הספר העל-יסודיים בדק מהו התקצוב הממוצע לתלמיד ולכיתה בכל בית ספר ואת מספר שעות ההוראה הממוצעות לתלמיד ולכיתה בבתי הספר העל-יסודיים של החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. המחקר בחן שלושה משתנים אשר עשויים להשפיע על תקצוב בית הספר ומספר שעות ההוראה הניתנות לו: א)  גודל בית ספר (מספר התלמידים בבית הספר); ב)  מדד הטיפוח של בית הספר המראה את הפרופיל החברתי-כלכלי של בית הספר; ג) הפרדה או עירוב מגדרי. המחקר מצא כי אכן קיים קשר בין התקצוב הממוצע ומספר שעות ההוראה הממוצעות לבין שני המשתנים הראשונים המוזכרים לעיל.

גודל בית הספר: מממצאי המחקר התקבל כי ככל שבית ספר נחשב לקטן יותר מבחינת מספר התלמידים בו, כך מספר שעות ההוראה המתוקצבות לו יהיה גבוה יותר, אך עם זאת, לפי משרד החינוך יש תוספת של שעות הוראה לכיתות גדולות, הן לחטיבות הביניים לפי מספר תלמידים בכיתה, והן לחטיבות העליונות לפי גודל קבוצת הלימוד בכל מגמה. מכאן, כי למרות שנראה במבט ראשוני שלפי חלוקת שעות הוראה ממוצעות בתי הספר, הקטנים הם אלו אשר מקבלים מספר שעות רב יותר, בפועל אין הדבר כך ודווקא התלמידים הלומדים בתי הספר הנחשבים לגדולים מבחינת מספר התלמידים מקבלים יותר שעות הוראה. בעיקרו הדבר נובע מכך שממוצע התלמידים בכיתה בבית ספר קטן בחינוך הממלכתי-דתי הוא 23, ואילו בבית ספר הנחשב גדול ממוצע התלמידים בכיתה הינו 28.3 תלמידים. חשוב לציין כי למרות שממוצע התלמידים בבתי הספר הקטנים הוא נמוך, סטיית התקן באותם בתי ספר היא גבוהה. במילים אחרות, כיתות בבתי ספר קטנים מתאפיינות בהטרוגניות מבחינת מספר התלמידים הלומדים בהן, בכך שיש בתי ספר שממוצע התלמידים בכיתה הוא קטן מאוד, ולעומת זאת יש בתי ספר שבהם ממוצע התלמידים לכיתה הוא גדול מאוד.

בנוסף, המחקר מצא כי תקצובם הממוצע של כיתות הנמצאות בבתי ספר גדולים מאוד (המונים מעל ל-600 תלמידים) ומשויכות לחינוך הממלכתי-דתי הינו הגבוה ביותר. ישנם הבדלים ברמת השירותים המוצעים לתלמידים בין גודלי בתי הספר, הן בתחום השירותים הלימודיים והן בתחום השירותים החברתיים. כאשר בית הספר גדול הוא נהנה מעקרון "היתרון לגודל", הקובע שארגון גדול המונה יותר אנשים נהנה מהטבות יותר מאשר גוף קטן ממנו. לכן, ככל שבית הספר גדול יותר הוא נהנה ממבחר מגמות לימודיות רב יותר בהתאם לביקוש התלמידים מאשר בית ספר קטן שבו יש מעט מגמות לימודיות. בדומה לתחום הלימודי, גם בתחום החברתי ישנו עניין של יתרון לגודל, ובתי ספר עם מספר רב של תלמידים יכולים ליהנות מיותר פעילויות חברתיות.

מדד טיפוח: תקצוב בתי הספר בחטיבות הביניים הוא לפי מדד הטיפוח של בית הספר. למרות שהתקצוב של החטיבות העליונות כמעט אינו נקבע לפי מדד הטיפוח,[2] המחקר מצא כי הן בחינוך הממלכתי-דתי והן בחינוך הממלכתי, ככל שבית הספר שייך לרמה חברתית-כלכלית נמוכה יותר כך משרד החינוך מוציא משאבים רבים יותר ביחס אליו, דבר המתבטא הן בתקצוב הממוצע לתלמיד ולכיתה והן בשעות ההוראה השבועיות המוקצות לבית הספר.

הפרדה או עירוב מגדרי: מן המחקר עולה כי רוב בתי הספר העל-יסודיים בחינוך הממלכתי-דתי הינם נפרדים ולכן משתנה ההפרדה כמעט אינו משפיע על התקצוב או על מספר שעות ההוראה.

לסיכום, בדירוג הגורמים המשפיעים ביותר הן על התקצוב הממוצע לבתי הספר והן על שעות ההוראה הממוצעות המתוקצבות לבתי הספר, המחקר מצא כי ההשפעה החזקה ביותר הינה של מדד הטיפוח של בית הספר, ההשפעה השנייה החזקה היא גודל בית הספר, וההשפעה השלישית אשר כמעט אינה משפיעה היא סוג ההפרדה או העירוב מגדרי של בית הספר.

המסקנה העיקרית העולה ממחקר זה הינה שהתלמידים המקבלים את תפוקת החינוך הגדולה יותר בחינוך העל-יסודי, המתבטאת במשאבים רבים יותר המביאים בין היתר לשעות הוראה מרובות יותר, הם התלמידים הלומדים בבתי ספר גדולים המוגדרים כמצויים ברמה חברתית-כלכלית נמוכה. במילים אחרות, כאשר הורה מתלבט להיכן כדאי לשלוח את ילדו, , עליו לבחון הן את מדד הטיפוח של בית הספר והן את מספר התלמידים הלומדים בבית הספר- ככל שבית הספר יהיה מוגדר ברמה חברתית-כלכלית נמוכה, ועם מספר תלמידים גבוה, כך ילדו יקבל את תפוקת החינוך המרבית עבורו.

הפרק הרביעי – רשתות חינוך בבתי הספר מתמקד בבתי הספר של החינוך הממלכתי-דתי העל-יסודי הפועלים תחת רשתות החינוך. הפרק מציג את תופעת רשתות החינוך כסממן של תהליך ההפרטה בחינוך, ומתאר את ההתפתחות של תהליך ההפרטה בתחום החינוך וכיצד תהליך זה בא לידי ביטוי במערכת החינוך בישראל: 1. הפרטה פדגוגית, הבאה לידי ביטוי הן בעיצוב תוכניות הלימודים ודרכי העברתן והן בהפעלת תוכניות לימודים בבתי הספר על ידי גורמים פרטיים; 2. הפרטת המימון, הבאה לידי ביטוי בהגדלת תקציב החינוך באמצעות מקורות פרטיים מגוונים, הכוללים בין היתר תשלומי הורים; 3. הפרטה מנהלית, הבאה לידי ביטוי ברפורמות ובמגמות החדשות לניהול המערכת הציבורית כדוגמת רפורמת הניהול העצמי. כמו כן, המסמך מונה יתרונות וחסרונות לתהליך ההפרטה, כגון הגברת היעילות של מערכת החינוך ומנגד סכנה לשוויוניות של מערכת החינוך.

תופעת מוסדות המוכש"ר, ובפרט רשתות החינוך, הינה תופעה הקיימת בכל סוגי הפיקוח: ממלכתי, ממלכתי-דתי, חרדי וערבי, אך בולטת בעיקר וותיקה במיוחד בפיקוח הממלכתי-דתי בבתי הספר העל-יסודיים. תופעה זו מתבטאת בעיקרה בהבחנה החדה בין בתי הספר המקיפים לבין הישיבות והאולפנות. המסמך מתאר את הגורמים להתרחבות התופעה ומציג את מספר בתי הספר אשר פעלו תחת כל רשת חינוך בשנת הלימודים תשע"ז. כמו כן, המסמך מונה את היתרונות והחסרונות לתופעה, כגון שיתוף פעולה בין בתי הספר וגיוס משאבים ומנגד תשלומי הורים גבוהים והפסד כספי של בתי הספר.

חלק ג – מגמות בחינוך הממלכתי-דתי

הפרק החמישי – מגמות בחינוך הממלכתי-דתי, נשירה ומעברים בין סוגי החינוך דן בנושא ההטרוגניות שמערכת החינוך בישראל מאופיינת בה, המתבטאת בין היתר בקיומם של סוגים רבים של מוסדות חינוך המותאמים לצורכי המגזרים השונים, אשר מאופיינים לפי סוגי הפיקוח השונים: ממלכתי, ממלכתי-דתי וחרדי. הפרק מציג את מספר התלמידים בכל פיקוח  בחלוקה לפי שלבי גיל: יסודי, חטיבות ביניים וחטיבות עליונות, והוא מתמקד בחינוך הממלכתי-דתי ובשיעור התלמידים הלומדים בו מכלל התלמידים בחינוך היהודי בין השנים תש"ל-תשע"ו.

מהנתונים עולה כי שיעור התלמידים בחמ"ד בשנת הלימודים תשע"ו עמד על 18.4% מכלל התלמידים במערכת החינוך היהודית, וכי ישנה מגמת ירידה במספר התלמידים בחינוך הממלכתי-דתי: מ-25.6% בתש"ל ל-18.4% בתשע"ו. ירידה זו עומדת בניגוד למגמת העלייה בשיעור הפריון בציבור הדתי המראה כי בקרב הנשים הדתיות, עד סוף שנות ה-90 שיעור הפריון הכולל נע בין 3.5 ל-3.8 לידות לאישה ומתחילת שנות האלפיים יש מגמת עלייה בשיעור הפריון הכולל לכ-4.2 לידות לאישה. באמצעות ממצאים אלו ניתן לטעון כי ישנה נשירה מהחינוך הדתי בשלב היסודי והתיכון לזרמי חינוך אחרים.

ממצאי המחקר מראים כי מתוך 100 ילדים אשר התחילו את שלב הגן בחינוך הממלכתי-דתי, הרי שבכל שלב חינוך ישנו מספר לא מבוטל של תלמידים שיעבור לזרם חינוכי-דתי שונה. בחלוקה לפי שכבת גיל ניתן לראות כי במעבר בין הגן לכיתה א' החינוך הממלכתי-דתי יאבד כ-22 תלמידים מתוך 100 (הן לחינוך הממלכתי והן לחינוך החרדי), ובמעבר מהיסודי לחטיבה, החינוך הממלכתי-דתי יאבד עוד כ-13 תלמידים (רובם לחינוך הממלכתי). מכאן עולה כי מתוך 100 תלמידים אשר התחילו בחינוך הדתי, רק כ-65 תלמידים יסיימו תיכון אשר משתייך לחינוך הממלכתי-דתי.

בנוסף, המסמך מראה כי בהשוואה בין סוגי החינוך השונים, החינוך הממלכתי-דתי הוא בעל אחוז המעבר הגבוה ביותר מבין שלושת הזרמים, וכי לאורך כל התקופה סוג המעברים היה דומה ונטה לכיוון הנחשב פחות דתי. בנוסף, ניתן לראות כי המעבר משלב הגן לבתי הספר היסודיים מתאפיין באחוז המעבר הגבוה ביותר (כ-15%).

אך עם זאת, במבט על התייחסות לתופעת הנשירה הכללית של תלמידים מבתי הספר, ניתן לראות כי חל שיפור משמעותי באחוזי הנשירה, וכמו כן, בהשוואה בין סוגי הפיקוח השונים הנשירה בחינוך הממלכתי-דתי הצטמצמה מאוד ביחס לחינוך הממלכתי.

[1] במחקר זה בחרנו להתמקד בתפוקות חינוך אשר הינן מדידות.

[2] הרכיב העיקרי בחטיבות העליונות המתוקצבות באופן דיפרנציאלי לפי מדד חברתי-כלכלי הוא תקציב המוחזקות לסיוע לבתי הספר בפריפריה. מתוך: המודל להקצאת המוחזקות בחטיבה העליונה – עדכונים לשנה"ל תשע"ו, מאי 2016.