בשבוע שעבר התפרסם מעל גבי עיתון זה טור של ידידנו אלישיב רייכנר, באשר לפרס החמ”ד שניתן לבית הספר באשקלון, שעל אף היותו נפרד מגדרית הוא עדיין אינטגרטיבי מבחינה חברתית. אנו מצטרפים לברכות ושמחים על כל מוסד שלוקח אחריות על עם ישראל. ואולם, דווקא היוצאים מן הכלל מעידים לצערנו על הכלל.

תנועת נאמני תורה ועבודה פועלת וחוקרת שנים רבות את נושא החינוך הדתי. כבר בשנות השבעים, היה ד”ר יחזקאל כהן ז”ל מראשוני המתריעים בשער על תופעת בתי הספר הפרטיים והסכנה החברתית הטמונה בהם. בזמנו, דגל ההפרדה בין המינים היה זה שהונף בפומבי, כהצדקה לצורך בהקמת בתי ספר של רשתות פרטיות. בפועל, הקמתם והתאוצה שהם צברו עם השנים, הייתה למעשה מוטיבציה של ההורים, להפריד סוציולוגית בין הילדים ובפרט בשכונות וערים מעורבות סוציולוגית. נתון נוסף שאי אפשר להתעלם ממנו, הוא העובדה שתהליך זה קרה במקביל לקליטת אלפי תלמידים עולים שהגיעו לארץ בשנים אלו ושהחמ”ד היה מראשוני ומעיקרי הקולטים של גלי העלייה הצעירים… כך שבפועל ההפרדה הייתה גם מתוך העדפה של הורים שלא לשלוח את ילדיהם למוסד שקולט תלמידים עולים מרקעים שונים וחלשים.

מחקרים שלנו, הנסמכים על נתונים רשמיים של משרד החינוך, מראים באופן מובהק התאמה בין הפרדה מגדרית לבין אליטיזם. כלומר, בתי הספר הנפרדים קולטים פחות ילדים ממשפחות המדורגות נמוך בסולם הסוציו אקונומי, עד כדי אחוזים ספורים בכל בית ספר נפרד. לעומת זאת, בתי ספר מעורבים מגדרית הם גם לרוב מעורבים חברתית.

אני מציעה לכולנו להביט ביושר אל הנתונים, ולבחון לא רק את הרכב האוכלוסייה הקיים בבית הספר, אלא גם את מי איננו שם. מי לא התקבל, מי סונן, ולמי העמידו רף גבוה מדי כתנאי דתי לקבלה. אין פה נעלמים. יש משפחות רבות שמעבירות את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים, על כל ילד שמשפחתו כן מסכימה להשאיר אותו בבית הספר שהופרד לבנים – בנות.

מוטיבציית ההפרדה בין המינים היא לרוב אמתלה וכיסוי להעדפה מובהקת שלא לערבב את ילדינו עם ילדים שגדלו בבית חלש יותר. כנסו לבית הספר הנפרד, הקרוב למקום מגוריכם, ושאלו את עצמכם- האם מדובר בהכרח באינטרס “תורני” כפי שהוא מכונה, או שמא יש כאן טיהור וסינון על בסיס מעמדות חברתיים? מתי יגיע היום שבו הורים ישאלו את בית הספר של ילדיהם- האם יש כן אינטגרציה? אם כן – אנחנו בפנים!