"אל תשלחו את הילדים לבית ספר יסודי מופרד"

 

לאחרונה בוטל התקציב שניתן בשנתיים האחרונות לטובת הפרדת כיתות בחינוך הממלכתי דתי. ביטול זה מחזיר אותנו למציאות שבה הפרדת כיתות באה על חשבון התלמידים, קרי, הפסד של תקן ושעות. פתרון הבעיה הוא לכאורה בהפרדה מוחלטת: יצירת בית ספר נפרד לבנים ובית ספר נפרד לבנות.

לא אלאה את הקוראים בהסברים תקציביים משמימים שקשורים בצורת חלוקת הכיתות וגודל המוסד. בשורה התחתונה, ברגע שבית ספר כולו שייך רק לבנים או רק לבנות, יש סיבות לחשוב שהוא ירוויח יותר שעות ותקנים. ובא לציון גואל.

ואכן, הורים רבים מספרים שהציעו להם להפריד לחלוטין את בית הספר והבטיחו להם שכך יהיה יחס אישי טוב יותר, הבנות יוכלו להתקדם היטב במקצועות השונים וגם יחסך הרבה כסף. אלא שהבטחות לחוד ומציאות לחוד.

ראשית נעסוק בשאלה הפדגוגית, האם נכון להפריד בין בנים לבנות בגיל היסודי? (שאלה שלא נחקרה כלל) פילוח נתוני המיצ"ב של החינוך הדתי לפי מידת ההפרדה מראה באופן מובהק, שבתי הספר הנפרדים לגמרי נמצאים בתחתית הסולם ההישגי. כלומר, כשמבודדים את הבנים או הבנות שלמדו בבתי ספר למגדר אחד, רואים שבכל המקצועות שנבחנו: מתמטיקה, אנגלית, מדעים ועברית- הם "זכו" לציונים הנמוכים ביותר בחינוך הדתי.

גם אם נטען שהדבר נובע מכך שאלו בתי ספר תורניים אשר משקיעים פחות שעות בלימודי החול, הרי שגם בשאלות שבחנו את מידת האהבה למקצוע, מדד שאינו קשור למספר השעות, הרי שבתי ספר אלו הגיעו לתחתית. כאשר מפלחים את נתוני המיצ"ב שעסקו באווירה הבית ספרית מתקבלת תמונה מעט יותר מורכבת: בתי הספר לבנים נמצאים בתחתית הסולם. למעשה, בתי ספר אלו נמצאים בראש טבלאות האלימות של מוסדות החינוך הדתי. כאן, בתי הספר לבנות בלבד הגיעו למדדים טובים ואולם הירידה הגדולה ברמת האקלים של הבנים גדולה הרבה יותר מן היתרון הקל שיש לבתי הספר לבנות.

הדבר המפתיע מכל אלו הוא שפילוח פשוט של הרמה החברתית-כלכלית של בתי הספר הנפרדים לחלוטין, מראה שהם האליטיסטים ביותר. כלומר, למרות שהם קולטים פחות מחצי ממספר התלמידים שבאים מרמה כלכלית-חברתית נמוכה, ביחס לממ"דים המעורבים, עדיין, הם אלימים יותר והציונים שבהם נמוכים יותר. במילים אחרות: הורה שבחר לשלוח את בנו דווקא לבית הספר התורני המופרד, שמסנן אוכלוסיות חלשות, ימצא את בנו במוסד אלים יותר ועם הישגים נמוכים יותר. לא ניתן לצערנו למדוד את רמת לימודי הקודש ואת "הרמה הדתית", ועל כן לא אערב נתונים מדויקים יחד עם הערכות ותחושות.

עד כאן ביחס להישגים ואולם ישנם עוד כמה היבטים מנהליים שכדאי לשים אליהם לב: שני בתי ספר נפרדים לחלוטין יהיו תמיד קטנים יותר מאשר ממ"דים מעורבים לגמרי או חלקית. ראשית משום שיש אוכלוסייה גדולה ושקטה, שמראש לא תרצה לשלוח את ילדיה למוסדות נפרדים לחלוטין. לא רק מסיבות אידאולוגיות אלא גם מסיבות של נוחות. הדבר מחייב בדר"כ את הורדת הילדים בבוקר בשני מוקדים שונים, דבר שמצריך רכב או הסעה מיוחדת. יתרה מכך, רמת האלימות של בתי הספר לבנים, שוחקת את הצוות ואת המנהלים. אלו משפיעים על הצוות הפדגוגי בבית הספר וגורמים לחוסר יציבות ולעזיבה.

ואכן, אנו נתקלים בתופעה של בריחת הורים ממוסדות נפרדים לחלוטין: או שהם יברחו לתלמוד תורה- כלומר למוסד אחר מתוך אמונה ששם הרמה כן תעלה, או שהם יברחו לטובת בתי ספר מעורבים.

מי שמאמין בנחיצות ההפרדה מצד ההלכה, הרי שמאמר זה לא מיועד אליו, על אף שדעתי ודעת רבותי אינה כן. בכל מקרה אציין שאם כולנו בציונות הדתית עובדים במקומות עבודה שבהם יש גם נשים וגם גברים, מדוע, ילדים מתחת לגיל מצווה אינם יכולים ללמוד בכפיפה אחת תחת פיקוח חינוכי? אם כבר, מצד ההיגיון, אמור היה להיות ההפך.

כללו של דבר: אל תתפתו להפריד לחלוטין בתי ספר. אם מישהו ינסה למכור לכם שזוהי אופציה טובה יותר- תרימו טלפון לחבריכם שבניהם לומדים במוסדות ניפרדים אחרים. יש כאלה מצוינים, אך רובם נמצאים בתחתית הטבלה.

פורסם ב-NRG