אמונה בצבא-פרק ה: התמודדות עם תופעת השחיקה
פרק ה'
התמודדות עם תופעת השחיקה
מטרות
התלמיד יהיה מודע לתופעת השחיקה המתרחשת במהלך השירות הצבאי.
התלמיד יגבש לעצמו כלים להתמודדות עם תופעת השחיקה.
התלמיד ידע שאין ל"הסיק מסקנות" אם ייפגע אף הוא מתופעת השחיקה.
מאידך, התלמיד יבין את חומרתה של התופעה והשלכותיה על המשך דרכו ועל עיצוב אישיותו.
סיפור פתיחה
מנחם ושמעון הם זוג חברים שדרכם המשותפת הובילה אותם מהישיבה התיכונית למכינה קדם צבאית, וממנה לאותה המחלקה בשירותם הצבאי. מנחם קרוב מאוד לשמעון וכבר זמן רב הוא חש שמשהו אצל שמעון אינו כתמול שלשום.
שמעון נקשר מאוד אל החבר'ה שביחידה. הוא מרבה לשבת במחיצתם ולהחליף חוויות ושוב אינו מוטרד כל כך מסגנון הדיבור של חלק מחבריו ומתוכן השיחות, שאינן הולמות תמיד בחור עם רקע דתי. לאחרונה התבקש שמעון כמה פעמים להשלים מנין או לעזור בהתקנת העירוב, אך משום מה תמיד היה עסוק בפעילות חשובה אחרת, ובכלל: כאילו הפך הבחור את עורו… ספר המשניות שפעם היה נשלף מכיסו – נעלם. עקרונות שהקפיד עליהם בעבר, כגון: נטילת ידיים ושמירה על טוהר הלשון הצטמצמו מעט, ובקיצור: זה איננו אותו שמעון!!
שלב א': דיון ראשוני בתופעת השחיקה בצבא
הצג לתלמידיך אירוע מייצג לדיון ובקשם לנסח ולנתח את התופעה: מה קרה לשמעון בסיפור? האם הסיפור נראה להם בכלל אמיתי? אולי הוא מוגזם? האם הם מכירים חבר'ה כאלה? האם זה יכול לקרות לכל אחד? אילו סיבות גורמות לשחיקה? איך ניתן למנוע אותה? וכד'.
לסיכום ראשוני נציין, כי מדובר בתופעת השחיקה, השכיחה מאוד בתוך המערכת הצבאית. השחיקה – כשמה כן היא: משהו בייחוד ובחידוד – נשחק. המתח הרוחני וההקפדה על ערכים ומצוות יורדים קמעא, והאדם הופך "מחוספס" ו"קהה חושים" לגבי מצבים שבעבר היה נזהר בהם.
מפני מה נגרמת ירידת מתח זו? כדאי לזכור שהצבא אינו בנוי על אושיות של תורה ולכן מנגנוניו מחוסרים מערכות של חיזוקים תורניים. יתר על כן, הצבא מתאפיין במקצועיות ובתכליתיות. הכל בצבא נמדד לפי התוצאות – "התכלס" (וממילא קיים חשש, שזה בא על חשבון "התכלית"). כשהכל מתמקד ב"איך", עוסקים פחות בשאלת: "לשם מה?". במערכת "ביצועיסטית" כזו נעדר כמעט לחלוטין המימד הרוחני, והיא אינה נזקקת ל"תדלוק" תורני. תחת זאת אנשים במערכת הצבאית, ניזונים הרבה מתרבות–הפנאי, שהיא לרוב רדודה, ועל כן תופעת השחיקה אצל חיילים דתיים היא כמעט בלתי נמנעת.
שלב ב': מה חשוב להדגיש ומה ניתן לעשות?
הבה נקדים ונגדיר לעצמנו מה המסר החשוב, שתלמידינו יפנימו מלימוד פרק זה. חשוב שהמורה יקדים ויגדיר לעצמו את המסר.
המסרים לתלמיד, לפי הבנתנו:
1. התופעה אכן קיימת! היא מוכרת ושכיחה, ודי צפוי שתקרה גם לך, התלמיד. עצם המודעות לתופעה היא ההכנה הראשונה.
2. במקרה שנקלעת לתהליך כזה ואתה מבחין בשינויים החלים ביחסך לתורה, למצוות וכד', אנא, אל תסיק מסקנות גורפות, ואל תחשוב שזה קשור רק אליך ושכל שאר הדברים שהינך מקיים הם סתם זיוף וברכה לבטלה. אתה בתהליך הדורש תיקון, אך… "העולם עוד לא נחרב"!
3. אחת הדרכים להתמודדות היא להיות מחובר לדברים שבקדושה ולאנשים שיהוו עבורך קבוצת תמיכה. הדבר מתבטא קודם כל בהתקשרות למקום ולאנשים שאצלם ניתן תמיד לשוב ו"לתדלק", שאפשר לשהות עימם יום יומיים ב"רגילה", להתכתב איתם, לשאול שאלות בהלכה וכד'. יש לדעת, שהמימד החברתי משמעותי מאוד. השמירה על הקשר מאשרת תחושת הזדהות והשתייכות. השתייכות זו מבטיחה שהאדם יישאר מחובר אל הקבוצה, גם כשלא תמיד יעלה בידיו לפעול לפי כל הקודים המאפיינים קבוצה זו.
4. כשם שהתורה קבעה לנו "תחנות ביניים תקופתיות" למילוי מצברים רוחניים, כך מומלץ לכל אחד ליצור לעצמו מצבים כאלה (לימוד משנה יומית, פרק תנ"ך וכד'). יש להדגיש, כי ההתמדה בלימודים חשובה לאין ערוך מן ההיקף וההספק. לעיתים מפתחים יומרות ללימוד ועיון נרחבים, ואחר כך, כשנכשלים בכך, באים שוב לידי משבר, וחבל.
5. דרך התמודדות נוספת היא להרבות בעשייה חיובית. עלינו לצאת מתוך הנחה שאנו באים לצבא כדי להשתלב. על כן, גם כשאנו מעורבים עם ציבור שונה איננו צריכים רק ל"התגונן" ולקבל כל תופעה בצורה פסיבית. אדרבה, עלינו לשמר את ערכינו, להיות דוגמא לאחרים, לארגן חוויות בשבת ובחג שניתן לערב בהם גם חיילים שאינם דתיים, להשתדל להימנע מניבולי פה, וכד'.
שלב ג': ניתוח תופעת השחיקה, או: כיצד מתמודדים עם פער בין עולם הערכים להתנהגות במציאות?
(מבוסס על פרק שערך הרב אריה מילס, ראש אולפנת אלקנה)
למורה: ייתכן שניתן להסתפק בדברים שהוצגו עד כה, אך יש להניח כי לעיתים התמודדות עם תופעה אינה בעיקרה ההתייחסות אל תוצאותיה, כי אם הבנת אופי התהליך שהביא לכך. לצורך העניין נציג את בעיית השחיקה כבעיה של פער שהולך וגדל בין עולם הערכים, שבו אני מאמין ועימו אני מגיע לצבא, לבין ההתנהגות היום-יומית שאינה מממשת ערכים אלו. מותר להניח כי רוב בני האדם נתקלים בפער שכזה בתחומים שונים של חייהם ומימלא עליהם להתמודד עם מצב של "דיסוננס קוגניטיבי"-"צרימה הכרתית".
לעיתים קרובות הפתרון הוא בהצדקה של דרכי התנהגות (רציונליזציה בלשון הפסיכולוגיה), למרות הסתירה המובהקת בינן לבין הערכים. הצדקה זו "מתעטפת" לה בתירוצים שונים, כך שלא ייווצר צורך פנימי לשינוי, לא של הערכים ולא של ההתנהגות השלילית. למותר לציין, כי זהו אמנם הפתרון השכיח אך לא האמיתי. אנו חייבים לחתור למצב, שבו הכרת הפערים שבין הערכים להתנהגות המעשית תוביל אותנו לתיקון ההתנהגות ולא למציאת הצדקות שונות המתרצות, לכאורה, את הפער.
הצעה מתודית
ניתן לשוחח עם התלמידים ישירות על הנושא וניתן אף להדגימו מתחום אחר, כפי שיוצג להלן. (ואם הדוגמאות מתחום הצבא עודן רחוקות מהם, נראה, שלא ייקשה למצוא דוגמאות אקטואליות אחרות…)
המורה יתאר את המקרה הבא:
אדם מעשן בקביעות בין שתיים לשלוש חפיסות סיגריות ביום.
יום אחד הוא קורא מאמר בירחון רפואי המתאר את הקשר ההדוק שבין העישון לבין סרטן הריאות ומחלות אחרות של איברי הנשימה. האדם חש בפער שבין הסכנה המוחלטת והמוכחת שיש בעישון, לבין התנהגותו כמעשן.
המורה ישאל על הדרכים העומדות בפני אדם זה כדי לגשר על הפער הנ"ל.
לאחר דיון עם התלמידים נגבש את האפשרויות הבאות:
1. האיש יפסיק לעשן.
2. האיש יגיד שכל הכתוב במאמר הוא דברי הבל ויש הוכחות הפוכות, וכד'.
3. האיש יתרץ את התנהגותו באופנים שונים, כגון: "ירדתי משתי חפיסות לחפיסה אחת, וזה פחות נורא", או: "אני מעשן עם פילטר, וזה לא מסוכן", וכד'.
המורה ישאל: איזו מן התשובות היא הנכונה ביותר? (תשובה: אפשרות 1)
המורה ישאל: איזה מן התשובות היא השכיחה ביותר? (תשובה: אפשרות 3)
מדוע אפשרות (3) היא השכיחה ביותר? מאחר שאפשרות (1) קשה ליישום ואילו אפשרות (3) פותרת (אמנם באופן מדומה) את הפער שבין ההתנהגות לבין הידיעה שהתנהגות זו היא שלילית, בלא צורך לשנות את העובדות (העישון מסוכן) או את ההתנהגות (לעשן).
כאן יפַתח המורה את הנמשל (אולי גם יבהיר מדוע בצבא נדרשת מודעות יתרה לתופעת השחיקה ויבהיר את הדרך האמיתית להתמודדות עימה, אם איננו רוצים לרמות את עצמנו.
סיכום
תפקידו של האדם בעולם הוא קיום רצון ה'. עובדת היות האדם מורכב מחומר ורוח יוצרת מצב של "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". הצדיק, לפי היהדות, אינו זה שאינו חוטא כלל, אלא זה שמכיר בחטאו, מתגבר על יצרו ומתקן את מעשיו. "שבע יפול צדיק וקם". קיומו של האדם בעולם רצוף התמודדות אין סופית, והבחירה החופשית צריכה לבוא לידי ביטוי בכל יום מחדש. מהתמודדות להתמודדות ומבחירה לבחירה, מתעלה האדם מעלה מעלה. ההכרה בפער שבין ההתנהגות לבין הדרישות המוחלטות אינה צריכה לדכא, חלילה, את האדם, אלא להניע אותו לתיקון המעוות; וזאת בדרך של תיקון ההתנהגות ולא, חלילה, של זניחת הערכים או של "הרגעה" על ידי שימוש בתירוצים ובהצדקות שונות. תירוצים אלה רק "מרדימים" את האדם, מורידים את רמת דריכותו והופכים אותו לקהה חושים ביחס למצבו. (ניתן להדגים זאת בכיתה ע"י הבאת כוס מים חמים ולבקש מן התלמידים להכניס את אצבעם לכוס. בהתחלה זה רותח אך אח"כ מתרגלים…).
באופן זה מתעלם האדם למעשה מהפערים שבין התנהגותו לבין ערכיו ומונע מעצמו אפשרות של תיקון. זהוי דרך נוחה עבור האדם להפחית את תחושת אי–הנוחות שפער זה גורם לו (דיסוננס קוגניטיבי!!!), אך דווקא משום כך זוהי הדרך המסוכנת ביותר.
ניתן להמשיל את הדבר לכיסוי פצע בתחבושת מבלי לטפל בגורם הפנימי שגרם לפצע החיצוני. דווקא הכיסוי מביא להתעלמות מהפצע, שעלול להתפרץ בעתיד כמחלה קשה ונרחבת יותר.
למורה:
הערה לתשומת לב: בנספח לפרק זה תמצא קטע מאלף על הטכניקה שבה מפתים ומתפתים מימי קדם ועד ימינו – מומלץ לעיין.
לסיום מספר נקודות למחשבה:
א. בפרק זה ניתן אף לעסוק, כנושא משני, בעובדה שגם ההתנהגות הדתית שלנו מושפעת מאוד מן החברה הסובבת אותנו ואיננה תלויה תמיד בערכים מוחלטים.
לדוגמא: נסיעה בשבת היא דבר שלא יעלה על הדעת, ולעומת זאת רכילות, לשון הרע וכד' די מקובלים לעיתים.
או: גניבה – לא תעלה על הדעת, אולם "השלמת ציוד", העתקה במבחנים או שיחה בטלפון שבו נתקעו האסימונים עשויה להיות מקובלת.
ב. מורה הרוצה לעסוק בנושא זה מזווית שונה יוכל להיעזר בסרט "בעל זבוב" ולנתח באמצעותו תהליכים שונים המתרחשים בכל חברה ובכל מסגרת אנושית, ולבדוק לאן עלולות להוביל מגמות של שינוי נורמות התנהגות ושחיקתן. אפשר גם לעשות שימוש בסרט "הנחשול" ולעמוד על ההתפתחות האיטית והמפתה של נורמות שליליות בלי שמרגישים בכך.
ג. מומלץ מאוד להדריך את התלמידים בהתנסות בצפייה ביקורתית, ואין זה משנה אם מדובר בכתבה או בפרסומת בעיתון, או בתשדיר פרסומת בטלוויזיה.
נבקש מהם לציין מהו הפער בין מה שמותר לנו לראות או שהיינו מצפים לראות, לבין מה שאכן מובא בפנינו באמצעי התקשורת השונים. כיצד קשור הדבר לתופעת "השחיקה" שבה עסקנו? מה הם כלי ההתמודדות שיש בידינו? וכד'.
סוף דבר: חשוב ביותר להדגיש, כי אין ניצחונות גורפים "במאבק" זה, אך עם מעט מוּדעות ורצון ניתן בהחלט לצמצם את הנזק. חשוב גם שכל תלמיד יבין שתופעה זו רלוונטית גם לגביו ויחוש את תחושת הביטחון שיש בידו להתמודד עימה!!
נספח:
התמודדות עם תופעות השחיקה
השחיקה הראשונה בתולדות האנושות היתה אכן שם, בגן העדן הקדמון. אין פלא אפוא, אם תחבולות הנחש צופנות בקירבן את הטכניקה הבסיסית שבאמצעותה ניתן להערים על הציווי ולעקוף את האיסור.
לפניך קטע ממאמר שכדאי לחשוב עליו, וכדרכו של מחברו – אפשר להראות באמצעותו כיצד לקרוא בתורה בת אלפי שנים ולהיווכח כי ניתן למצוא בה דברים מאלפים ורלוונטיים לכל מציאות ולכל דור:
הפיתוי הוא נחש – חלקלק, מפותל ופתלתול. הוא בוחר היטב את מטרותיו. זוחל לאט בלי לעורר תשומת לב או קולות מיותרים. מפתיע בנקודות תורפה שבאגפים. לעולם לא יתקוף בהתקפת מצח נחושה.
כך ינהג תמיד, כמו בהתערבותו הראשונה בחיי האדם, כאשר בא אל האשה. דוקא אל האשה, אשר לא שמעה ישירות מפי האלוקים את צו עץ הדעת, כי אם מפי בעלה. רישומו של האיסור בעיניה ודאי חלש יותר משום כך. היא, במקרה זה, עמדה נוחה יותר לכיבוש.
אין הוא מספר על כונותיו הסמויות מיד. הוא מסתיר היטב את המטרה, שלקראתה ברצונו להוביל. קודם כל הוא יוצר את האוירה הנוחה למזימותיו. משפץ מעט את העובדות כדי להתאימן לתכנית הכללית. מראה אהדה והזדהות עם הקרבן, המתמצות היטב בדבריו המחוכמים לאשה:
"אף כי אמר אלוקים: לא תאכלו מכל עץ הגן" (בראשית ג, א).
שימו לב לטכניקה:
בדברי האלוקים המקוריים, כפי ששמע אותם אדם, נאמר מפורשות: "ויצו ה'… לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת… לא תאכל ממנו" (שם ב, טז).
כלומר, דברי האלוקים הם קודם כל צו, פקודה ברורה. תחילתה בקביעה בהירה, שהכל מותר, ממש כל עצי הגן, מותר ביד רחבה, כמשתמע מן הביטוי החוזר "אכול תאכל", המרמז על שפע בלתי מוגבל, כמה שתרצה… כל האיסור מתמקד בעץ אחד ויחיד, הניצב בתוך הגן.
הדברים אינם ברורים דיים?! אך הנחש החלקלק מטעים הדברים באוזניה (שכאמור, הגיעו אליה מכלי שני). הם מסתלפים "קצת" תוך כדי השיחה. הוא מחדיר, כבדרך אגב, הערכה שונה למהות האיסור: "אף כי אמר אלוקים – אמר ולא ציוה, היינו, האיסור לא חמור כל כך – לא תאכלו מכל עץ הגן?" זה אמנם הוצג בצורת שאלה, כדבר לא בטוח, אך נימת הרחמנות על המסכנים עולה ממנו, רחמנות על האומללים, שהכל נאסר עליהם.
האשה אמנם מכחישה את דבריו, אולם משהו נדבק בה – "מפרי עץ הגן נאכל" נעלמו המלים "מכל" ו"אכול תאכל", ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוקים לא תאכלו, גם כאן כבר בוצע התיקון: לא עץ בודד הוא האסור, אלא מפרי העץ אשר בתוך הגן.
זהו אפוא הפרינציפ, החוזר על עצמו במיליוני וריאציות מאז ימי קדם ועד ימינו. להתעלם מן המותר, לחשוב רק על האסור והמגביל. להוכיח, שזו גזרה, שאי אפשר לעמוד בה, ובגללה הופכים החיים לסבל. בשלב הבא זוחל הנחש עוד יותר עמוק. האדם כבר מאמין, שבלעדי האסור עליו חייו אינם חיים, שבאסור תלוי האושר הנכסף, ורק כונות זדוניות של "המחוקק" הנעלם הן המונעות אושר זה. "כי ידע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע" (שם ג, ה).
עכשיו הדרך פתוחה וקצרה. העץ, הדומה בכל לשאר עצי הגן, הופך לטוב למאכל ולתאוה לעיניים, ל"נחמד". האורות המרובים קורצים. לפתע אי אפשר לעמוד עוד בפיתוי:
"ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל" (שם, שם ה-ו).
ואז, בחלוף התשוקה נפקחות העיניים, מקסם השוא מתפוגג, והעולם שונה לחלוטין. במקום התאוה עולה הכעס הנורא – לא על עצמו, חלילה – כי אם על הנחש המפתה, אשר זחל כבר חזרה למאורתו, ומשם אורב להזדמנות הבאה.
נתקלתם בו כבר אי פעם?
(משה גרליק, פרשה ופשרה, תל אביב עמ' 11-10.)