אמנות יהודית עכשווית – ראיון עם אבנר בר חמא

 

 בחברה הדתית תופשים את האמנות ככלי לא יהודי לביטוי, בעקבות זאת האמנות הפכה לנחלת החברה הכללית.

אבנר בר חמא מוכר כאמן רב תחומי ומרצה המייחד תשומת לב רבה לאינטראקציה שבין אמנות ואמונה. אמירותיו הייחודיות באות לידי ביטוי ביצירותיו שאינן פוסקות מלהתסיס  ומלהעלות שאלות יהודיות קיומיות לדיון ציבורי נוקב.   

מה תפקיד האמן בתוך החברה לדעתך?

האמן משמש כסמן, הוא יכול להצביע ולהאיר זוויות ראייה ולהצביע על תופעות שבדרך-כלל הצופה אינו ער לקיומם. מעמדו של האמן עולה ותופס מקום חשוב בין האינטלקטואלים של תקופתו. הוא נחשב לאוואנגארד, לפורץ דרך, היוצר שפה חדשה וסוחף אחריו את שאר מחנה התרבות. בכל אמן טמון ובוער הרצון להמציא, לצאת להרפתקה, להעז. הוא שואף בד"כ לקרב, במובן הרחב של המילה, בין האמנות והחיים הממשיים. הוא  נאבק בין מסורת וחידוש. לאמנות ובפרט לצורות הויזואליות , יש כח ביטוי חזק ממילים. ניתן להגיע דרכה לדו שיח, לגישור ולאמירות, גם קשות וביקורתיות,  בדרך תרבותית. 

כיצד משפיע האמן על החברה?

כאמן יהודי-ישראלי-חברתי ולפעמים גם פוליטי, אני מנסה בין היתר להשתמש באמנות על מנת לקדם רעיונות, אמירות וערכים שבדרך כלל אינם זוכים לחשיפה נאותה בחברה בכלל ובאמנות הישראלית בפרט. אני מאמין ביצירה אמנותית מקצועית ומתוחכמת ולא בפרובוקציה. כאשר היצירה מוצגת ויש בה אמירה חדשנית, ייחודית ושונה מהמקובל, סביר להניח שהתקשורת תחשוף ותלווה אותה, וגם תגיב עליה.זה מה שיביא אנשים לראות אותה ולהיפתח אליה ולמסריה. על חלקם היא עשויה גם להשפיע .

 בפריצתך לתודעה הציבורית, ביקרו את עבודתך וכמו כן הגדירו אותך כסמן הימני באמנות הישראלית, מה התיחסותך לכך?

אני מתנגד לחלוקה של האמנות לימין ולשמאל. אף שהתקשורת מנסה להציג אותי כסמן הימני של האמנות הישראלית אני רואה  עצמי כאמן חברתי. העובדה שהפניתי את הזרקורים לעבר המפונים כבני-אדם נתפשה כעמדה פוליטית. השמאל ה’הומני’ לא תמיד מוכן לקבל קול חריג, עמדה אחרת. הוא מעדיף לקטלג אותה כ"ימנית-פוליטית”. הציבור הכללי עדיין לא היה מוכן עד כה לעכל את התופעה של אמנות איכותית בציבור הדתי. אני מקווה שביצירתי העקבית,  אני תורם את חלקי לשינוי שחל בשנתיים האחרונות. 

האם יש תפקיד מיוחד לאמנות בתוך מדינה יהודית?

לא רק תפקיד לדעתי, אלא שליחות של ממש. יש הרבה חכמה, מוסר ורעיונות במקורות היהודיים. אמנות היא אחת הדרכים הטובות לחשיפתם ולהבאתם לדיון ציבורי בהקשר להוויה העכשווית.יש מושגים ודימויים מאוד פלאסטיים במקורות המגוונים, שאמן יכול להשתמש בהם ולהעשיר את העולם הרוחני שלו ושל הציבור. זאת, בנוסף לחוויה שהיצירה אמורה לעורר בו. אין ספק שיש כאן כר נרחב שיכול להיחשף חזותית בפני ציבור שרחוק מהמקורות והשורשים שלנו. האמנות היא שפה והיא מתאפיינת בחידוד הקושר והמאחד בין בני האדם. דרך האמנות, ניתן לחנך לכיבוד הדדי ולגישור על פערים חברתיים, תרבותיים ואמוניים. 

האם אתה יכול לתת דוגמאות מתוך עבודותיך?

המיצב שקראתי לו: "הר-שדה-בית"(הוצג ב-1998), בו ביטאתי את המהות של כל אחד מהאבות כפי שהגמרא מציינת במסכת פסחים(פסחים,פח). אברהם-ההר, יצחק-השדה ויעקב-הבית. אצל יצחק למשל השתמשתי בדימוי של שלשת הבארות: עשק שטנה ורחובות, המסמלים את מקור החיים-המים שהפלישתים ניסו לסתום עם כל המשמעויות. לתערוכות שלי אני מצרף בדר"כ מקורות ואנשים לעתים מתוודעים אליהם לראשונה.  

מה היחס של החברה הדתית לאמנות?

הציבור הדתי מאוד מתעניין ומעודד וכך גם העיתונות הדתית מפרגנת. אך ההנהגה הדתית מסתייגת יותר. כשהחלטתי ללמוד אמנות, כבוגר ישיבת אור-עציון, קיבלתי את ברכת הרב דרוקמן אך יחד עם זאת מה שאני רואה מרוב הרבנים, זה יחס לא מעודד במיוחד, אין התלהבות. יש עניין של הסתגרות ושל חוסר רצון להתערב בדבר ה’טמא’ הזה. אני חושב שצריך לעודד קול יהודי חדש ביצירה המודרנית העכשווית. זה יכול לתרום לתרבות ולחברה הישראלית, לדתיים ולחילונים כאחד. התעלמות או פסילה של תקופות שלמות בלימודי תולדות האמנות למשל,  או העדר התייחסות רציני של המנהיגים שמטבע הדברים רחוקים עדיין מהנושא, לא יחסמו במילא את המוכשרים להתפתח וחבל שזה לא יעשה בליווי הלכתי רציני. לאמנות הפלאסטית כיום, אין עוד עניין ומחויבת לדווח על המציאות הנראית. היא כבר מעבר לכך וכוחה רב. ישנם כשרונות שמתבזבזים רק בגלל חוסר העידוד והתמיכה.הגיע הזמן להקים ‘בצלאל דתי’.המטען הרוחני-ערכי והאנרגיה היצירתית האצורה בציבור שלנו, טומנת בחובה שילוב נדיר ומעניין, שיביא בבא העת להתפתחות גישה אמנותית בעלת תכנים מקומיים יחודיים. 

האם יש בעיה להיות אמן שומר הלכה?

אין סתירה בין אמנות להלכה, ההיפך הוא הנכון. באופן כללי, לאמן העירני והמתעדכן בקביעות, אין אמות מידה מוכתבות ואמנות נחשבת לשיא חופש הביטוי. לא כן אצל האמן הדתי היוצר במסגרת הנחשבת בעיני המתבונן מבחוץ מגבילה. לדעתי, לא רק שהיא אינה מגבילה, היא מאתגרת מעצם המגבלות הנובעות מאורח החיים של האמן מקיים המצוות. אגב, כתבתי על זה מאמר מקיף שיתפרסם בקרוב. יש הרבה קווי דמיון בין יהדות לאמנות מודרנית ולאמנות מופשטת במיוחד, אשר גם בה האמת נסתרת ופנימית והצופה מתבקש לפענח את הקודים להבנתה. ביהדות דרך ה"נעשה" מתבהר ה"נשמע".  

האם יש דבר כזה אמנות יהודית? אם כן, במה היא שונה מאמנות אחרת?

השאלה מהי אמנות יהודית? זו הנעשית ע"י יהודי? זו העוסקת בנושא יהודי? אם אתה מתכוון לאומנות עם וו, ליודאייקה, כן. אבל אני עוסק בתחום אחר- באמנות. שנים רבות הייתי קול דתי בודד בטריטוריה הנקראת אמנות ישראלית והבאתי אליה מקורות יהודיים.לאחרונה ישנה התעוררות, מינורית אמנם אך ברוכה של ציבור יוצר מהמגזר הזה . כאמור, הציבור הדתי ומנהיגיו לא השכיל להבין את חשיבות תחומי ההבעה והביטוי שנים רבות ומוטב מאוחר. האמנות היא אחת הדרכים לתקשר ולהתחבר ותפקידנו בין היתר להביא באמצעותה דרך החוויה, את ערכי היהדות שהם דרך חיים.  

האם היא מושפעת או צריכה להיות מושפעת, מהתרבות הכללית?

ניתן ללמוד רבות מהתרבות הכללית, וכך עשו חכמינו בכל הדורות, אך צריך תמיד לדעת לשים מחסום בזמן. לא כל הטוב נמצא אצלנו אלא צריך ללמוד גם מהחלקים הטובים שיש אצל אחרים. יחד עם זאת, ‘יבוא’ אמנות חוץ וחיקוי, לא יקדם אותנו במאומה. אמנות לוקאלית, צומחת מנכסי התרבות והרוח המקומיים ומהמסורת ארוכת השנים במיוחד בארץ ישראל, שבה הרוח מקושרת למקום. יש בהחלט לעודד צמיחתה של אמנות יהודית אמונית ליד המסורת האמנותית המודרנית העכשווית וזו שליחות. 

האם יש מסר שתרצה להעביר לחברה הדתית?

אני חושב שכל הראיון הזה הוא מסר.יש תחושה חזקה שתקופה ארוכה ניסו אמנים ישראלים להתרחק ולהינתק מהמקורות היהודיים במכוון והגיע הזמן שדווקא הציבור הדתי ירים את הדגל ויחבר בין האמנות העכשווית למהות שלנו. אני רוצה לפנות לכל מי שיש לו את הכשרון והכלים המתאימים, ויש לו מה לומר שיחפש את המסגרת ויפתח את כישוריו וכדברי הרב קוק: "וכל זמן שחסר גם שרטוט אחד הגנוז בעמקי הנפש שלא יצא אל הפועל, עוד יש חובה על עבודת האמנות להוציאו ". בר חמא מוכר גם כאמן סביבתי פורה שזכה להוקרה ולהערכה רבה וחלק מעבודותיו ניתן לראות באתר:    barhama.com 

 

הראיון נערך על ידי: יותם ברום