אסור לשיר? הכירו את הדרך החדשה להדיר נשים

 

מאז שאני זוכרת את עצמי אני אוהבת לשיר, ולא, לשיר באמבטיה זה לא נחשב. מאז שאני ילדה, במקהלת בית הספר היסודי – ממ”ד קלאסי, מאוחר יותר בתיכון – שוב תיכון ממ”ד – במגמת מוסיקה רסיטל קולי, בחינות לצוות הווי של בני עקיבא וכמובילת תפילה, שרה בטקסים ובכל הזדמנות. בסך הכל אלוהימה חננה אותי בקול ואני מודה לה על כך. לשמחתי, גדלתי בבית ובמערכת חינוכית שעודדה את השירה וראתה בה את היופי. היום גם מצאתי קהילה ובית כנסת הלכתיים שבהם אני יכולה לממש את היכולות הקוליות שלי בהובלת התפילה.

ומה קרה בינתיים בחברה הישראלית? אני שואלת ונזכרת במאבק שלנו לפני שמונה שנים נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי בירושלים. הסיפור התחיל כשחברת ‘כנען’ לא הסכימה לפרסם על גבי אוטובוסים של אגד את התמונה של רחל עזריה, היום ח”כ מטעם מפלגת כולנו, ומי שעמדה בראש סיעת ירושלמים במועצת העיר, והמשיך במניעה של נשים מהופעה בקדמת הבמה.

צילום: נאור רהב

”נדרש מהלך ציבורי חינוכי להבין כי הופעת נשים במרחב הציבורי היא חלק בלתי נפרד מסך הערכים שלנו”. צילום: נאור רהב

אז עוד לא היה לזה שם. כשדיברנו על הדרת נשים, גם לציבור ובוודאי לפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות היה קשה להכיר בתופעה. המענה היה מגומגם, עברנו תהליך והיום הביטוי שגור בפי כל. הגשנו את בג”ץ האוטובוסים המפורסם וניצחנו.

אותה ההדרה בשינוי אדרת

אלא שאז החברה עשתה טריק והוחלט לא לפרסם נשים וגברים כאחד על שלטי חוצות. מהלך שוויוני לא? כבר אז הבנו שמדובר במיעוט קיצוני שמבקש לכפות את עצמו ואת עמדותיו על הכלל במרחב הציבורי. כך, במשך זמן ארוך, הדרת נשים מהמרחב הציבורי הייתה הסכמה, ויתור של הציבור הכללי כדי לא לפגוע ברגשות של אף אחד. אלא שבאותה נשימה ויתרנו גם על הערכים שלנו.

נדרש כאן מהלך ציבורי חינוכי להבין כי גם הופעת נשים במרחב הציבורי היא חלק בלתי נפרד מסך הערכים ולא יכול להיות שרק צד אחד יוותר, כתמיד – הנטייה תהיה אל הקיצון. ההבנה כי מדובר במיעוט קיצוני היא הכרחית כמו גם דגש ערכי על הופעת נשים בקדמת הבמה, בשיח ובשירה.

צילום: יחצ

”הוחלט לא לפרסם נשים וגברים על שלטי חוצות. מהלך שוויוני לא?”. צילום: יחצ

ההחלטה האומללה של אוניברסיטת בר אילן שלא לאפשר לנשים ולגברים לשיר בטקס יום השואה דומה להחלטה העגומה של חברת ‘כנען’. זו כאמור אינה החלטה של שוויון והכלה, אלא כניעה. כניעה של מיעוט ואף יחידים הכופים את עמדותיהם על הכלל. היינו שם ביציאת החיילים מטקס צבאי, בואו לא נחזור לשם. איך אומרת מורתי ד”ר חנה קהת: הדבר הכי לא צנוע זה לעסוק בצניעות.

יתרה מכך, רבנים וגדולי דור ישבו בטקסים לאורך השנים ושמעו שירת נשים – אז שחררו. האוניברסיטה היא מוסד ציבורי, בואו לא נחזור אחורה, בואו לא ניתן לקיצוניים שוב להכתיב את הטון. ומאלו המדברים בשם ההלכה נבקש, עזבו קצת את הצניעות במנוחה, עשו עבודה עצמית על המידות ואם לא מתאים לכם – אל תבואו, אבל אל תכפו את עצמכם על הכלל. ומעצמנו מה אני מבקשת? בואו נזכור את הערכים שלנו וניאבק עליהם.

הכותבת הינה מזכ”לית סיעת ירושלמים וחברת הנהלה בנאמני תורה ועבודה. ממובילות המאבק בהדרת נשים מהמרחב הציבורי בירושלים

פורסם באתר NRG