אצבע מופנית ארצה: בית המשפט העליון למען שבת

 

כאשר שמים את האדם לפני הכל, כשהדמוקרטיה בולעת כליל את היהדות, כשאין ניסיון אמיתי ליצור איזון מתאים, נוצרים עיוותים נוראיים. הזכויות של כל בני האדם מסביב נרמסים, מאמינים ושאינם 

27.06.13

אחד מן הציורים המפורסמים ביותר בוותיקן נמצא בתקרת הסטנצה דלה סניאטורה, במרכז הציור מצוירות שתי דמויות- אפלטון ואריסטו. אפלטון המבוגר בין השניים ראשו מכוסה שערות סיבה ואצבעו מונפת לשמים ואילו אריסטו תלמידו, אצבעו מופנית לארץ.

אצבע מופנית ארצה: בית המשפט העליון למען שבת פלאש90
המחלוקת בין אפלטון לאריסטו היא ברורה, אפלטון טוען שלמעלה בשמים, בעולם הצורות הטהורות ישנו סדר ברור- ויותר חשוב מכל, האמת הופכת להיות אוניברסלית וכוללת הכל. להבנה זו יש השלכה ברורה, ככל שהתרבות כללית יותר, כוללת יותר, מילא היא מתקרב יותר להגדרת האובייקטיבית של האמת.

השקפה זו של אפלטון מובילה להבנה שישנה אמת אחת המותאמת לכל האנושות, ככל שהאדם נהיה יותר כללי, ככל שהאדם נמצא בגובה רב יותר, ככל שמחשבתו משוטטת בעולמות יותר עליונים, כך הוא מבין יותר את האמת הכללית. אמת זו היא אמת המתאימה לכולם ועל כולם לנהוג על פיה. אין כל ספק, שבמידה ואכן מסתכלים כך על המציאות- כל חוסר הסכמה בנוגע לנושא מסוים, מוביל למחלוקת אדירה בה שני הצדדים החלוקים אינם מסוגלים לחיות יחדיו.

התנ”ך חושב אחרת

אך דומה שהתנ״ך, מעודד מחשבה מסוג אחר לחלוטין, התנ״ך מתחיל בעולם כללי ומואחד, אך החל מרגע זה הולך ומתברר שלא כל יצירי הבריאה הם זהים, החל מתהליכי ההבדלה של הבריאה בהמשך במגדל בבל בו הקב״ה כופה את השוני על העולם וכלה במעמד הר סיני בו הקב״ה מייחד את עם ישראל והופך אותו לשונה הנצחי.

״אמר רבי סימון בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראות [לִבְרֹא את] אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים וחבורות, מהם אומרים יבּרא, מהם אומרים אל יבּרא. ההוא דכתיב [זה שכתוב]: ‘חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו’ (תהלים פה, יא). חסד אומר: יבּרא – שהוא גומל חסדים; אמת אומר: אל יבּרא – שכולו שקר; צדק אומר: יבּרא – שעושה צדקות; שלום אומר: אל יבּרא – דכוליה קטט [שכולו קטטה]. מה עשה הקדוש ברוך הוא? נטל אמת והשליכה לארץ. ההוא דכתיב [זה שכתוב]: ‘אמת מארץ תצמח'” (תהלים פה, יב)״

המדרש המדהים המצוטט לעיל לא כופר בקיומה של האמת האפלטונית, אך הוא מלמד אותנו שבמידה ואמת המידה היא האמת האפלטונית העולם לא ישרוד, האמת האנושית היא אמת שנמצאת בארץ ולא בשמים.

זוהי אמת מסוג אחר. אמת שנגישה יותר, מתחשבת יותר, מבינה שישנם אנשים שונים ולהם דרכי התנהגות שונים. זוהי אמת המושפעת מעולם התופעות, מהמציאות עצמה. אמת שמבינה שישנם אנשים שחושבים אחרת.

מהריבוי לומדים את גדולת ה’

כך אומרת המשנה: ״ולהגיד גדלתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכלן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהם דומה לחברו״ (סנהדרין ד ה)

כל אחד מבני האדם הוא חותמו של האדם הראשון, הוא יחודי כמו אדם הראשון, הוא שונה כמו האדם הראשון. דבר זה מכריח אותנו להקשיב אחד לשני, להיות מושפעים אחד מן השני, להבין שללא הדעה של האחר, אין לנו זכות קיום.

ללא הארץ, ללא השוני, אמת זו לא היתה קיימת, צליל השוני הוא הצליל היסודי ביותר של התנ״ך, צליל שאל לנו להתעלם ממנו- להבין את השוני בינינו לבין כל אחד ואחד ולכבד את השוני הזה מתוך הבנה שמהריבוי בעולם אנו מכירים את גדולותו של הקב״ה.

ניתן לומר שתפיסה זו היא התפיסה העומדת בלבה של הציונות הדתית. כאשר נשאל יוסף בורג מה הוא יותר, ציוני או דתי, הוא ענה שהוא המקף המחבר. המקף המחבר הנו הנקודה המאפשרת הכלה של דרכים שונות כאחת, מקף זה מסמל את החיבור בין הכוחות השונים שנותנים ומקבלים אחד מן השני באהבה.

כפייה היא לא משלנו

האמת שקיימת בארץ הנה אמת מרובה, אמת שכל חלק ממנה הנו גילוי של האמת הכוללת השוכנת בשמים. אין ספק שיש לכך השפעה על דרך ההתנהגות שלנו, עלינו להבין שכל עוד לא ננסה להקשיב לאחר, כל עוד ננסה לכפות על המציאות את אותה אמת אפלטונית גדולה, אנו נפספס את מקומנו.

כאשר כופים על בעלי חנויות בתל אביב לסגור את המכולת שלהם ומאפשרים לאחרים בשם השוויון והדמוקרטיה להשאיר אותם פתוחות, אנו למדים שאין כאן באמת פינוי מקום לאחר, אין הקשבה והכלה. כאשר ערכי מסחר מסמאים את העין מאימוץ יום המנוחה שמתאים הן ערכית והן רוחנית למציאות החיים המודרנית, אנו למדים שאין כאן כל רצון להקשיב ולהיפגש- יש כאן רצון להיאבק ולכפות אידיאל על האחר.

לאור דברים דומה שיש צדק גדול בפסיקת בית המשפט העליון שמחייבת את עריית תל- אביב לא לנהוג איפה ואיפה ולסגור מקומות עסקים בשבת וישנה אכזבה גדולה מתגובתה של עיריית תל אביב-שתל אביב תשאר עיר חופשית ובתי עסק בה ישארו פתוחים בשבת.

המפגש בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, חובה עליו שיצור מציאות חדשה, מציאות בה בחלל המפגש נוצר חידוש גדול הן של מהי דמוקרטיה והן איך היהדות מתקיימת במרחב הדמוקרטי. אך כאשר שמים את האדם לפני הכל. כאשר הדמוקרטיה בולעת כליל את היהדות, כאשר אין ניסיון אמיתי ליצור איזון מתאים, נוצרים עיוותים נוראיים. בשם אותו צדק דמוקרטי נרמסים הזכויות של כל בני האדם מסביב, מאמינים ושאינם.

הנאמנות הנגזרת מהשקפת התורה והעבודה גורמת לנו להביע בקול צלול שישנו צורך קריטי באימוץ תוכניות שמביאות להסדרה את נושא השבת, כמו אמנת מדן- גביזון, או אמנות אחרות שנעשו.

כפיה מכל סוג: דתית, חילונית, או כלכלית, אינה אלא החלת מודל אפלטוני על העולם, מודל שאינו מתאים ואינו שייך ובו יש להיאבק. החיים הם מפגש, בית המשפט העליון הצעיד אותנו צעד חשוב לקראת תפיסה מפגשית, עכשיו מוטלת עלינו החובה לעשות את הצעדים הבאים.

==

הרב אביע”ד סנדרס הוא ר”מ בישיבת פ”ת המתחדשת וחבר בנאמני תורה ועבודה. 


לכתבה לחץ כאן