דעות, יהדות, על סדר היום כמה קושיות לרב אבינר על פסילת הספר ‘זרע ישראל’

 

אתמול התפרסם באתר סרוגים מאמר מאת הרב שלמה אבינר שליט”א, בו התייחס לסוגיית הגיור וקבע שאין צורך להתייחס בדיון ההלכתי לספר ‘זרע ישראל’ – ספרו המונומנטלי של הרב חיים אמסלם שליט”א. מכין שהרב אמסלם לא צריך את הסכמתו של הרב אבינר ובודאי לא לזו שלי, אתייחס למספר נקודות ספציפיות בלבד בהם נגע הרב אבינר.

ראשית הרב אבינר כותב שרבנים מסוימים ביקשו לבטל את הסכמתם לספר, ביניהם הרב דב ליאור שליט”א שלפי הרב אבינר כתב, “הראו לי כמה מסקנות מהספר ואיני מסכים להן, והעיקר קבלת המצוות מעכבת”.

אינני יודע את מקור הציטוט של הרב ליאור וייתכן שחולק הוא על סברתו של הרב אמסלם שקבלת המצוות לא מעכבת בדיעבד לדעת רוב הראשונים. אבל נעלם מעיני הרב אבינר מה שכתב הרב ליאור במפורש בהסכמתו על הספר, “וראיתי את המסקנות שכ״ת הסיק בארבע נקודות ונראה לענ״ד שהן צודקות.” ושתיים מארבע הנקודות הללו סותרות את עיקר מסקנותיו העיקריות של הרב אבינר במאמר, ואלו הן:

  1. “צריך להיות ברור שרצונו אמיתי להיות ״יהודי״ על ידי האמונה ביחוד השם ואיסור ע״ז והתרחקות וכפירה בדת הקודמת לגמרי וקבלת מקצת מצוות התורה מה״קלות״ ומה״חמורות״ ושכרן ועונשן שיודיעוהו הב״ד”.
  2. “אין בהכרח שנבין בזמן הגיור שמתכוין לקיים הכל, ואין צריך שיתחייב בפירוש לכך”.

מביא הרב אבינר כמה פעמים את המאמר במסכת בכורות (ל:א) “עכו”ם שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו”. אבל נעלם מהרב אבינר שלש נקודות חשובות.

  1. מאמר זה לא נפסק בשולחן ערוך
  2. על מאמר זה פסק האחיעזר (ח”ג, סי’ כו): אין מקבלין אותו, היינו במַתְנֶה (תנאי) שלא לקבל ושיהיה מותר לו דבר זה מן הדין, בזה אין מקבלים אותו.”
  3. פוסקים רבים (הנצי”ב בשו”ת משיב דבר, ח”ה, סי’ מו; הרב קוק בשו”ת דעת כהן, סי’ קנב; הרב אשר וייס בקובץ מוריה , שנה י”ח, סי’ קה; ועוד) כתבו ש”חוץ מדבר אחד” הוא דין מלכתחילה, אבל אם בית הדין בכל זאת קיבל אותו, הרי הוא גר. כידוע שעת הדחק כדיעבד דמי ועל כל בית דין לשקול היטב בכל גיור וגיור אם עומד לפניו שעת הדחק.

אמנם, הרב אבינר מביא את דברי האחיעזר, “שאם אנו יודעים בבירור שמתגייר רק לְפָּנִים, וליבו בל עמו, הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצוות, לאו כלום הוא”. אבל נעלם מהרב אבינר איך שפירש הגרי”ש אלישיב זצ”ל את דברי האחיעזר (קובץ תשובות, ח”ב, עמ’ עב): “משמע שאפשר להסתפח לקהל ה’ אף שאין בדעתו להיגמל מאכילת נבלות וטרפות … או גם ברוצה להמשיך לחיות עם אשתו הנכרית ג”כ יהיה גר, שהרי הוא מומר לתאבון”.

במילים אחרות, עצם חוסר הכוונה לקיים חלק מהמצוות, גם מן החמורות ביותר, אינו מהווה מצב “שמתגייר רק לְפָּנִים”. ואם כבר דנים בדעת האחיעזר, יש לעיין בספר משמר הלוי, חגיגה, סי’ ח שם פירש הרב משה מרדכי הלוי שולזינגר את דברי האחיעזר: “אין זה גר כלל כשידעינן שאיננו חושב לקיים כלום … ואין בו שום שמץ של אמונה”. ובחידושי בתרא (יבמות, סי’ רסג) פירש הרב חיים דב אלטוסקי את האחיעזר: “מעולם לא כתב (האחיעזר) דלא יחול גירותם בדיעבד. ובפירוש אמר להיפך בסי’ כח”.

יתירה מזו. הרב אבינר מצטט את ביקורתו של הרב אלישיב על הספר ‘זרע ישראל’, דבר התמוה משתי סיבות:

1. הביקורת של הרב אלישיב על הספר נכתב במעין פשקוויל. תוהה אני אם מעין פשקוויל כזה מהוה מקור לקביעת ההלכה.

2. הרי לפי דברי הרב אברהם שרמן שליט”א, פסק הדין המפורסם שלו, בו ביטל את הגיורים של הרבנות הראשית, קיבל אישור מהרב אלישיב עצמו. אם כן, לפי הרב אלישיב, גיורי הרבנות הראשית אינם תקפים אף בדיעבד.

לסיכום דבריי אודה שלי הקטן קשה להבין איך כותבים בהינף יד שאין להתייחס לספר חשוב שנכתב על ידי תלמיד חכם מובהק, תוך כדי התעלמות תמוהה מצדדים מורכבים שבסוגיה ההלכתית. בתור רב חשוב ואיש ציבור, ראוי היה לרב אבינר להתבונן מעט יותר בספר, לפני שפסל אותו בשצף קצף.

כתוב ע”י הרב קלמן (צ’אק) דוידסון

הכתבה המקורית מופיעה באתר סרוגים