לקריאת הכתבה כפי שפורסמה במקור ראשון לחצו כאן
תקצוב לימודי היהדות אולי יוזיל עלויות מהצד האחד, אבל מנגד עשוי לגרום לפגיעה מוסרית ואפליה קשה
למרות שאני חולק על הרבה מאוד מהנחות היסוד של ח"כ בצלאל סמוטריץ', אפתח בברכה על עצם העיסוק בסוגיית החינוך הדתי. בשל מורכבותה, מרבית הח"כים הדתיים נוהגים לברוח ממנה, במיוחד כאשר מדובר בנושא מגזרי ומתוחים שתמיד יהיו מי שיתלוננו בו. כמונו למשל.
כותרת דבריו של בצלאל עסקה בהבטחה להפחתת תשלומי ההורים לבתי הספר, אלא שכל מי שעוקב אחר מערכות הבחירות בעשרים השנים האחרונות יראה שמדובר בהבטחה עקבית שיוצאת מהמגירה וחוזרת אליה כלעומת שבאה. מרבית הפוליטיקאים הדתיים לא רק שלא פעלו למען מימוש הבטחתם, אלא אף הרעו את המצב. זאת מכיוון שבנושא זה דרוש פתרון עמוק, כואב וקשה המנוגד לאינטרסים הבסיסיים של כל נבחר ציבור. ח"כ סמוטריץ' טוען שיש לשנות את שיטת התקציבים הקואליציוניים ולהוציאם מידי הפוליטיקאים. זוהי כמובן אמירה חשובה, אך בדברים הבאים אנסה לטעון כי הרבה מהצעותיו אינן ישימות או עלולות לפגוע במרבית מוסדות החינוך הממלכתי-דתי.
ראשית, עלינו להבין שאכן החמ"ד מקבל תקצוב גבוה יותר בכל פרמטר. אכן יש בעיות לא קלות מול מועצות מקומיות אשר לעיתים מתנערות מאחריותן כלפי מוסדות על-יסודיים הנמצאים בבעלות של רשת דתית. ואולם, גם בעיה זו, אשר דורשת הסדרה, אינה משנה את המספרים הברורים לטובת תלמידי החינוך הדתי.
כמו כן, מוסדות החמ"ד הם קטנטנים. במקומות מסוימים בפריפריה יש לכך הצדקה, כיוון שאז מדובר במקומות מבודדים מבחינה גיאוגרפי, אך מרבית המוסדות קטנים בגלל תרבות של פיצולים, אליטיזם חברתי ועודף אידאולוגיה, וכמובן שאי לזה הצדקה.
בהתאם לכך, הבטחות להגדלת ההכנסות לחמ"ד, אינן אלא הבטחות שווא. זה לא מעשי, לא מוסרי ולא יעבור את המשוכה המשפטית הצודקת.
הדרך המרכזית להפחתת תשלומי ההורים אינה אלא בהתמקצעות כלכלית הכוללת הגדלת מוסדות, שקיפות, אכיפת נהלי רישום לצורך מניעת סינונים ועוד. תכנון אזורי בין מועצות שונות, למשל, הוא דבר נדרש ביותר על מנת למנוע מצב שכל ראש עיר מקים מוסד בתחומו, למרות שמעבר לכביש, במועצה הסמוכה, כבר קיים מוסד חמ"ד לתפארת. תהליכים אלו של הסדרה ופיקוח, גם יפחיתו גם בעיית הנוער הנושר, אשר הועצמה בגלל מוסדות מסננים וקטנים, להם אין את היכולת לטפל.
הרעיון להקמת קרן מלגות לתשלומי הורים עטוף בהבטחות לתמיכה בחלשים, אך למעשה מדובר בהצעה אשר תסייע למי שיש, ותחליש עוד יותר את מי שאין לו. כך גם הצעות לחיזוק תלמודי תורה המתנהגים כפרטיים, אשר יועילו נקודתית לכמה מוסדות, אך יפגעו באחריות הציבורית של מרבית מוסדות החמ"ד.
רעיון נוסף שעלה הינו הפיכת החמ"ד למחוז עצמאי. מדובר בהליך בעל סיכון רב מידי, אשר מעבר לבידול שהוא יוצר, גם יגרום להצמדת עתיד המוסדות למצב הפוליטי, לטוב ולרע. המהלך גם לא יתרום מאומה לעצמאות הפדגוגית של החמ"ד, אשר ממילא קיימת כיום.
על מנת להפחית את תשלומי ההורים, חה"כ סמוטריץ' דיבר על תקצוב בחוק של לימודי יהדות. זהו רעיון מצוין כיוון שהוא מבטל את התקצוב הקואליציוני שהביא לצרות רבות וגדולות. ואולם, עיגון הדבר בבסיס התקציב יחייב תקצוב דומה גם לחינוך הממלכתי, שהרי גם מוסדות חילוניים ירצו לקבל את היכולת להוסיף שעות יהדות נוספות. זהו דבר מבורך מכל בחינה, אך הוא כרוך בעלות תקציבית גבוהה שאינה ריאלית במצב הכלכלי הקיים בישראל. הסיכוי של חוק כזה לעבור, יקרה רק אם יתרחש מהלך מקביל להליך התייעלות של המוסדות.
אנו מקווים כי בכנסת הבאה נזכה לפוליטיקאים דתיים שיהיו מוכנים לעשות פעולות כואבות הכוללות איחוד מוסדות, עמידה איתנה נגד הורה חזק שרוצה להקים מוסד חדש לביתו, וכמובן הוצאת התקציב הקואליציוני מידיהם.