הנהגה נשית – ראיון עם מלכה פיוטרקובסקי

 

ראיינו: חגית ברטוב ורבקה רוזנר

מלכה פיוטרקובסקי אחרי יותר מעשרים שנה של הוראת גמרא והלכה לנשים חושבת שנשים צריכות להיות פוסקות הלכה ולשמש בתפקידי רב בקהילותיהן.

הדבר הראשון הבולט לעין במפגש עם מלכה הוא הלב שלה, העולה על גדותיו, מקיף ועוטף; כשאנחנו נפגשות היא פותחת בסדרת חיבוקים ונשיקות, ומרעיפה דברי חיבה ואהבה. אבל מבט נוסף מגלה מיד את חריפות שכלה, את יכולתה לקרוא את המציאות באופן ביקורתי ונועז, בלי חשש ומורא. זאת לא הסתירה היחידה בדמותה של מלכה – אשת הלכה המדקדקת בקלה כבחמורה, ומנגד, האישה החתרנית ביותר שאנחנו מכירות בעולמה של ההלכה; אישה האחראית לרבות מהיוזמות לקידום מעמדן של נשים בעולם האורתודוקסי, המכריזה שאינה פמיניסטית כלל; מנהיגת ציבור ששואבת את מחשבותיה מביתה הפרטי ומילדיה.
מלכה פיוטרקובסקי עוסקת כבר יותר עשרים שנה בחינוך ובהוראה – תחילה בבית הספר לבנות “פלך” בירושלים, ולאחר מכן כר”מית וכראש בית המדרש במדרשת לינדנבאום (“ברוריה”), שם לימדה תלמוד, מדרש והלכה. בשנים האחרונות מלכה הקימה ועמדה בראשה של תוכנית הלכה לנשים שעסקו בנושאים הלכתיים שונים ובדרכי פסיקת הלכה. 
ביקשנו לשוחח עם מלכה על מנהיגותה הלא-קונבנציונאלית כאישה תלמידת חכמים.

רצינו גם לשמוע על מקומך כאישה בקהילה שלך. 
אנשים פונים אליי בשאלות הלכתיות, ולפעמים קורה שרב היישוב ואני מתלבטים יחד מה לעשות במצבים אנושיים קשים; כיצד לתת מענה הלכתי למצבים כאלה. אני גם מעבירה שיעורים הלכתיים, מחשבתיים ואמוניים, שלשמחתי באים אליהם אנשים מכל מגוון האוכלוסיות בישוב תקוע, בו אני מתגוררת.
במובנים רבים אני מזוהה עם התורה ועם ההוראה, אבל אין לי מעמד רשמי של רב. אולי דווקא בגלל זה פונים אליי יותר אנשים שאינם דתיים, כי זה פחות מאיים. אבל אני מניחה שאני גם עושה את הדברים קצת אחרת בגלל האופי והאישיות שלי; כשיש צורך במישהו רך ועדין שידריך בתחום יהודי, אז מבקשים ממני.

היית רוצה שיהיה תפקיד מנהיגוּת רשמי לנשים בעולם הדתי, למשל רב קהילה שהיא אישה?
בוודאי. חד-משמעית. נשים חייבות להיות חלק מהעולם ההלכתי; יש להן כבר את הכלים ואת האפשרות. הקב”ה זימן שאלפיים שנה גברים יהיו אלו שיפסקו, ועכשיו, לא במקרה, הוא נתן את האפשרות שנשים יהפכו לשותפות בשיח ההלכתי; בטח שבנושאים שבהן הן מבינות יותר מגברים, כמו לידה, גידול ילדים וחינוך, אבל גם בכל שאר השדה ההלכתי, כמו בדיני ממונות ובהלכות שבת.
לנשים יש הסתכלות אחרת על דברים, “חשיבה נשית”, וחשוב שהעולם ההלכתי יתעשר ממנה. אני שמה לב לכך בדיונים עם רבנים, כשאני רואה את הדברים אחרת מהם – כולנו תחת המטרייה של פסיקת ההלכה האורתודוקסית, אבל בכל זאת לי יש זווית ראייה שונה. 
הבעיה היא שאנחנו עוד לא שם, אין עדיין מספיק נשים שמוכנות למסור את נפשן על למידה.

אבל ממה שאת מתארת כאן עולה שאת בעצמך כבר ממש פוסקת לאנשים.
נכון. אני מודה שכששואלים אותי שאלות הלכתיות בתחומים שאני מצויה בהם היטב – גם בתכנים של ההלכה וגם בדרכי הפסיקה – אני בפירוש כן פוסקת. אני בודקת את עצמי הרבה פעמים, ובכל שאלה חדשה שמובאת לפניי אני מתייעצת עם רבנים ומוודאת שהבנתי את המקורות נכון ואת האופן שבו צריך לעבוד איתם.
לא למדתי פורמאלית לפסוק בשום מקום; כל נושא שהיה חשוב לי – למדתי אותו היטב לעומקו. בניגוד לרבנים שטוענים שיש צורך להכיר את כל עולם ההלכה לפני שפוסקים, אני חושבת שאפשר להתמחות בנושא הלכתי מסוים; כך זה קורה בפועל בעולם ההלכתי. כבר קרה לי שרב אמר לי שבנושא מסוים הוא לא מומחה, והפנה אותי לרב אחר שמומחה בנושא. 
אז אני פוסקת בתחומים מסוימים, בנושאים שבוערים בנפשי, שבהם אני גם מנסה (בינתיים בלי הצלחה) להוביל שינוי דרמטי בפסיקה. כמו למשל בנושא של תכנון המשפחה, אבל זה כבר נושא לראיון אחר.

בסופו של דבר, מדוע אין היום יותר נשים שפוסקות?
משום שזה דורש מחויבות גדולה, כמו שאמרתי. כדי להיות באמת בנות שיח בעולם ההלכתי חשוב לדעת את ההלכה לעומקה; כאשר אישה עונה בוויכוח לרב או למישהו אחר בשפה הלכתית ומוכיחה את ידיעותיה בעולם הזה, הרי שמוכנים להקשיב לה. אבל אם היא לא בקיאה, זה רק מוסיף התנגדות ללימוד הלכה לנשים. בשביל זה יש צורך בלימוד ארוך שנים ומעמיק, וזה לא קל. 
הבעיה היא שהלימוד היום נמצא בידי הגברים והם לא רוצים ללמד תלמידות חכמים. כדי לגדל פוסקות אני צריכה כמה מורים מסורים שממש ירצו למסור את נפשם, ונשים עשירות שיתמכו במהלך, אבל יתנו גם אוטונומיה מלאה לתוכנית. צריך הבנה שזהו מהלך ארוך שבסופו יהיו לנו מנהיגות אמיתיות, לא נשים שמצטטות שולחן ערוך, אלא מנהיגות הלכתיות רוחניות אמיתיות.

מה לגבי הממדים המנהיגותיים והרוחניים בתפקידו של הרב – מה מקומן של נשים בהיבטים האלו?
אני חושבת שגם במובנים האלה נשים תופסות מנהיגות; בעיקר כי הציבור דוחף, בגלל בעיית ההנהגה החמורה שיש לנו. אין הנהגה פנים-דתית, אין הנהגה שלאורה נלך. 
כדי להיות מנהיג רוחני צריך ידע עמוק ורחב בהלכה והבנה עמוקה של דרכי פסיקת הלכה, שמאפשרת לחדש וליצור. לצערי, אין מספיק רבנים כאלה עם כתפיים רחבות ועם מחויבות עמוקה למצוות, והבנה של תורה שבעל פה לצד הבנת המציאות. כדי להיות מנהיג צריך גם הבנה בסוציולוגיה, בפסיכולוגיה, בכלכלה; לא בשביל להיות מטפל אלא בשביל להיות “מכוון תנועה”. לפעמים אנשים מתקשרים לשאול אותי שאלה הלכתית, כאשר ברור לגמרי שמה שמטריד אותם הוא בתחום אחר לגמרי, וכשאני שואלת “למה אתה שואל?”, מתגלה סיפור קשה כואב. אמנם יש אנשי הלכה שהם רגישים ושוקלים את הדברים במורכבות שלהם, אבל לא כולם.

אם כך, למה בעצם להישאר בעולם היהודי האורתודוקסי, שיש בו כל כך הרבה תסכול לנשים כמוך וכמונו?
כי אני מאמינה בכל לבי ונשמתי במערכת ההלכה האורתודוקסית; גם בתכנים וגם בדרכים שבהן נוצרה ונוצרת ההלכה. מבחינה הזאת, המאבק שלי הוא תוכחת אוהב לשם חיזוק הקיום ההלכתי ולא לשם ההחלשה שלו. בתוך העולם הזה אני חיה ומתוכו אני נאבקת לשינוי.