בהמשך לדברים שנכתבו בסקירה הביבליוגרפית, אנו מאמינים כי בחינוך היסודי, כפי שהוא מתקיים בחינוך הדתי, ההפרדה אינה תורמת להעצמתן של הבנות, אלא עלולה אף להביאן למצב שבו יקשה עליהן להתמודד ב"עולם האמיתי".

מתוך דברים של ד"ר אילנה סטוקמן[1]:

"בשנות ה-70, סדרה של מחקרים הצביעו על תופעה אחרת בחינוך נפרד. הסתבר שכשנשים למדו במסגרות חד-מיניות, הן הפכו דווקא ליותר "מודרניות" – יותר קרייריסטיות, יותר חזקות, יותר למדניות…

ברם, גם זה לא כל הסיפור. בשנות ה-90, סדרה של מחקרים התחילו לפקפק בממצאים הללו. אמנם במצבים מסוימים ישנו יתרון לנשים ובנות בהקשרים חד-מיניים, אבל במצבים אחרים ישנו יתרון דווקא במסגרות מעורבות. בכיתות מעורבות, מסתבר שגם בנים וגם בנות יכולים ללמוד להתמודד עם מצבים מאתגרים ושונים, כאשר לפעמים בוגרי מסגרות חד-מיניות מתקשים כשמגיעים ל"עולם האמיתי". בנוסף, בריונות קיימת גם במסגרות חד-מיניות. זה שאין בנים לא אומר שבנות "שמורות" מפני פגיעה. אלימות קיימת במקומות כאלה וכאלה.

לאחר חקירה נוספת, נמצא שישנם שני סוגי מסגרות חד-מיניות: מסגרות מעצימות ומסגרות מחלישות. ישנן מסגרות חד-מיניות שבהן בוגרים נחשפים לכל המקצועות, לומדים להסתגל במצבים קשים, ומתרגלים לכך שכוחנות היא לא מקובלת. אבל ישנן מסגרות שבהן זה לא קורה ככה, והאפליות והאלימות חוגגות.

ההבדל? הכל תלוי בשאלה קריטית אחת: האם מטרת המסגרת היא לפרק סטריאוטיפים מגדריים או לשמר אותם. כלומר, האם מדובר בבית ספר שרואה בתלמידים את היכולת להתגבר על כל האתגרים בחיים בכל התחומיים בין אם הם בנים או בנות, או האם בית הספר רואה בתלמידים רק את המין – שתפקידן של הבנות הוא להיות עדינות ושקטות ולהתכונן לחתונה, ושתפקידם של בנים הוא להיות גברים חזקים ודומיננטיים.

זאת אומרת, גם בתי ספר חד-מיניים וגם בתי-ספר מעורבים יכולים להוות מסגרות שבהם יש העצמה וכבוד לזולת והזדמנויות לכולם, אבל שניהם יכולים להיות מקומות שבהם יש פערים מיניים וקיפוח. הכל תלוי במודעות של המחנכים לגבי פירוק סטריאוטיפיים מגדריים.

למרות כל זה, ולמרות הדיונים הרבים והעיוניים הקיימים בעולם סביב סוגיה זו של חינוך חד-מיני לעומת חינוך מעורב, בעולם היהודי-דתי כמעט ולא שומעים על זה. בעולם הדתי, השיח הציבורי תקוע לגמרי בשאלת הסמליות של הנושא…".

לקריאת התקציר המלא: http://www.toravoda.org.il/node/8348