חשבתם שחגי תשרי הם חגים פרטיים? תחשבו שוב

 

טור דעה לראש השנה- אורית לסר, ראש תחום החינוך בתנועת “נאמני תורה ועבודה”: פורסם באתר “סרוגים”.

אחד הצירים המרתקים (אותי) בנוגע ללוח השנה היהודי הוא ציר הפרט- כלל…

רובם ככולם של חגי ישראל – עניינם חג לאומי, כללי, ציבורי. בוודאי כשמדובר על חגים דאורייתא. גם לאופן חגיגת החג יש היבט ציבורי או לאומי, בין אם זה בעלייה המונית לרגל או בקורבן ציבורי והתכנסות גדולה. בדומה לכך, לחגים ומועדים שמדרבנן, יש סיבה וטעם כללי- שהרי הם לרוב מציינים אירוע היסטורי – לאומי. בהמשך לכך, גם אופי החגיגות הוא בעל אופי ציבורי- חברתי- משפחתי .

ומה לגבי הפרט? האם יש חגים שיש להם משמעות פרטית? ציון בזמן שבו האדם מתייחד מול אלוקיו ומול עצמו?

לכאורה, לחגי תשרי, או יותר נכון- לימי התשובה מראש השנה ועד יום כיפור, יש היבט פרטי מודגש. האדם נדרש לחשבון נפש אישי, לתשובת הלב, וידוי על מעשיו וקבלה לעתיד.

אולם חז”ל מלמדים אותנו כי גם לימים אלו, ימי התשובה והדין, יש היבט לאומי וכי גם הם נחגגים ונעשים בציבור וכחלק מקהל. להלן כמה דוגמאות-

הדוגמא הראשונה היא נוסח הרבים שבו אנו משתמשים בתפילות- “תן פחדך… על כל מעשיך… וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת… ותמלוך… על כל מעשיך… מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך, וידע כל פעול… ויבין כל יצור… מלך על כל הארץ”.

דוגמא נוספת היא מימד הכלל שיש ב”דין” עצמו, שאיננו נעשה רק כלפי הפרט אלא הוא דין לכל באי עולם, במובן של המדינה/ הכלל- שהרי ימים אלו הם ראש השנה גם למדינות ולמלכים. אנו אף אומרים בתפילת “נתנה תוקף” המרגשת- “וכל באי עולם יעברון לפניך”…

מחשבה אחרת קשורה לבריאת העולם והאדם. שהרי בנקודת זמן זו, כשנברא העולם- לא היה “כלל” ו- “פרט” אלא רק אדם אחד בתוך עולם בראשיתי… הפרט היה הכלל וההיפך… ואולי אנחנו בראש השנה יכולים לרגע לחוש כאילו ניתן לחזור לנקודת הזמן הזו, כאילו אנחנו נבראנו ברגע זה.. וכאילו כל המציאות מתרכזת סביבנו ובזכותנו. בדומה לדברי הרמב”ם על כך שיש לחוש כאילו אנחנו נקודת שיווי המשקל של כך המאזניים, שבה כביכול המעשה שלנו וההחלטות שלנו מכריעות את הדין של העולם- לזכות או לחובה.

כשאני מתפללת ומבקשת על עצמי, על סביבתי הקרובה, אני וודאי גם מכוונת כלפי המציאות הרחבה שסביבי. שהרי אושרו של האדם תלוי ומותנה גם בטוב של הקהילה, החברה והאנושות כולה. ככל שהמעגל הולך ומצטמצם כלפי פנים, אל הפרט, אל המעשה הבודד, ואל טובתו של היחיד, המעגלים שסביבו נעים סביבו על מנת לאפשר זאת.. וכן להיפך. המעשה של הפרט ואושרו- משפיע על התמונה הכוללת.

מחשבה אחרת קשורה לאופיים של הימים הנוראים- אילו היינו עומדים לבד בדין, מן הסתם היינו חשים אימה גדולה. אולם המעמד של ראש השנה וכן יום כיפור הופכים להיות “מרוככים” יותר, דווקא בגלל שהם כוללים את הכלל והעולם שסביבנו. במידה ואנו מרגישים את החיבור שלנו אל הכלל, בוודאי יכול הדבר לנסוך בנו ביטחון רב יותר ומכאן גם שמחה על התחדשות החיים והשנה.

בתנועת “נאמני תורה ועבודה” חרטנו על דגלנו את הפסוק ‘ בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת ‘ (מל”ב ד:יג), שהרי אנחנו חלק מכלל- בתוכו ומכוחו אנו חיים, יוצרים ומתקדמים. אין באמת אפשרות לפרוש מן הציבור, או לדמיין שהמעשים שלנו אינם משפיעים ומושפעים מהמעגלים הרחבים שסובבים אותנו..

אין לנו באמת חיי יחיד לגמרי, כל חירותנו כאנשים היא רק בזכות החברה והמדינה שבתוכה אנו יושבים.

הלוואי והיינו חשים את כובד האחריות ומנהיגים את מעשינו באחריות רבה יותר, בבחירות ובהכרעות הלכאורה אישיות שלנו, לו היינו חשים שטובתנו מונחת על כף המאזניים של טובת הכלל כולו.

=======

אורית לסר היא ראש תחום חינוך בתנועת ‘נאמני תורה ועבודה’.

פורסם באתר “סרוגים“.