בעקבות מאמרו של אלעד קפלן, "מיהו יהודי דוט קום: מאגרי המידע של הרבנות", דעות 81 / נדב ברמן

יהדות חז"ל או דת מקדש? בידינו הדבר   פעילותה של הרבנות הראשית לרכז במאגרים דיגיטליים מידע על ייחוסם של אזרחי ישראל היא חלק ממגמה של 'הֲדָטָה', תפיסה המאמינה שנתונים דיגיטליים מסוגלים לפתור את רוב הבעיות האנושיות המהותיות. במקום להשתמש באופן פסאודו־מדעי בטכנולוגיות דיגיטליות, ראוי שדווקא הרבנות תהיה זו המקדמת דיון יהודי־מוסרי על אודותיהן   מאמרו […]

האומץ לגלגול: שלילת מרחבי המשמעות של המוות בשיח הציוני־דתי / אבי־רם צורף (למנויים בלבד)

מרחבי המוות המתבטאים בהילולות, בגלגולי נשמות ובהשתטחות על קברי צדיקים, מאיימים על הדימוי העצמי ה'מודרני' וה'רציונלי' של הציונות הדתית. משום כך עוצב ל"ג בעומר בראשית המאה העשרים כחגו של מרד בר כוכבא, תוך שלילת מקומו כיום ההילולה של רשב"י במירון. אך הרתיעה מהמוות שוללת באופן גורף היבטים מרכזיים בתרבות ובתודעה של חלק גדול מקהילות ישראל. מסה היסטורית־עכשווית

אמונתו לישני עפר: תחיית המתים והישארות הנפש בימינו / הרב דוד ביגמן (למנויים בלבד)

מושגי תחיית המתים והישארות הנפש עשויים לעורר מבוכה אצל האדם המאמין בן ימינו, אך אם נחזור אל שורשם של המושגים ואל הרעיונות שמאחוריהם, נוכל להבחין דווקא ברלוונטיות שלהם עבורנו. מושגים אלה באים לנסח משמעות לקיום האנושי: אל מול התפיסה שהאדם בר החלוף הוא אפסי וחסר משמעות, מציעים חכמינו שיש דבר מה מֵעֵבֶר והקיום איננו מסתיים ברגע המוות. מתוך התמקדות בתוכן במקום בציור עצמו צפה ועולה הרלוונטיות העמוקה של המושגים הללו דווקא בימינו

ליווי רוחני: חסד נוכח המוות / עינת רמון (למנויים בלבד)

אל מול ההתפתחות המדעית והחזון הפוסט־אנושי, לפיהם המין האנושי עומד כפסע מיכולות הארכת החיים עד כדי חיי נצח, עולים קולות המדגישים דווקא את המשמעות בסופיות חיי האדם. בתווך שבין החזונות הללו מתפתח מקצוע הליווי הרוחני, שמטרתו להתלוות לאדם במסעו הקיומי בדרך אל המוות, ובתחנות חיים הנוגעות במוות באופן לא מודע. מתוך המקומות האפלים, המוות והייסורים – יכולות לבקוע הבלחות של משמעות ושל תקווה

שיקולים ערכיים בדיון ההלכתי על אודות המתת חסד / עירית עופר-שטרק (למנויים בלבד)

אל מול הצעות חוק שעלו בשנים האחרונות, המבקשות להתיר המתות חסד לחולים סופניים, עולה על פי רוב הטענה שההלכה שוללת לחלוטין המתות חסד. אלא שמתוך עיון כן במקורות ההלכה מתברר שגם בסוגיה זו הדיון מורכב יותר, וקיימים בו קולות מנוגדים. שיח הלכתי רציני ומעמיק יכול דווקא להפרות את השיח המוסרי אל מול הדילמה של המתות החסד

יומן אבל – לידה שקטה / אלישבע ושי סנדיק (למנויים בלבד)

אלישבע (אליסה) לואלן סנדיק נולדה באריזונה שבארצות הברית, עלתה לארץ בשנת 2015 וכיום עוסקת בעריכת תוכן ובתרגום מעברית לאנגלית. שי סנדיק הוא מתרגם סיפורת מאנגלית ומצרפתית לעברית ומורה לאנגלית. הם נשואים וגרים בעפולה יחד עם שתי בנותיו של שי מנישואיו הקודמים

שניים מילדי התאבדו, ואני שורדת? / אסתר אלכסנדר (למנויים בלבד)

"בכל מקום שאנחנו מזכירים את בנינו, אנחנו מוסיפים דברי ביקורת ושלילה על דרך מותם, וזה קשה. אין לך אפשרות להתמסר לזיכרון בגלל שהכול נעשה מורכב ורגיש. אתה עסוק המון במותר ואסור, ברצון לזכור מול החשש לפגוע, ואיך מתאים לנהוג". כך כותבת אסתר על המורכבות שבזיכרון. עמית ויותם, שניים מילדיהם של אסתר וגיל, התאבדו. למרות הקושי העצום, הם בוחרים  להתיר את קשר השתיקה ולדבר, כדי להושיט יד, כדי למנוע את ההתאבדות הבאה.

אמן יתומה: קדיש נשים בקהילה / אלומה מוניקנדם לאו

אלומה מוניקנדם לאו היא יועצת ארגונית, לשעבר חברת הוועד המנהל של נאמני תורה ועבודה ופעילה בתנועה "בית הכנסת הוא המרחב הטבעי של הגבר הדתי ומופנה אליו. אישה צריכה להילחם על מקומה בתפילה כדרך קבע, ובסוגיית האבלות והקדיש – בה אולי אפשר היה לצפות למידת רחמים – הדין היה קשה כפליים". לאחר שנה של אמירת קדיש […]

יוזמה לחידוש מנהג ליקוט עצמות: בעיות חדשות, פתרונות ישנים / יאיר פורסטנברג

מצוקת הקבורה בישראל הולכת ומחריפה. בתי הקברות הולכים ומתרחבים, ומשתלטים על מרחב החיים שלנו. כדי להתמודד עם הבעיה החלו בשנים האחרונות לקבור בקבורה רוויה, אך מדובר במענה יקר מאוד שאיננו פותר את הבעיה באמת. יוזמה חדשה מבקשת לחזור למנהג הארצישראלי הקדום של ליקוט עצמות. זהו פתרון יעיל למצוקה, חסכוני במשאבים וידידותי לסביבה, וגם מסורתי מאוד. המתווה כבר קיים, ואתם יכולים להיות שותפים

על מפתן החיים: מ'נורא' ל'נורא נשגב' (from Scared to Sacred) – תביעה מחודשת של לוויותינו / מימי פייגלסון (למנויים בלבד)

מתוך ראיית האנינות כפרק זמן לימינלי בין החיים למוות, סבורה ר' מימי פייגלסון שהלוויה היא הפרק האחרון ב'חייו הסוציולוגיים' של האדם, ולפיכך היא 'רכושו' של המת. לא ייתכן אפוא שכל הלוויות נראות זהות, בלי ביטוי לאישיותו הייחודית של הנקבר. מוטל עלינו לתבוע את לוויותינו

דבר העורך גיליון 82 / אביעד עברון

בתרבויות רבות בעבר ובהווה, הדיבור על המוות היה ועודנו חלק בלתי נפרד מהחיים. לעומת זאת, לחברה המערבית המודרנית קשה לדבר על מוות. אפשר ששורשי הרתיעה נטועים בחידושה הגדול של התורה ביחסה אל המוות. תרבויות קדומות אחרות התייחסו אל המוות כאל דבר קדוש, והעיסוק במתים היה תפקידם של כוהני אליל. התורה, לעומת זאת, גודרת את המוות […]

דבר היו"רים גיליון 82 / אסף בנמלך ותהילה פרידמן

הודעתו של אביעד, עורך דעות, בדבר הנושא בו יעסוק הגיליון שבידיכם – גרמה לנו לזוז במקומותינו בחוסר נוחות. זהו גיליון אשר עוסק בטאבו הגדול והמודחק של המוות, ומאמריו מציעים התבוננות ריאלית ומפוקחת לתוך תהומות הייאוש האנושי. מרבית המאמרים שנאספו מציגים תובנות חשובות, מועילות ומעוררת מחשבה אך הם ברובם אינם מציעים נחמה. מותר לעורך לבחור לעיתים […]

תגובה למאמרו של דני הירשברג, 'ישמח חתני בקהל אמוניי: בר מצווה בקהילה', דעות 80 האמנם בת מצווה בקהילה? / הדס פורת-רואש (למנויים בלבד)

הקריאה להפוך את טקס בר המצווה ל'טקס חניכה לקהילה' היא קריאה חשובה וראויה. אולם במציאות שבה ברוב הקהילות בית הכנסת הוא מרחב גברי שנשים אינן לוקחות בו חלק פעיל, ההערה לפיה הדברים מכוונים גם לטקס בת מצווה היא לעג לרש

רצוא ושוב: מדעי הרוח הדיגיטליים ושיתוף המונים של הגניזה הקהירית / משה לביא (למנויים בלבד)

באוניברסיטאות בעולם הולך ומתפתח תחום שנקרא מדעי הרוח הדיגיטליים. תחום זה מבקש להביא אל עולם מדעי הרוח את היכולות החישוביות המשוכללות ביותר של עולם המחשוב. מלבד היכולות המחקריות החדשות, העיסוק בתחום זה מציע כיוונים חדשים בשאלת היחס בין האדם והמחשב, ובין המחקר האקדמי והציבור הרחב

בכל זאת חברתית / חיותה דויטש (למנויים בלבד)

"הרשת היא מאגר אינסופי כמעט של מידע ושל קשרים חברתיים, שבעבר כמעט ולא יכול להתממש. היא פותחת מרחבים ואפשרויות שבעבר לא יכלו לעלות כלל על הדמיון. עמדתי הנפשית הבסיסית לגביה היא תחושה עמוקה של תודה". בניגוד לטענות הפוסלות את הרשת בגלל חסרונותיה, חיותה דויטש מסתכלת על נפלאות הרשת, ואומרת תודה