פרופ' ידידיה שטרן אמר פעם כי הוא מוצא את עצמו מיעוט בתוך מיעוט בתוך מיעוט: יהודי בעולם לא-יהודי, דתי בעם יהודי שרובו חילוני, וליברל מתון בקהילה דתית שרובה שמרנית. הניסיון לזקק את עצמנו כמיעוט לא מפסיק כאן, לדעתי. גם בתוכנו צריך תמיד לחפש ולמצוא את המיעוטים הפנימיים, אלו שמתהלכים בתחושת הזרות גם בתוך קהילתם המצומצמת. ואם מחפשים – ועורך גיליון זה עשה זאת בהצלחה רבה, לדעתי – מוצאים גם אותם, ומביאים לפנינו את דבריהם.
תחושת המיעוט הזו איננה התקרבנות. הדגש פה איננו על האומללות של האחר. גם מי ששייך לקבוצות הרוב בצורה המלאה ביותר יכול להרגיש בדידות ולהיות מדוכא על ידי סביבתו. מה שחשוב יותר הוא הרגישות שלנו, כקבוצה, לאלו שאינם בדיוק כמונו. זה נכון ביחס לאחרים – גויים, למשל – אבל גם, ואולי בעיקר, לאלו שחלשים מאתנו, שנמצאים בעמדת מצוקה, או שפשוט שונים מאתנו.
מסיבה זו אני רואה בצער רב את היחס המקובל בקרב הציבור הדתי כלפי קבוצות מיעוט כמו הלהט"בים, או הזרמים הלא-אורתודוקסיים בארץ. מותר לחלוק על עמדות ועל תפיסות, אבל הניסיון לזלזל ולהתעלם מצורכיהם של אחרים – מתוך עמדת עליונות מוסרית ואידיאולוגית – הוא הפוך מהחמלה והרגישות לאחר שתורת ישראל תובעת מאתנו.
באופן דומה, הניסיון שלנו לקיים אחידות בקרב חברי ילדינו בבית הספר הממלכתי-דתי הוא דבר שלילי. לא פעם אני שומע חברים המקוננים על הורה שמגיע לבית הספר ללא כיפה, או בלבוש חושפני מדי לטעמם, או על החבר מבית הספר ש"אצלו אי אפשר לשלוח את הילד לאכול". במקומות אחרים בארץ כבר שמענו על התרחקות של הציבור שלנו מאלו ששונים בשל צבע עורם, מנימוקים שונים. אם רוצים חינוך יהודי ערכי ואמתי, חייבים להתאמץ לקבל את כל אלו, ולהתמודד באומץ עם האתגרים שבשילובם בחינוך הממ"ד. זהו אתגר אישי, שלנו, יותר מאשר של המערכת, והוא מצופה יותר מכול ממי שהוא בעצמו מיעוט.
אני גאה לספר כי התנועה שלנו פועלת לספק כלים להתמודדות עם האתגר הזה. אנו מקיימים חוגי בית עם הורים מודאגים כדי לחזק אותם בהחלטה לשלוח לממ"ד (כן, גם זה המעורב), מול בתי ספר המתנהגים כפרטיים ואליטיסטיים. אנחנו עורכים מחקרים – כמו זה של אייל ברגר שפרסמנו לאחרונה – הבודקים את התופעה והשלכותיה המדאיגות. הגשנו, באמצעות פרופ' אביעד הכהן, עתירה לבג"ץ נגד פתיחת "תלמודי תורה" פרטיים החותרים תחת מגמת השילוב והאינטגרציה בחמ"ד. העתירה הביאה כבר לקביעת נוהל חדש במשרד החינוך להתמודדות עם מוסדות כאלו, הפועלים לעתים קרובות ללא רישיון. אנחנו מנסים לשכנע בעמדתנו לגבי החשיבות שבשילוב בחמ"ד גם בפעילות ציבורית ולוביסטית, ואפילו במדיה החברתית – ראו למשל את הסרטון שהפצנו, התומך בבתי ספר ממלכתיים דתיים אינטגרטיביים ומעורבים.
"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" (אבות ב, יג): האתגר לקבל את האחר ולכבדו צריך לעמוד במרכז התיקונים שאנו מבצעים בחברה שלנו, ובעצמנו אנו.
