דבר העורך 55 / אוראל שרפ
 

 

 

 

 

מתי אהיה

 

מתי

אהיה?

והזמן נגר,

נגר,

באין מעצור.

 

מתי

אהיה

באין מעצור

והזמן נגר,

נגר.

 

מתי

אהיה?

האם רק

אחרי

היותי?

 

אתי גאליה, מתוך: "רציתי – משירי אתי גאליה", בעריכת יונדב קפלון, עקד, ירושלים, 2011.

 

באחרונה, התרחב מאד השיח הציבורי בנושא הדרת הנשים. ואולם, על אף תחושת הסיפוק מן העשייה והצדק, המתעוררת למול המאבקים הרבים הללו על המרחב הציבורי – אני חש גם צער רב על חוסר האפשרות למפגש אמיתי בין הניצים. חוסר אפשרות לשיח כנה ופורה, אשר יעמוד על בקשת האמת ויאפשר לגלות את מניעי העומק של הצדדים השונים.

הרצון להעמקה של השיח נובע משאיפה והבנה שקידום הנושא מחייב את השיח. אני סבור שרק מתוך שיח עומק ניתן יהיה ליצור שינוי אמיתי. רק מתוך העמקה בתורה – אפשר יהיה להגיע לשיח שבו מי שמדברים בשם התורה, אך למעשה מדברים בשם פרשנות שוביניסטית לתורה – יוכלו להיות חלק אמיתי ממנו. רק מתוך הכרה ואמון בסיסי ברצונן של נשים לעבודת ה' שאיננה הופכת לתחום היחיד בחייהן שבו הן צריכות לחוש במעמד מופחת – אפשר יהיה לקיים שיח מכבד. אך גם רק מתוך ולו אך תחילתו של אמון ברצון המדירים והכופים לעשות את שנראה להם כציווי מסורתי ודתי – יוכל השיח בכלל להתקיים.

השיח המתקיים בתקשורת נעצר לרוב ברמת ההאשמות והסיסמאות, ומקודמים דרכו באופן חלקי אך ורק נושאים מעשיים ומשפטיים. שיח כנה ואמיתי, שהוא הסיכוי היחיד לשינוי עומק שאיננו תלוי בכוח פוליטי משתנה, הוא נדיר ביותר. וזה מאד חבל. כי אנחנו ניצבים היום בפני מאבקים אשר חשיבותם היא תהומית ותוצאותיהם יקבעו את פניה של היהדות ופניה של מדינת ישראל. גודל חשיבותם של המאבקים מחייב התנהלות אצילית, רגישות חברתית, חשיבה ארוכת טווח, וסייעתא דשמיא. על  מנת לפעול באופן כזה – לעניות דעתי יש צורך לא לתת לשטחיות שקיימת בתקשורת להיות זו שמובילה את המאבקים, אלא להתעלות לחשיבה משוחררת, כנה ואמיצה.

בצד כל זה, נדמה לעיתים כי עצם המאבק כמהות, וכדרך חיים, הוא רחוק מאד מן התכלית המבוקשת דרכו. הרי מה היא השאיפה? מעל לכל, וכשורה תחתונה נדמה לי שהרצון והרעיון  מנוסח בצורה מאד פשוטה במילותיה של אתי גאליה הי"ד: "מתי אהיה?". הרצון הבסיסי והעוצמתי מכל, הוא לטעמי הרצון פשוט להיות. להיות – בלי תבניות, בלי מעמדות, בלי הגדרות, הדרות ובלי מעצורים מיותרים: ללא הבדלים מגדריים, ובכל מרחב של חיים; ובודאי להיות בעולם של התורה והיהדות.

בגיליון זה ביקשנו להשמיע את קולה של האשה, ולהתבסס אך ורק על קולה: בעוצמתו, בכאבו, בשמחחתו, בחכמתו וביצירתו. לצד שמיעה מחודשת ורעננה של קולות נשיים חשובים ותיקים בעלי פרספקטיבה ומבט מחודש, ביקשנו גם לשמוע קולות נוספים. בתוך כך – ביקשנו גם לשמוע את קולותיהן של נשים על המקומות בחייהם שלגביהן לא תמיד נשמע קולן.

אני תקווה שמתוך ההקשבה לקולות המבקשים להישמע, נוכל לצעוד קדימה לחיים יהודיים עמוקים וטובים – המעניקים מקום ומשמעות לכל אשה ואיש.

בברכת חורף טוב ומבורך,

אוראל שרפ.

                                         

הערה חשובה: דעות מבקש להיות במה לדיון ציבורי כנה ופתוח. בגיליון זה, כבכל גיליון, מפורסמים גם מאמרים אשר אינם משקפים את עמדת תנועת "נאמני תורה ועבודה", מכיוונים שונים. זוהי גם הזמנה להמשך דיון, ופנייה לקהלים שונים ורחבים בציבור הדתי, לראות בדעות כבמה לשיח ציבורי פתוח ומעמיק  המייצג כיוונים שונים ומאפשר בירורן של מחלוקות באופן מכבד ורחב.