זהות גברית בקרב בוגרי החינוך הממלכתי-הדתי: הרהורים בעקבות מחקר בנושא /גיא עמר הלוי
 

 

 

 

זהות גברית בקרב בוגרי החינוך הממלכתי-הדתי: הרהורים בעקבות מחקר בנושא

גיא עמר-הלוי

 

הגבריות הפכה להיות גם מושא למחקר סוציולוגי, המאפשר לבחון את האופן שבו המערכות בהן מתחנכים ופועלים בני הנוער והצעירים מקרב הציונות הדתית, משפיעות על אופן עיצובה של הגבריות הציונית-דתית. מחקרו של גיא עמר-הלוי בנושא מעלה לפני השטח את מידת ההשפעה של התיכונים, הישיבות והמערכת הצבאית על פני הגבריות של בוגריהם, ומניח חומר למחשבה ביחס לדרכי החינוך של הנוער הדתי

 

הקדמה: מה לי ול'גבריות'?

כאשר המנחה שלי, ד"ר זהבית גרוס מבית-הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, המליצה כי אבחן את נושא הזהות הגברית בעבודת התזה שלי, הסתייגתי במקצת מהעניין. ד"ר גרוס ערכה במשך שנים רבות מחקרים על נשים ציוניות-דתיות, ורצתה לבדוק את אותן שאלות מחקר גם בקרב גברים ציוניים-דתיים. סופו של דבר, סמכתי על המלצתה והתחלתי לחפש חומר בנושא. משהתוודעתי לנושא, התחברתי אליו גם ברמה האישית: נזכרתי כי בתפקידי הקצונה שמילאתי בצה"ל, לא הצלחתי (וגם לא רציתי) להפנים את הזהות הגברית המכוננת בצבא, ומעולם לא ראיתי את עצמי כ'איש צבא' אלא כ'איש חינוך'. לא פעם, לאחר השחרור, מצאתי את עצמי אומר לאנשים מסביבי שאני מאוד גאה בכך שהעדינות שאפיינה אותי לא נפגעה כמלוא הנימה במהלך השירות הצבאי.

במהלך קורס קצינים, ובעיקר בתפקידי כמ"פ בקורס זה, נתקלתי באחוז עצום של צוערים וקצינים דתיים; גם בכנסי מ"פים שבהם השתתפתי, התופעה הייתה דומה. כיוון שכך,  חשבתי כי ראוי לבחון כיצד תופשים בוגרי החינוך הממלכתי-הדתי את זהותם הגברית. למעשה, מחקרי היה מבוסס על שכפול שאלוני המחקר שלה ואימץ את מתודולוגית המחקר האיכותי שבו בחרה לבחון את אוכלוסיית הנשים (גרוס, 2003).

 

מבוא: גבריות בישראל ובחברה הציונית-הדתית                               

הספרות העיונית שנכתבה עד היום בנושא הגבריות בישראל ובעולם היהודי מצאה כי מודל ה'גבריות ההגמונית' הישראלית ומודל ה'גבריות ההגמונית[1]' היהודית-המסורתית הם שני מודלים סותרים, כאשר המודל הישראלי "קם על חורבותיו" של זה היהודי-המסורתי (גלוזמן, 1997). עוד נמצא כי בשנים האחרונות מתרחשים תהליכי שינוי במודל הגברי-ההגמוני בחברה הישראלית-החילונית (נרדי ונרדי, 1992 ; הולנדר, תשס"א).

החברה הציונית-הדתית רואה את עצמה מחויבת לתנועה הציונית מחד, ולמסורת הדתית וההלכה מאידך, ומממשת את מחויבויותיה אלו מתוך התמודדות רצופה עם המתחים והניגודים שביניהן (גרוס, 2004; שוורץ, תשנ"ו). כיוון שכך, היא מוצאת את עצמה בין שני מודלים של גבריות: מתוקף הזדהותה עם התנועה הציונית, היא מאמצת את דמותו של 'היהודי החדש' ומשום שהיא חלק מן היהדות המסורתית, היא אינה שוללת באופן מוחלט את דמותו של 'היהודי הגלותי.

מחקר על הגבריות בחברה הציונית-הדתית טרם נעשה, אולם דון-יחיא (תשס"ג) מנתח את התפישות השונות בתוך חברה זו ביחס לדמותו של היהודי הגלותי. מתוך ניתוחו עולות שתי מסקנות:

  1. ישנן שתי גישות עיקריות בציונות הדתית: הראשונה, גישתם של אלו ההולכים בעקבותיו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. גישה זו מדגישה את הפן של הגבורה הגופנית כאנטיתזה ליהודי הגלותי;

את הגישה השנייה מייצגים הרבנים יצחק יעקב ריינס ומשה אביגדור עמיאל. הגלות, לטענתו של הרב עמיאל, אף שיש בה צדדים שליליים, מהווה את "בית המִצרף של היהדות". היא זיקקה וצירפה את היהודים מפגמים וחטאים שדבקו בהם בהשפעתם של הריבונות והכוח הצבאי והמדיני, כמו גם הקשרים ההדוקים במישור הפוליטי והתרבותי עם העמים שמסביבם. גישתם של רבנים אלו מוצאת פנים חיוביים רבים בדמותו של היהודי הגלותי, ובכללם הרתיעה משימוש בכוח ובאלימות, בקשת הצדק וההזדהות עם חלשים ונרדפים. אמנם, גם הרב קוק ראה ערך בחיי הגלות, אך במשנתו ניתן לראות גם את ההתפתחות שבגבורת הגוף.

  1. ישנה הקצנה שלילית גוברת והולכת בציונות הדתית ביחס לגלות ולדמותו של היהודי הגלותי. תהליך זה עומד בניגוד למתרחש בחברה הישראלית החילונית, אשר חוגים רחבים מתוכה שינו את יחסם ליהודֵי הגלות מזלזול ועוינות לחיוב, ויש מהם אשר אף רואים בהם דגם לחיקוי.

 

מטרת המחקר

מטרת המחקר הייתה לבחון כיצד תופשים בוגרי מערכת החינוך הציונית-הדתית, לאחר שסיימו את שירותם הצבאי, את השפעתם של שני סוכני סוציאליזציה, בית-הספר והצבא, על הבניית זהותם הגברית.

המחקר שערכתי התבסס בעיקר על ראיונות, והוא בוצע בין השנים תשס"ה-תשס"ו. השתתפו בו 30 גברים בגילים 35-22, אשר למדו במוסדות החינוך הממלכתי-הדתי בישראל ושירתו בצה"ל. מאמר זה מבוסס על המחקר, אך מטבע הבמה והיריעה, סגנונו יותר הרהורי ותיאורי מאשר מדעי.

הציטוטים שיובאו לקמן לקוחים מתוך הראיונות. מטעמי שמירה על האנונימיות של משתתפי המחקר, השתמשתי בשמות בדויים.

 

מה נמצא – הרהורים לקראת עתיד טוב יותר

 

א. פער: העדר השפעה של בית-הספר מול השפעה של הצבא

חלק מן המשתתפים טענו כי לבית-הספר לא הייתה כל השפעה על הבניית הזהות הגברית שלהם, משום שאין זה תפקידו של בית הספר. עמדה זו מתבטאת בדבריו של ששון, אחד המרואיינים:

  "זה שוב, דבר שבכלל לא הייתה אליו שום התייחסות. הנושא הגברי או הנושא של אופי של גבר או איך גבר אמור להיראות לא הייתה שום התייחסות. זה גם לא כל-כך משיק לשום מקצוע. בית-ספר מלמד מקצועות, הוא בא לספק לימודים וידע ובגרות בסוף הדרך – אז איזה מקצוע קשור לזה?"

לעומת זאת, לצבא הייתה השפעה משמעותית על היכולות הטכניות, הפיזיות והמנטליות של רוב המשתתפים. ליעד, לדוגמה, טוען כי הצבא משפיע על הזהות הגברית בכך שהוא עוסק בדמותו של הגבר בצורה גלויה ומשדר מסרים ברורים בנוגע לזהות הגברית התקינה – יכולת טכנית המאפשרת התמודדות עם כלים ומכשירים צבאיים:

  "כן. הוא גרם לי להרגיש טוב יותר עם מכשירים. כאילו, היו לי שתי ידיים שמאליות, עכשיו יש לי רק אחת…. זה מסגרת שהיא מאד, שוב, היא כולה גברית, כמו ישיבה תיכונית, אבל היא דורשת, כאילו, להיות מאד, להביע דברים שנחשבים, לפחות נחשבים, גבריים… ועוד פעם, דברים טכניים, שעוד פעם אומרים שגברים יותר טכניים מנשים, באמת זה נכון, אבל אני טיפוס, תמיד בשביל לדפוק מסמר היה צריך 4 מסמרים ושני פטישים ו… בסדר, אחרי כמה חודשים על טנקים אתה פתאום נהיה מכונאי קטן, אתה מרגיש יותר טוב עם דברים. קצת. אז זה משהו שמשפר לך את התחושה, את האגו".

אצל אריאל, הצבא הגביר את היכולות הפיזיות והמנטליות, את כושר העמידה בלחצים ואת היכולת להתמודד עם הפחד:

  "ההשפעה היא, שהשירות הצבאי, במיוחד אצלי, באה לידי ביטוי יותר ההשקעה בפן הפיזי של הגוף. מבחינת יכולות פיזיות ויכולות מנטליות, גם. ומבחינת ההתמודדות עם פחד שתמיד מייחסים לגבר, התמודדות עם פחד, בכל זאת במהלך השירות הצבאי ודאי שלא היה שום דבר, אבל למעשה באמת מוציאים את הגבר שבך, רוצים לראות, בודקים אותך מנטלית, מותחים אותך נפשית לראות כמה אתה מסוגל להתמודד, קצת עם פחד, קצת עם מתחים עם זה, במקומות שהיית מצפה שלא מצפים ממך להישבר על כל דבר ודבר. זה איזשהו מדד…"

ניתוח הראיונות מעלה כי רוב המשתתפים מציינים את נושא השליטה בגוף: בכוח הפיזי, ביכולות המנטליות – שליטה על הרגשות ועמידה בתנאי לחץ ומתח וביכולות הטכניות – שליטה בנשק ובכלי עבודה ולחימה, כחלק מרכזי בזהות הגברית שהצבא מבנה. ביטויים אלה מופיעים גם בספרות: מוסה טוען, כי הזהות הגברית הדומיננטית מבוססת על דימויים של הגוף הגברי ועל עיצובו של הגוף (Mosse, 1996); ששון-לוי (2000) מצאה, כי הלוחם הקרבי מתאפיין בשליטה בגוף, בשליטה ברגשות ובשליטה בנשק ובטכנולוגיה.

הפער בין חוסר השפעתו של בית-הספר על הזהות הגברית של בוגרי החינוך הממלכתי-הדתי לבין השפעתו הגלויה של הצבא עליה, מעלה שאלות לפתחם של קובעי המדיניות והמחנכים: האם לבית-הספר הדתי אין עניין בזהות הגברית של בוגריו או שמא בית-הספר הדתי מעוניין להשאיר לסוציאליזציה הצבאית לעשות את שלה? מחקרים שנעשו בישראל בשנים האחרונות מצביעים על כך שכנראה אין המדובר במדיניות מכוונת: הדגש שנותנים בתי-הספר על הישגים לימודיים זוהה כבר על-ידי בר-לב (1994), שטען כי הפיכתם של מוסדות החינוך הדתיים ל"תעשיות חינוך", אשר מטרתן להציג הישגים, כמות התלמידים הגדולה בכל כיתה ומספרן הרב של הכיתות, פוגעים בתשומת-הלב שצריך לקבל כל תלמיד. טענתו של בר-לב מכוונת אמנם לזהות הדתית, אך היא רלוונטית לא פחות בנוגע לזהות הגברית. טענה זו מקבלת חיזוק במחקרה של גרוס (2003) וכן אצל ריץ' ושכטר (Rich & Schachter, 2012), שמצאו כי בכדי שבית-הספר ישמש "סוכן זהות", עליו להסתכל במבט הוליסטי על התלמיד, ולא רק על הישגיו הלימודיים, עליו לעסוק בלימודים בעלי תוכן משמעותי, לחזק את הקשר בין הפן האקדמי וההיבטים הרגשיים-החברתיים במקום לעמת ביניהם, ולהפגין אכפתיות ודאגה מצד המורה כלפי התלמיד. מציאות זו עשויה להשתנות אם בית-הספר יראה את תפקידו גם כמחנך וכמעצב זהות.

 

ב. רצף: השפעה סמויה של בית-הספר והצבא

חלק מן המשתתפים טענו כי לבית-הספר הייתה השפעה חלקית או עקיפה על הזהות הגברית,  וזאת דרך העמדת תפקידיה המסורתיים של האישה הדתית מול תפקידי הגבר הדתי. בבית-הספר של שלמה, לדוגמה, ישיבה תיכונית תורנית מאוד, כהגדרתו, שידרו בגלוי את המסר הדוגל בחלוקת העבודה המסורתית בין הגבר והאישה:

  "העבירו את תפקידי האיש מול האישה. בסך-הכול האיש צריך ללמוד תורה, או לעבוד, האישה בבית, כאילו, המסר הישן-המקובל, לא היה שונה".

ובבית-הספר של ליעד, ישיבה תיכונית עירונית, שידרו מסר סמוי כי האישה צריכה להיות יותר אם, וממילא עליה לעבוד במקצוע שהוא יותר "נשי" ויותר מאפשר זאת:

  "אה, שהאישה, יש אימא, תהיה יותר עם הילדים, יותר זאת שתלך ללמוד חינוך, חינוך מיוחד, עבודה סוציאלית, אה, כן, היה, אני חושב שזה היה, לפחות ברקע".

שני סגנונות המסרים, הגלוי והסמוי, משדרים חלוקת תפקידים ברורה בין המינים, ובכך הם תורמים להשפעה על זהותם הגברית של הבוגרים.

בדומה להשפעתו של בית-הספר, שלמה ושמחה טוענים כי הצבא משפיע על הזהות הגברית בכך שהוא יוצר חלוקת תפקידים ברורה מאד בין המינים:

  "כן. אתה רואה מה גברים עושים בצבא ומה נשים עושות ואתה מבין שיש תפקידים שהם רק לאיש. למה רק האיש נלחם? …כנראה שהוא עושה את זה יותר טוב. אישה עושה יותר את התפקידים המנהליים" (שלמה).

 

 "השירות הצבאי, בטח. כשאתה משרת רק עם בנים והבנות הם פ"פ (פקידות פלוגתיות) עושות את העבודות מאחורה והגברים הם אלה שהולכים להילחם אז זה אומר שגברים יותר חזקים מנשים" (שמחה).

תמונה זו, של חלוקת התפקידים בין המינים, משתלבת עם התפישה ששמחה ושלמה הגיעו איתה לצבא מהישיבה התיכונית, והם שואבים חיזוק לתפישה הזאת מהעובדה שגם הצבא מתנהל באופן זה.

החשש מכך שבאופן בלתי מודע, בית-הספר מעביר מסרים שיש בהם נזק ושלילה העסיק חוקרי חינוך רבים[2] והביא לעיסוק המחקרי ב"תכנית הלימודים הסמויה". מחקרים מצאו כי מסרים סמויים הם לעתים בעלי השפעה גדולה יותר מאלו הגלויים (ראו לדוגמה גרוס, 2003).

בחקר הגבריות נמצא כי מסרים סמויים מחזקים את הגבריות ההגמונית (ששון-לוי, 2000), משום שמסרים סמויים מפחיתים את המודעות של הפרט ואינם מאפשרים לו להתנגד אליהם (Malaby, 2005 ; Forbes, 2006).

 

ג. השפעה מבנית הנובעת מאופיו של המוסד

בית-הספר הדתי הוא חד-מגדרי, לרוב, ומכך נגזרת גם השפעתו על זהותם הגברית של בוגריו. אלחנן, לדוגמה, טוען כי המשמעות של בית-ספר שכל תלמידיו הם בנים היא שאין צורך בעיסוק בנושא הגבריות. הוא טוען כי עצם היותו של בית-הספר מוסד חד-מגדרי, משדרת בצורה בולטת מהו גבר והופכת את הדיבור על כך למיותר:

  "בית-ספר אה… הוא לא טיפח. הוא שימר. הוא לא נתן לנו להתעסק בכל מיני עניינים, זה ברור מראש שמי שלומד בבית-ספר לא מעורב וכולם בנים, אפילו לא צריך להגיד, הגבריות מובילה את הטון. אין פה מה לדבר, בכלל. אצלנו זה היה מאד פשוט, בכלל לא חשבו ולא התעסקו בזה".

גם בספרות התאורטית נתפש בית-הספר כסוכן סוציאליזציה, המחזק אצל התלמידים את הדימויים המגדריים, ולעתים אף מקבע אותם, תוך שימוש באמצעים גלויים וסמויים (עירם, 2001). על-פי שלסקי (2000), הרי שהחינוך הדתי מפריד בין שני המינים ומעניק לכל מין ידע שונה ותפקידים חברתיים שונים. האם מכאן ניתן להסיק כי חינוך מעורב לבנים ולבנות מוביל לחינוך שונה ביחס לזהות הגברית? איני בטוח. השאלה האם נוכחות של בנות ממתנת או מעצימה את הגבריות המצ'ואיסטית ראויה למחקר-המשך. אינטואיטיבית, נראה כי יש צדדים לכאן ולכאן וישנם מחקרים אשר ממצאיהם מטילים ספק בהנחה כי חינוך מעורב ממתן גבריות כזאת  (ראו לדוגמה Martin, 1998).

הצבא, שמטבעו מתכונן למלחמה, משפיע גם הוא על זהותם הגברית של החיילים, כפי שטוענים

שמחה ואלחנן, הרואים את המלחמה כמימוש המרבי של הגבריות – הגבר הלוחם נמצא במצב הבסיסי והקדום ביותר של הגבריות, ועל כן השפעת הצבא על הזהות הגברית היא כה חזקה:

  "אתה הולך להילחם, זה מראה לך שאתה גבר. זה מימוש הגבריות… זה נותן לו את התחושה של גבריות. תחושה חזקה שלא הייתה קודם" (שמחה).

 

  "תראה, אתה נמצא עם חבורת קופים כל היום. …צבא זה "ה"גבר הישראלי. יש שם את כל הסממנים של הגבר: חייל במלחמה, תסלח לי, מגיע למצב של מין בהמתיות כזאת ובהמתיות זה המילה השנייה של גבר, מבחינה פיזיולוגית, נראה לי. אתה יכול לפרוק שם את כל המאוויים הגבריים של האדם הקדמון שבך, באמת. …זה דם וזה מכות וזה לירות וזה להרוג וזה לאכול כמו בהמה ואתה חי גם עם, ואתה צועק, ואתה חי גם עם זה כל הזמן, זה הכול, זה אגרסיביות, זה לחצים וזה חספוס. אין מקום לרגשות, כמעט, ואין מקום לגישות נשיות כאלה, נקרא להם. אין מקום. זו הגבריות במלואה וזה… זו מלחמה. מלחמה זה מביא אותך לכל הנקודות הכי בהמתיות שלך, הכי רדודות, הכי אפס-מחשבה. יש בגברים אפס-מחשבה, אני חושב. לפעמים. יש להם מקום שאין לוגיקה. הם עובדים מהידיים, מהרגליים ומהבטן, אבל לא מהראש. הצבא זה הכר הכי טוב לזה" (אלחנן).

התפישה של שדה-הקרב והלחימה כביטוי מובהק של הגבריות עולה בקנה אחד עם ממצאיו של בן-ארי בנוגע לגבריות הדומיננטית בישראל. החייל מתמודד בשדה-הקרב עם סכנת חיים, מתח ולחץ, פחדים ואי-וודאות, כאוס ובלבול. תפקוד יעיל, בתנאים אלה, מותנה בשליטה ברגשות המציפים אותו ובביצוע התפקיד כמו אוטומט חסר רגש (Ben-Ari, 1998). כיוון ששדה-הקרב הוא אבן-בוחן של הגבריות הדומיננטית בישראל, הרי שהשליטה ברגשות נתפשת כהצלחה במבחן הגבריות.

לסיכום, נשאלת, אם כן, השאלה האם רצוי שהמציאות שבה נכפה עלינו לחיות על חרבנו תנחה את זהותם הגברית של גברים בישראל, או שמא מערכת החינוך צריכה למתן את ההשפעה המבנית שיש לשירות הצבאי על זהותם הגברית של הבוגרים. לטעמי, מערכת החינוך, דהיינו קובעי המדיניות והמחנכים, צריכים לתת לעצמם תשובה לשאלה זו, אם לכאן ואם לכאן, משום שהתעלמות ממנה מהווה בפועל הכרעה בלתי-מושכלת לטובת אחד מן הצדדים.

 

 

ביבליוגרפיה

 

מ. בר-לב, 'השפעת העולם המודרני על גילויי חילון בנוער הדתי', גיליון, חשוון תשנ"ד (1994), עמ' 11-5.

 

ז. גרוס, עולמן של בנות ציוניות-דתיות בין כאריזמה לרציונליזציה, המכון לחינוך דתי, בית-הספר לחינוך של אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן 2003.

 

 ז. גרוס, 'החינוך הממלכתי-דתי בישראל – בין מסורת למודרנה', ז. גרוס, וי. דרור (עורכים), חינוך כאתגר חברתי, רמות, אוניברסיטת תל-אביב, תל-אביב 2004, עמ' 100-85.

 

מ. גלוזמן, 'הכמיהה להטרוסקסואליות: ציונות ומיניות באלטנוילנד', תיאוריה וביקורת, 11 (1997), עמ' 162-145.

 

א. דון-יחיא, 'שלילת הגלות בציונות הדתית', א. שגיא, וד. שוורץ, (עורכים), מאה שנות ציונות דתית היבטים רעיוניים, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשס"ג, עמ' 258-229.

 

ע. הולנדר,  'דימויי גבריות ותפיסת מחיריה בקרב נערים מתבגרים בישראל' – עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשס"א.

 

ח. נרדי, ור. נרדי, גברים בשינוי: בדרך לגבריות אחרת, מודן, תל-אביב 1992.

 

י. עירם, 'פתח דבר', ר. לאור, וד. מן (עורכות), מגדר וחנוך, הקתדרה לחינוך לערכים, לסובלנות ולשלום ע"ש ד"ר יוסף בורג, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן 2001, עמ' 6-5.

 

ד. שוורץ, אמונה על פרשת דרכים, עם עובד, תל-אביב תשנ"ו.

 

ש. שלסקי, 'מין אחר – חינוך אחר?' ש. שלסקי (עורך), מיניות ומגדר בחינוך, בית-הספר לחינוך, רמות, אוניברסיטת תל-אביב, תל-אביב 2000, עמ' 28-7.

 

א. ששון-לוי, 'כינון זהויות מגדריות בצבא הישראלי' – עבודה לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2000.

 

E. Ben-Ari, Mastering Soldiers, Berghan Books, New York 1998.

 

R. Drebeen, On What is Learned in School, Addison-Wesley, New York 1968.

 

D. Forbes, 'Finding the Zone: Beyond the Social Construction of

Masculine Gender Identity', Encounter: Education for Meaning and Social Justice,

19(1) (2006), pp. 16-24.

 

M. Malaby,  Masculine Identity Formation During and After School – A dissertation Submitted to the Faculty of the Graduate College of the Oklahoma State University in partial fulfillment of the requirements for the Degree of Doctor of Philosophy, Oklahoma 2005.  

 

J.R. Martin, 'What should we do with the hidden curriculum when we find one?' Curriculum Inquiry, 6 (2) (1976), pp.135-152.

 

Martin, A. Karin, 'Becoming a Gendered Body: Practices of Preschool', American

Sociological Review, 63 (1998), pp. 494-511.

 

G. L. Mosse, The Image of Man: The Creation of Modern Masculinity, Oxford University Press, Oxford 1996.

Y. Rich & E. P. Schachter, 'High school identity climate and student identity development', Contemporary Educational Psychology, 37 (3) (2012),  pp. 218-228.

 

 

 

 

 


[1] הערת עורך: נושא הגבריות ההגמונית מוסבר בהרחבה במאמרו של נעם דמרי בגליון זה.

[2] לדוגמה: Drebeen, 1968 ; Martin, 1976.