מכתבים למערכת
ואהבת לרעך כמוך
מכתב אישי
מאת הרב ר', מנהל אתר הו"ד (הומוסקסואלים דתיים),
בעקבות המאמרים "לא העזת לשאול" – שיחה עם המטפל דרור זנדמן על טיפול נפשי ומיניות (יקיר אנגלנדר,
דעות 38), והתגובה לו – "אבירים סמויים וגיבורים שקטים" (זאב שביידל, דעות 39)
הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל נשאל פעם מדוע
הוא מתייחס בטוב לב שכזה ליהודים המתרחקים מדתם. הוא השיב תשובה המדברת בעד עצמה, שכדאי לכל יהודי שומר
מצוות לחרוט בזיכרונו: "מוטב שאכשל באהבת חינם, מאשר חלילה בשנאת חינם"
סוגיית בעלי הנטייה ההומוסקסואלית היא מהסוגיות
הקשות ביותר בעולמה של היהדות ובחייהם
של יהודים שומרי מצוות. הדרך האמונית, ההלכתית, האנושית והרגישה להתמודדות עם הנושא היא עיסוק בסוגיה
זו מתוך נקודת עומק המכירה בכך שמחד-גיסא אין כל היתר לקיום משכב זכור, ומאידך-גיסא
ישנם בחורים הומוסקסואלים שמחפשים דרך לחיות חיים
דתיים. השאלה העומדת על הפרק עבור
הומוסקסואלים דתיים שאינם נמשכים למין השני או שעשו כל שביכולתם להשתנות ולא הצליחו, היא: בהיותי בעל נטייה
הומוסקסואלית, מה אלוהי ישראל דורש ממני?
אני מחויב באופן עמוק לקב"ה, לתורה ולישראל, וחיי מכוונים על ידי התשוקה
להיות משרתו של ה', ולכן בעיניי נאמנות לברית דורשת שנמלא את המצוות שבכוחנו למלא.
תורת ישראל אוסרת יחסים הומוסקסואלים ולא נטייה הומוסקסואלית, ולפיכך המורכבות
שנוצרה על ידי הפסוק בספר ויקרא האוסר
משכב זכר אינה צריכה לסתור את המחויבות שלנו לתורה בכללותה. ישנם ערכים יהודיים
חשובים רבים – מוסריים, חברתיים, אינטלקטואליים ורוחניים – שאיננו יכולים ואיננו רוצים לאבדם. עובדת היותנו דתיים
הומוסקסואלים אינה צריכה לגרום לנו לוותר על
חיינו כיהודים מאמינים, ואין לנו כוונה לבחור בזהותנו הדתית או בנטייתנו אחת על
חשבון השנייה. איש מאיתנו לא בחר בזהות הזו
ואנו מנסים לעשות את המיטב במסגרת הבחירות הקיימות. אין
בכוונתו כלל ועיקר לשנות ח"ו את ההלכה, שהיא יסוד קיומנו. מטרתנו שונה
לחלוטין: לדאוג שתינתן ההדרכה הנכונה לבעלי הנטייה בקרב הציבור הדתי והחרדי.
המודעות לכך שלא נוכל להקים בית בישראל כמו אחינו הסטרייטים דומה לתהליך של
אבל ואובדן. אבל אמיתי, עם בכי ומספד. יש כאן
בעיה שאין לה פתרונות קסם מבחינה
הלכתית, אך יש תשובות בנושא החברתי והערכי.
ישנו כלל יהודי ידוע: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". לא מקובל עליי
שאנשים שלא עמדו מעולם בניסיון הדומה לזה
שלנו או המתקרב לו יטיפו לנו מוסר, ישפילו, ילבינו את פנינו ברבים או יעשו לי
ולחבריי דמוניזציה ויציגו אותנו כמפלצות אשר
חוגגות את ההפקרות בראש חוצות. הדיון הציבורי שאנו מקיימים לא נובע מתוך רצון לחיי הפקרות, חס וחלילה, או מתוך נהייה אחר היצר. אנו
עושים זאת בגלל הרצון להמשיך ולהיות שייכים לקהילותינו,
למשפחותינו ולציבור הדתי בכללו. המציאות שגורמת לרובנו להישאר בארון לא שינתה את נטייתנו ואת זהותנו, אך גרמה להרבה כאב וסבל
מיותרים. הגיע הזמן להפסיק את הכאב הזה
ולנהל שיח רציני ואחראי, להכיר את האנשים מאחורי הסטיגמות והדעות הקדומות ולשמוע את דברינו.
היה פעם מורה הומניסטי גדול, רבי עקיבא שמו, שבחר בקול רם וצלול ב"ואהבת
לרעך כמוך", כלל גדול בתורה. כשבא אליו גר אחד וביקש ממנו ללמוד את כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת,
רבי עקיבא לימד אותו את שלוש המילים העוצמתיות הללו מתוך התורה. אף מילה על תועבה.
גם אם אין כרגע פתרון הלכתי-חברתי לנושא ההומוסקסואליות, יש פתרון הלכתי-דתי
להומופוביה ולשנאת חינם. דחייתו, פסילתו
של האדם ותיוגו מראש כסוטה על רקע נטייתו הם חטאים שבין אדם לחברו. על משכב זכר יום כיפור מכפר, אך על הומופוביה
ושנאת חינם – לא.
"אבל מקדש שני, שהיו עוסקין
בתורה ובמצות וגמילות חסדים,
מפני מה חרב?
מפני שהייתה בו שנאת חינם.
ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלש
עבירות – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים"
שנאת חינם היא שנאה מיותרת, אטומה, שחצנית. היא השחרת פני היריב
הפוליטי במקום ניהול של דו-שיח מורכב ואינטליגנטי.
שנאת חינם מובילה לחורבן משום שהיא אינה מאפשרת ליצור קואליציה עם מי שחולק עליך. היא מובילה לקנאות ולהסטת אנרגיה נגד השותף הפוטנציאלי
במקום לתעל אותה נגד האויב האמיתי.
שנאת חינם היא הרוע הפנימי המחלחל, היא הבוז השקט והארסי, היא ממלכת הדעה הקדומה ושלטון הסטריאוטיפ. שנאת חינם
צריכה להמיר את מקומה ל"הקשבת חינם" ול"דיבור חינם", שכן רק
אלו מאפשרים את יצירתה וחשיפתה של אמת משותפת, פורייה ומקדמת. רק אלה יתקנו את החורבן ויביאו גאולה לעם ישראל.
אני קורא לכולם לקרוא את המסמכים המופיעים באתר הו"ד
(www.hod.org.il), שגובשו
בידי צוות הו"ד יחד עם רבנים ואנשי מקצוע שומרי
תורה ומצוות: "מסמך העקרונות"
– מסמך הלכתי-חברתי הפועל לשם הכרה בהומוסקסואל הדתי והכלתו בחברה הדתית על-פי
ההלכה היהודית; "מסמך ייעוץ למתבגר" – הצעה לתגובה ראשונית של רב, מחנך או
איש מקצוע למתבגר דתי הפונה אליו בבקשת ייעוץ או הדרכה בהתמודדותו עם מחשבות ומאוויים
הומוסקסואליים. המסמך עוסק בתפקידו של איש החינוך להסביר לבחור שלפניו בצורה
אחראית את הסוגיות איתן הוא מתעמת, לעזור לו להתמודד עם השאלות והתהיות שעולות בו,
ולתמוך בו לקבל החלטה מתוך אחריות ושקיפות ובעיקר לאור תורת ישראל.
חשוב להדגיש כי מעל לכול עומדת מול כולנו מחויבות
לתורת ישראל ולהלכה היהודית. דווקא משום כך אנו מבקשים לדון עם רבנים ביחס לשאלת
ההדרכה של הבחורים האלה. ישנה חשיבות רבה במתן הדרכה כזו באופן מסודר וקולקטיבי ולא
רק בצורה אינדיבידואלית.
במקום להפגין בורות וחוסר ידע אמיתי, במקום
להסתמך על סטיגמה ודעה קדומה, במקום
להלבין פנים שלא לצורך – הקדישו מעט זמן לקרוא, ואז תיעלם השנאה המיותרת, בעזרת ה'.
בברכת התורה ולומדיה,
הרב ר'
אתר הו"ד
