ממלכתי לכתחילה / יובל שרלו
 

ממלכתי לכתחילה
יובל שרלו

הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה וממקימי עמותת "צֹהר".


מדינת ישראל של היום אינה מימוש מלא של חזוננו. שלא בכוונתנו הראשונית ולא כפי שציפינו, הוקמה התנועה הציונית וממנה מדינת ישראל, והיא רחוקה הרבה מחלום חיינו

בשעה שיצא עם ישראל ממצרים, לא לגאולת בני אברהם אבינו ביחידים בלבד יצא. במצרים הוקמה האומה הישראלית. הלילה שבו פסח הקב"ה על בתי בני ישראל היה לילה של מהפכה, והצעד הראשון שפסעה האומה היה הגדרתה ככלל ישראל וכציבור. לא לחינם אנו מונים את חודשינו דווקא ליציאת מצרים. שם התחלנו – כעם! במעמד הר סיני התקדמנו צעד נוסף: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" [שמות יט, ו] . וכך צעדנו עד לכניסה לארץ ולמעמד הר גריזים והר עיבל, שבו צוינה הנוכחות של האומה הישראלית בארץ.

בחלומנו כיום אנו ממשיכים את הצעדה הארוכה הזו, ומתוכה אנו מתבוננים על הישות המדינית שאומה זו מנהלת – מדינת ישראל. אמנם, אנו חולמים על דבר מה מקיף בהרבה, המביא לידי ביטוי את מלוא הופעתה של תורה – בהלכה, במוסר הנביאים, בדרך הארץ שקדמה לתורה, בעשיית הישר והטוב ובהליכה בדרך ה' לעשות צדקה ומשפט; מדינת ישראל של היום אינה מימוש מלא של חזוננו. שלא בכוונתנו הראשונית ולא כפי שציפינו הוקמה התנועה הציונית וממנה מדינת ישראל, והיא רחוקה הרבה מחלום חיינו. אף על פי כן כרתנו עמה ברית עולם, וקיבלנו על עצמנו את השותפות בממלכתיות הישראלית המתחדשת לכתחילה.

ממלכתי לכתחילה משמעו מי שרואה במדינת ישראל ראשית של צמיחת גאולה וישועה, שמח בעצם הקמתה – למרות חזונה החלקי – וכורת ברית להיות שותף במפעליה, במוסדותיה ובאורחות חייה; הוא חוגג את יום העצמאות, מתפלל לשלום המדינה ולשלום חייליה, ומייחס חשיבות לטקסי המדינה ולסמליה. את כל זה הוא עושה מתוך תפיסתו הרוחנית העמוקה את כלל ישראל ואת חשיבות השיבה אל ההיסטוריה ואל מציאות החיים בפועל.

ממלכתי לכתחילה הוא זה המקבל את הדרכים שמדינת ישראל מתנהלת בהן; הוא מקבל את החלטות הכנסת והממשלה, וכשהוא מתנגד להן הוא פועל בעוצמה נגדן, אך במסגרת החוק; הוא מקבל על עצמו את הבקרה השיפוטית הקיימת, ואף שפעמים רבות הוא אינו מסכים לה ופועל להחלפתה – כל עוד היא קיימת, הוא שותף בה; הוא רואה בהוראות הצבא פקודות שיש למלאן, מלבד במצבים קיצוניים ביותר שהצבא עצמו אינו מגיע אליהם, וכשהוא מתנגד לפקודות הוא מנהל את המאבק במישור המדיני והציבורי ולא על כתפי הצבא. את כל אלה הוא עושה מתוך תפיסתו ההלכתית את הציבור, את דרכי הכרעותיו ואת סמכות השלטון, כפי שהתבררה בידי רבנים רבים על רקע התנועה הציונית ומדינת ישראל.

ממלכתי לכתחילה אינו מגדיר שותפים במדינת ישראל כערב רב; אינו רואה עצמו כמי שכל האמת נמצאת אצלו; אינו מתיר, ואף לא בקריצת עין, פעולה נגד כוחות הביטחון; אינו מתנה את הליכתו לצבא בכך שהצבא יעשה את מה שהוא חושב בלבד; אינו משפיל את ראשי השלטון בביטויים אלימים או גסים אף שהוא חולק עליהם; ואינו פועל באופן עצמאי כלפי מחבלים אויבים. את כל אלה הוא עושה מכוח דברי רבותינו על כבודה של מלכות, ומכוח יחסם של הנביאים אפילו למלכי שומרון החטאים, ובראשם לבית עומרי.

ממלכתי לכתחילה אינו שואף להתנתק ממדינת ישראל ולהקים אלטרנטיבה במדינת "יהודה", או מדינת ירושלים מול מדינת תל אביב. להפך – באפשרות הזאת הוא רואה את האסון היותר כבד שיכול להתחולל באומה הישראלית, שמשקלו כמשקל עבודה זרה, אם לא למעלה מזה, כדברי חז"ל; רצונו הוא באחדות האומה, ולצורך האחדות הזאת הוא מוכן לסגת לעתים מהציפייה למילוי מלא של תביעותיו וחלומותיו בעניינים ציבוריים שונים (אם כי בעולמו הרוחני הפרטי אין מקום לרפיון כלשהו) כדי להישאר עם אחד. את העמדה הזו הוא יונק מדברי חכמים לאורך הדורות כולם על חשיבות אחדות האומה מול ריבונו של עולם ועל איסור החזקת המחלוקת המפלגת את האומה.

ממלכתי לכתחילה שותף בכל מערכות המדינה לכתחילה: הוא מתגייס לשירות מלא ואפקטיבי בצבא, על מסלוליו השונים; הוא חותר להשפעה בעולם הפוליטי ופועל בכלים הפוליטיים בכל הרמות – משותפות בהצבעה לכנסת ועד לעידוד הטובים שבו לשליחות ציבורית; הוא שותף בעולמות הממלכתיים לסוגיהם: בוועדות, בכינוסים, בכתבי העת; הוא פועל במסגרת האקדמית; הוא רואה בעין טובה את השליחויות השונות בשם מדינת ישראל, ועוד עניינים רבים אחרים. זהו המשך לתודעת השליחות שהוא יונק משד אמו מיום היוולדו.

ממלכתי לכתחילה מתמקם בכל "כיכרות השוק" ומקיים דיאלוג עם כל החברה הישראלית: הוא נמצא באקדמיה, ומעולמה הוא ניגש להיבטים האקדמיים של החברה הישראלית; הוא נמצא בתרבות, והוא יוצר בתוכה וצורך אותה ולומד דרכה את החברה שבה הוא חי; הוא נמצא בכיכר השוק האינטרנטית ולומד את השפה ופועל שם; הוא נמצא בתקשורת והוא שומע ומשמיע דרכה; הוא נמצא במסגרות רבות אחרות, ובכל המקומות שכלל ישראל נפגש בהם. זוהי מעורבותו עם הבריות שעליה דיברו חכמים בשבח גדול. לא זו בלבד אלא שהוא אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

ממלכתי לכתחילה הוא אדם שעולמו אינו צר כעולם נמלה. הוא אדם בעל עולם עשיר, המאפשר לו להרכיב סדר יום עמוס ומגוון. אין הוא ממקד את הווייתה של מדינת ישראל בעניין אחד בלבד, כמו מצוות יישוב הארץ או כל עניין אחר, חשוב ככל שיהיה, ואף שהוא מאמין שאלו שליחויות עיקריות של המדינה, וחלק מהותי מהווייתה הוא מימוש מצוות יישוב ארץ ישראל ובלעדיה אין היא זכאית לשאת את שם ישראל כלל – הוא מייחס חשיבות לעניינים אחרים, למן רמתה המוסרית של המדינה ועד לשגשוגה הכלכלית, ולמן יחסי החוץ שלה ועד איכות החיים ושמירת הסביבה. כל אלה הם חלק מעניינו של עובד אלוקים, המאמין בצלם אלוקים שבאדם ובציווי האלוקי "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ" [בראשית א, כח], הכולל בתוכו את תחומי החיים כולם.

ממלכתי לכתחילה מחנך את ילדיו ואת תלמידיו להיות כאלה. הוא מחנך אותם להבנת עומק המשמעות של שיבת עם ישראל לארצו, מברר עמם את עניינו ואת מהותו של עם ישראל ומרגיל אותם להיות שומרי חוק ושותפים נאמנים בכל מישורי החיים. הוא רואה בלימודי החול ובהעשרה תרבותית חלק בלתי נפרד מבניית אישיותו המלאה של האדם; הוא משתף את ילדיו ואת תלמידיו בדיאלוגים שונים עם בני נוער, מחנך אותם להתמודדות עם התקשורת ועם רשת האינטרנט ופועל יחד עמם במשימות לאומיות. בכך הוא ממשיך את דרכם של חכמים, המלמדים מה חייב אדם ללמד את ילדיו ואת תלמידיו.

ממלכתי לכתחילה מנהל דיאלוג עם כל שכבות הציבור. הוא שמח על קיומה של אליטה במדינת ישראל ושואף להיות חלק ממנה בתחומים שונים, תוך כדי לימוד ממנה והשפעה עליה; הוא מתנחל בכל מקום בארץ ישראל, ודרך התנחלות זו הוא שותף בציבורים רבים – למן הקהילות בפריפריה דרך אנשי ההתיישבות ועד לעולים החדשים והמהגרים לארצנו; חלק בלתי נפרד מממלכתיותו הוא השותפות העמוקה עם העולם החרדי, שאף שאינו "ממלכתי" הוא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. מלבד זאת, אצל הציבור הזה הוא יכול לאכול ולהצטרף למניין; הוא אינו מחרים ואינו מוחרם, אינו מתבדל ואינו חושב על אנשי שלומנו בלבד.

ממלכתי לכתחילה אינו קיצוני בדרכו. הוא אינו קיצוני בממלכתיותו, ויש בעולמו מקום גם לתנועות אחרות, וגם לתחומים אינדיווידואליים ורגשיים. הוא מבין כי הקיצוניות אינה תכונה ראויה לתחום כלשהו – גם לא לממלכתיות עצמה. יש בתוכו די מקום להבין כי לא הכול שותפים בציבוריות הכללית, מסיבות שונות, ועולמו רחב דיו כדי להכיל גם אותם. ברם, בשעה שהם מבקשים לסתור את עמדתו הממלכתית, הוא נעשה קשה כארז ואינו נסוג מפני הבזים, הלועגים וכל אלה הנוקטים כלים שאינם ראויים בפולמוסים רוחניים.

ועיקר העיקרים: ממלכתי לכתחילה אינו רואה בעמדתו עמדה פשרנית, עמדה שהיא בדיעבד. נהפוך הוא – אמונתו השלמה היא שזה רצון ריבונו של עולם, ואמונתו העמוקה היא המניעה אותו בדרכו. הוא לומד את דרכו מהתורה, ואליה מכוונת מחשבתו. להט נעורים וברק העיניים מלווים אותו בהתבוננות העמוקה על האומה הישראלית ועולמה המעשי ובשותפות הקונקרטית עמה בכל התחומים. מקור יניקתו הוא דברי חכמים לאורך הדורות, עם דגש מיוחד על תחילת דרכה של התורה שבעל פה בימי המקרא ועל דברי רבותינו בתקופתנו שלנו. בדרכו הוא מממש באופן מלא את יסודות האמונה ואת המשולש עם-תורה-ארץ, והוא קורא לציבור כולו להיות שותף בחזון הממלכתי שלו.