רשתות של יהדות – תפקידם ההיסטורי של בתי המדרש המתחדשים / שלומית נאור
 

 

 

 

 

רשתות של יהדות

תפקידם ההיסטורי של בתי המדרש המתחדשים

 

שלומית נאור

שלומית נאור היא סמנכ"ל "מליץ" ויו"ר "רשת בתי המדרש" (ראו מסגרת).

 

 

בתי המדרש השונים העוסקים בהתחדשות יהודית כבשו לעצמם זה מכבר מקום של כבוד בתרבות הישראלית. עם השנים מוקמות ברחבי הארץ עוד ועוד מסגרות ללימוד תורה משותף של כל גוני החברה הישראלית. במבט לעתיד, רשתות בתי המדרש עשויות לרשת את ממסדי הדת הקפואים, ולשמש חלופה רעננה לרבנות הראשית לישראל

 

"רשת בתי המדרש בישראל" היא התאגדות של 21 ארגונים השואפים לתת ליחיד ולחברה כלים כדי להטעין מחדש את קיומנו כמדינה יהודית דמוקרטית בארץ ישראל, ולקשור בין חלקים שונים של העם היהודי בארץ ובתפוצות. הארגונים מפעילים מניפה רחבה של פעילויות לקהל מגוון ברחבי הארץ: בתי מדרש, קהילות לומדות, סדנאות, טקסי חיים, סמינרים למורים ולחיילים, סמינרים ליהודי התפוצות, ערבי עיון לקהל הרחב, הכשרת מנחים, תוכניות לימוד לעולים, ועוד.

"רשת בתי המדרש בישראל" הוקמה כמסגרת מקצועית על-ארגונית, במטרה להעצים ולתמוך בפעילות הארגונים החברים בה, להעמיק את שיתוף הפעולה ביניהם ולהרחיב את המודעות הציבורית לנעשה בבתי המדרש.

 

***

 

"חלום ומעשה אינם שונים כל כך כפי שנוטים לחשוב,

כי כל מעשי בני האדם בחלום יסודם וגם אחריתם – חלום היא"

                                                בנימין זאב הרצל, אלטנוילנד, 1902

אני נעה בתנועה מעגלית בין ההווה ובין העתיד. בהווה אני טרודה ב­הצעת חוק שמגבשת "רשת בתי המדרש" ותוגש לכנסת בידי ח"כ אורלב. מדובר בחוק שיכיר כי בתי המדרש להתחדשות יהודית הם תופעה חיונית להתפתחות התרבות הישראלית, ויבטיח תקצוב ממשלתי לבתי המדרש, שכן כיום בתי המדרש מתבססים כלכלית כמעט אך ורק על תרומותיהם של יהודי התפוצות. אני עסוקה בתגובה שלנו לאיומים מצד גורמים שונים על הדמוקרטיה בישראל, למשבר הגיור המשתרך ומתמשך, ובתופעות נוספות שמוטב כי ידאיגו את הציבור בישראל ויעירו אותו מתנומתו החברתית.

אך הראש והלב שואפים קדימה, אל העתיד; והוא מסקרן ומאתגר. אני צופה כי בעוד זמן לא רב יחליפו הרשתות הפועלות כיום בתחום ההתחדשות היהודית את ההנהגה הדתית הממסדית בדמות הרבנות הראשית. לא עוד רבנים רחוקים מעם, מנוכרים לשאלות הכאן ועכשיו של החברה הישראלית, אלא אנשים ונשים כמונו – נגישים, המצויים בעומק ההוויה, חווים את החיים היהודים בארץ ישראל ומחדשים אותם.

אני כבר שומעת את התגובות שיתרוצצו בראשי הקוראים למקרא דברי הבאים: "היא נאיבית, זה לא יקרה, החברה הישראלית עדיין אינה בשלה. היא חולמת".

הניחו לי לחלום, אם כן, ולו לכמה פסקאות בלבד.

היהדות המתחדשת בבתי המדרש

כולנו מכירים מישהו שלומד באחד מעשרים ואחד בתי המדרש הישראליים העוסקים בהתחדשות יהודית. מאמרים, מחקרים וספרים כבר נכתבו על התופעה מתוך ניסיון להבין את השפעתה על החברה הישראלית. באופן כללי אפשר לסמן שני תאריכים מרכזיים בהיסטוריה של בתי המדרש: הראשון, בסוף שנות השמונים, עם ייסודם של "אלול" בירושלים והמדרשה באורנים, והשני – רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, שלאחריו חל תהליך עמוק בקרב הציבור החילוני, שחש כי הציבור האורתודוקסי ניכס לעצמו את ארון הספרים היהודי ואת הסמכות הפרשנית הבלעדית של הכתובים. אט-אט החלו בתי המדרש לצמוח; חלקם מתוך אוהלי ההידברות שהוקמו ברחבת הכנסת ובכיכר מלכי ישראל דאז, כיכר רבין של היום.

כיום, כמה עשורים לאחר תחילת פעילותם, בתי המדרש חדלו להיות מקום שבו מתעצם רק התלמוד, והם גם מביאים לידי מעשה. כך למשל הישיבה החילונית של "בינה" הפועלת בדרום תל אביב, "מזרח שמש", הפועל בפריפריה, ועוד. גם המתודולוגיה התפתחה: מלימוד בחברותות ל"מדרש מחול" ול"בית מדרש למספרי סיפורים"; מניירות A4 מצולמים לשימוש באתר אינטרנט ייחודי שבו מצויים דפי הלימוד.

קיימנו כנסי השתלמות, ימי עיון, פעילות לימוד בכנסת, פינת פרשת שבוע באתר "מאקו"; אנו רואים את קבוצות האמנים הלומדים יהדות ואת קבוצות המחול היהודי, וחווים את תחיית הפיוטים; מלבד הארגונים ובתי המדרש הקיימים כעמותות, אנו יודעים על עשרות שיעורים בסגנון בית-מדרשי בבתים פרטיים, שהמנחים שלהם אינם עובדים במסגרת של בתי מדרש מוכרים. כל אלה מאוששים כי הגשמנו את ה"אני מאמין שלנו" – "לכל אדם ובכל מקום". גם "דעות" נדרש לא פעם לתופעה, במאמרים שונים שדנו בלימוד תורה שלא מתרחש במסגרת בית-מדרשית "קלאסית" ותהו על האפשרות של לימוד משותף לדתיים ולחילונים.

אך מה צופן העתיד לתופעה זו? היכן נהיה בעוד עשור? חמישים ארגונים ובתי מדרש יהיו חברים ברשת? האתר ימנה מאות אלפי דפי לימוד? האם כל אותן רשתות של התחדשות יהודיות יתאגדו?

לדעתי, כל אלו הם רק הקדמה לשינוי הגדול שעוד צפוי לנו.

קריסת הרבנות הראשית

רשת בתי המדרש היא תופעה המתקיימת בהקשר תרבותי-חברתי מסוים; דומים או מקבילים לה הם רשת הקהילות המתפללות, כפרי הסטודנטים של עמותת "איילים", הקהילות המתחדשות, ועוד. לדעתי, כל אלו הם עדות להתפכחות מהתקווה שהמדינה תדאג לאזרחיה ותספק שירותים חברתיים, רוחניים או תרבותיים. הם הולכים וקמים משום שהמדינה אינה עושה די עבור אזרחיה בתחומי התרבות והרוח, ומשאביה אינם מחולקים באופן שקוף והוגן. הפיכתן של שלל התופעות הללו לרשתות חברתיות היא במידה מסוימת עדות להתפרקות הנרטיב הישראלי המאחד, אך בניגוד למה שאפשר היה לחשוב, אין מדובר בפירוק הנרטיב הציוני; רשת המוסדות הללו היא תופעה ציונית ממעלה ראשונה, אשר לא רק היהדות מתחדשת דרכה, אלא גם הישראליות. ברבים מבתי המדרש הללו קוראים את ברנר, הוגים במשנתו של א"ד גורדון, מלמדים את כתביהם של הרצל וז'בוטינסקי, ועוד – כל זאת מתוך ההבנה שהתורה החיונית לעם השב לארצו, בהכרח כוללת גם את ההגות הציונית ואת החזונות הציוניים הגדולים של הדורות הקודמים.

במקביל לכל התופעות הללו מתקיימת במדינת ישראל ההייררכיה הדתית המוסדית, שבראשה עומדת הרבנות הראשית – מוסד שהתרוקן מכל הציפיות הרוחניות שהושלכו עליו בעבר והפך למשרד ביורוקרטי. בניגוד לחזון המקורי של הרב קוק למשל, הרבנות הראשית של היום היא גוף פוליטי שאינו מאגד את כל הכוחות הפועלים בחברה הישראלית, שחדל לשרת את הזקוקים לשירותיו ונשלט בידי אלה שאינם זקוקים לו – חרדים, המשתמשים במסגרות מקבילות שאינן מזוהות עם המדינה.

קולה של הרבנות הראשית הממלכתית, שנשמע ברמה בימי הרב קוק והרב עוזיאל, נאלם ונעלם; רבני ערים המקבלים שכר מהמדינה יוצאים בפסקי הלכה גזעניים הסותרים את מהותה הדמוקרטית של המדינה שבשבילה הם עובדים; רבנים אורתודוקסיים מגישים בג"ץ נגד המדינה ונגד הרבנות – כל אלו מצביעים כי הערגה לרבנות ממלכתית אחראית בחברה שסועה היא חלום רומנטי, ומעידים כאלף עדים על חוסר הרלוונטיות של הרבנות הראשית ועל המבוי הסתום שנקלעה אליו. במבט קדימה, קריסתה המתמשכת של הרבנות הראשית תביא לכך שהרבנים, המחנכות, אנשי הרוח ונשות השם לא יזדהו עוד עמה; קרנה של הרבנות הראשית תלך ותגווע לאט-לאט, במהלך שיזין את עצמו עד ל"פשיטת הרגל" הסופית שלה.

אך אם כוח אחד יירד, מה יהיה הכוח שיעלה במקומו? לאן מכוונת תנועה זו? כאמור, אני צופה (ומקווה) כי מרכז הכובד הקשור לעשייה יהודית, תמיכה רוחנית, לימוד תורה לשמה ושלא לשמה, יעבור מן הרבנות הראשית אל הרשתות האזרחיות דוגמת "רשת בתי המדרש".

יהדות של רשת במקום יהדות של הייררכיה

במודל שאני מבקשת להציע לא תהיה רבנות ראשית לישראל. יחליפו אותה התאגדויות דתיות שהקמתן תעוגן בחוק. יוקמו התאגדות אורתודוקסית, רפורמית, חרדית, תימנית, חרד"לית או חילונית, אתיופית, מסורתית, קונסרבטיבית, ועוד – כל עדה והנהגה הרוחנית שלה. לכל התארגנות דתית יהיה מעמד שווה ותקציב המבוסס על התשלומים שיתקבלו מהמשתמשים בשירותיהם; כל עדה תוכל לחתן ולגרש, ומי שירצה לנהל מגילות יוחסין – יעשה כך.

אך היכן יתקיים המרחב המשותף בין ההתאגדויות, העדות, הקהילות והיחידים? בתי המדרש והקהילות המתחדשות יהיו מקום המפגש – בין החברים בתוך ההתאגדויות עצמן, בין התאגדויות שונות, ובין חברים בהתאגדויות שונות לאזרחים ישראלים שאינם משתייכים להתאגדויות דתיות. בבתי המדרש ייווצרו "מדורות שבט" רבות שיחיו את היהדות והציונות; לא בעזרת סמכות מרכזית אחת, אלא בעזרת מבנה רשתי המפוזר על פני מוקדים שונים: התאגדויות דתיות, קהילות, ויחידים. מבנה זה יאפשר גמישות, בחירה אישית ואפשרות ליצור חיים יהודים עשירים ומגוונים, הניזונים מהשונות הרבה שקיימת בנו כעם.

רשת בתי המדרש לא תהיה זו שתמוטט את הרבנות, ואין זו מטרתה כלל ועיקר, אך היא זו שתסייע לבניית מרקם יהודי מתחדש הדן בשאלות מוסריות יהודיות, באזרחות טובה, בכיבוד החוק, ביחס הראוי ללא-יהודיים החיים בתוכנו, ועוד. כאשר אישה תרצה להתגייר, כשגבר ירצה ללמוד על משמעות הנישואין, כשחולה תרצה לקבל תמיכה רוחנית, וכשנערים ונערות יתעניינו בתוכניות בר-מצווה ובת-מצווה משמעותיות – הם יפנו אל אחד מבתי המדרש הקשורים באופן מרושת לקהילתם או עדתם. באותם בתי מדרש, קהילות ובתי תפילה תתרכז רובה של החברה הישראלית המעוניינת בקשר מעמיק עם העולם היהודי ומחויבת למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; שאלות ישראליות ייבחנו בהקשר היהודי שלהן; למנהג אבות ולמסורת תהיה נוכחות בפרהסיה הישראלית. בריתות חדשות ייכרתו, שיתופי פעולה שלא חלמנו עליהם: בתי חולים שיפעילו בתי מדרש לתמיכה רוחנית בחולים, מסכים שיוצבו במשרדי מס ההכנסה ועליהם סרטוני לימוד על צדקה ומיסוי, וקמפיין תקשורתי רחב היקף שיעלה לקראת פסח ויקרא לסייע לעובדי ההגירה שבקרבנו, כי גרים היינו בארץ נוכרייה.

לרשת בתי המדרש ולרשתות המתחדשות יהיה קוד אתי שינחה את התנהלותן; היחסים בין מנחה ללומד, בין חברי צוות, מוסר תשלומי השכר, התנהלות מול העובדים – כל אלו ילוו בקוד המבוסס על ערכי היהדות והחוק הישראלי.

כדי שמהלך זה יתאפשר, על "רשת בתי המדרש" ודומותיה להעמיק את פרישתן הגאוגרפית, החברתית והציבורית למעגלים נוספים בחברה הישראלית, שעד כה לא הן נכחו בהם. עלינו למצוא למשל נתיבים אל תוך החברה החרדית; גם שם נמצא קולות הקשובים למהפכה העוברת על הציבור בישראל, וגם שם ישנם שותפים למהלך ליצירת חברה יהודית ישראלית מתחדשת. עדויות לכך ניתן למצוא באינטרנט, באתרים חרדיים המשמשים במה רעיונית פתוחה לציבור החרדי. מנגד, עלינו לפעול גם ב"מרכזים חילוניים" כצפון תל אביב, רמת השרון וארסוף, כשם שאנו פועלים בירושלים, בירוחם ובמודיעין. עלינו להיות בתוך עמנו, גם אם מדובר בהתנחלויות, בחברה החרדית והחרד"לית, במרכזי ערים, בבתי חולים ובבתי הסוהר. הכוח שלנו יהיה בנגישותנו, בעמדה הפשוטה, המתבוננת בעיניים, מזהה את האחר, את צלם האלוהים שבו ופועלת איתו ולמענו. רק לאחר שנקיף את כל החברה הישראלית נוכל לממש את החזון בדבר מרכז רוחני בישראל, והפעם יהיה זה מרכז רוחני הבנוי בצורת רשת של בתי מדרש, בתי תפילה, וקהילות מתחדשות מכל קצות הקשת הישראלית.