דף לימוד – אנשים עם מוגבלויות

  • מדרש תהילים קמו:
    " 'ה' פוקח עורים'. אין צער גדול ואין יסורין גדולים וקשים כעורון עינים. למה הדבר דומה?
    למי שהיה מעביר משאות של גמלים ושל חמורים טעונין ועוברין בדרך, נתנו על אחד מהם משאוי שוה לכלם, ועוד טענו מזונותיהן של כלם על אחד מהם. והיה מזהיר עליו ואומר: הזהרו בו שלא תבן נתון בו, אלא אני יודע מה נתתי עליו. מנכנסו למדינה, באו להתיר מן הבהמה. אמר להן בעל הבית: מזה התירו תחלה שטענתי עליו יותר מכלן. כך הקב"ה מצוה על העורים שאין יסורין גדולים מהם. וכן הוא אומר: "ארור משגה עור בדרך" (דברים כז ח). וכשיבא לרפאות העולם, אינו מרפא תחלה אלא העורים, שנאמר: 'ה' פוקח עורים'."
  • איזה יחס מביע המדרש כלפי האנשים עם המוגבלות? מהו העיקרון שאותו בא המשל להסביר?


ספר חסידים סימן תקפ"ט:
"ויש בני אדם שהם בלא יד או בלא רגל או בלא עינים נולדו או נוגפו. הרי ברא בני אדם שלמים בגופם שעושים צרכיהם של חסרי איברים. שהרי הולד נולד ואינו הולך ואמו מתקנת לו צרכיו – כן כל חסרי אבר מזמן להם הקב"ה עושי צרכיהם. וכן כל ישראל אבות ואמהות זה לזה שנאמר: "ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל"[1]. "טפכם" – וטפכם לא נאמר, אלא טפכם בלא ו'. לומר כל איש ישראל יהיה בעיניכם כטפכם לתקן כל צרכיהם."

  • כדי להבין לעומק את דברי רבי יהודה החסיד עלינו לקרוא מעט הלאה בפסוקים: "טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך: לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אשר ה' אלהיך כרת עמך היום." לאור קריאת פסוקים אלו – כיצד אנו יכולים להבין את עומק הערבות המתחייבת כלפי האנשים עם המוגבלות. כיצד זה מתקשר לפסוק הראשון שהבאנו לעיל?

 

  • בספר ויקרא (כא, טז – כד) מוטלות הרחקות חד משמעיות על האנשים עם המוגבלות:
  • "וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו: כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע: או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד: או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך: כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי ה' מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב: לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל: אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני ה' מקדשם: וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל."
  • קיראו היטב את הפיסקה וזהו את האיסורים וההרחקות המוטלים על האנשים עם המוגבלות. איזו התחשבות בכל זאת עולה מן המקורות כלפי האנשים עם המוגבלות?
  • דמיינו לרגע מה קורה כאשר משה אומר זאת לכל עם ישראל. מה מרגיש אותו בעל מוגבלות היושב בתוך הציבור ושומע זאת, האם הוא מצטער לשמוע זאת? האם הוא מרגיש כי אדרבה, זוהי דווקא התחשבות בו ובמגבלותיו?

[1] דברים כט, ט.
 

עיון מעמיק במעמדם ההלכתי של האנשים עם המוגבלות בזמן הזה

 כדי להבין את כיווני הפסיקה שעולים בדורות האחרונים בעניין האנשים עם המוגבלות עלינו להעמיק תחילה ביסודות התורניים עליהם נשענו הפוסקים. בתוספתא אנו מוצאים עיסוק בשאלת הטעם להרחקת חלק מהאנשים עם המוגבלות ממצות תרומה

  • תרומות פרק ג', א.
    "מפני מה אמרו אלם לא תורם? מפני שאין יכול לברך. מפני מה אמרו סומא לא יתרום? מפני שאין יכול לבור את היפה מן הרעה."
  • טעמים רבים יכולים לעלות בדעתנו כסיבה להרחקתם של האנשים עם המוגבלות אך כאן מופיעים טעמים מסוימים. נסו להבחין באופן מדויק מה מאפיין את הטעמים שבחרה בהם התוספתא.
  • מהן המשמעויות של בחירת טעמים טכניים כאלו כלפי מצבים שונים?

בשו"תים שנכתבו לפני כמאתיים שנה ומעט יותר אנו מוצאים דיון נוקב בשאלת החרש. באותה העת החלו לפתח אמצעים חדשים על מנת ללמד את החרשים. לאט לאט החלו חסרי השמיעה לרכוש דעת באמצעים חדשים. עובדה זו הייתה משמעותית ביותר לבעלי ההלכה ולפוסקים והם נדרשו לסוגיה זו. מהראשונים שאנו מוצאים שהתייחס לסוגיה היה מהר"ם שיק:

  • שו"ת מהר"ם שיק חלק אבן העזר סי' ע"ט.
    "נראה דחרש שהורגל לדבר בבית חינוך עדיין לא יצא מידי ספק, אינו בר דעה לכל הפחות, ואין לצרפו למנין ולהניח להוציא עצמו ע"י חרש כזה ואין אוכלים משחיטתו. כך נראה לפי ענ"ד".

אחריו בא הרב עזריאל הילדסהיימר שמתייחס לפסיקה הקודמת וכותב:

  • שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר חלק ב, סימן נח.

"ונלע"ד שעיקר הדבר תלוי בשאלה אם כח השכל של החרש לקוי באופן מוחלט או שהוא נורמאלי כשלעצמו וכעין אוצר גנוז.
כהצד הראשון היה מקובל אצל הגוים עד תחלת המאה הי"ט לספה"נ, עד שבא גואלם ומצילם של מסכנים אלו בעלי ארבעת החושים, ויקטור אוגוסט יעגער, פרופסור במדינת וירטעמברג, שהסיק בחיבורו… כי לחרש יש כל הכשרונות לרכישת שפת הדיבור. שכל המסוגל ללמוד שפה, האיברים הצריכים לכך, החושים המאפשרים את קליטת צורות השפה, ונוסף לכל זה האמצעים להתקשר עם הזולת.
…די לי להביא את חוות דעתם של שניים מן המומחים הגדולים ביותר. האחד הוא עדוארד ואלטער, מנהל מוסד לחרשים בברלין, שאמר לי כי כח השכל של החרשים נחלק, בדיוק כמו אצל הפקחים, לשלש דרגות: כשרון מובהק, כשרון בינוני וצמצום המוח. כן עולה בהרבה חריפותם על זו של בעלי חמשת החושים מהמדרגה השניה. והשני ר' יואל דייטש, מנהל המוסד לחרשים בווינא שכתב לי: החניכים שקבלו את השכלתם השלמה במוסדנו במשך זמן הלימוד הקצוב להם, דעתן צלולה ללא ספק. ולא עוד אלא שלדעתי החניכים שיצאו מן מוסדנו כמסוגלים להשתתף בחיי החברה האנושית, עומדים ברמה תרבותית גבוהה ביותר ודרך חשיבתם הגיונית בהרבה מזו של בוגרי בתי – הספר היסודים והתיכונים. כהוכחה לכך, הריני מצרף גליון אחד של עתון שהמו"ל שלו וכן העורך הם מחניכי לשעבר… מסופקני אם נמצא בין המחוננים בכל החושים מי שיוכל להביע רעיונותיו בצורה טובה וחריפה ממנו. ובאמת יש במאמרים הנ"ל רוח מקורית וחריפות רבה ונסיון עשיר, וחזינן דהמציאות מכחשת את מה שכתב הגאון מהר"ם שיק שפעולת החרש שלימדוהו הוי כמעשה קוף בעלמא ושאינה אלא כפי מה שנקבע ונטבע בו מההרגל והלימוד ואין לו בחירה ודעה חפשית.
וכך הוכח בימינו בבירור מן הנסיון. ואין בזה שום סתירה לדחז"ל שלא דיברו אלא בחרש שלא היה באפשרותו להפעיל את כח השכל שלו. ולענ"ד אין להחליט בבירור כדברי הגאונים הנ"ל שלימוד החרשים אינו כלום ולענין דיעבד ודאי שצ"ע לסמוך על דבריהם."

  • עקבו אחרי הדיון היטב ונסו להעלות את הנחות היסוד השונות העומדות בבסיס חקירתו של הרב עזריאל הילדסהיימר.
  • מהם הטעמים בשמם הוא מוצא פתח לדיון מחודש בעניין חסרי השמיעה?
  • מהו החילוק העקרוני שהוא עושה על מנת להתיישב עם דברי חז"ל?

הסתכלו בתמונת הרחוב המצורפת. חישבו על כל המקומות הלא-נגישים לנכים, עיוורים או חרשים.


אז לאחר שהבנו שיש מקום ואף צורך לשלב את האנשים עם המוגבלות בתוכנו – מה עלינו לעשות בכדי שזה אכן יקרה?
למנחה:

לנכים:
1. קופת החולים – יש מדרגות בכניסה.
2. בית הספר – יש מדרגות בכניסה.
3. כספומט – גבוה מדי לאדם בכסא גלגלים.
4. טלפון ציבורי – גבוה מדי לאדם בכסא גלגלים.
5. דוכן של חנות – יש לבדוק אם מוכר יכול להבחין באדם היושב בכסא גלגלים, או שמא הדלפק גבוה מדי.
6. מדרכה – לא ניתן לעלות ולרדת מהמדרכה מאחר ואין רמפה מתאימה.
7. אוטובוס – אמנם ישנם מספר אוטובוסים מצומצם המוגדרים כ"מותאמים לנכים" אך בדרך כלל נכים נתקלים במספר בעיות: נהגים שלא מתקרבים מספיק למדרכה כדי לאפשר לנכים לעלות, תדירות מאד נמוכה של אוטובוסים, תחנת האוטובוס אינה נגישה כך שאי אפשר להתקרב אליה ועוד. (כמה פעמים נתקלתם אתם בנכים שנוסעים באוטובוס?)
 שימו לב ללוח המודעות!
1.     הטיול לצפון – רוב הטיולים של בתי הספר ותנועות הנוער אינם מותאמים לנכים!
2.     חוגים במתנ"ס – האם המתנ"ס הסמוך לביתכם נגיש לנכים?
3.     הסניף החדש של התנועה – מצריך עלייה במדרגות… האם הסניף בו אתם פעילים נגיש ומותאם לנכים?
לכבדי ראייה:
1. בור – הבור אינו מגודר ויש עליו שלט שכבד ראייה לא יכול לראות.
2. שלטים ותמרורים – ישנם כבדי ראייה רבים שיכולים לראות שלטים אם הם יהיו כתובים באותיות גדולות מאד ובגוונים מסויימים (אפור וצהוב).
3. רמזור – בכדי שעיוור ידע מתי לחצות את הכביש יש להתקין רמזורי שמע (כלומר, רמזורים ש"מתקתקים" כאשר האור מתחלף לירוק).
4. מעבר חצייה – אין לאדם עיוור דרך לדעת מתי הוא מגיע למעבר חצייה. (אמור להיות על המדרכה סימון – עיגולים מחוספסים המעידים על התחלה של מעבר חצייה).
5. כל הליקויים שהזכרנו לאדם נכה (כמעט) יהיו בעייתיים גם לאדם כבד ראייה.