מטרות הפעילות:

  1. הבנת הבעייתיות בתופעת חוסר הנגישות לנכים ותנאי העסקה קשים.
  2. הבנת האחריות המוסרית שיש לכל אחד מאיתנו וההשלכות המעשיות לכך.
  3. הבנת המשמעות של עולם בעל צרכים מורכבים ומתנגשים.
    אידיאולוגיה היא תרגום של סולם ערכים, והוא צריך לבוא לידי ביטוי בשטח, גם כשיש לו מחיר.

מהלך הפעולה:
לחניכים:
הינכם מנהלים בית ספר. תחת אחריותכם לדאוג לתוכנית הלימודים, לעובדים, לארגון המערכת, למבנה בית הספר וכו'. לפניכם מספר דילמות שהגיעו לשולחנכם. חישבו מה עליכם לעשות.
 

יחס לבעלי מוגבלויות:

דילמה 1:
מבנה בית הספר אינו נגיש לנכים. בית הספר קיבל תרומה של 100,000 ₪. האם להנגיש את בית הספר לתלמידים נכים או לשפץ את מגרש הספורט? (בבית הספר לא לומדים ילדים נכים)

דילמה 2:
תלמיד חדש רוצה להתקבל לבית הספר. התלמיד יושב בכיסא גלגלים. מבנה בית הספר אינו נגיש לנכים. בית הספר קיבל תרומה של 100,000 ₪. האם להנגיש את בית הספר לתלמידים נכים או לשפץ את מגרש הספורט?
בנוסף, הטיול השנתי מתוכנן להיות טיול נודד בהרי אילת. השכבה מחכה לטיול הזה כבר זמן רב. האם לשנות את מסלול הטיול ולהתאים אותה לנכים או למצוא פיתרון אחר? (כמו: לארגן לו פעילות מיוחדת וכו').

נקודות לדיון:

  • האם יש הבדל בין מצב שבו יש נכה ספציפי שמעוניין להגיע לבית הספר או לא?
  • האם אין נכים רבים הפונים לבתי ספר מאחר והם לא נגישים, או להפך: בתי ספר אינם נגישים מאחר ואין נכים רבים הפונים בבקשה ללמוד בהם?

לשם המחשה ניתן לקרוא את הכתבות הבאות:

ישראל 2003: בלי גישה לנכים 

אזרחים נכים? תישארו בחוץ. זהו המסר העגום העולה ממחקר מקיף שהוגש היום לשר המשפטים לפיד, הקובע כי לרוב המכריע של המבנים הציבוריים במדינת ישראל – פשוט אין גישה לאנשים עם מוגבלויות פיסיות. ישראלים נכים מספרים על ההתמודדות הבלתי אפשרית: "החברה מדירה אותנו מתוכה. רוצים לחשוב שהבעיה אינה קיימת"

מבחר דוגמאות: כל בתי הספר בארץ – 100% – נמצאו לא נגישים עבור אנשים עם מוגבלות פיזית. כ-93% מהבנקים נמצאו לא נגישים, וכך גם 95% מהמרפאות. מסך כל המבנים בארץ, כ-95% נמצאו לא נגישים עבור אנשים עם מוגבלות פיזית, 88% לא נגישים עבור מוגבלי ראייה, 67% לאנשים ששמיעתם מוגבלת.

מתוך ynet, 2003.

דנה בת ה- 12 אמורה לעלות בשנה הבאה לחטיבת בינים, אך היא פוחדת שלא תוכל ללמוד משום שהוריה אינם מצליחים למצוא בית ספר שיש בו אמצעי הנגשה שיסייעו לה לנוע בתוכו. "אם לא נמצא בית ספר שיהיה מותאם לה נצטרך להרים אותה כל יום על הידיים כשהיא תיכנס לבית הספר", אומר אביה משה. "זה בלתי אפשרי. הפיתרון האחר הוא לשלוח אותה לבית ספר לחינוך מיוחד, אבל אין סיבה לעשות את זה. אין לה בעיות שכליות אלא גופניות בלבד".

(מתוך הכתבה: "אין כניסה לנכים", ידיעות אחרונות, 15.2.05).

עובדי ניקיון

שאלה 3:
יש אפשרות שתוריד את מחירי הוצאות הניקיון בבית הספר. זאת על-ידי פנייה לחברה שהציעה מחיר נמוך יותר עבור שירותי הניקיון. כסף זה יכול לשמש לשיעורי תגבור לילדים הזקוקים לכך. האם תיקח את החברה הזולה יותר? מה עליך לבדוק לשם כך?

דילמה 4:
אתה כמנהל יודע שהמנקים אצלך בבית הספר לא מרוויחים שכר מינימום. (שכר מינימום=אסור לפי החוק לשלם שכר פחות ממנו. על פי החוק יש לשלם לאדם מבוגר כ- 18 ₪ לשעה לפחות). על מנת לשפר את תנאיהם יהיה עליך להקצות לטובת העניין סכום של 50,000 ₪ לשנה. סכום שווה ערך ל- 4 שעות תיגבור שבועיות / שיפוץ חדרי השירותים / פתיחת מגמה חדשה בבית הספר. האם תפעל לשיפור תנאי המנקים על חשבון כל אחד מתחומים אלה?

לשם המחשה ניתן לקרוא את הכתבות הבאות (התופעה דומה מאד בכל הקשור לעובדי הניקיון והשמירה בבתי הספר):
 

במשרדי ממשלה מופרות זכויות עובדי ניקיון

יום שני, 16 במאי 2005, 8:11 מאת: רותי סיני, הארץ

אפילו בבית הדין לעבודה קופחו זכויות העובדים | סטודנטים ביצעו עבודת בילוש ב-17 מוסדות, וגילו שאין אפילו עובד ניקיון אחד שמקבל
 את השכר והתנאים המגיעים לו על פי חוק
במשך ארבעה חודשים עשתה קבוצת סטודנטים למשפטים מהאוניברסיטה העברית עבודת בילוש, במטרה לתעד את תנאי ההעסקה של עובדי קבלן, שמנקים את משרדי הממשלה והרשויות הציבוריות בירושלים. לחלק מהמבנים לא הורשו להיכנס; באחרים שיתפו המאבטחים פעולה והכניסו אותם, אולי מתוך סולידריות מעמדית. היו מנקים שחששו לדבר; אחרים הסכימו, אבל חזרו בהם.

נקודות לדיון:

  • האם אחריות המנהל היא כלפי העובדים או כלפי התלמידים? כלומר, האם ניתן לוותר על פעילות לתלמידים בכדי לדאוג לזכויות העובדים?
  • מה המסר החינוכי שעובר בכל אחת מההכרעות האלה? האם יש מסר חינוכי שעובר גם באי עשייה של דבר מסויים? מה אתם מבינים אם בבית הספר שלכם אף אחד לא בודק את תנאי המנקה? האם יש מסרים שעוברים דרך המציאות לבדה? איזה דוגמאות נוספות ניתן להביא לכך מהחברה הישראלית ? האם לפעמים זה מפריע לנו שזה קורה?
  • מה אחריות התלמידים על המצב? מה הייתם עושים אתם כתלמידים במצב זה?
  • נסו לחשוב על סיטואציות דומות שאתם נתקלים בהם בתנועת הנוער שלכם. (למשל: האם תסכימו לשנות את מסלול הטיול במסע על מנת לאפשר לנכים להצטרף למסע? וכו').

לאור הדילמות האלה: עד כמה עלינו לוותר על מותרות לשם ערכים? ועד כמה עלינו לוותר על צרכים בסיסיים שלנו לטובת דאגה לאוכלוסיות אחרות?

בסביבה הקרובה שלנו מתרחשות יום-יום עוולות חברתיות לאנשים שסביבנו. בבית הספר שלנו, בתנועת הנוער שלנו, בקהילה, אנו לעיתים קרובות לא רואים את המצוקות של האנשים שסביבנו. (התופעה בולטת מאד בבתי הספר בכל הקשור לתנאי העבודה של המנקים והשומרים, ולחוסר הנגישות לאנשים בעלי מוגבלויות).
עלינו לפתח רגישות ומודעות לסוגיות אלה, ולעיתים אף להקריב ולוותר לשם דאגה לאותם אנשים.

סיכום:
הדילמות שעלו במהלך הפעולה מעלות מורכבות בקבלת החלטות מוסריות. ברור שלהכרעות מסוג זה יש מחיר. הנגשת בית הספר לנכים תבוא על חשבון פעילויות אחרות בבית הספר, וכך גם דאגה לזכויות העובדים. אך חובתנו המוסרית היא לדאוג ולוודא שאין במעשינו מה שיגרום קיפוח או עוול לקבוצה זו או אחרת באוכלוסייה (ובייחוד לקבוצות שאין בכוחן לזעוק ולמחות), גם אם הכרעות כאלה דורשות ויתורים.