מערך הדרכה / אייל ברגר-סגולת ישראל-גזענות?

 

יחידה שנייה

מבוא: סוגיית מעמדו של עם ישראל כ'עם הנבחר' תופסת חלק מרכזי בהגותם של רבים מחכמי ישראל לאורך הדורות. אמנם פעמים שבחירה זו נתפסת כסותרת את דבריו של רבי עקיבא ש'חביב אדם שנברא בצלם', ויש שהצביעו על דמיון בינה לבין תנועות גזעניות שהופיעו באירופה במאתיים השנים האחרונות. ביחידה זו נברר את המושג 'סגולת ישראל' ואת היחס בינו לבין המחויבות האוניברסאלית שלנו.

מטרות הפעולה: ללמוד יחד עם החניכים את המושג 'סגולת ישראל' בהגות היהודית ודרך כך לעצב תפיסה בדבר היחס שבין לאומיות לאוניברסאליות.

מהלך הפעולה:

שלב א – משחק: כיצד מרגיש מי שלא בוחרים אותו?

שלב ב – מהי סגולת ישראל? דיון בפסוקי התורה

שלב ג – משחק: תחרות – מי מצליח לזכור הכי הרבה ספרות?

שלב ד – רמב"ם מול ריה"ל

שלב ה  – האם ניתן לשלב? דרכו של הרב קוק

סיכום – לאומיות ואוניברסאליות

דברי סיום – הלכה למעשה: הרב צבי יהודה: אדמה ערבית פרטית.

 

שלב א – משחק: כיצד מרגיש מי שלא בוחרים אותו?

מבקשים מכל החניכים להיכנס למרכז המעגל. המדריך יעמוד על כיסא ויקריא מפתק שהוא כתב מראש שמות של חמישה חניכים שנבחרו, באופן שרירותי לחלוטין, לשחק את המשחק. (אם הקבוצה קטנה, יש לקרוא לשלושה חניכים בלבד). לחניכים ה'נבחרים' ייתן המדריך כתר עליו כתוב 'שחקן'. לאחר מכן יבקש המדריך מכל החניכים לשבת בחזרה במעגל, וייתן לקבוצה כדור (יש לוודא ש'הנבחרים' יושבים במפוזר בחדר). המדריך יבקש מהם למסור ביניהם את הכדור, תוך שמירה על שלושה חוקים: (א) כאשר אתה מקבל את הכדור, עליך להגיד את שמך; (ב) כאשר אתה מוסר את הכדור, עליך להגיד את שמו של החבר אליו אתה מוסר; (ג) אסור למסור את הכדור בחזרה למי שמסר לך אותו (לקבוצות ברמה גבוהה: אסור למסור גם לזה שמסר למי שמסר לך). כמובן שרק החניכים ה'נבחרים' ישחקו את המשחק. היתר יושבים ומסתכלים.

לאחר המשחק נדון עם החניכים:

–          כיצד הרגישו אלו שנבחרו לשחק? האם הם הרגישו יותר טובים מהאחרים?

–          כיצד הרגישו אלו שלא נבחרו לשחק? מה הייתה התחושה לראות את 'הנבחרים' משחקים מן הצד?

שלב ב – סגולת ישראל בתורה

נפתח את הדיון במשמעותה של סגולת ישראל בפסוקי התורה ובדברי המפרשים. הפעם הראשונה בתורה בה מופיע במפורש הביטוי 'סגולת ישראל' היא בפרשת יתרו, כאשר בני ישראל עומדים לקבל את התורה. נקרא את הפסוקים ונראה כיצד המפרשים פירשו את הסגולה המוזכרת בפסוק (נספח 1 – סגולת ישראל בתורה).

דיון: מה משמעות הסגולה בפסוק? מה פשר ההתניה הקודמת לה ('אם שמוע תשמעו בקולי' וכו')? האם סגולת ישראל משמעה שרק עם ישראל הם ה'שחקנים' בעולם, או שגם לגויים יש תפקיד והם אינם רק 'צופים מן הצד'? האם לקב"ה יש דרישה וציפייה גם מהגויים, או שהם רק נועדו ל'תפאורה'?

שלב ג – משחק: תחרות – מי מצליח לזכור הכי הרבה ספרות?

לאחר שמיצינו את הדיון על תפקידם של הגויים בעולם, נעמיק את הדיון ונברר יחד עם החניכים את המושג 'סגולת ישראל'. כפתיח לבירור זה נערוך תחרות זיכרון קצרה בין החניכים. לפני התחרות נכין חמישה פתקים שעל כל אחד מהם כתובות סדרות של מספרים. בסדרה הראשונה בכל פתק נכתוב חמישה מספרים, בשנייה שמונה מספרים, בשלישית שנים עשר מספרים וברביעית שישה עשר מספרים (המספרים בכל סדרה יהיו בסדר שרירותי לחלוטין).

נכריז על תחרות זיכרון, ונבחר חמישה חניכים לתחרות (עדיף לא לבחור את אלו שכבר שיחקו במשחק הראשון). לכל אחד מן החניכים המתחרים נקריא סדרה אחר סדרה מאחד הפתקים (פתק אחד לכל חניך), עד שהוא לא מצליח לזכור את המספרים באחת הסדרות ונפסל (במידה ואחד החניכים יצליח לסיים את הסדרות, נתחיל איתו את הסדרות מההתחלה, אך הפעם הוא יצטרך לחזור על המספרים בסדר הפוך…).  בסיום המשחק נכריז על המנצח בתחרות הזיכרון.

דיון – מדוע פלוני ניצח בתחרות? מדוע אלמוני נכשל לגמרי? התשובות הראשוניות יהיו ככל הנראה פשטניות: הוא זוכר יותר טוב; הוא ממש חכם וכדומה. נעמיק את הדיון ונעלה את השאלה: מדוע הוא זוכר יותר או פחות טוב (נפנה את השאלה גם באופן אישי למנצח)? האם הדבר נובע מכישרון מולד או מיכולת שנרכשה עם השנים? ובניסוח אחר: האם היכולת לזכור רצף של ספרות הינה מולדת או נרכשת?

שלב ד – רמב"ם מול ריה"ל

מחלוקת גדולה בדבר משמעותה של סגולת ישראל והיחס בין ישראל לעמים ניטשה בין שניים מחכמי ימי הביניים – רבי משה בן מימון (הרמב"ם) ורבי יהודה הלוי (ריה"ל). נלמד יחד עם החניכים את המחלוקת דרך דברי ההסבר של הרב זאב קרוב וד"ר מיכה גודמן (נספח 1). הרב זאב קרוב מבאר את שיטת ריה"ל, ואילו ד"ר מיכה גודמן מסביר את שיטת הרמב"ם. במהלך הלימוד המשותף נשים לב לנקודות הבאות:

–          מה משמעותה של סגולת ישראל לפי הרמב"ם וריה"ל? מה מקורה?

–          מה תפקידם של הגויים במערכת שמציג ריה"ל? האם יש להם תפקיד בעולמו של הקב"ה? האם יש לו ציפיות ודרישות מהם?

–          מה מייחד את עם ישראל במערכת שמציג הרמב"ם?

במהלך הלימוד המשותף נוביל את החניכים להבחין בין שיטת הרמב"ם לשיטת ריה"ל על בסיס החלוקה שעלתה במשחק בין תכונות מולדות לתכונות נרכשות: לפי הרמב"ם, מעלת ישראל היא 'תכונה' הנרכשת בעמל רב של לימוד תורה וקיום מצוות; לפי ריה"ל מעלת ישראל היא 'תכונה' מולדת הטבועה בגנים של כל אדם מישראל. המשמעות של אבחנה זו היא שלפי הרמב"ם אין הבדל מהותי בין היהודי ובין הגוי, ולפי ריה"ל ישנו הבדל מהותי-גנטי בין יהודי לבין גוי.[1]

שלב ה – האם ניתן לשלב? שיטת הרב קוק

המחלוקת בין הרמב"ם לריה"ל נמשכה גם במרוצת הדורות הבאים. מי שניסה להציע תפיסה אחדותית, המשלבת את שתי התפיסות הללו לתפיסה אחת, היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, רבה הראשי של ארץ ישראל נקרא את דבריו ואת דברי ההסבר של הרב יואל בן נון (נספח 1).

הרב קוק, כפי שהסביר הרב יואל בן נון, משלב בתפיסתו בין הרעיון היסודי של הרמב"ם לבין הרעיון המרכזי של ריה"ל. אבחנתו הבסיסית היא בין הפרט לבין הקולקטיב, הכלל. ברמת הפרט, אין הבדל מהותי בין היהודי לבין הגוי, כפי שטען הרמב"ם. גם היהודי וגם הגוי יכולים לקדש את דרכם ולחיות חיים הרצויים בעיני ה', או לחלופין להשחית את דרכם על הארץ. כפרט, מעמדו ותפקידו של הגוי בעולם זהה למעמדו ותפקידו של היהודי, ולשניהם יש את היכולת לחיות חיי מוסר וקדושה (אמנם ליהודי יש תורה ומצוות המסייעות לו לכונן את חייו באופן הרצוי בעיני ה'). לעומת זאת, ברמה הכללית, הקולקטיבית, ישנו הבדל בין עם ישראל לאומות העולם, כפי שטען ריה"ל. תכונה מיוחדת הוטבעה בקולקטיב היהודי, וזו מוצאת את ביטוייה בזיקתו הגדולה יותר של עם ישראל לקב"ה, באחריותו הגדולה יותר לתיקון העולם, וביכולת שלו לחיות חיי עם בקדושה ובטהרה.

 

סיכום – לאומיות ואוניברסאליות

עם ישראל הינו עם סגולה. הוא נבחר בידי הקב"ה והוא קרוב אליו קרבה גדולה יותר, וכך גם האחריות שלו לתיקון העולם. עם זאת, אף שיש הבדל בין ישראל לעמים ברמת הקולקטיב, הרי שאין כל הבדל בין היהודי הפרטי לבין הגוי הפרטי; שניהם 'שחקנים' בעולמו של הקב"ה אשר ירדו לעולם על מנת להפוך אותו למקום טוב יותר; משניהם מצופה לנהל אורח חיים המושתת על אדני המוסר, הצדק וההכרה במלכות ה' יתברך; שניהם נמדדים על פי אותם קריטריונים בסיסיים של דרך ארץ, מידות טובות וכדומה. הגויים אינם תפאורה עבור ה'נבחרים' מעם ישראל; אף הם 'שחקנים' בעולם, המשחקים לפי אותם חוקים שחוקק בורא העולם.

 

דברי סיום – הרב צבי יהודה: אדמה ערבית פרטית

לסיום הפעולה נראה יחד עם החניכים כיצד יישם בנו של הרב קוק, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, את האבחנה של אביו בין היחס לגוי הפרטי לבין היחס לאומות העולם. הרב צבי יהודה נדרש להכריע בשאלה שעמדה לפתחם של מנהיגי 'גוש אמונים' ביחס להתיישבות היהודית באלון-מורה:

 

אדמה ערבית פרטית!

ניתן, עם זה, לקבוע חד-משמעית: מבית מדרשו של הרב צבי יהודה, לא יכול מִשהו לקבל, אפילו ברמיזה יחס שלילי לנוכרי אשר בארצנו. אם נתבונן בכתביו המעטים העוסקים ביחס לגוי, נמצא ביטויים שבחריפותם ובגודל תביעתם לרגישות מוסרית גבוהה, אינם נופלים מדרישת אביו.

לפני שנים מועטות סערה המדינה בפרשת היישוב אלון-מורה שהתנחל על אדמות הכפר רוג'ייב. כזכור הורה בג"צ לפנות את המקום משום שהקרקעות נחשבו לפרטיות. רבים מאתנו זוכרים את הישיבה הארוכה שקיימו מנהיגי "גוש אמונים" בבית הרב צבי יהודה. הרב הביע התנגדות עקרונית ללקיחת אדמות פרטיות מערבים כשעיקר טענתו: אין לנו דבר נגד אחמד ומוחמד הפרטיים. אנו מנהלים מאבק לאומי. מנהיגי "גוש אמונים" שוכנעו וקִבלו את ההחלטה הקשה ביותר בתולדות התנועה: לפנות את אלון-מורה שסִמלה, יותר מכל סמל אחר, את נחישות המאבק למען התנחלות בכל רחבי ארץ ישראל… גישה מוסרית זכה היא שקבעה את כללי ההתנהגות בבעיה זו…

[הרב דוד סתיו, 'האורות לא כבו!', נקודה, ח' אדר תשמ"ה]

 

 

נספח 1

סגולת ישראל בתורה

בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני. ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר. ומשה עלה אל האלוהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמור: כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל: אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש; אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל

(שמות יט, א-ו)

סגולה – אוצר חביב, כמו (קהלת ב) 'וסגולת מלכים' כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות. ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם ומה יש לי עוד שתהא חיבתכם נכרת? כי לי כל הארץ, והם בעיני ולפני לכלום

(פירוש רש"י שם)

והייתם לי סגולה מכל העמים – אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי… כאמרם ז"ל 'חביב אדם שנברא בצלם', מכל מקום אתם תהיו לי סגולה מכולם. כי לי כל הארץ, וההבדל בניכם בפחות ויתר הוא, כי אמנם לי כל הארץ וחסידי אומות העולם יקרים אצלי בלי ספק

(פירוש הספורנו שם)

 

סגולת ישראל – רמב"ם מול ריה"ל

יש החושבים שכיוון שהקב"ה ברא את הכל… וודאי שכל בני אדם שווים, שהרי 'בצלם אלוקים' כולם נבראו ואין מקום למדריגה מיוחדת ונעלה של עם ישראל לעומת עמים אחרים… אך יש גם צד של הבדלה במציאות… ההבדלה אינה באה להפריד את המציאות אלא לעשות בה הבחנה. במציאות האחת יש מדריגות… בבריאה האחת יש הבחנה בין הצומח לדומם, בין בעלי החיים לבני אדם ובין ישראל לעמים… בחמש המדריגות שאנו מבחינים בבריאה: דומם, צומח, חי, מדבר וישראל – יש הבדלה מהותית ולא כמותית. מהות היא עניין עצמי שאינו ניתן לשינוי… התכונות שהקב"ה טבע בעם ישראל שונות מבחינה מהותית מהתכונות שטבע באומות העולם

(הרב זאב קרוב, דע  מה שתשיב לעצמך, עמ' 95-96)

לעם הנבחר אין אפוא מונופול, לא על הנבואה וגם לא על ההשגחה. עם זאת, יש לעם ישראל יתרון עצום על פני הגויים בפוטנציאל השגתן של דרגות נשגבות אלו: לעם ישראל יש מצוות. המצוות כזכור מאמנות את האישיות ומכשירות את התודעה לקראת השלמות האינטלקטואלית ושלימות המידות. התורה מיטיבה ומשפרת את אישיותו של האדם ומקרבת אותו לשלימות. אם גויים אינם זוכים לנבואה, אין הדבר נובע מחסמים גנטיים של כשירות הדמיון או התבונה, אלא מחסמים תרבותיים… הרמב"ם איננו מעמיד את האומה הישראלית מעל לאומות האחרות, אלא מעמיד את תורת ישראל מעל לכל התורות האחרות. הפטריוטיות של הרמב"ם היא פטריוטיות תרבותית, ולא כזאת הקשורה לגזע. התורה, שהיא חוכמתנו ובינתנו לעיני העמים, ושכמותה אין לשום עם, מסוגלת לסלול את דרכו של האדם אל השלמויות המיילדות נבואה והשגחה

(ד"ר מיכה גודמן, סודותיו של מורה נבוכים, עמ' 234-235)

 

שיטת הרב קוק

מצדם של יחידי הסגולה אין אנחנו יודעים הבדל בין עם ולשון "ונכרי שעוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול" (בבא קמא לח)… אבל מה שאנו דורשים בשבחה של כנסת ישראל בכלל, הוא על דבר הסגולה האלוקית הנמצאת בנשמת האומה בכללה,  וממילא היא מתגלה גם כן בכל יחיד באיזו צורה מיוחדת

(הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אגרות הראיה, חלק א, עמוד ע)

 

ההכרעה היסודית של הרב היא שמצד הפרטים – כל בני האדם באשר הם, אם הם מתקשרים לקדושה שבאדם, הכרעת ההלכה והאמונה היא כמו הרמב"ם והמאירי, ואילו מצד סגולת האומה בכללה, נשמת כנסת ישראל, ההכרעה היא כמו הריה"ל והמהר"ל וחכמי הנסתר

(הרב יואל בן נון, 'לאומיות ואנושיות וכנסת ישראל', בתוך: יובל אורות, עמ' 184-185)

 
[1] סוגיית סגולת ישראל ברמב"ם הינה ארוכה מני ים ואין זה המקום להאריך ולדון בה. ברור הדבר כי גישתו הכללית אינה מניחה מקום מרכזי למציאותה של סגולת ישראל במובנה הגנטי בו עוסק ריה"ל, אם כי נחלקו למעשה הפרשנים והחוקרים האם אכן לפי הרמב"ם אין מקום כלל לסגולה מעין זו, או שאף לדעתו היא קיימת באופן מסויים. ראו על כך למשל: הרב אריה שטרן, 'סגולת ישראל לדעת הרמב"ם', צהר כה, עמ' 37-31; הרב דני שוורץ, 'מעלת ישראל ברמב"ם', צוהר כו, עמ' 150-145; הרב יצחק שילת, 'סגולת ישראל –שיטות הכוזרי והרמב"ם', מעליות כ – עיונים וביאורים בדברי הרמב"ם, מעלה אדומים תשנ"ט, עמ' 302-271.