להורדת המערך כקובץ word לחצו כאן

להורדת המערך כקובץ pdf לחצו כאן

תרבות הפנאי

 

יחידה זו עוסקת ביחסינו לתרבות הפנאי. הפעולה מכוונת ללמד כי תרבות הפנאי

מגלמת אפשרויות המוסיפות לעולמנו הרוחני ומפתחות אותו, אולם כמובן יש לגשת לכך

בצורה זהירה ונכונה. ביחידה נברר מה הן הסיבות להימנע מתרבות הפנאי וממה צריך להיזהר,

אך גם מהו ההפסד מאי-עיסוק בתרבות הפנאי.

מטרות

    1. החניכים יבינו כי תרבות ופנאי אינם מונחים שליליים כשלעצמם ומותרים לאדם הדתי מלכתחילה.
    1. החניכים יבינו מה הם הסייגים והסכנות שבתרבות הפנאי.

מהלך הפעולה

 

הוא חזר בתשובה

בפתיחת הפעולה, השמיעו לחניכים את השיר “הוא חזר בתשובה”, מפי אריק אינשטיין (אפשר למצוא בקישור להלן (* הקישור מצוי באתר נאמני תורה ועבודה):

http://www.youtube.com/watch?v=gFAQZuW_ks4

מילות השיר:

 

הוא חזר בתשובה

הוא לומד עכשיו תורה

ואיתו האישה והילדים

ועברה לה שנה

שום דבר לא השתנה

זו אותה המנגינה והמילים

אבל הלב הוא רוצה הרבה יותר

מספר סיפור אחר וחוזר ואומר

שהלכת לי חבר

 

זהו שיר אהבה

אהבה עצובה

שאני ואתה תמיד שרים

וחלפה לה עוד שנה

שום דבר לא השתנה

זו אותה המנגינה והמילים

אבל הלב הוא רוצה הרבה יותר

מספר סיפור אחר וחוזר ואומר

שהלכת לי חבר

 

וחלפה לה עוד שנה

שום דבר לא השתנה

זו אותה המנגינה והמילים

אבל הלב הוא רוצה הרבה יותר

מספר סיפור אחר וחוזר ואומר

שהלכת לי חבר

אבל הלב הוא רוצה הרבה יותר

סיפור אחר


 

השיר עוסק כמובן בחברו של המשורר שחזר בתשובה. המשורר הרגיש שאותו חבר עזב את עולמו לבלי שוב.

פתחו בדיון סביב השיר:

    • מה אתם מרגישים בעקבות שמיעת השיר הזה?

    • מדוע מרגיש המשורר כי חברו שחזר בתשובה בעצם הלך ונעלם?

    • האם בתור אנשים דתיים אנחנו מסתגרים בעולמנו ומנתקים מגע מהעולם החילוני? האם זה טוב?

    • איזה מגע יש לנו עם העולם החילוני?

       

      דגש למדריכים: מרגע זה הפעולה מכוונת לראות בסרט דוגמה ומשל אך הכוונה היא, כמובן, לכל תחומי הפנאי בחיים. יש להדגיש זאת גם באוזני החניכים.

       

      אתם באים לסרט?

      לאחר שהצפנו את שאלת החיבור שלנו עם העולם החילוני, נעבור לדיון סביב דוגמה

      לפעילות תרבותית שכביכול אינה שייכת לעולמנו הדתי: הליכה לסרט. חלקו את

      החניכים לשלוש קבוצות. כל קבוצה תקבל כרטיסיה שעליה תיאור דמות ויחסה

      לצפייה בסרט קולנוע:

      שמואל

      מאמין בניסיון לממש את האידיאל “למות באוהלה של תורה” ובשבילו פנאי הוא דבר אסור.

      • מאמין שיש איסור מהתורה לראות סרטים
      • מאמין שהאידיאל הוא להקדיש את כל זמנו ומרצו ללימוד תורה ושכל דבר אחר הוא בגדר “ביטול תורה”.
      • כשהוא נמשך לעולם החול של סרטים וכדומה הוא חש שמדובר בהרהורי חטא.

      טל

      האידיאל הוא: “והגית בו יומם ולילה”. הפנאי קיים בעולמה, אך היא רואה בכך חולשה שלה ומכירה בה. לעתים היא בורחת כדי “לנקות את הראש”. לפעמים היא גם מצליחה למצוא הצדקות דתיות למעשים שהיא עושה.

      • הולכת לעיתים לראות סרטים אבל היא מרגישה קצת אשמה על כך.
      • מאמינה שכל דבר שהיא עושה בחייה צריך להיות מתוך עשייה לשם שמים ושעליו “לקדש את החול”.
      • טוענת שבילויים כמו סרטים אינם טובים ברמה האידיאלית, אבל מה לעשות, לפעמים צריך קצת לנקות את הראש ולהשתחרר.
      • היא מתלבטת וחושבת הרבה לפני שהיא מחליטה אם ללכת לסרט ואם כן לאיזה סרט.

      אדם

      תרבות זה דבר נפלא. אם מותר, אז למה לא ליהנות מזה עד כמה שאפשר? אני חלק ממארג החיים הכללי ולא רואה בהם שום דבר שלילי.

      • מאוד אוהב לצפות בסרטים והולך לעתים די קרובות.
      • רואה בסרטים אמצעי בידור איכותי ומהנה וגם רואה בו משמעות תרבותית.
      • הוא לא רואה בעיה עם צפייה בסרטים ברמה העקרונית, אבל כן משתדל ללכת לסרטים המתאימים לו מבחינה תרבותית וערכית.

       


*כמובן שאלה הם דמויות סטריאוטיפיות, אך מטרת המתודה היא לחדד השקפה ותפיסת עולם.

*חשוב לציין כי מדובר בסרט ראוי וכמובן לא מדובר על סרט שאינו מתאים מבחינה הלכתית, שהליכה אליו אסורה.

הנחה את החניכים לקרוא בכל קבוצה את כרטיס הדמות שלה ולהיערך לדיון בין הדמויות. על כל קבוצה מוטל לייצג את הדמות שקיבלה ולאו דווקא את עמדתם האמיתית של חבריה. בשלב זה אף אחת מהקבוצות לא יודעת מי היא הדמות בקבוצה האחרת.

כעת בקש מנציג מכל קבוצה לעמוד. שלושת הנציגים הם שלושה חברים שמתלבטים מה לעשות, אתם מציעים להם ללכת לסרט. על הנציגים לייצג את הדמות של הקבוצה שלהם.

אם צריך, סייעו לנציגים לטעון את טענותיהם. אפשר כמובן להיעזר בשאר חברי הקבוצה. לאחר שכל אחד מן הנציגים הציג עמדתו, נפנה לנהל דיון עם כולם (הדגישו כי כעת הכול מוזמנים להציג את דעתם האמיתית):

    • מי מן הדמויות מייצגת את תפיסתכם טוב יותר?

    • האם יש מקום בעיסוקינו השונים שבו אין לעולמנו הדתי שום השפעה על החלטותינו?

    • מה המשמעות היום-יומית של המושג “ביטול תורה” מבחינתנו?

    • האם תרבות פנאי היא בגדר ויתור או פשרה או חלק בלתי נפרד מחיינו?

      סכמו את עמדות שלוש הדמויות שהציגו החניכים בנקודות יחסן להליכה לסרט.

      באמצעות הדמויות מוצגות לנו זוויות אחדות בנוגע לבילוי בסרט. לכל דמות יש את טיעוניה שלה והדבר כמובן מורכב.

      בשלב זה נעמיק את הדיון:

      למה לא?

      שאלו את החניכים, מה הן המניעות העומדות בפנינו להתעסק בתרבות פנאי? מה הן הסכנות?

      יש להעמיק בדיון זה ולוודא שעולות נקודות שונות, לדוגמה: חוסר צניעות, בזבוז

      זמן, השחתת הנפש וקהות חושים, רכילות ולשון הרע, הפנמת אמות מידה מוסריות

      שנויות במחלוקת ועוד (בהמשך נבחין שלשם כך יש להציב סייגים ויש לבחון

      ספציפית מה כן לעשות ומה לא וכיצד מחליטים מה נכון לעשות).

      אחת מן הטענות שעלו בדיון לגבי הסרט היא “ביטול תורה”. נבחן זווית נוספת, שלא קשורה

      בהכרח ל”ביטול תורה”, ולשם כך נקיים דיון תוך הצגת הפשקוויל הזה:

       

נקרא עם החניכים את השורות המרכזיות: “אסור לחזות בהקרנת סרטים באיזה צורה ואופן שהוא ואף מבוקרים ואף לצורך מצווה, כי היא מצווה הבאה בעבירה והניסיון הוכיח כי זה הביא להרס הצניעות רחמנא לצלן”.

לטענת מפרסמי האזהרה לציבור החרדי, אסור לצפות בסרט גם לצורך מצווה (ולכן אין קשר ל”ביטול תורה”).

פתח בדיון על קביעה זו:

    • מדוע אסור לצפות גם בסרט ראוי ואפילו לצורך מצווה?

    • מה החשש שמוביל את מפרסמי האזהרה?

    • האם החשש בדבר הרס הצניעות הוא מוצדק?

    • האם מפני חשש זה אין לצפות בשום סרט שהוא?

    • איך אפשר להתגבר על בעיה זו?

      הסבירו לחניכים את החשש החרדי מפני “פרצה בגדר”, שאפילו אם יש דבר טוב באותו הסרט, הוא עלול לפתוח פתח לצפייה בסרטים אחרים מהם אנחנו צריכים להימנע.

      אז למה כן?

      כעת שאלו את החניכים: אז למה בעצם כן לראות סרטים? מה הם נותנים לנו?

      לימוד בקבוצות

      החניכים יתחלקו לחברותות או לקבוצות קטנות וילמדו את הקטע מאת הרב רונן לוביץ, “צו

      החיים הנורמליים” או את הקטע של הרב בני לאו ” קצת תרבות רבותיי”, לפי בחירתם.

      השתדלו לדאוג לכך ששני הקטעים ילמדו בקבוצה.

      צו החיים הנורמליים – הרב רונן לוביץ, פרקי מבוא לאורתודוכסיה המודרנית, דעות

      הציווי הראשון שניתן לאדם בראשית הבריאה יכול ללמדנו על מגמת פניה של תורת ישראל. ה’ פנה אל האדם והורה לו: “מפרי עץ הגן אכול תאכל”. רק אחר כך בא האיסור: “רק מפרי העץ אשר בתוך הגן לא תאכל ממנו” (ראו משך חכמה שם). תפיסת הדת הרווחת בקרב רבים רואה את הדת כמערכת שבאה אך ורק כדי להטיל איסורים והגבלות על האדם, אולם קריאת פסוק יסודי זה מלמדת שלא כך הוא. אדרבא, האדם נדרש ליהנות מן העולם במילואו, אלא שלכך מוסיפה התורה את סייגיה. הרחבת תחומי הפעילות מאפשרת לאיש האמונה להרחיב את תחומי הביטוי של יהדותו, וזיקתו לרוח ולתרבות אמורה להעשיר את עולם אמונתו חרף הניגודים והסתירות שהם מעלים כנגדו.

      1. מהי מגמת התורה לפי הרב רונן לוביץ?

      2. מהו החידוש העקרוני שלומד הרב לוביץ מן הפסוק “מפרי עץ הגן אכול תאכל”?

      3. האם אתם מסכימים?

      4. משימת כתיבה: חשבו על הגדרת הרב רונן לוביץ: “לכך מוסיפה התורה את סייגיה”. קחו דף ועט וכתבו לעצמכם או בזוגות, אילו דברים שאתם מכירים מהתרבות הכללית הסובבת אתכם (שירים, סרטים, דמויות או אירועים) אינם ראויים בעיניכם להיות חלק מחייכם. נסו לחשוב מהו המכנה המשותף ביניהם וחשבו מהו הקו המנחה של חיים שבהם אתם נהנים מהעולם במלואו ועם זאת מקפידים על סייגי התורה או נעזרים בהם… (חשבו על תוכן, על צורה ועל שפה)

       

      קצת תרבות רבותיי – הרב בני לאו מוסף “מוצש”, מקור ראשון, ד’ בניסן תשע”ג

      אנו הולכים לתיאטרון כי ההצגה משובחת, המוזיקה מופלאה והשפה עמוקה ומלאת חוכמת חיים. אנו הולכים לתערוכה כי שם מתגלה לנו יופי שלא מתגלה בכל דף מדפי הלימוד שלנו. אנו הולכים לחופשות כי זו הדרך שלנו לנקות את הראש מעומסי העבודה וטרדות החיים. מאידך אנו משתדלים להפעיל את חוש הביקורת ולהימנע מבזבוז זמן יקר בצריכת דברים חסרי כל תוכן וערך. שואלים אותי היכן עובר הגבול. מתי אתה אומר: “זה לא”. התשובה היחידה שאני מכיר (בלי להיכנס לגדרי הלכה המגבילים ומגדירים את הגבולות של חיינו) היא… “חיים שאין בהם בושה וכלימה“. המבחן של אדם שרוצה להיות קרוב לעולמו של הקב”ה הוא חיים שבהם הוא יוכל להישיר מבט כלפי שמיים… המבחן הזה הוא אמיתי ואישי.”

      1. לפי הרב בני לאו, האם תרבות הפנאי מותרת לכתחילה או בדיעבד?

      2. לפי הרב לאו, מה הן ההגבלות על תרבות הפנאי,? מה אסור? האם אפשר להגדיר?

      3. האם אתם מסכימים עם דברי הרב לאו?

      4. משימת כתיבה: חשבו על הגדרת הרב בני לאו: “חיים שאין בהם בושה וכלימה”. קחו דף ועט וכתבו לעצמכם או בזוגות, אילו דברים שאתם מכירים מהתרבות הכללית הסובבת אתכם (שירים, סרטים, דמויות או אירועים) אינם ראויים בעיניכם להיות חלק מחייכם. נסו לחשוב מהו המכנה המשותף ביניהם וחשבו מהו הקו המנחה של חיים שאין בהם בושה וכלימה. (חשבו על תוכן, על צורה ועל שפה)

       

בקשו מהחניכים לחזור למעגל ושכל זוג או קבוצה ישתפו את מסקנותיהם מהלימוד.

סכמו בקצרה את דברי הרב לוביץ על כך שאין מטרת התורה לאסור עלינו ליהנות מן העולם, אלא להפך. המשיכו בסיכום דברי הרב לאו על שתרבות מותרת לכתחילה, בגלל התוספת הסגולית שיש בה לעולמנו, וסינון הצריכה הוא

עניין אישי של כל אדם ואדם.

שאלו את החניכים:

    • כיצד אתם חושבים שכותב השיר “הוא חזר בתשובה” שהבאנו בתחילת הפעולה, תופס את התורה? האם בדומה לרב לוביץ ולרב לאו או בצורה אחרת?

    • עם איזו גישה אתם מזדהים יותר? מדוע?

    • איזו מן הדמויות שהצגנו תואמת יותר את השקפתם של הרבנים לאו ולוביץ?

       

      אז למה כן? סיכום ביניים

      סכמו בפני החניכים:

      הרב לוביץ: מותר. העולם נועד ליהנות ממנו במלואו (עם סייגי התורה)

      הרב לאו: מותר. עושר תרבותי שלא נמצא בלימוד התורה מתגלה לנו בעולם (מתי אין הדבר כך?

      “חיים שאין בהם בושה וכלימה” הן למעשה מבחן אישי)

       

      נעלה כעת עוד קומה ונראה היש עוד סיבות ליהנות מתרבות פנאי?

      נקרא יחד את דברי הרב קוק על האמנות:

      “הספרות, הציור והחיטוב [הפיסול] עומדים להוציא אל הפועל כל המושגים הרוחניים המוטבעים בעמקי הנפש האנושית וכל זמן שחסר עוד אף שרטוט אחד הנגלה במעמקי הנפש החושבת והמרגשת שלא יצא אל הפועל עוד יש חובה על מלאכת המחשבת להוציאו

       (הקדמת הרב קוק לשיר השירים, עין איה)

       

  • בעיני הרב קוק, איזה ערך מוסף יש לתרבות הפנאי?

  • האם בעיניו היא רק רשות או בגדר חובה? מדוע?

     

    הערה: בשל מורכבות הדיון, ובמקרה שהחניכים מנהלים דיון רציני, כדאי להוסיף: הרב צבי יהודה קוק זצ”ל (בנו של הרב קוק) ערך ושינה את הנוסח: “הספרות, ציורה וחיטובה”.

    • לדעתכם, מדוע פעל כך?
    • מה משמעות השינוי? מה ההשלכות שלו?

הרב צבי יהודה אולי לא ראה בעין יפה את סוגי האמנות שאינם מתמקדים במילה הכתובה אלא ביצירה מוחשית. אפשר להעלות סברות מדוע, אך אולי זהו סייג שלדעתו יש להעמיד (אחד מסייגי התורה, שעליהם דיבר הרב לוביץ).

סיכום – האתגר

נקרא יחד את דבריו של הרב דוד ביגמן:

כדי להגביר את המודעות לניואנסים הרבים, העדינים

והמרהיבים של המציאות, אי אפשר להסתפק בימינו

בלימוד שער הבחינה בספר חובת הלבבות. כדי לפתוח

את הלב חובה לעסוק באמנויות: במוסיקה, ספרות ואפילו

באמנויות הפלסטיות, או לפחות להתבשם מהן”

 (הרב דוד ביגמן, עמודים)

 

מדברי הרב ביגמן עולה שלא זו בלבד שמותר להתעסק בכך אלא זו בעצם חלק מעבודתנו הרוחנית. לטענתו, עיסוקים באמנות ובספרות, יכולים לסייע לנו להבחין בדברים שלא נמצא בתורה.

הסבירו לחניכים כי השפעת עיסוק עיסוקי הפנאי על הנפש יכולה לעתים להיות פעולה עדינה מאוד. כאשר שומעים מוזיקה מיוחדת או קוראים סיפור מרגש, הנפש מתעוררת לתחושות ורגשות, הרב ביגמן סבר כי פעולות נפש אלו הן הכרחיות והן חלק מעבודת ה’.

 

1. מהי הנוקדה שמוספיפים דברי הרב ביגמן על דברי הרב לוביץ?

2. כיצד לדעתך עיסוק בדברים אלו יכול לפתוח את הלב?

3. האם אתה מסכים?

 

 


נשאל את החניכים:

  • האם יש ביכולתנו לצרוך תרבות משמעותית שאפשר לקבל ממנה ערך מוסף?

  • מי מכם אכן למדו דבר בעל ערך מסרט מסוים, מספר מסוים או יצירת אמנות כלשהי שנחשפה לפניהם במהלך חייהם?

  • חשבו ותנו דוגמאות לתרבות כזו: סרטים ראויים וצנועים עם מסר, ספרות טובה,הצגה, תערוכה, אירוע ועוד. שתפו, המליצו, וספרו חוויות.

     

    לסיכום

    הרב קוק ראה בתחומי האמנות והתרבות ביטוי עמוק לנפשו של האדם וראה חובה על מי שיכול, לעסוק בכך ולבטא את נימי נפשו. כמובן שתרבות הבאה ממקום כזה, באה ממקום טהור, ומוסיפה לעולמנו הרוחני.

    האתגר המוטל עלינו הוא לצרוך תרבות שכזו, והאתגר גדול עוד יותר, ולדעת הרב קוק, החובה היא ליצור תרבות שכזו.

    בימינו חלק מאפיקי היצירה הם גם קולנוע, וגם כמובן האפיקים הוותיקים של ספרות ואומנות. בכל אחד מהם ישנן רמות נמוכות ורמות גבוהות. הרמות הנמוכות יכולות להגיע אף לזוהמה בחוסר הצניעות ובטומאה שבהן, מה שגורם לחרדים, למשל, להיבהל מהם ולשלול את כולם על הסף. זרמים אחרים טוענים שהם לא יותר מ”ביטול תורה” ואין לנו צורך בהם, אולם כפי שאנחנו רואים ומבינים, יש בהם הרבה יותר מכך, וכפי שכתב הרב ביגמן ולפניו הרב קוק, תחומים אלה הם ביטוי עמוק לנפש ויכולים לספק צרכים שאינם באים לידי ביטוי רק בתורה. האתגר הגדול המונח לפתחנו הוא כיצד צורכים את היצירות בתחומים אלה מבלי להיפגע מהרמות הנמוכות, והאתגר הגדל אף יותר הוא ההשתתפות ביצירתם.