הסדרת שוק הכשרות – נייר עמדה של התנועה

רקע

שירותי כשרות במדינת ישראל ניתנים כיום, על פי חוק איסור הונאה בכשרות תשמ”ג-1983, על ידי הרבנות הראשית או הרבנויות המקומיות בלבד (ובצה”ל – על ידי הרב הצבאי הראשי). זאת בניגוד למצב בארה”ב, שם פועל שוק כשרות חופשי, במסגרתו התאחדו גופי הכשרות הפרטיים הגדולים תחת רגולציה מתואמת ומוסכמת כגון ארגון ה-OU.

מערך הכשרות הממלכתי נגוע בכשלים רבים כגון אי שקיפות מחירים וחוסר בסטנדרטים קבועים אשר באים לידי ביטוי באינטראקציה עם מושאי ההשגחה- בעלי מסעדות, אולמות אירועים ומסעידי קייטרינג, בתי מלון, רשתות קמעונאיות ומפעלים.

יתרה מכך, מערך הכשרות פועל במבנה ארגוני לקוי. דו”ח מבקר המדינה 59ב’ הצביע על ניגודי עניינים מבניים במערכת הכשרות: המשגיח מועסק ע”י המושגח, היעדר אחידות בנותני הכשרות, היקף העסקה משתנה, פיקוח שונה מעיר לעיר והעסקת עובדים במערך אשר משמשים כנותני כשרות בגופים פרטיים. לבד מאלו, המצב כיום הוא שכשלים אלו במערך הכשרות מביאים לנטל כלכלי על שוק המזון, החל ממסעדות וכלה במפעלים. עובדה זו גורמת לייקור מוצרי המזון המיובאים והמקומיים ומהוות נטל על כלל אזרחי המדינה.

כמו כן, דו”ח מבקר המדינה 65א’ עסק בסוגיית הבד”צים וקבע: “הבד”צים אינם כפופים לכללי הסדרה או שקיפות, מחיריהם אינם מפוקחים, וחלקם מאוגדים והם אינם חייבים בדיווח למשרד לשירותי דת. לפיכך אין לרשויות המדינה מידע לגבי פעילותיהם והכנסותיהם”.

תאגידי הכשרות הפרטיים (הבד”צים), מספקים שירות לציבור שהוא בכלל שירותי הדת שניתנים על ידי המדינה, קרי – מתן תעודות הכשר. זאת, מבלי לעמוד בחובות חוקיות בסיסיות של שקיפות, חובת דיווח ועמידה תחת פיקוח ורגולציה של הרבנות הראשית או המקומית – הגורמים המוסמכים בתחום הכשרות.

נציין כי חוק איסור הונאה בכשרות, אשר דובר רבות לאחרונה הן בדיון בבג”צ והן בהצעת חוק של ש”ס, איננו מטפל כלל בסוגיות המבניות הקשות ובכשלים במערך הכשרות הממלכתי כיום אלא רק נועד למנוע הונאה של כשרות.

 

התייחסות לטיוטת החוזר מטעם רשות המסים בעניין הבד”צים

טיוטת החוזר בנושא “מיסוי שירותי דת” מטעם רשות המסים מציעה הוראות בדבר מיסוי תקבולים המתקבלים בידי נותני שירותי דת ובכללם הבד”צים.

עם זאת, ועל אף שהמבקר הצביע על כך שהבד”צים אינם כפופים לכללי הסדרה או שקיפות, מתמקד החוזר במתן שירותי דת על ידי גורמים פרטיים ללא אבחנה בין נותני שירותים שלא ניתנים על ידי המדינה כגון מתן ברכות, עריכת בריתות וכיוצ”ב למתן שירותים שניתנים על ידי המדינה על פי חוק כגון מתן תעודות הכשר. החוזר דן בכפיפה אחת במכירה של קמיעות ותשמישי קדושה ובשירותי כשרות על אף שהשירות האחרון ניתן על ידי המדינה ונאכף על ידה. על אף שהחוזר האמור אכן עוסק בהסדרת מיסוי של הענקת שירותי דת, הוא איננו מאבחן את הבעיות בתחום הבד”צים שנובעות, בין היתר, מהיעדר הסדרה בחוק.

 

הצעת תנועת “נאמני תורה ועבודה” להסדרת מערך הכשרות ותאגידי הכשרות הפרטיים

הצעת תנועת “נאמני תורה ועבודה” היא לפעול לייעול מערך הכשרות הממלכתי ולהסדרה חוקית של מעמד הבד”צים כך שיינתן מענה לבעיות שהוצגו לעיל.

להלן עיקרי ההצעה:

  • הרבנות הראשית תהפוך מגוף נותן כשרות לגוף רגולטורי כמקובל במשק.
  • מינוי ממונה שיהיה אמון על מתן רישיונות לתאגידים פרטיים המעוניינים לתת כשרות.
  • הרגולטור, קרי הרבנות הראשית, ישמש כגוף המפקח על התאגידים נותני הכשרות.
  • תאגיד כשרות יפעל כמוסד ללא כוונת רווח (מלכ”ר) בלבד ויחויב בדיווח לממונה.
  • שקיפות – על התאגידים יהיה לפרסם את הקריטריונים ההלכתיים לפיהם הם פועלים.
  • נושאי משרה ברבנות (הרגולטור) לא יוכלו לשמש במשרות בתאגידים פרטיים.
  • תאגידי הכשרות יוכלו לספק שירותים מותאמים לכלל האוכלוסייה שתחפוץ בשירותים אלה.
  • שוק נותני הכשרות ייפתח לתחרות בכפוף לפיקוח שיוסדר בחוק.

הצעת תנועת “נאמני תורה ועבודה” להסדרת מערך הכשרות הממלכתי והבד”צים תביא לניהול ולפיקוח ציבורי רחב על מערך הכשרות כולו וייתן אפשרות בחירה בפן ההלכתי בין סוגי כשרויות שונות. הפתרון המוצע ישים את צרכני הכשרות במרכז ובכך יתחזק אופייה היהודי של המדינה ותעוגן שקיפות הוגנת הנדרשת לשוק הכשרות בבחינת “והייתם נקיים מה’ ומישראל”.

אינפוגרפיק- חוק הבדצים