לקריאת הכתבה המלאה כפי שפורסמה בישראל היום ב22.5.2019 לחצו כאן 

השם נטע או יצחק יחיאל חדיד ז”ל אינו מוכר מן הסתם לרובנו, אבל מדובר בטרנסג’נדרית מגוש עציון ששמה קץ לחייה שלשום (שני) והובאה למנוחת עולמים. מדובר בטרנסג’נדרית הדתית השלישית שהתאבדה בשנים האחרונות, מתוך הטרנסג’דרים המעטים שנותרו דתיים. על רקע זה, חשוב מתמיד להעלות את הסוגיה לדיון ציבורי.

אומנם הראיון המובא כאן נערך עם הרב רונן לוביץ’, רב היישוב ניר עציון ונשיא תנועת “נאמני תורה ועבודה”, לפני ההתאבדות. הייתה זו האלימות הקשה שספגה אושר בנד, טרנסג’נדרית בת 15 מבית הספר אורט הנרי רונסון, שדחפה לקיומו. פעם נוספת נחשף הקושי להכיל את השונה בחברה הישראלית. אך לאחר ההתאבדות של חדיד ז”ל, ברור עוד יותר מדוע יש לדון בסוגיית הטרנסג’נדרים מבחינה ההלכה והעולם היהודי.התקרחות זו לא גזירת גורל!

בסופו של דבר, התופעה מעוררת שאלה חריפה וכואבת. כיצד החברה הדתית, המצווה על איסורי עריות למיניהם, איסור לבישת בגד נשי על גבר ולהפך, וכל שכן – איסור של סירוס (במקרה של ניתוח לשינוי מין) – יכולה בכלל להתמודד עם התופעה.

“הצעירים האלו מצויים בקשיים נפשיים אדירים”
בראיון עימו, הרב רונן לוביץ’ אומר כי “יש חובה משמעותית לדון בסוגיה ולא לחכות שהיא תתפוצץ לנו בפנים ואז ניאלץ בעל כורחנו לדון בה. אתן דוגמה: לפני 30 שנה רציתי לפרסם מאמר שעסק בהומוסקסואלים וההלכה, ודחו הרבה זמן את המאמר כי אמרו לי: ‘התופעה הזו לא קיימת אצלנו!’. בטח שהיא לא הייתה קיימת, כי כל צעיר או צעירה דתיים שחשו נטייה חד מינית הרגישו מנודים ועזבו. לקח לי זמן רב לשכנע שזה נושא חשוב וכיום כולם מכירים בכך.

“לכן לדעתי גם בתחום הטרנסג’נדרים לא צריך לחכות אלא לעסוק בכך כיום. הצעירים האלו, שברובם הם בנים, מצויים בקשיים נפשיים אדירים. לא פגשתי צעיר ששינה את מינו סתם. זה תהליך כואב ומייסר שסופו שינוי קיצוני כזה. אבל אז בגלל המצב של הצעירים האלו, הם נחשפים לאלימות, לניצול מיני. הם יורדים לזנות, מתמכרים לסמים ויש אחוז עצום של התאבדויות. לכן חובה לעסוק בתחום”.
“אסור להרחיק אדם כזה”
הרב לוביץ’ מדגיש כי הוא אינו תומך במהלך לשינוי מין ושהוא מקבל לחלוטין את עמדת ההלכה ששוללת את המהלך הזה, אולם לדבריו, “יש הבדל בין לכתחילה לבין דיעבד. ברור שזה איסור ויש כאן המון בעיות, אבל מולנו עומד אדם שלא שאל, ועשה את המעשה, עכשיו מה נעשה אנחנו? נזרוק אותו? לא נרשה לו להתפלל? נכריח אדם שלבוש כמו אישה לשבת בעזרת גברים? הרי גם ככה קשה לו והוא מתייסר וסובל. לכן אני סבור שאסור להרחיק אדם כזה. בדיעבד ואחרי כל ההסתייגויות צריך לקבל את האדם הזה.

“החברה הדתית עברה במאה שעברה שינויים רבים וקיבלה את העובדה שיש מחללי שבת. ככה צריך לחנך את הציבור. שאנחנו ממש מתנגדים לכל התופעות בתחום המגדריות המינית, כשהן מנוגדות להלכה, אך כמו שאנחנו רואים בחילונים אחים שלנו ומקבלים אותם, צריך גם בתחום הזה לפעול ככה, זה תהליך לא פשוט אבל מחייב”.
“המציאות בעולם השתנתה”
לוביץ’ מסביר: “בהיסטוריה של עם ישראל מי שחילל שבת היה נעלם, מתבולל. לא היו בקהילות לאורך הדורות חילונים או אנשים עם נטייה הומוסקסואלית או טרנסג’נדרים, זה לא היה קיים. אבל המציאות בעולם השתנתה, העולם עובר שינוי תרבותי ומציף בעיות חדשות בהמון תחומים. יש היום חרדות ומחלות נפש שלא היו בעבר. יש טכנולוגיה מתקדמת שמאפשרת ממש שינוי מין ויש יציאה החוצה של בעלי נטיות חד מיניות וטרנסג’נדרים. אנחנו לא מעודדים את זה, ממש מתנגדים, אבל הפניית גב לאדם אחרי שעשה את המהלך היא טעות שפוגעת בו ובנו”.
על השאלה היכן עובר הקו האדום? מתי אסור להסכים עם ההחלטה של פרט, עונה הרב לוביץ’ כי “אדם שמתריס, שעושה דווקא בגלוי – אסור לקבל. באו אליי בפעם הראשונה שהתכוונו לקיים מצעד גאווה בירושלים, ורצו להידבר כדי שלא יהיה מתח גדול מדי. אמרתי להם כלל ראשון, אל תקראו לזה מצעד גאווה. אין כאן במה להתגאות, כשאתה אומר ‘אני מתגאה’, אתה מתריס ובכוונה בא להרגיז. אבל בדרך כלל, אצל הרוב המוחלט של מי שיצאו מהארון לכל כיוון, הם לא אנשים מתריסים בכלל. הפוך, הם רוצים להיות כמו כולם, לקיים את ההלכה, להתחתן, להקים בית.

“הם מתים להיות כמו קבוצת הרוב ואחרי סבל גדול הם מודים שהם לא כאלו. ככה זה בהומוסקסואלים ובלסביות וככה זה בתחום הטרנסג’דרים. אדם שמשנה מין, דבר שממש אסור הלכתית, עושה את זה בסוף הדרך, אחרי משבר פנימי עמוק, אחרי קרע גדול בתוכו. הוא שנים מרגיש חוסר הלימה, בעיה. הרי הצורה החיצונית היא סוף הדרך. האדם הזה לא מגיע למעשה שלו כי הוא רוצה לפגוע בקהילה, במשפחה שלו, באחים ובאחיות, ולכן ראוי שניפתח אליו, נקבל אותו, לא את המעשה. לדעתי אין מנוס מכך”, מסכם הרב לוביץ’.