עיצוב אופנה – גם לדתיים! / דלית סימר

 

דלית סימר, סטודנטית ב “שנקר” – מכללה אקדמית להנדסה ועיצוב – לומדת במחלקה לעיצוב אופנה, מבקשת לומר:

עיצוב אופנה – גם לדתיים!

 

גם אני גדלתי בבני – עקיבא, חונכתי על ברכי הציונות הדתית והעברתי פעולות על תורה ועבודה .

הנטייה האומנותית והרצון ליצור היו טבועים בי תמיד. עיצוב אופנה הוא התחום בו רציתי לעסוק. חלמתי ללמוד במחלקה ללימודי אופנה ב “שנקר”. התכוננתי למבחני הכניסה הקשים במשך שנה, התקבלתי ונרשמתי ללימודים. ידעתי שזו תהיה התמודדות והכרות עם עולם חדש. במסדרונות המכללה לא תראו חובשי כיפה וגם לא יותר מידי חצאיות, בטח לא במחלקה ללימודי אופנה. העיסוק בחיצוניות והגוף אינם מהערכים המובילים במערכת החינוך ואינם מצויים בבית מדרשו של הציבור הממלכתי דתי.

בשנה הראשונה ללימודים מצאתי את עצמי מתמודדת עם עולם זר. לראשונה, יצאתי מהבועה הירושלמית, התחככתי עם אנשים אחרים, פחות מוכרים ולמדתי להכיר. מרצה אחת צחקה עלי פעם ואמרה שאני לא אצליח להבין שכתום הוא צבע לא אופנתי כי אני מתנחלת…

לא אחת מצאתי את עצמי בתחושה קשה על שאני עוסקת בתחום שאין לו קשר לעולם הרוחני שבניתי עד כה. עם זאת, חשתי שאני מקבלת סיפוק רוחני מסוג שונה לחלוטין. באמצעות היצירה המוּנעת מגילויים מחשבתיים והתעמקות ברעיון, אני מצליחה להגיע ליצירה ואסטטיקה של הצורה והגוף. הסיפוק הוא גדול.

לא פעם נשאלתי מתי כבר יעצבו בגדים יפים עם שרוולים נורמאלים ואם בכוונתי לפתוח עסק לדתיות. קשה לומר שזה החזון שעומד לנגד עיניי כרגע. ובשאלה איך מתמודדים עם הבעייתיות בעיצוב בגדים שאינם עומדים בדרישות ההלכה, אני ממשיכה לעסוק במהלך היום יום.

מצאתי כי הלימודים ב “שנקר” פתחו את עיניי להתבוננות מקרוב בעולם סביבי ולהכרה כי זה אפשרי. הדחיפה להציג אמירה חדשנית ומתוחכמת, ללכת עד הסוף ולהעז, עוררה בי חשיבה ראייה עמוקה יותר. אני עדיין מוצאת את עצמי נתקפת געגועים לירושלים ותוהה איך הגעתי לשקוע בעולם האופנה ובסביבה זרה כל כך. לצד חשיבה זו אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי אחרת…