ישועה ומכה כרוכות כאחד, פרשת בא

זכינו שהולך וגדל מספר המתחסנים ומשבח אני את צוותי הרפואה שעושים לילות כימים במלאכת הקודש. יחד עם זה, כפי שראינו בעבר, גם הולך ומאמיר מספר הנדבקים, החולים והמתים. כבר התרענו על כך, כי יש אשר מורים היתר לעצמם להתרשל בהוראות רשויות הבריאות. הללו אינם מקפידים על מסכות, מתקהלים באירועים ושמחות למיניהן  ללא מרחק וללא מסכות ואף מתכנסים בבתים לא להם. וראינו בצער רב, כיצד בקהילה החרדית הולך וגדל מספר הנדבקים ואנשי "הישיבות הקדושות" אינם מקפידים על כללי הריחוק, ואומרים כי התורה תצילם מכל רע.

ואולם על המצב הנוכחי נאמר "ויכס הנגיף את עין כל הארץ ותחשך הארץ" (על פי שמות י' ט"ו) ודווקא יתר הפליטה אשר לא התחסנו, ואולי אף סירבו לעשות כן בטענות שונות, היא היא אשר בה ראינו את המספרים הגדולים של הנדבקים. והרי ברור הדבר שעד כי יעבור זעם "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו" (שם י"ב כ"ב) כי מכיוון שניתנה רשות למשחית לחבל, אינו מבחין בין צדיק לרשע (בבא קמא ס' ע"ב).

כלומר אין הנגיף מבחין בין אלה שאינם שומרי תורה לבין אלה המכנים את עצמם "בני תורה". כי על הפסוק הזה גם נאמר "דבר בעיר כנס רגליך" (שם). ועוד הובא בפסוק שבישעיה כ"ו כ"ה "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך", ואומר "מחוץ תשכל חרב [רש"י: חרבו של מלאך המוות"] ומחדרים אימה" (דברים ל"ב כ"ה).

וכתב המהרש"א (שם) : … כל זמן שאינו מפזר רגליו מן העיר [קרי: אסור לו להסתובב חופשי בחוץ] יכנס רגליו לביתו, ולא יצא ברחובות… שנאמר "לך עמי בא בחדריך וגו'-   ומיירי בשעת דבר, דוכתא דסיפא דהא קרא (מקום של סוף הפסוק)  "עד יעבור זעם" וגו'. לא זו בלבד אלא שגם לאלה שסגורים בחדרם, אין להם להביא חברים להצטרף אליהם כי הכתוב אומר "ובחדרים אימה"- לאמור, כפי שכתב המהרש"א שם: דמסתברא כי נפיק אינש ויתיב בצוותא. טפי מעלי אימא (שמסתבר כאשר יוצא אדם ויושב בצוותא, האימה גדלה)  דהכי מפורש קרא אף על גב ד"מחוץ תשכל חרב- מחדרים אימה".

וכבר הבאנו בעבר את דברי רבינו בחיי על הפסוק בבמדבר ט"ז כ"א, "הבדלו מתוך העדה הזאת"- כדי שלא ידבק בכם האוויר הרע שבמכת הדבר, והוא הדין במגיפת הקורונה.

ועל כן, כמה חרה ליבי בשומעי באחת מתוכניות הרדיו שאחד מן "הפלג הירושלמי" דיבר בהתלהבות רבה על זכותם של בני הישיבות לקיים חתונות מפוארות עם מאות (!) מוזמנים, אשר בהכרח מצטופפים יחד, כי זכות התורה תגן עליהם. והרי כבר אמרנו מספר פעמים כי הנגיף אינו מבחין בין צדיק לרשע, בין בני תורה לשאר העם ואין סומכין על הנס (עיין פסחים ס"ד ע"ב). "כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית" (דברים ל"ב כ"ב), כי כאשר הפורענות יוצאה לעולם, יוצאת היא באף וחימה (ע"פ ספרי שם) ויוצאת היא מדרך סלולה ופוגעת גם "בצדיקים" (תורה תמימה שם, אות ס"ה). כלומר, גם אלה שרואים את עצמם כ"צדיקים" פוגע בהם הנגיף, ואינו מחלק  השטנא בתרי אומי (ושלא כמו בשבת ל"ב ע"א), אלא מטיל את ארסו בכולם.

והרי אמר רבי ינאי: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושים לו נס. ואם תמצא לומר שעושין לו נס, מנכין לו מזכויותיו (תענית כ' ע"ב). ומי רוצה שינכו לו מזכויותיו?

על כן, ברור הוא מעבר לכל ספק שחייבים אנו להימנע ממעבר מעיר לעיר או אף מארץ לארץ, דהא אמרינן בתענית כ"א ע"ב: אמרו ליה לשמואל: איכא מותנא (יש דבר) בי חוזאי, (חוזיסטאן שבדרום עירק ורחוק מאוד מנהרדעא של שמואל). גזר תעניתא (כלומר על נהרדעא). אמרו לו: והא מרחק! אמר: ליכא מעברא הכי דפסק ליה… וכו',… כלומר, המעבר חופשי ואין מניעה לעבור ממקום למקום, ועל כן הסכנה קיימת אף לנהרדעא. עוד שם: והא אמרו ליה לשמואל: איכא מותנא בי חוזאי. גזר תעניתא… כיוון דאיכא שיירתא דלווי ואתיא בהדיא. לאמור: האוטובוסים, הרכבות והמטוסים שמעבירים בני אדם ממקום למקום, מעבירים גם את הנגיף מעבר לכל גבולות.

ואף אם מתקרבים אנו אי"ה, לסוף וקץ לכל מכותינו אלה, דווקא כעת הזמן להקפיד הקפדה יתירה, כפי שלמדנו מהמהרי"ל בתשובותיו סי' ל"ה (והוא במהדורתו של הר"י  ס"צ סי' מ"א עמ' מ"ו):

שמעתי מפי מהר"י שלום שיח' (הוא ר' שלום מנוישטאט) דלאחר שהתחיל ונתחזק ואתיהיב ליה רשותא למסגי להדיא (כלומר לצאת מביתו), יש לכנוס רגליו… וכו'. כלומר, אף שכבר קיבל רשות לצאת וללכת, בכל זאת עדיף לו לכנוס רגליו להישאר בביתו. והובאו דבריו בתורה תמימה שם, שניסח את דברי המהרי"ל באמרו ד"בסוף הדבר אין לצאת את העיר" וכו'.

ונראה לי כי טעמו הוא שדווקא בעת שמתקרבים אנו לסופה של המגיפה, דווקא אז עלינו להקפיד ביתר הקפדה ולא לנהוג בחופשיות ולצאת ולטייל בכל מקום, מחוץ לבית ומחוץ לעיר ולארץ ללא הזהירות הנדרשת. כי בכך מסכנים אנו לא רק את עצמנו אלא אחרים, הקרובים והרחוקים כאחד.

ויהי רצון כי ה' ישמרנו ויצילנו מפח יקוש ומדבר הוות ונזכה בקרוב לראות את שכתוב "ותעצר המגפה מעל ישראל" (שמואל ב' כ"ד כ"ה) ומעל העם כולו (ע"פ דברי הימים א', כ"א כ"ב), ויודוך ה' כל מעשיך על רב טובך אשר צפנת ליראיך בהמציא עבדיך מרפא לחולי עמך.