תגובה על חזון החמ"ד – החינוך הממלכתי דתי בישראל / ד"ר יוחנן בן יעקב
בס"ד, כ"א בסיוון תשע"ה, 8.6.2015
אבני דרך או אבני נגף? – על חזון החמ"ד – החינוך הממלכתי דתי בישראל
פורסם לראשונה במוסף שבת, מקור ראשון.
בימים אלה הפיץ מינהל החמ"ד (החינוך הממלכתי דתי במשרד החינוך) חוברת גדושת תכנים תחת הכותרת "אבני דרך", המבוססת על חזון החמ"ד שגובש באחרונה, ומפרטת את דרכי יישומו אליבא דהנהלת החמ"ד. יש לברך את העושים במלאכה על ההשקעה, החשיבה והניסיון לפתח יצירתיות בעבודה החינוכית החשובה. אלא שעיון במסמך חזון החמ"ד מעורר שאלות ותהיות. זאת בהנחה שמערכת החינוך הממלכתי-דתי נועדה לשרת בעיקר את הציבור הציוני-דתי ולטפח בקרב דור העתיד שלנו מושגים, ערכים ועולם הזדהות ציוני-דתי.
המושג ציונות-דתית שנוי כיום במחלוקת עמוקה, ולא כאן המקום לפתח דיון בעניין. די אם נאמר שבמסגרות החמ"ד לומדים כיום גם בנים ובנות למשפחות הנאמנות לעמדותיה, ערכיה ותכניה של הציונות-הדתית המקורית. זו שרבניה המובילים היו הרב יעקב יצחק ריינס, מייסד "המזרחי", הרב יצחק ניסנבוים, מבכירי רבני "המזרחי" ונשיא "המזרחי" בפולין ואחרים. לא בכדי לא כללתי כאן גם את הראי"ה קוק, שכן בקרב הציבור הדתי-לאומי מתחוללת מחלוקת עמוקה ויסודית באשר למסרים ולערכים שעלינו לשאוב מתורתו, הרחבה מיני ארץ ועמוקה מיני ים.
הנה הוא מסמך חזון החמ"ד, החינוך הממלכתי דתי, ככתבו וכלשונו:
מִנהל החינוך הדתי על ראשיו, מחנכיו, מנהליו, מפקחיו וחברי מועצת החמ"ד, מחויבים לחינוך ילדי ישראל ליראת שמים ולחיי תורה ומצוות באהבה.
אנו פועלים כדי להתקרב ולקרב אל אבינו שבשמים – מתוך אמונה עמוקה והשקפת עולם מגובשת ושקולה, מתוך מחויבות לחינוך כשליחות לכלל ישראל, מתוך שאיפה לשותפות ביצירת חברת מופת ומתוך מחויבות לתורה ולהלכה.
בתי החינוך של החמ"ד הם כמשפחה עבור כל הבאים בשעריהם: תלמידים, הורים, מורים ומנהלים – בית חינוך כמשפחה.
בתי החינוך של החמ"ד הם בתים של תורה, של יראת שמים ואהבת ה' ושל מידות טובות ודרך ארץ.
בתי החינוך של החמ"ד מעודדים טיפוח זהות אישית ציונית-דתית חברתית-אזרחית.
בתי חינוך של החמ"ד מלמדים באהבה ומחזקים את רוח האדם.
בתי החינוך של החמ"ד מקדמים למידה משמעותית, חדוות הדעת ומצוינות.
מטרות החינוך הממלכתי דתי:
בין אדם לעצמו: חינוך למידות טובות ושאיפה לצמיחה מתמדת ולמצוינות בכל תחומי החיים.
בין אדם לאלוקיו: חינוך לאמונה בקב"ה, לאהבת ה', ליראת שמים ולחיי תורה ומצוות.
בין אדם לזולתו: חינוך להכרת מעלת האדם, הנברא בצלם אלוקים, ולדבקות בכלל הגדול של "ואהבת לרעך כמוך" ובמצוות הנובעות ממנו.
בין אדם לעמו: חינוך לאהבת כלל ישראל, מתוך אחריות אישית ומעורבות חברתית.
בין אדם לארצו ולמדינתו: חינוך לאהבת הארץ, להכרה בערכה הרוחני, הלאומי וההיסטורי של מדינת ישראל, לאחריות לעתיד המדינה ולנכונות לפעול למענה.
יש להניח כי כתיבת חזון החמ"ד – שהיא משימה ראויה ומבורכת וראוי לברך על כך את העומדים בראש החמ"ד – נעשתה מתוך שיקול דעת מרובה, תשומת לב קפדנית לכל מילה, בחירה מוקפדת של הערכים, המושגים והניסוחים, כמקובל במסמכים כאלה. ואכן יש בו דגשים חשובים ונכונים, דווקא משום כך מתעוררות כמה תמיהות:
המושג המנחה והרווח, החוזר בניסוחים שונים בחזון החמ"ד הוא החינוך לאמונה, לתורה ומצוות. לעומת זאת ראשי החמ"ד בחרו להשמיט כליל את המושג "השכלה כללית" מחזונם. הבה נזכיר, הרב ריינס ייסד את "המזרחי" בשנת תרס"ב, 1902. שנתיים לאחר מכן ייסד בעירו, לידה, את הישיבה התיכונית בראשה עמד. הוא ספג ביקורת קשה על כך אך לא נסוג מדרכו. צירוף לימודי קודש עם השכלה כללית היה לדעתו עיקרון חשוב של התנועה הציונית-דתית שהקים. הרב ניסנבוים הנ"ל, קבע בהקשר לחינוך הדור הצעיר: "בלי חולין אין גם קודש" ("על חינוך הבנים", בתוך: היהדות הלאומית). בדרכו זו יזם את הקמת "בית המדרש לרבנים – תחכמוני" בוורשה שאף הוא היה ישיבה תיכונית, בה שולבו לימודי קודש וחול. בסיום המסמך "אבני דרך" מצאנו את המשפט המפותל הבא:
חמ"ד ואקדמיה – מקדם: קשרים מקצועיים ובינאישיים משמעותיים, ערכיים ולימודיים בין תלמידי החמ"ד לבין בוגרי החמ"ד. שיתוף הפעולה נותן מענה הן לצורכי המכללות והסטודנטים בהעשרת תכנית ההכשרה, והן למוסדות החינוך, שעבורם הסטודנטים הם משאב איכותי שבאמצעותו אפשר לקדם יעדים ערכיים ולימודיים בבית הספר.
קשה למצוא בו אמירה ערכית בדרכם של הרבנים הנ"ל.
המושג "דמוקרטיה" והחינוך לה נעדר אף הוא מחזון החמ"ד. האם עלינו לחזור ולהזכיר את דברי הרב הראשי לארץ ישראל, הרב הרצוג בעניין תחוקה לישראל וחשיבות קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. או את המסמך שנועד לכונן מדינה יהודית ודמוקרטית שניסח הרב ניסנבוים "על החוקה ישראלית במדינה העברית" (ורשה, כ"ב במנחם-אב תרצ"ט). או את דברי הנצי"ב מוולוז'ין על דרכי השלטון בישראל, בפירושו לפסוק "ואמרת אשימה עלי מלך" (דברים י"ז). האמנם נעלם מעיניהם של ראשי החמ"ד שהחינוך הדמוקרטי ראוי לחיזוק ולביסוס רב בקרב הנוער שלנו?! בחיפוש מדוקדק מצאתי בשולי "אבני הדרך", ולא בחזון, את המשפט הבא: "שילוב בפעילות הבית ספרית ערכים חברתיים, יהודיים, דמוקרטיים והומניסטיים וערכי מורשת ייחודיים". פרק זה אינו מלווה בתכנית עבודה, בהנחיות מפורטות כמו רוב "אבני הדרך".
האמנם מקרי הניסוח הקובע נחרצות בחזון: "בתי החינוך של החמ"ד הם בתים של תורה". לעומתו הסעיף הבא: "בתי החינוך של החמ"ד מעודדים טיפוח זהות אישית ציונית-דתית חברתית-אזרחית". בתי החמ"ד הם בתי תורה, אך אינם בתים ציוניים-דתיים, אלא רק מעודדים טיפוח … יש מקום להערות פרטניות נוספות אך די באלה כדי לעורר מחשבה ודיון. הרושם המתקבל בעיניי מעיון בחזון החמ"ד הוא הטיה חריפה לעבר ציבור אחד, חשוב ומכובד, והתעלמות מאורח חייהם, מהשקפת עולמם, מערכיהם ומדרכם של רוב ההורים השולחים את בנותיהם ובניהם לחמ"ד – רוב ציבור חובשי הכיפות הסרוגות וסורגותיהן.
אדגיש, ראשי החמ"ד הם ידידים משנים רבות, אנשים ראויים לתפקידם ומכובדים בעיניי! אני מרשה לעצמי להעלות נושא זה מעל במה ציבורית רק אחרי שפניתי אישית בצנעה, לפני כמה חודשים, והבעתי את הערותיי והשגותיי על מסמך חזון החמ"ד בגרסתו הקודמת. נעשו בו שיפורים גם בעקבות הערותיי. מסתבר שהניסוח הנוכחי עבר שוב את שיקול דעתם, ולכן ראויים הדברים להתפרסם ובעיקר לעיון ולדיון ציבורי.
אודה על האמת המרה, הדברים נכתבים בדם לבי, אחרי חוויה קשה וצורבת. לפני שנים ספורות שבו שניים מנכדי מבית הספר הממ"ד בגוש עציון, האחד בכיתה ג' והשני בכיתה ז', והודיעו לי חגיגית כי בהתאם לדברי הרב שלהם בית הספר, לא ישירו עוד את הִמנון המדינה "התקווה". זאת, כי הוא מעודד חופש ממצוות – "להיות עם חופשי", ופונה רק למי שהיו בגלות ממערב לישראל ולא ממזרח לה – "ולפאתי מזרח קדימה"! הוכיתי בהלם, נכדיי, ילדי גוש עציון, שסבא רבא שלהם נפל בקרב להגנת ירושלים ערב הקמת המדינה, שכל חיינו חינוך לאהבת המדינה ולמחויבות, לה מתחנכים בגוש עציון על התכחשות להמנון המדינה! פניותיי לכל הגורמים במערכת החינוך, נענו בדחייה, בחוסר התייחסות לעניין. רק אברהם ליפשיץ, מנהל מינהל החמ"ד, הגיב מיד ובדרך ראויה. אברהם הביע את מחאתו, הסכים לדבריי והורה למפקחת ולמנהל בית הספר להקפיד על לימוד ההמנון בבית הספר ערב יום הזיכרון ויום העצמאות. לצערי ההוראה לא בוצעה, מכל מקום נכדיי לא למדו זאת באותה שנה בבית הספר הממ"ד גוש עציון. רצון אז מקנן בי להאמין שאין קשר בין כל אלה.
בברכה
יוחנן בן יעקב
כפר עציון
