השבועות הראשונים בכיתה הם כמו 'דייט' בין המורה לתלמידים. שני הצדדים מתרגשים אך קצת נלחצים: מה יהיה? את מי הם יכירו בצד השני? איך השנה תראה? איך הם יסתדרו אחד עם השני?
השבועות הראשונים משמעותיים מאוד לעיצוב המשך השנה, ועשויים לקבוע איך השנה תתקדם ותראה בהמשך. לכן, יש חשיבות רבה בהכנת התשתית של השנה כבר מההתחלה. הרכבת תשתית נכונה אמנם דורשת זמן בשיעור – זמן שאינו לימודי או אקדמי – אך מדובר בתהליך משמעותי שאינו בבחינת בזבוז זמן. מצד שני, חשוב גם להקפיד לפתוח בלימוד רציני כדי שהתלמידים יבינו מההתחלה למה לצפות מבחינה לימודית במהלך השנה.
בחטיבת הביניים רצוי לחלק את הזמן בחודשים הראשונים באופן שווה בין שני המרכיבים: 50% לימודים ו-50% יצירת תשתית של כללים, בניית שגרה ותיאום ציפיות. יש לציין כי בגילאים יותר מתקדמים רצוי להעלות את אחוז ההשקעה בלימודים. שתי מטרות אלה, מהוות חלק מהיעדים הרבים איתם מגיע המורה הנכנס לכיתה בתחילת שנה. בהמשך, אעבור על כמה מהיעדים באופן כללי, ובבלוגים בהמשך אפרט לעומק כל שלב בנפרד.
השבועות הראשונים בכיתה – כמו כל היכרות בין שני זרים – הם התקופה האידיאלית להיכרות הדדית ולתיאום ציפיות. כך, על המורה להציג עצמו ולהסביר בפירוט למה הנושא שהוא מלמד חשוב לו ומה הוא רוצה להעביר וללמד במהלך השנה. הוא נדרש לתת לתלמידים הקדמה בנוגע לנושאים שיילמדו לאורך השנה ולהגדיר את דרישות העבודה מהתלמידים – על מה יקבלו הערכה וציונים במהלך השנה.
יש לתת לתלמידים תמונת-על לגבי הנושאים והטקסטים שילמדו בשיעור, והיכרות בסיסית עם הדרך בה יש להשתמש בספרים ובכלים הרלוונטיים.
בנוסף, התלמידים צריכים ללמוד להכיר את המורה החדש כאדם שוודאי מסקרן ומענין אותם. לא פחות חשוב מכך – המורה צריך להתחיל להכיר באופן אישי כל אחד מתלמידיו כאנשים אינדיבידואליים, בפן האישיותי וכך גם מבחינה לימודית: מה החולשות והחוזקות של כל תלמיד ומהם האתגרים שלו, ואיך הוא מסתדר בכיתה מבחינה נפשית וחברתית. ברמה האישית, רצוי (לפחות למחנכים) לדעת מה התלמידים אוהבים, מה התחביבים שלהם, מה מעניין אותם ומה הרקע שלהם. עצם ההיכרות תסייע לייצר קשר חיובי עם התלמידים, ותעניק לתלמיד תחושה שהמורה יעמוד לצידו גם כשהוא נאלץ להתמודד עם אתגרים לא פשוטים אם וכאשר אלה יופיעו.
ישנם כל מיני פרטים קטנים – טכניים ויומיומיים, אך קריטיים לניהול אפקטיבי של כיתה. חשוב שהדברים האלו יהיו מפורשים ומאורגנים בראש של המורה ומועברים לתלמידים בצורה מסודרת וברורה מתחילת השנה כדי שיפנימו את הכללים, עד שאלה ימולאו באופן אוטומטי. כך תימנע התעסקות אין סופית בנושאים אלו במהלך השנה, התעסקות שעלולה להעמיד את המורה בעמדת "מגיב כרוני" להתנהגות התלמידים, ומדרדרת את המורה לעיסוק מתמיד במשמעת ובעניינים טכניים.
לכן, חשוב ליצור כבר מההתחלה שגרות או 'רוטינות' בכיתה וזאת על מנת ליצור התנהלות זורמת בשיעור. יש להציג בפני התלמידים איך השיעורים יתנהלו ולשקף להם מה המורה מצפה מהם – החל בדברים הקטנים: איך התלמידים נכנסים לשיעור? איך ומתי מוציאים ספרים ומחברות? איך מארגנים את חומר הלימוד שלהם? כאשר הם מתחילים לעבוד – איזה סוג עבודה נדרש מהם? מה הכללים בכיתה? האם מותר להם לדבר עם חבר? לבקש עזרה? לקום מהמקום או לצאת לשירותים באופן עצמאי?
על מנת ליצור תשתית נכונה לשנת הלימודים כולה, חשוב שהמורה יקדיש לכך זמן ויתכנן את בניית שגרת ההתנהלות וההתנהגות בכיתה, אחרת זה לא יקרה. יודגש, כי ככל שהתלמידים יותר מבוגרים הדבר דורש פחות זמן ופחות דקדקנות, אך עם זאת – יש בכך צורך בסיסי בכל שכבת גיל.
בשבועות הראשונים בבלוג נתמקד בענייני תחילת השנה ובנושאי המשמעת. למרות שהם לפעמים נושאים מכורים וידועים– הם מהווים בסיס משמעותי ללמידה כולה, כך שקצת חזרה ורגע למחשבה לא יזיקו. הנושאים האלו גם נותנים אינדיקציה לריבוי המשימות שמורה חייב להיות מודע אליהם וללהטט בהן בו-זמנית.