מחקר

תלמודי תורה ציוניים בחינוך היסודי- התפתחות ומאפיינים מרכזיים

מתוך: החינוך הממלכתי-דתי, תמונת מצב, מגמות והישגים

חלק ב’

אייל ברגר

תשרי תשע”ה

מבוא

אחד השינויים המרכזיים המתחוללים בשנים האחרונות בחינוך הדתי הוא העלייה במספרם של תלמודי התורה הציוניים – מסגרות ייחודיות לחינוך יסודי לבנים, המאופיינות בתגבור משמעותי של שעות הקודש במערכת השעות )פעמים רבות על חשבון לימודי החול( וברמה גבוהה של הפרדה בין בנים לבנות. מסגרות אלו, שהחלו לפעול בסוף שנות השבעים של המאה העשרים, ביוזמה של הורים דתיים-לאומיים שלא הסתפקו במה שמציעה מערכת החמ”ד מוסד חינוכי בו התורה ולימודה יעמדו במרכז תפיסת העולם 39 וביקשו להקים עבור בניהם וסדר היום, נמצאות בעשור האחרון בתהליך של צמיחה, התרחבות, התמסדות והתגוונות.

חרף תהליכים אלו, הופעתם של תלמודי התורה הציוניים, מאפייניהם והשפעתם כמעט שלא נחקרו במסגרות אקדמיות או במכוני מחקר חוץ-אקדמיים. ככל שהשכלתי למצוא, העבודה 40 המקיפה ביותר בנושא נכתבה לפני כעשור ע”י ד”ר מטי דומברובסקי מאוניברסיטת בר אילן. עבודה נוספת נכתבה באוניברסיטה על ידי הרב דביר שפרן בשנת 2007, אך עסקה רק בתלמודי מלבד שתי עבודות אלו, שנכתבו כעבודת גמר לתואר מוסמך, 41 תורה ציוניים מז’אנר מסויים. לא מצאתי כתיבה מסודרת וקוהרנטית על הנושא.

התרחבות התופעה לאורך השנים והשפעותיה הרבות ומרחיקות הלכת על מוסדות החמ”ד הביאו את תנועת “נאמני תורה ועבודה” לערוך מחקר יסודי אודות המגמות המרכזיות המאפיינות את תלמודי התורה הציוניים כיום. בפרק הראשון של חלק זה )פרק חמישי( נציג את הרקע ההיסטורי ונתיבי הצמיחה וההתפתחות של תלמודי התורה הציוניים לאורך השנים. בפרק השני )פרק שישי( נעסוק באופן מעמיק במאפיינים מרכזיים של תלמודי התורה הציוניים: שיטות הלימוד, הרקע הסוציו-אקונומי של התלמידים ורמת האינטגרציה החברתית וגודל המוסדות והכיתות. לפרקים אלו נקדים הסבר על בניית מסד הנתונים והמתודולוגיה.