השבוע הסתבר כי הבית היהודי תומכים ואפילו מציעים יחד עם ח"כ גפני מיהדות התורה את הצעת החוק החדשה הקובעת כי רק הרבנות הראשית תקבע מהי טבילה מותרת במקוואות. זאת אחרי שבג"ץ קבע החלטה המאפשרת לטובלים יהודים מסוגים שונים לטבול במקוואות הציבוריים. אני לא חושב שאלו היו הרפורמים שגרמו לתמיכה, כמו שבבית היהודי יש שאוהבים להתנגח בהחלטות בג"ץ ו"להראות לו", וכך נולד לו חוק עוקף בג"ץ חדש, או חוק עוקף מקווה חדש, וכולם שמחים.
אבל הפעם הבית היהודי טועים, ואפילו בגדול. הניסיון להכפיף את פעילות המקוואות לנוסח ההלכה שתקבע הרבנות (החרדית, בימים אלו, אם נזכרים בהקדחת מינויו של הרב סתיו ע"י הבית היהודי עצמו וכנראה גם בעתיד – השבוע טורפדה ההצעה לייצוג נשים בגוף הבוחר לרב הראשי) הוא ניסיון נואל, אבל גם מסוכן. מתוך חשש מהרפורמים השוליים בישראל עדיין, או מכוחו המדומיין של בג"ץ, הבית היהודי פוגע באנשיו בצורה ישירה. רוב מי שמעוניין לטבול במקווה בלי החלטות הבלנית או הרב לאו על ראשו, אינו מצביע המפלגות החרדיות – ומנגד, הוא דתי. כלומר – הציבור הציוני דתי שהבית היהודי אמור להיות ביתו הפוליטי.
אבל יותר מזה, הבית היהודי חוזר שוב על הטעות שנעשתה בפשרת הכותל: הוא מוכר עוד חלק משירותי הדת לשליטה הפוליטית של החרדים. שהרי שאלה הלכתית אמיתית אין כאן ולא הייתה: המקווה אינו נפגע הלכתית מטובלת שטבלה בו ללא מלווה, או אפילו מרווקה שטבלה בו, כפי שאינו נפגע מטבילת גוי או אפיקורוס בתוכו. הרמ"א כותב כי מקווה שנמצא מלא, אחרי שהיה חסר, ולא יודעים מי מילאו, כשר, מאחר "וודאי ישראל מילא אותה כדי לטבול בה" (שו"ע, יו"ד, רא, ד). האמונה שלו בכלל ישראל, שוודאי פועל בצורה נכונה גם בלי משגיח חרדי על ראשו, היא בדיוק זו שחסרה כרגע לבית היהודי.
המכירה הפומבית שמנהלים שלומי אמוני ישראל בשנים האחרונות של שירותי הדת במדינת ישראל לידי החרדים תביא לתוצאות עגומות. היא תמנע מנשים דתיות, ובכלל זאת מצביעות הבית היהודי, לעשות שימוש במקווה לפי רצונן, הוראות מורי ומורות ההלכה שלהן, ולפי אמונתן. היא תמנע מנשים מסורתיות להגיע אל המקווה ולעשות בו שימוש, אם יוחמרו קביעות הרבנות כלפי הבלניות (שרובן עושות עבודת קודש ממש בקירוב נשים מסורתיות אל המצווה). בקצב הזה, יוכפפו בקרוב בתי הכנסת להוראות הרבנות הראשית, וזו מסוגלת לקבוע היום, אוי לנו כי הגענו לכך, שאין לומר הלל ביום העצמאות ואין לכלול תפילה לשלום המדינה בסידור "רינת ישראל".
המכירה הפומבית הזו גם תביא, בסופו של דבר, לנפילתו של המפעל הציוני-דתי בכל מה שקשור לדת ולמדינה. הוראות כאלו הן שמביאות לטענות בדבר הצורך בהפרדת הדת מהמדינה ובעקירת סממנים יהודיים בתוכה. בכך חותרת הבית היהודי נגד יסודות קיומה ההיסטוריים.
אל דאגה: הצעת החוק, לדעתי, לא תעבור. רוב חברי הכנסת לא יקבלו את ההתעללות שעושה גפני בשיירי הדת במדינת ישראל. אבל החרפה של נציגי הבית היהודי בהשתתפות בהתעללות זו, לא תמחה במהרה.
ד"ר חנן מנדל הוא יו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה ומרצה למשפטים בקריה האקדמית אונו
