אחד המאבקים המרכזיים שתנועת נאמני תורה ועבודה הובילה לפני כ -30 שנה, היה בשאלת "נשים בהנהגת ציבור" סביב המאבק הידוע של לאה שקדיאל שביקשה להיכלל כחברה במועצה הדתית בירוחם.
הנהגת המפד"ל באותם ימים קיבלה את הנחיות הרבנות הראשית והתנגדה לבקשתה של שקדיאל. באותם ימי טרום האינטרנט, התנהלו המאבקים מעל דפי "הצופה" ושקדיאל ספגה ביקורות רבות בסגנון, "מדוע ללכת עם גורמים חילונים", "אסור לצאת נגד דעת תורה" ועוד. ד"ר יחזקאל כהן, יו"ר התנועה הוציא חוברת שכותרתה "נשים בהנהגת ציבור" אשר סיכמה את ההיבט התורני של מאבק שקדיאל.
עוד חוברת ידועה תחת הכותרת "נשים בתמורות הזמן", נכתבה על ידו יחד עם ד"ר אמנון שפירא. החוברות היו פרי עמל משותף של הקיבוץ הדתי ותנועה נאמני תורה ועבודה. למרות שבאותם ימים הן היו חידוש גדול, מי שקורא כיום את החוברות הללו לא ימצא בהן דבר מהפכני אחד ביחס למה שמקובל כיום בציונות הדתית.
מתחילת דרכה של נאמני תורה ועבודה בשנות ה- 70, הייתה שאלת מעמד האישה בחברה בכלל ובחברה הדתית בפרט, אחד הנושאים שעמדו בראש סדר היום של התנועה.
התנועה פעלה רבות להפוך את לימוד התורה שבעל פה לנשים, לפעולה לגיטימית במערכת החינוך ובחברה הדתית, תחום שהיה בבחינת טאבו באותן שנים. להוציא מוסדות בודדים כגון "פלך" ו"מעלה" בירושלים ובתי הספר של הקיבוץ הדתי שבהם בנות למדו תורה שבע"פ, בנות הציונות הדתית לא למדו זאת. העיסוק הציבורי בנושא כלל בירור מקורות ההלכה של האיסור המקובל, והתמודדות עם אמרתו הידועה של ר' אליעזר 'כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות'.
מעבר להוצאת החוברות, פירסמה התנועה דפי פרשת שבוע מזווית נשית, עודדה נשים לקיים סדנאות לימוד בשאלות הלכתיות תוך שימוש במקורות לימוד מגוונים, וקיימה ערבי לימוד ושבתות עיון בנושא. בין מנהיגות התנועה דאז היו תלמידות חכמים כגון טובה אילן, פרופ' טובה כהן, פרופ' חנה ספראי ז"ל, פרופ' תמר רוס, ד"ר אורה כהן ועוד.
בשל עידודה בריש גלי של התנועה לעסוק בתחום לימוד שהיה נחלת בנים בעיקרו, חוותה התנועה התקפות חוזרות ונשנות מצד גורמים שונים בחברה הדתית שראו בעין רעה עידוד בנות ללמוד תורה שבע"פ. התנועה 'זכתה' לכינויי גנאי כגון: "כופרים", "רפורמים", "שמאלנים" וכו'. הייתה זו פריצת דרך נועזת של מנהיגים שלא חששו מעימותים בלתי פוסקים בציבוריות הדתית, ואף שילמו על כך לעתים גם מחיר אישי כואב. ילדיהם של אחד מהמנהיגים הרשומים מעלה יודעים לספר כיצד כילדים הם היו סופגים עלבונות אישיים על דעותיו של אביהם בנושא. מסתבר שבפועל מנהיגים אלו היו אלו שסללו את הדרך למה שמקובל כיום כמעט בכל שדרות הציונות הדתית וקשה לנחש היכן היה הציבור הדתי כיום לולא מעשיהם.
במקביל, החלו לצוץ הניצנים הראשונים של המדרשות לבנות.
מכון יהודית ליברמן ללימודי יהדות לנשים, הוקם ב-1981 בניהולה של פרופ' חנה ספראי ז"ל.
הראשוניות שלו היתה בהקמת מוסד ללימודי היהדות לנשים ברמה גבוהה, הכוללת לימודי גמרא, מקרא, משנה ומדרש ברמה גבוהה ובגישה פתוחה. ד"ר נעמי כהן (בראיון בשנת 2013) מתארת את הרקע לפתיחת מכון ליברמן:
"חוקר התלמוד הנודע פרופ' שאול ליברמן בקש ליצור אנדרטה לזכר אשתו האהובה והמוערכת, ג'ודית ליברמן, ביתו של הרב מאיר בר-אילן. הוא וידידו הטוב ר' יעקב וינשטיין, מנהל התחום החינוכי ברמות שפירא בהרי ירושלים, כינסו אסיפה כדי לדון בהצעתו לבית ספר לחינוך נשים. נמניתי עם צוות ההיגוי". מספרת ד"ר נעמי כהן, "לאחר אפשרויות שונות שהועלו היתה לי החוצפה להציע: אם פרופ ' ליברמן באמת רוצה לעשות משהו חלוצי, למה לא להקים מוסד שבו נשים יכולות ללמוד ברצינות תלמוד?". עיניו של פרופ' ליברמן אורו לשמע הרעיון. צריך לזכור שבאותם ימים לא היה שום מוסד שבו נשים יכלו לשבת וללמוד תלמוד. כמי שהעלתה את ההצעה, הוטל עליי לחפש מישהו מתאים ליצירה ולראש המוסד החדש. באותו הזמן, פרופ' חנה ספראי היתה אחת הנשים המעטות בישראל, שהיתה יכולה ללמוד תלמוד באופן עצמאי, והיה לה ניסיון בתחום החינוך. פניתי אליה ושכנעתי אותה לקבל את האתגר. והשאר היסטוריה". בין המורים לימדו פרופ' נחמה לייבוביץ, הרב ד"ר בני לאו, פרופ' זאב ספראי ועוד. על התוכנית היתה אחראית בין היתר גב' חנה אורבך, אימא של רחל קרן, לימים ראש מדרשת עין הנצי"ב שהיתה המדרשה העברית הראשונה שפעלה במתכונת מלאה.
למרות שהלימודים התקיימו רק במשך יום וחצי בשבוע, הם היו ברמה גבוהה ובאו מתוך אוירה מתלהבת של רצון לדעת. חלק ניכר מהתלמידות, שהיו יחסית מועטות, הגיעו בעיקר מהקיבוצים הדתיים בצפון ובדרום. וכאשר נפתחה המדרשה לבנות של הקיבוץ הדתי בעין הנצי"ב, המכון התקשה להחזיק את עצמו ונסגר.
תוכנית דומה התקיימה קודם לכן בשפה האנגלית ונקראה "ברוריה", אך היא היתה מיועדת לבנות חו"ל שבאו מרקע אחר. לימים המקום התפתח והפך למדרשת לינדבאום.
אט אט הוקמו עוד ועוד מדרשות, עד שכיום, קיימות יותר מ-20 מדרשות לבנות שהספיקו לחנך אלפי בוגרות.
בשנת 1998 פרופ' חנה ספראי שהייתה ממייסדי נאמני תורה ועבודה החליטה יחד עם חנה קהת, טובה כהן, דרורית רוזנפלד, שירה ברויאר, נעמי כהן, אראלה ידגר ועוד, להקים את ארגון "קולך". משם התפתחו הדברים והארגונים השונים המוכרים לנו כיום.
