עבירה לשם שמים, פרשת בשלח, תשפ"א

תהליך היציאה מן המיצרים, ממיצרי הסגרים והבידודים, רווי סכנות הוא.

כי כאשר חלק מן העם חש עצמו משוחרר מן המיצר, על כל פנים למחצה לשליש ולרביע וחלק אחר נתון במעין עוצר, נוצר בהכרח מתח מורכב בין חלקי האוכלוסיה. אך בנוסף על כך, כאשר גופים מסויימים, הרואים את עצמם כסמכותיים, מוסרים מסרים סותרים ומבלבלים, כגון אותם מנהיגים רוחניים המסיתים להפר את הוראות השלטון ומעודדים את תלמידיהם לשהות בצוותא בישיבותיהם, באומרם כי התורה תצילם מכל רע, בכך מפלגים הם את העם וגורמים לשנאת חינם. וכלום מותר לאדם לסכן את חברו בטענה זו? והרי בין כה ניתן ללמוד תורה גם ביחידות ובחיק המשפחה ולא תהא סגירת הישיבות משום "שמד"!

ויתירה מזו, מסרים אלה גרמו לאלימות נוראה, לה אנו עדים בימים האחרונים, אלימות שהיא בגדר מלחמת אחים המתפרצת בשכונות החרדיות.

אולי יסוד ושורש החוליים האלה הוא הפיתוי והחיפזון לצאת מן המיצר. אך למדנו כי לפעמים לא הדרך הקרובה היא הבטוחה, אלא הדרך הארוכה יותר, כפי שהזהיר התינוק שישב על פרשת דרכים, בעירובין נ"ג ע"ב. ואכן ציווה הקב"ה לבני ישראל בצאתם ממצרים "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא… ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף" (שמות י"ג י"ז-י"ח). וזכורים אנו באלה שהעפילו לעלות אל ראש ההר "ויכום ויכתום עד החרמה" (במדבר י"ד מ"ד-מ"ה).

והנה לא באתי כאן, חס ושלום, להמעיט כהוא זה בחשיבותו של לימוד התורה, שהרי בשולחן ערוך ביורה דעה רמ"ו א' נאמר במפורש: כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל ייסורים, בין בחור בין זקן גדול, אפילו עני המחזיר על הפתחים… חייב לקבוע זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א' ח').

ואולם מוסיף הרמ"א שם:

ובשעת הדחק אפילו לא קרא רק קריאת שמע שחרית וערבית, "לא ימושו  מפיך" קרינן ביה (ישעיה נ"ט כ"א) ( הגהות מרדכי פ"א [מהלכות תלמוד תורה])…

כלומר, בשעת הדחק- והרי אין ספק שנמצאים אנו בשעת הדחק- משנים את נוהגי הלמידה בהתאם למצב הקיים. ואף כי נאמר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה" (יהושע שם), בכל זאת עמדו נביאים ותיקנו על פי הפסוק בשמות ט"ו כ"ב, "וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים"- ואין מים אלא תורה, שיהיו קורין בשבת ובשני ובחמישי, כדי שלא ילין ג' ימים בלא תורה (בבא קמא פ"ב ע"א). הרי שכאשר הדבר נדרש, כמו בהיותנו ב"מדבר", קובעים עיתים מצומצמים יותר לתורה.

נכון הוא שקל יותר ללמוד תורה בישיבה, יחד עם חברותות ובפיקוחם של משגיחים  ובעזרתם של מגידי שיעור וראשי הישיבה, ואילו קשה יותר ללמוד בבית בו מרובים המפריעים. ואף על פי כן, סכנת הרבים בהתקהלויות בפנים בבתי מדרשות, היא המחייבת נוהלי למידה אחרים, בטוחים יותר ושמורים יותר מאיומו של הנגיף. ודומה הדבר כי הלימוד המתקיים בניגוד להוראות משרד הבריאות, ייחשב כמצווה הבאה בעבירה. כי כאשר המקרא דורש "והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו" (שמות ט"ו כ"ו), וציווי זה בהכרח גם כולל את החובה של "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד' ט"ו) כי רק אז "כל המחלה… לא אשים עליך, כי אני ה' רפאך" (שמות ט"ו כ"ו).

ואף כי קשים עלי הדברים להיאמר, נתחייבנו על פי התנא דבי אליהו שלא נשתוק, שכל מי שסיפק בידו למחות ולא מחה… כל הדמים הנשפכים בישראל אינם אלא על ידו (חומת הדת, מאת בעל החפץ חיים, סוף מאמר א', שאף הביא את הפסוקים מיחזקאל ג' י"ז-י"ט).

עוד כתב החפץ חיים (שם, מאמר שלישי):

והנה, ידוע שמנהיגי העדה קרואים בשם "עיניים", כתיב "ונעלם דבר מעיני העדה" (ויקרא ד' י"ג). ועל כן, אם הם מסיתים דעתם להורות דרך ה', נחשבו בני העדה כמו ההולך בדרך עצימת עיניים. שהוא עלול לבוא ליפול באחת הפחתים, כן ממש בעיניניו עלול ההמון לבוא חס ושלום לידי סכנת מוות… וכו'.

עוד כתב שם:

כשאנו רואים אנשים שמרוב חלישות הדעת… נשתכחה מהם תורת ה' וגודל חיוב קיום מצוותיו, ועל ידי זה באין לעבור על דברים שנכרת נפשם מארץ החיים, בוודאי אסור לנו להתעצל מלזרזם לקיים דברי ה', כדי שלא יחול עליהם חרון אף ה', חס ושלום… וכו'.

ודבריו על פי הפסוק "לא תעמד על דם רעך" (ויקרא י"ט ט"ז), מעלה כי כי דינם של מפירי תקנות הריחוק והבידוד וחובת החיסון קרוב לבחינת דין "רודף" (ראה סנהדרין ע"א ע"א).

ויש להבהיר כי אנו נמצאים במצב של מלחמה. אומנם לא מלחמה כנגד איום אנושי, אלא נגד נגיף אכזרי, ועל כן קוראים למלחמה הזאת מגיפה. אך בכך שהיא מסכנת את כלל האוכלוסייה, אין היא פחות חמורה ממלחמה בין בני אדם. והנה הרמב"ם בספר האחרון של משנה תורה, הנקרא "הלכות מלכים ומלחמותיהם", בפרק ה' הלכה א', מגדיר מלחמת מצווה בין היתר, "מלחמה לעזור לישראל מיד צר שבא עליהם", ואין לך צר קשה ומסוכן יותר מאשר נגיף הקורונה. והחמירו חכמינו על אלה המפירים את כללי המלחמה, כפי שכתב הרמב"ם שם (הלכה ו'):

ומעמידין מאחור כל מערכה ומערכה שוטרים חזקים ועזים, וכשילין של ברזל בידיהם, הרוצים לחזור מן המלחמה- כלומר לעבור על פקודות השלטון- הרשות בידן לחתוך את שוקיו. (לשון השאלה) שתחילת  נפילה ניסה וכו'.

מצויים אנו בעיצומה של מלחמה נגד הקורונה ועל כן יש להישמע להוראות השוטרים שמחוייבים לכפות הוראות אלה, ועלינו להדגיש את חומרת הסטייה מהוראות המשטרה וכו'.

ועל כן בושתי ונכלמתי למשמע אוזניי כאשר הושמעו דברים של אחד מראשי אחת החסידויות, הקרובה אליי אישית, המעודד את תלמידי הישיבה שלו לבל יפרשו ממנה, אלא ימשיכו להתאסף בישיבה וללמוד את תורתם שם. נפשי אומרת לי כי גדול חטאו של המעשה מאשר זה של העושה עצמו. ועוד כי העידוד לכך הוא גם עידוד לאלימות. כמה חטאים ופשעים נעשו כביכול לשם מצווה, וכמה פגיעות ואסונות הן פרי אותה גישה.

וה' ישמרנו מכל רע ויתן למשכיל שכל טוב, ונראה בגאולה ובנחמה בקרוב בימינו, אכי"ר.