בקשת רחמים לחולה ביום שבת, פרשת ויחי, תשפ"א

למה פרשה זו סתומה? כלומר למה אין סימני הפסק- או פ' או ס'- בין פרשת ויגש לפרשת ויחי. הרבה תשובות כבר רמוזות אצל חז"ל, ואם נתרגם אחדות מהן ללשוננו ולימינו נאמר: לפי שנסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת המגיפה שממשיכה להשתולל בנו, דבר אחר, שביקשו מנהיגי המדינה לגלות את קץ המגיפה, ונסתם מהם; דבר אחר, לפי שמתפללים לסיים למנות את מספר החולים והמאומתים, וטרם הושלם החשבון וכו'. אך אל לנו להתרגש מן התפל אלא ניאבק ונתגבר על הייאוש, כפי שנאמר אצל יעקב אבינו שנלחם בחרבו ובקשתו (ראה בראשית מ"ח כ"ב) ודרשו חז"ל: וכי בחרבו ובקשתו לקח (כלומר: נאבק)? אלא כבר נאמר "כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני" (תהילים מ"ד ז') אלא "בחרבי"- זו תפילה, "קשתי"-זו בקשה (בבא בתרא קכ"ג, ע"א) וכבר הזהירונו רבותינו, כי גם כאשר המצב קשה וחמור ביותר, אל לנו להתייאש מן הפורענות (ע"פ אבות, א' ז') כלומר, לא להתייאש ממה שנראה לנו כעונש מן השמיים. כי שערי תפילה אינם ננעלים לעולם (דברים רבה ב'), ואפילו כאשר חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל לו למנוע את עצמו מלבקש רחמים מאת בוראו (ראה ברכות י' ע"א) כי התפילה מהפכת מידותיו של הקב"ה ממידת הרגזנות למידת הרחמים (יבמות ס"ד ע"א) ולא זו בלבד אלא שאמר רבה בר חיננא סבא משמו דרב:

כל שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקשו נקרא חוטא. שנאמר "גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדל להתפלל בעדכם…" (שמואל א' י"ב כ"ג).

ברור אם כן שחייבים אנו להתפלל עבור החולים הידועים לנו, ואף לאלה שאינם מוכרים לנו. אך נשאלת השאלה, האם מותר לנו להתפלל עליהם אף בשבת.

והנה בכתב העת חיצי גיבורים ז', תשע"ד, עמ' קס"ז-רכ"ט, פרסם הרב בנימין שלמה המבורגר מאמר רחב, מקיף ומעמיק על הנושא "מי שבירך" לחולה בשבת.

וידועה היא הדיעה המקובלת ש"אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת" ונלמדה מן הפסוק בישעיה נ"ח י"ג, "אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר" ומן המילים "ממצוא חפצך" דרשו חז"ל איסור זה, כפי שמובא בויקרא רבה ל"ד ט"ז, מהדורת מרגליות, עמ' תתט"ז, ובירושלמי שבת ט"ו ה"ג (וע"ע בשבת קי"ז ע"א-ע"ב וכן בירושלמי ברכות ה' ב').

ובהמשך דבריו מביא הרב המבורגר נימוקים להתיר את הבקשה לרפואת החולה בשבת (שם עמ' קע"ה ואילך) וביניהם דברי התוספתא שבת י"ז י"ד (מהדורת הגר"ש ליברמן, עמ' 80-79, שורות 51-50) שם איתא:

ואין מתפללין על החולה בשבת, ובית הלל מתירין".

בעמ' ק"פ-קפ"ב דן הוא בשאלה האם נוסחת התוספתא משובשת היא, כפי שסברו כמה חכמים, וביניהם בעל האליה רבה ועוד.

ואולם, נראה כי אשתמותיה מיניה לפי שעה את אשר מצאנו בתנחומא וירא סי' א' (אף שהביאו לעיל עמ' ק"א ע"א) דהיינו:

ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה, שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו נזכר ב"רופא חולי עמו ישראל" והוא מיצר, ושבת ניתנה לישראל לקדושה לענג ולמנוחה ולא לצער.

(והובא בתוספתא כפשוטה, לגר"ש ליברמן לשבת שם, ניוארק תשכ"ב, עמ' 279-278)

אומנם לא הביאה התנחומא את דעתם של בית הלל, אלא אך ורק הרחבה בנותן טעם את דעת האוסרים. אבל נוסחתה מאשרת את דברי התוספתא בראשיתה, וקשה יהיה לטעון כי נוסחת התוספתא משובשת.

ואם נבקש להסיק מסקנה הלכתית מן העולה מהתוספתא, ראשית נעיר כי אין כל סתירה בין לשון הבבלי ללשון התוספתא, כי הבבלי בשבת י"ב ע"א קובע ש"אין מברכין חולה בשבת, דברי בית שמאי ובית הלל מתירין". ואילו התוספתא מלמדת אותנו הלכה אחרת, דהיינו, שמותר להתפלל על החולה בשבת. הוי אומר שבשני המקורות הללו בית הלל מתירים גם ביקור אצל החולה בשבת וגם תפילה בשבת לרפואתו.

ובאשר לאיסור שראינו בתנחומא, ברור הוא כי כאשר ישנה לכאורה סתירה או מחלוקת בין התנחומא (או מדרש אגדה כלשהו) לבין הירושלמי, הלכה כירושלמי, וע"כ א"א לטעון שדברי התוספתא "לאו סמכא היא" מאחר ואין היא חולקת על הבבלי, אלא מביאה הלכה שלא נזכרה שם. ואלימה היא התוספתא על התנחומא, ע"כ ראוי להסיק מסקנה הלכתית מן התוספתא הנ"ל שההלכה היא כדברי בית הלל שמותר להתפלל על החולה בשבת.

ועל הא דאיתא בירושלמי ברכות ה' ב', ש"אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל", דהיינו, עד מוצאי שבת, ולא בשבת עצמה, שזהו הטעם שאין מתפללים בשבת את הברכות האמצעיות של ה"שמונה עשרה" כי יש בהם בקשת צרכים, וכן הוא בירושלמי שבת ט"ו ו' (וראה אף במדרש ילמדנו המובא במחזור ויטרי סי' ק"מ, ובסידורו של רש"י סי' תקט"ו, ובספר הפרדס, מבית מדרשו של רש"י סי' ד'-ה'), משמע מיניה דאין לבקש על צורכי החולה בשבת. אלא שכבר הקשו על זה הראשונים מהא דאיתא בירושלמי שבת ט"ו ג', ששאל ר' זעירא מר' חייא בר בא: מהו מימר "רוענו זוננו פרנסנו" בשבת? אמר ליה: "טופס ברכות כך הוא", עכ"ל. ופירש האור זרוע, ח"א, סימן קצ"ט, וז"ל:

פירוש הא דתני אסור לתבוע צרכיו בשבת, היינו שלא יתקן תפילות ויסדיר תחינות ויאמרם בשבת בדרך שהוא עושה בחול. אבל טופס תפילה שתיקנו חכמים וקבעו להתפלל כל יום, מותר להתפלל אפילו בשבת, אלא דרבנן לא אטרחוהו משום כבוד שבת, כדאיתא בברכות פ"א [ע"א].

ואילו על שראינו בירושלמי שבת שהבאנו לעיל, כותב האור זרוע שם:

ההוא משום הכי לא גרסינן ליה, ותלמיד טועה כתב על הגיליון והכתיבו הסופר בפנים.

(וראה במהדורת מכון ירושלים, ח"א, ירושלים תש"ע, עמ' קע"ד הערה רפ"ז, והשוה שם סי' צ"ח, עמ' צ"ד הערה ע"א)

ועוד כתב האור זרוע שם סי' צ"ב:

דהיכא דטעה והתחיל תפילת חול בשבת, חייב לגמור. דאי לאו משום ד"לא אטרוכי משום כבוד שבת", וזה נכון לצלויי כל י"ח [ברכות] הלכך אנו מתפללים בשבת שלוש ראשונות כתקנן. אף על פי דיש בהן צרכינו כמו "משיב הרוח ומוריד הגשם", ושלוש אחרונות. וכן אלקי נצור [לשוני וכו'], אף על פי דיש בה "כל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם…" וכו'.

(וראה בעלי תמר מאת ר' ישכר תמר, ברכות  שם, גבעתיים תשל"ט, עמ' קצ"ה-קצ"ו, ושם שבת ט"ו ג', אלון שבות תשנ"ב, עמ' קכ"ז).

על פי כל  המובא לעיל נראה לי ברור שיש להתפלל יחיד ליחידים ואף רבים לרבים בשבת, בלשון של בקשת רפואה שלמה לכל חולי עמנו. ויהי רצון שיתקבלו תפילותינו לרצון, ונזכה לקץ וסוף לכל צרותינו תחילה וראש לפדיון נפשנו בקרוב בימינו, אכי"ר.