עכסים לאכיפת בידוד, פרשת ויקהל-פקודי תשפ"א

לאחרונה שמענו בחדשות הצעה מטעם הממשלה להתיר שימוש באצעדה אלקטרונית (ankletag, or monitor) על רגלי אנשים המשתייכים לקטגוריה מסוימת של מחויבי בידוד, על מנת שיוכלו לשהות בבתיהם במקום במלוניות, ואולם הם לא יוכלו לצאת מגבולם כי ברגע שיצאו אותה אצעדה תודיע על יציאתם לאיזה מרכז בקרה משטרתי או מודיעיני. ידוע השימוש באמצעים כאלה לאלה המצויים במעצר בית בתנאי ערבות (bail) או בתקופת מבחן (probation), ואף לזקנים הסובלים מדמנציה וכו'. האצעדה פועלת באמצעות טכנולוגיה של  radio frequency.

בשומעי ידיעה זו נזכרתי את אשר מוצאים אנו בתיאורי מעיל האפוד של הכהן הגדול. וכך אנו קוראים בשמות כ"ח ל"א-ל"ה (פרשת תצווה):

"ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת.. ועשית על שוליו רימוני תכלת… פעמון זהב ורימון פעמון זהב ורימון על שולי המעיל סביב. והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקדש לפני ה' ובצאתו ולא ימות.

ובפרשת פקודי, שם ל"ט, כ"ב-כ"ו:

"ויעש את מעיל האפד מעשה ארג כליל תכלת… ויעשו על שולי המעיל רימוני תכלת… ויעשו פעמוני זהב טהור ויתנו את הפעמונים בתוך הרימונים על שולי המעיל סביב בתוך הרימונים. פעמון ורימון פעמון ורימון על שולי המעיל סביב לשרת כאשר צוה ה' את משה".

בפרשת תצווה נתנה התורה טעמים לפעמונים אלה, "ונשמע קולו בבאו אל הקדש לפני ה' ובצאתו ולא ימות", כלומר, פעמונים אלה הם אמצעי הגנה ושמירה. וכתב הרלב"ג (שם), ד"ה "ונשמע קולו בבואו אל הקודש"… לפי שציווה הקב"ה "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו" (ויקרא ט"ז י"ז), לכך ציווה הקב"ה "ונשמע קולו בבואו", ויתרחקו השומעים משם וגו'. ולפי פירושו המילים "ולא ימות" מתייחסים ל"כל אדם [אשר] לא יהיה באוהל מועד בבואו אל הקודש", אף כי לפי פשוטו של מקרא הכהן הגדול הוא שלא ימות בבואו לכפר בקודש, מאחר שנכנס בפקודת ה', אך אם יהיה מחוסר אחד מן הבגדים הללו יתחייב מיתה בידי שמיים (רש"י שם, ועיין בסנהדרין פ"ג ע"א). ולפי זה טעמם של הפעמונים הוא: כשר הבא לפני המלך בשר ודם שחייב להודיע תחילה על כניסתו ונכנס ללא נטילת רשות חייב מיתה, כפי שמצינו באסתר ד' י"א, ש"כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית- דוגמת קודש הקודשים בבית המקדש- אשר לא יקרא, אחת דתו להמית…" וכו'. (ראה דעת מקרא לשמות כ"ח ל"ה).

ושמא אף לכך רמז בעל הטורים בציינו את המילה "ונשמע… [ולא ימות]" באסתר א' כ', "ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה היא וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן", שהרי פתגם זה של המלך הוא למעשה גזר דינה של ושתי המלכה.

יהיה הפירוש אשר יהיה, אם הכוונה "לזר הקרב" או לכהן גדול עצמו, דבר אחד נראה ברור לחלוטין והוא שעיקר תפקידם של הפעמונים הוא להודיע על כניסה ויציאה

לשטח שדרוש היתר להיכנס לתוכו, ומי שנכנס שלא ברשות מסכן את נפשו.

בשעה שהרהרתי בתפקידם של פעמונים אלה, התרוצצו מחשבותיי מעניין לעניין שלא בדיוק באותו עניין, ונזכרתי במה שראיתי לפני כיובל שנים בהיותי תרמילאי צעיר במסעותיי בארץ אפגניסטן. כי בעוברי בכפרים, ואף בעיר הבירה קאבול, ראיתי גברים מסתובבים ברחובות ובשווקים, ואולם נשים לא ראיתי, כי ספונות הן בביתן. אך לפנות ערב זיהיתי דמויות אפלות. עטופות כולן גלימות שחורות מכף רגל ועד ראש, ופניהן לא יראו. כי אף פניהן מכוסות, ורק מעין רשת בפני עיניהן המאפשרת להן לראות ולא להיראות. ולדמויות אלה אצעדות על רגליהן עם פעמונים המתנקשים ומצלצלים בעת ההליכה ונאמר לי שאלה נקראים "זריר", והנשים עונדות אותן  על קרסוליהן בצאתן לעת ערב להיפגש עם חברותיהן. ואנשי המקום הסבירו לי שהתורקמנים עדיין מאמינים שצלצולי האצעדות הללו מרחיקים שדים ורוחות רעות, אף כי דומני שעיקר תפקידם הוא להתריע על בואן של הנשים ולהרחיק את הגברים מגבולן. ואצעדות אלה הן ההיפך מן המובא בישעיה ג' ט"ז, "וברגליהם תעכסנה", שפירש הרד"ק: "תעכסנה- מקשקשות ברגליהם בעכסים שתלוין בהם, שהם הפעמונים ומשמיעין קול" וגו'. והשווה בפירושו של ר' ישעיה מטראני שם: לשון "העכסים" שהם מקשטות את רגליהם בעכסים, היינו כמין טבעות כסף וזהב כדי שיביטו בהן הבחורים והפריצים". הווי אומר שצמידי הרגליים הללו עיקר תפקידם הוא להשמיע קול של אזהרה, לפעמים על מנת להרחיק ולפעמים על מנת לקרב.

אולי נראה כי הרחקנו נדוד. אף כי יכולנו להוסיף רבות בסוגיה זו, דומה כי למדנו כי אין חדש תחת השמש.