"וישבתם לבטח בארצכם" (ויקרא כ"ו ה'), פרשת וישב וחג החנוכה תשפ"ד
המילה הראשונה בפרשתנו נתפרשה אצל חז"ל בשני אופנים המנוגדים לגמרי זה לזה. שהרי בפרקי דר' אליעזר פרק ל"ח נאמר: "וישב יעקב"- בטח ושאנן ושלו בארץ אחוזתו ובארץ מולדתו ובארץ מגורי אביו, שנאמר, "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" (בראשית ל"ז א'), וגו'. ואילו בסנהדרין ק"ו ע"א אומר ר' יוחנן: כל מקום שנאמר, "וישב" אינו אלא לשון צער, שנאמר, "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות" (במדבר כ"ה א', וראה שמות רבה מ"א ז'). ובמדרש תנחומא דפוס ראשון, וישב א', איתא: כל מקום שהוא אומר "וישב" לשון צער, וגו'. ובמדרש אגדה, בלק כ"ה א': ואין ישיבה שאין בה צרה, וכו'. וכבר עמד בעל העין יעקב על כך שמצינו הרבה פעמים "וישב" שאין שם שום צער ונזק כלל, ותירץ מה שתירץ. (ראה תורה שלמה לרב מ"מ כשר, לבראשית ל"ז א', עמ' 1387-1386 אות ו'.)
והנה לפעמים חושב אדם בלבו שישיבתו היא ישיבת בטח עד שמתברר לו כי כלל אין הדבר כן, וכפי שמצינו בילקוט תלמוד תורה (תורה שלמה שם עמ' 1385 א'), דשם נאמר: "וישב יעקב"- אמר ר' אליעזר: מה "וישב יעקב"? מלמד שחשב יעקב בדעתו ואמר: כבר אמר הקב"ה לאברהם להיות בניו גרים, הרי אני הייתי גר עשרים שנה בבית לבן משועבד בצאנו. וכיוון שראה שעשו הלך לעיר אחרת לגור, אמר יעקב: בזה יתקיים שעבוד ארבע מאות שנה (על פי בראשית ט"ו י"ג), ונתיישבה דעתו. אמר הקב"ה: מחשבתי עמוקה ממחשבתך, שנאמר "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" (ישעיה נ"ה ח'), ואז הביא עליו עלילה על ידי יוסף. אימתי הביא עליו עלילה? בעת שנתייאש משעבוד מצרים ונתיישבה דעתו, שנאמר "וישב יעקב".
ובהדר זקנים לבעלי התוספות נאמר: "בארץ מגורי אביו"- במקום שהיה אביו בתורת גר, רצה יעקב להתיישב, ורצה לבטל גזירת המקום, שנאמר, "כי גר יהיה זרעך בארץ" (בראשית ט"ו י"ג). אמר לו הקב"ה: אני מגרה בכך את הדוב… וכו'. (והשווה מה שהביא שם רב כשר מילקוט ראובני.)
הווי אומר שלפעמים נראה לו לאדם שיושב הוא בטח ושאנן, ולפתע קופצת עליו רוגזה עזה, ומתברר לו-לנו- כי טרם זכה לאותה ישיבה, שעליה נאמר, "וישב יהודה וישראל לבטח" (מלכים א', ה' ה'). ותפילתנו כי, לאחר שנצליח את החושך לגרש כליל בע"ה, כפי דברי הנביא, "אשים מחשך לפניהם לאור" (ישעיה מ"ב ט"ז), נזכה בקרוב לישיבה שיש בה אורה ושמחה, שלום ושלוה השקט ובטחה. אמכי"ר.

