בניגוד לנהלים בחינוך הממלכתי דתי גובים תשלומי הורים / אדיר ינקו

הורים במוסדות שונים קיבלו דרישות תשלום כדי להבטיח את מקום ילדיהם – לפני שהכנסת אישרה זאת. בשתי ישיבות במרכז נדרשו לשלם 1,000 שקל, באולפנה בשומרון – 900 שקל ל”ביצוע מבדקים”. “לא ניתן לגבות דמי רישום ולא מקדמה על חשבון התשלום”, כתבה מנהלת במשרד החינוך

להיות “סיירת” כרוך בחובות – לא בפריווילגיות / שמואל שטח

ח”כ סמוטריץ’ טען השבוע שבשל היותו של הציבור הדתי “סיירת” – מגיעים לו עוד כספים מהמדינה. ההפך הוא הנכון; הפיכת לימוד התורה לדרישה לקבלת זכויות נוספות עלולה להוביל לניוון מוסרי

שיטת השוברים? לא בבית ספרנו / אביעד הומינר-רוזנבלום

רבים סוברים כי מערכת החינוך הישראלית נמצאת במצב לא טוב. אחת הרפורמות המוצעות לשיפורה היא שיטת השוברים. השיטה נוסתה בכמה מדינות, ותוצאות הניסויים האלה שנויות במחלוקת

הבן לא התקבל לישיבה? כך נתקן את הדייסה שבישלנו / שמואל שטח

על מנת להביא לצמצום הפערים החברתיים ולנתינת מענה לכלל ילדי ישראל יש להקפיד כי לכל מוסד יסודי יתקבלו כל החפצים בחינוך דתי. הרישום יעשה באופן אוטומטי דרך עיריות, מועצות ומוסדות רשמיים

גמרא זה כבר לא מקצוע רק לתלמידי ישיבות, אלא גם לתלמידות / שירה קדרי

לצד התגברות ההפרדה במוסדות הלימוד של החברה הדתית־לאומית, חל בשנים האחרונות תהליך נוסף, אולי הפוך — נשים נכנסות לעמדות מפתח במסגרות החינוך, ובפני תלמידות צעירות נפתחת אפשרות חדשה: לימודי גמרא, ממש כמו שלומדים הבנים

הפנים של בית הספר/ אורית לסר

בילדותי אהבתי לשמוע את הסיפור מתוך “כה עשו חכמינו” (שבבגרותי למדתי שהסיפורים הם תלמודיים וחז”ליים במקורם) על היהודי שאכל במסעדה רומית, והוגש לו אוכל לא כשר לארוחה. כאשר גילה היהודי את הטעות המרה, ומחה על כך בפני בעל המסעדה, ענה לו זה שלא חשבו ליהודי, מפני שלא נטל את ידיו לפני הסעודה.

הצל שלי ואני / שבת בשבתו אורית לסר

עונת מסיבות הסידור, חומש, בת מצוות, הכתרת רבנית פורים ובאופק מסיבות הסיום של היסודי והתיכון…

בבתי הספר השונים מתכוננים כל אחד בדרכו לאירועים, כאשר סוגיית הופעות הבנות תופסת מקום נכבד באופי האירוע. ישנם מוסדות חינוך שלא עולה על דעתם לאפשר לבנות להופיע, בטח שלא לבדן, ובוודאי שלא בנוכחות האבות. כן, גם כאשר מדובר במסיבת סידור או חומש. במוסדות אלו, הבנים והבנות של השכבה, יעמדו על הבמה בקבוצות נפרדות, והשירה תהיה רק במקהלה משותפת וללא תפקיד יחידי לאף ילד או ילדה. כאמור, הפרדה מוחלטת בין המינים, ולעיתים אפילו בקהל ההורים- אשר יידרשו לשבת בנפרד זה מזו.

הדרת אבות / שבת בשבתו- פרשת תרומה, אורית לסר

עונת מסיבות הסידור, חומש, בת מצוות, הכתרת רבנית פורים ובאופק מסיבות הסיום של היסודי והתיכון…

בבתי הספר השונים מתכוננים כל אחד בדרכו לאירועים, כאשר סוגיית הופעות הבנות תופסת מקום נכבד באופי האירוע. ישנם מוסדות חינוך שלא עולה על דעתם לאפשר לבנות להופיע, בטח שלא לבדן, ובוודאי שלא בנוכחות האבות. כן, גם כאשר מדובר במסיבת סידור או חומש. במוסדות אלו, הבנים והבנות של השכבה, יעמדו על הבמה בקבוצות נפרדות, והשירה תהיה רק במקהלה משותפת וללא תפקיד יחידי לאף ילד או ילדה. כאמור, הפרדה מוחלטת בין המינים, ולעיתים אפילו בקהל ההורים- אשר יידרשו לשבת בנפרד זה מזו.

אינטגרציה ומעורבות/ אורית לסר

בשבוע שעבר התפרסם מעל גבי עיתון זה טור של ידידנו אלישיב רייכנר, באשר לפרס החמ”ד שניתן לבית הספר באשקלון, שעל אף היותו נפרד מגדרית הוא עדיין אינטגרטיבי מבחינה חברתית. אנו מצטרפים לברכות ושמחים על כל מוסד שלוקח אחריות על עם ישראל. ואולם, דווקא היוצאים מן הכלל מעידים לצערנו על הכלל.

מה אכפת לך? / אורית לסר, 12/2017

כשהייתי ילדה, היה יותר מדי אכפת לי. היה אכפת לי איך שהילדים בכיתה מתנהגים זה לזה, היה אכפת לי שכולם יתרמו כסף לקניית מתנה ליום הולדת של המחנכת, היה אכפת לי שכולם יבואו לבני עקיבא ויירשמו למסע, והיה אכפת לי שנזכה בתחרות הכיתה הכי מקושטת. תמיד דאגתי לעודד ולהלהיב את כולם, ועוד יותר דאגתי – כשלא כולם נרתמו למשימה או לרעיון. אימא שלי הייתה דואגת, שזה שובר את ליבה של הילדה הכול כך אכפתית שלה, ושיבוא יום והיא תתרסק אל מול המציאות שבה כל אחד בוחר את בחירותיו, ולא משיקולים חברתיים וכלליים.

למי יורד הגשם? אורית לסר, ראש תחום החינוך בתנועת נאמני תורה ועבודה / טבת התשע”ח

מראה הגשם הדופק על חלוני כעת, הוא אחד מהמראות משובבי הנפש והלב. סימן משמיים, אות וברכה מהיושב במרומים שרחמיו על כל יצוריו- כולל הדשא של השכן.

אני מנהלת דיאלוג קטן עם הבורא, ששלח אלינו את שפע המטר, ושואלת את עצמי- מה עשינו טוב שזכינו בגשם הטוב הזה? איזו זכות נפלה בחלקנו ועל אדמתנו? אינני מצופי הסתרים ואף לא מאלו המנסים להבין את האותות משמיים, פשוט משום שאין לנו, בני אנוש, היכולת והאפשרות להנדס את עולם הגמול והזכות ואף לא להבינו או להצדיקו… נותר לנו רק לנסות לשער או למצוא רמז בכתובים.  

המצטיינים השקטים / אורית לסר

בשבת הקרובה יפרסמו רשתות בתי הספר הדתיים שלל ברכות לבתי הספר שזכו בהצטיינות, אז בחרנו להבליט ולשבח את אותם בתי הספר שאין להם רשת, ואין מי שיתפאר בהישגיהם. הנה המצטיינים האינטגרטיביים, שזו ההזדמנות לציין ולהודות להם על תרומתם לחינוך הדתי:

למה לבחור בממ”ד רגיל? – מאמר של אורית לסר על קמפיין נאמני תורה ועבודה התשע”ט

עומדת מול מדף היוגורטים בסופר, ומתבטלת כבר חצי שעה על רכישת מעדנים לילדים. בחירה כל כך מורכבת, בין עשרות מוצרים שנראים די דומה בסה”כ, אבל כנראה טומנים בחובם טעמים שונים ומגוונים. אבל זה עוד כלום, לעומת היצע מוסדות החינוך בסביבתנו, ובכלל במגזר הדתי. ומי יסייע לאלפי ההורים הנבוכים, למצוא את המקום המתאים לחינוך ילדיהם? מה עדיף- הממ”ד הרגיל שליד הבית, או דווקא זה ה”תורני”  המרוחק קצת יותר, אולם נשמע להם “איכותי” יותר?