פעולה לשבת – פרשת וישב – שבת חנוכה
כשהאנטישמיות המכוערת מרימה ראש- אנחנו צריכים להיזכר בגאווה מי אנחנו. יהודים מול יוונים והתיוונות זה לא רק בחנוכה. להשתדל על אורח החיים היהודי, על עבודת השם, על רוחניות זה מאמץ חיים!
כשהאנטישמיות המכוערת מרימה ראש- אנחנו צריכים להיזכר בגאווה מי אנחנו. יהודים מול יוונים והתיוונות זה לא רק בחנוכה. להשתדל על אורח החיים היהודי, על עבודת השם, על רוחניות זה מאמץ חיים!
אפשר לראות שיעקב מתכונן לגרוע מכל כשהוא מבין שהוא ועשיו הולכים להיפגש. יעקב מכין טקטיקה לריכוך של עשיו, מתפלל לה', עושה כל מה שאפשר כדי להבטיח את שלמות משפחתו ורכושו ואז מגיע המפגש עם עשיו, שבפשט נראה שמסתיים בחיבה ולא באלימות.
יעקב נמצא בסיטואציה לא פשוטה אבל דבר אחד הוא כביכול לא לוקח בחשבון. את האפשרות שעשיו לא יפגע בו. שזה יהיה מפגש תמים וטוב בין 2 אחים שלא נפגשו הרבה זמן.
מי היה יעקב? ננסה להתחקות אחרי האב שנקראנו על שמו. פרשת השבוע שולחת אותנו בעקבות יעקב אבינו להבנות כיצד ראוי לעם ישראל להתנהג בעולמו של הקב"ה
פרשת תולדות מראה לנו כיוון חשיבה על המציאות שלא הכרנו לפני ושאפשר להתחזק ממנו: גם אם לא מבינים כל מה שקורה במציאות – הקב"ה מכוון את המציאות לטוב ולייעוד שלה!
מתי פעם אחרונה עשיתם משהו מעל המצופה מכם? רבקה היא הדמות שלנו לחסד אמיתי. חסד עם אדם ועם בהמה, חסד שנעשה הרבה מעבר למצופה במציאות
אברהם אבינו היה מכוון לשמוע את דבר ה'. לשנות את מציאות חייו, לעזוב את משפחתו, מולדתו – רק בעקבות דבר ה'. זאת גדולה אמיתית לשמוע קריאה במציאות – ולהיענות אליה. ננסה, בוודאי בימים לא פשוטים אלו, להיענות לקול שקורא לנו – ולעשות דברים טובים למען עם ישראל ומדינת ישראל
לעתים תפיסת עולם מתונה או מכילה עלולה להיתפס בעיניי אנשים כתפיסת עולם פשרנית, כזו המוותרת על חלק מערכיה או כזו שאינה מתאמצת על מנת לממש אותם בצורה שלמה. רושם זה מוטעה. לתפיסות מתונות שדרה אידיאולוגית רחבה ועומק רוחני ועל אף שעמדותיה מורכבות הן גם נחרצות ועקביות. אל מול שיח המבקש להקצין עמדות בשיעור זה נבקש להתחקות אחר התפיסה המתונה זו המבקשת שיח שמאחד סולמות ערכים ולא מפרידה ביניהם
מטרת השיעור היא לימוד והעמקה בביטוי: "דרך ארץ קדמה לתורה" .
השיעור בנוי מפתיחה המבהירה את הצורך בנושא.
מדוע הנושא הזה חשוב ובמיוחד בימינו?
באיזה אופן הנושא הזה יכול לתרום לעבודת החינוך של המורים?
בהמשך השיעור ישנה העמקה בנושא דרך פרשנויות שונות באשר לרעיון הזה במסורת.
ולסיום, דיון עם התלמידים על המשמעויות הדתיות והחברתיות של תפיסת עולם כזאת.
בפרשת השבוע שלנו אנו מתחילים לקרוא על הקורבנות. בבסיס הרעיון של הקרבן עומדת ההבנה כי בכדי להתקרב, אדם נדרש להקריב. גם בכדי להתקרב אחד לשני וגם בכדי להתקרב לה', יש דברים שצריך להקריב מעצמנו. ללא מוכנות לכך, הקרבה לא תהיה שלימה. במהלך הפעולה נחדד את ההבנה הזו אצל החניכים.
הקדמה: בפרשת השבוע שלנו חוזרת התורה לתאר את ביצוע עשיית המשכן אך הפסוק הראשון לפני כל הפרטים הוא עצם העבודה שמשה מקהיל את עם ישראל יחד לפני תחילת העבודות והביצוע. החשיבות של ההתקהלות הזו דומה למה שאסתר אמרה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים". השראת שכינה והתערבות אלוהית בעם ישראל מגיעה לאחר שעם ישראל מתקהל יחד. כיצד אנו יכולים לקדם את ההתקהלות הזו ביום יום?
מיד לאחר הנחיתה מחג פורים אנו קוראים את פרשת כי תשא ובה בני ישראל מחוללים סביב עגל. שמחה שיכלה להיות בסיטואציה אחרת טובה ומבורכת הופכת להוללות של חטא. בפעולה זו ננסה לחשוב על הפער הזה בין שמחה טובה לשמחה שלילית וכיצד עושים את ההבדלה וההבחנה הזו?
הקדמה: השבת נלך בעקבות השם של הפרשה "תצווה" והפער המרתק בינו לבין השם של הפרשה הקודמת- "תרומה". מה בחיינו אנחנו עושים ב"תרומה", מרצון הלב שלנו, ומה אנו נדרשים לעשות "כי צריך"? והאם יש דרך נכונה לחבר גם המעשים שעושים "כי צריך" להבנה שגם אותם עושים בעצם מרצון?
הקדמה: השבת נלך בעקבות אחת הדברות בעשרת הדברות- הדיבר החמישי- כבד את אביך ואת אמך. ננסה לברר עד כמה אנו מכבדים הורים ובכלל מכבדים את דור המבוגרים, מדוע זה חשוב ומה גבולות הגזרה של המצווה החשובה הזו.
בפרשת בשלח אנו פוגשים בתלונות של בני ישראל. באופן מפתיע דווקא לאחר הניסים הגדולים של עשרת המכות, בני ישראל מתלוננים למשה כאשר הם מבינים שפרעה רודף אחריהם. גם לאחר הנס הגדול של קריעת ים סוף בני ישראל מתלוננים, הפעם בנושאי מזון. זו הזדמנות מצויינת לחשוב לרגע על הדרך שבה אנו מסתכלים על דברים, עין טובה מול עין רעה, והחשיבות של הכרת הטוב.
בפרשת השבוע אנו מגיעים לתחילתם של עשרת המכות שהביא ה' על המצרים. בפתח המכה הראשונה, מכת דם, מדגישה התורה את תגובתו של פרעה: "ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת ליבו גם לזאת". אל מול האדישות והאטימות הזו של פרעה למראה היאור המלא בדם, ניצבת בתו מהפרשה הקודמת שלא יכלה שלא לרחם ולחמול על ילד עברי שבוכה מתוך תיבה באותו יאור עצמו. מתוך ההשוואה הזו נשוחח עם החניכים על אדישות אל מול חמלה ופתיחת עיניים ולב אל הזולת.
בפרשת השבוע אנו מגיעים לתחילתם של עשרת המכות שהביא ה' על המצרים. בפתח המכה הראשונה, מכת דם, מדגישה התורה את תגובתו של פרעה: "ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת ליבו גם לזאת". אל מול האדישות והאטימות הזו של פרעה למראה היאור המלא בדם, ניצבת בתו מהפרשה הקודמת שלא יכלה שלא לרחם ולחמול על ילד עברי שבוכה מתוך תיבה באותו יאור עצמו. מתוך ההשוואה הזו נשוחח עם החניכים על אדישות אל מול חמלה ופתיחת עיניים ולב אל הזולת.
בפרשת השבוע אנחנו מגיעים לשיא הסיפור בו יוסף נחשף לפני האחים. יוסף מתפרץ ומתגלה רק אחרי הנאום של יהודה – נאום לקיחת האחריות על כל הסיטואציה, נאום בו הוא מבהיר שהם לא יפקירו את בנימין. השבת נלך בעקבות יהודה ונלמד שיעור על לקיחת אחריות על סביבתנו
השבת נתמקד בחנוכה, החג שאותו אנו חוגגים בימים אלו. מאור נרות חנוכה ננסה לחשוב וללמוד על עצמנו, מתי פעם אחרונה עשינו משהו שלא שירת אותנו באיזשהי צורה?