מאמר: תערובת גרעינים

הגרעינים התורניים זוכים להערכה רבה ומוצדקת, שבצידה תקציבים, אך ללא הבחנה פנימית חוסות קבוצותשונות תחת המותג ועלולות לגרום לקריסתו. דרושה ביקורת עצמית

לאחר ההצלחה: פירוק הדרגתי של הגרעין

פורסם בערוץ 7: http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/12132, 11/3/14

 

 "משלחת של השר יחד עם חברי כנסת ומפקחים במשרד החינוך, ביקרו השבוע בעיר פלונית. במהלך סיורם הם נפגשו עם מנהל הגרעין התורני, עם ילדי הגן של הגרעין ועם בית הספר שהגרעין מקדם…".

שורות אופייניות אלו עושות את מקומן לתקשורת המגזרית כמעט מידי יום, יחד עם תמונות של פוליטיקאים מחויכים.

לכאורה, איזה יופי! העיר היתה מתה והגרעין התורני הציל אותה.

ב"ה.

אלא שאת אותן שורות אנסה כעת לשכתב מחדש על פי המציאות המעט יותר מורכבת: "משלחת של השר יחד עם … ביקרה השבוע בעיר פלונית. הם לא ניפגשו עם מנהלי שלושת הממ"דים הוותיקים הקיימים בעיר. הם לא הלכו לראות את 6 גני הילדים הוותיקים של הציונות הדתית והם גם לא התארחו באף בית כנסת מתוך ה-40 הקיימים בעיר זו. הם סיירו רק לפי המתווה שיצר להם מנהל הגרעין".

מפעל הגרעינים התורניים הוא מפעל מבורך שגם אני באופן אישי נהנה ממנו. יתרונו הגדול הוא ביכולת להביא מסה של תושבים חדשים אשר יֵחיו מקום שהלך והזדקן מבחינה דמוגרפית.

המבנה הארגוני הקטן של הגרעין מאפשר לו לפעול באופן מהיר ויעיל ולהביא חיש מהר רוח רעננה לערים שבהן התושבים "נרדמו" ושההנהגה המוניציפלית הפכה ללא רלוונטית.

אלא, שכמו שעון מעורר, בשלב מסויים צריך לכבות אותו ולתת לחיים להתנהל כפי שהם צריכים להיות.