כמה הערות על מחאת הקהילה האתיופית

יש לי חבר, נשוי ואב לילדים, שגר פעם בהתנחלות. הוא סיפר לי שיום אחד הוא ומשפחתו אכלו ארוחת שבת במלון אחד, ואחד המלצרים היה אתיופי. בנו של חברי, בן השש, הצביע על המלצר וצעק בקול: ״אבא, תראה, הוא חום!״. הצעקה הזו, שהביכה מאוד את חברי ואת אשתו, גרמה להם להבין שכדי שהילד שלהם יפסיק להתפעם […]

מסורבי עלייה על ידי מדינת ישראל – על ההעלאה המתעכבת של בני הפלאשמורה לישראל / חמי רמיאל

לסיפור הזה יכול היה להיות סוף אחר: התלהבות שתסחוף את המדינה, התגייסות כללית למען יהודים
הנמצאים במצוקה אמיתית, מאמץ כן להעלותם ארצה. אבל נראה שלא זהו הסוף המסתמן
לסיפורם של בני ה'פלאשמורה' (פלאשים = יהודים, מורה=מומרים, מורחקים), אשר כ26,000- איש מהם עדיין מחכים
באתיופיה לעלייתם ארצה. מתוכם כ16,000- אנשים נמצאים במחנות באדיס אבבה ובגונדר
ומקיימים אורח-חיים קהילתי-יהודי, אך הם עדיין "מסורבי עלייה" מצד מדינת ישראל.