יום פקודה
סירוב פקודה
ציות
חוק המדינה

האם ראוי שארץ ישראל תנצח את מדינת ישראל?/ מיכה גודמן

הסיכוי היחיד לעצור את ההתנתקות נעוץ בסרבנות. אם תהיה סרבנות המונית פינוי היישובים עשוי להיכשל. כאשר חיילי הצבא האדום נשלחו לדכא את המהומות בצ’כוסלובקיה, הם הצטרפו למפגינים אותם הם נדרשו לעצור. פעולה זו, הובילה את המרד הצ’כי לניצחון. לא ניתן להביס מרידה כאשר אותם הכוחות שאמורים להביס את המורדים מצטרפים אליהם. יתכן ומחשבה זו קוסמת לרבים ממנהיגי המאבק. אולם עלינו לשאול עצמנו בעמקות, האם אנו רוצים לנצח את המדינה? במאמר זה נדון בשאלת האפשרות שארץ ישראל תנצח את מדינת ישראל.

מרכז והגוש משני עברי המתרס/ משה טור-פז

שבעים ושמונה רבנים חתמו על עצומת הנגד לקריאת הרבנים לסירוב פקודה, ובראשם ראשי ישיבת הר עציון, הרב אהרן ליכטנשטיין והרב יהודה עמיטל. שבעים ושמונה אנשים שקולים ואמיצים, הראויים להיות מנהיגות אמיצה לציבור הדתי והכללי בארץ. ואיפה כל שאר הרבנים? איפה כל אלו שרצים לכל תוכנית דת בערוץ הראשון? אלו שקולם נשמע בתקשורת תוך חצי שעה בנושאים הקרובים לליבם? שתיקת הכבשים.

ההתנתקות היא אסון אבל הסרבנות גרועה ממנה/ אורי אורבך

לא תסרב.
עשרות רבנים חתמו על מכתב תמיכה בקריאת הרב שפירא לסירוב פקודה.
אבל מאות רבנים, חשובים מאוד, לא חתמו עליה. הם לא חתמו על עצומה נגדית,
כי בעולם הרבני צעיר לא יוצא נגד זקן. אבל המסר שלהם ברור: אל תסרב!
תהיה תלמיד של הרבנים וחייל של הצבא, לא להפך

המפץ הטוב/ בן כספית, nrg יהדות

מערכת הביטחון יש מי שמגדירים את המצב הנוכחי כ”מפת כוכבים נדירה,
שמסתדרת פעם בדור ופועלת לטובתנו”. כך הלך לו ערפאת, כך מתאחדות ארה”ב
וצרפת בלחץ כבד על סוריה, כך פועלת מצרים לטובת המהלך, הפלשתינים תשושים
ומקווים למשהו אחר ושרון בשל למהלכים גדולים. גלקסיה חדשה נוצרת לנגד
עינינו, סיכוי לא רע שהרע מכל מאחורינו

לא טוב לו לאדם ללא מולדת / דנה בלוך גרינבאום

לא טוב לו לאדם ללא מולדת / דנה בלוך גרינבאום

"אחרי 1933, כך מספרים, ביקרו שליחים ממשרדו של גבלס שוב ושוב את הסופר אריך מריה רמארק בביתו שבטסן, שוויץ, במסגרת המאמצים לשכנע את הסופרים הגולים "האריים", כלומר את אלה שלא היו רעים מיסודם, לשוב הביתה, לחזור בתשובה. משאטם רמארק את אוזניו, שאל אותו לבסוף שליח הרייך: תגיד לי, למען השם, אתה לא מתגעגע? -מתגעגע? למה? השיב לו רמארק, מה, אני יהודי? "

לא לסרבנות

בס"ד מנחם אב התשס"ה

גם להתנתקות יש גבולות!

לא מתנתקים מהמדינה!

ערב ט’ באב, יום חורבן בית מקדשנו בעוון

שנאת חינם, אנו מזכירים:

לא למלחמת אחים!

לא לסרבנות!

לא לאלימות!


"נחפשה דרכינו ונחקׂרה ונשובה עד ה’"
נאמני תורה ועבודה פורום יום פקודה
(לוגו)

 

מול תמונות הפינוי/ שרגא בר און

נה אחת התמונות המאפיינות ביותר של פינוי היישובים מרצועת עזה. תמונה של מפגש, תמונה שמייצגת במידה רבה את שיח החרשים התרבותי שמנהלת הציונות הדתית עם החברה הישראלית כבר שנים ארוכות: נערה צעירה מול חייל צעיר. הנערה קורעת את הלב, ממררת בבכי, מטיפה משנה חינוכית שספגה בביתה אודות זכותנו על הארץ וערך ההתיישבות, מקללת את הצבא ואת השלטון, את הרמטכ”ל ואת אריאל שרון. החייל אינו מביט בה, הוא בוהה בנקודה לא ברורה באוויר, שותק ומתאפק, מתאפק שלא לכעוס ושלא לבכות, שותק וממשיך להוות את זרועו הביצועית של השלטון בישראל. תהיה זו טעות לחשוב שזוהי תמונת עימות של הציבור הערכי מול הציבור חסר הערכים. זוהי תמונה של התנגשות ערכים. שני הצדדים בתמונה חושבים שהם עשו את הדבר הראוי ביותר עבור עתידה של מדינת ישראל. זוהי תמונה צורמת, תמונה של חוסר שיווי משקל. התמונה שמסמלת את השסע החברתי בין הציבור הדתי לאומי לבין רוב הציבור בישראל.

מאת : שרגא בר און[1]
מול תמונת הפינוי

 

סרוב פקודה לא בטוח שאפשר / מרדכי יוגב

מעלה מ-120 שנה, מאז חזרנו לארצנו מכוח מורשת אבותינו וחזון נביאנו, לקבץ נדחי ישראל ולהיבנות כעם בארצו, לחזק את מדינתינו ולקדמה ליעדיה הגדולים.

ייעודו של צבא ההגנה לישראל כחלק מזרועות הביטחון של העם והמדינה הוא, להגן על מדינת ישראל ועל יהודים באשר הם. השאלה בפניה עומדים כיום חיילנו ומפקדינו, כיצד לנהוג בשעה שח”ו הם עלולים להידרש להיפך מכך: לעקור ולפנות יהודים מבתיהם בארצם, היא שאלה קשה ביותר, המסעירה ומייסרת את הנפש. מצד אחד אמונתנו וערכינו, זכות והבטחת האבות: “כי את כל הארץ…לך אתננה ולזרעך עד עולם” וההלכות הנובעות מכך לרשת את הארץ, לשבת בה ולא לתיתה לזרים, בוודאי לא לרוצחים.נוסחא זו שנוסתה כבר בכישלון מדמם של הסכמי אוסלו, לא עומדת בשום מבחן של השכל הישר והמוסר, זאת בנוסף לדברה של התורה.

קציני מילואים דתיים יוזמים עצומת-נגד לסרבנות / נדב שרגאי, הארץ

מאבק בין חיילים לאנשי יצהר. העצומה: “לא לאלימות והרמת יד על חיילים”
(צילום: רויטרס)שתי עצומות הדוחות סרבנות, אותן יזמו אנשי הציונות הדתית,
מופצות ברחבי הארץ. “בין אם אנו מתנגדים להתנתקות או בעדה, עלינו להסכים
על כללי משחק”, נכתב באחת מהן

בימין מתווכחים על השתתפות הילדים

חסימות הכבישים ברחבי הארץ במחאה נגד ההתנתקות גרמו לבד משיבושי תנועה קשים גם לדיון ציבורי סוער בתוככי מתנגדי הפינוי לגבי התוצאות החיוביות והשליליות שמביא עמו המהלך. ארגון “נאמני תורה ועבודה” בשיתוף עם פורום “יום פקודה” שפועל נגד תופעות כמו הסרבנות והמרי האזרחי קיימו השבוע יום עיון תחת הכותרת: “חוסמי הכבישים בצומת הלגיטימציה”.
באירוע דנו המשתתפים, בהם רבנים, אנשי חינוך, חברי כנסת ונציגי המתנחלים בהשפעה של הניסיונות למרי אזרחי על הציונות הדתית בדגש על ההשפעה החינוכית שהיא מביאה עמה על בני הנוער שנוטלים חלק מרכזי בפעילות שיבושי התנועה.