בימת ספר

 

 

בימת ספר- מפגשים בשיתוף 

הוצאת כנרת–זמורה–ביתן–דביר

מנחה: שמואל רוזנר, ראש
מחלקת ספרי העיון בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן-דביר

האם ישראל מושחתת?

שלישי | כז בתמוז | 17.7 |
20:00

האם אנחנו חיים במדינה מושחתת?
האם המלחמה בשחיתות מחזקת את מערכות השלטון או מפריעה לממשלה לשלוט? שיחה עם שלושה
מחברים של ספרים הנוגעים בקשר שבין שלטון לחוק.
 
בהשתתפות:

פרופ' יוסי שיין, חוג
למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב

עו"ד דינה זילבר,
פרקליטה במחלקת הבג"צים שבפרקליטות המדינה.

מרדכי גילת, חתן פרס סוקולוב לעיתונות.

הכניסה ללא תשלום על בסיס מקום
פנוי

לפרטים נוספים לחצו כאן >>       

צרעת הבית והקמת המדינה – פרשת תזריע מצורע (מוצאי יום השואה תשע"ב)

 

 

 

בפרשת השבוע אנו מוצאים את פרשת צרעת הבית, שמעלה הרבה שאלות ותהיות. מה היא צרעת הבית? איזה נגע זה? האם זו רטיבות בקירות? האם אלו סדקים בקיר? מה מיוחד בנגע זה, שאין עין אדם מהשורה יכולה לזהותו ועליו להיזהר בלשונו ולומר "כנגע" עד שיגיע הכהן? על מה מגיעה צרעת הבית? ידוע לנו שצרעת הגוף מגיעה לאדם שנפל בלשונו על לשון הרע. האם צרעת הבית היא אזהרה לאדם לפני שלוקה בגופו, כלשון המדרש:
נתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, בתחילה מלקה ביתו חזר בו מוטב ואם לאו מלקה בגדיו (מדרש תנחומא).
אם מטרת צרעת הבית לשמש אזהרה לאדם הדובר לשון הרע – היתה צריכה פרשית צרעת הבית להופיע לפני צרעת הבגד והגוף, ולא בסוף פרשיות הצרעת! דברים אלו קשים במיוחד לאור דברי רבי יהודה במקורות חז"ל:
"ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, בשורה היא להם שנגעים באים עליהם".
איזה בשורה יש כאן לאדם? האם עצם כך שבתחילה מקבל עונש רק על קירות ביתו ולא בגופו יש כאן בשורה? האם עונש זה הוא בשורה? בהמשך המדרש סובר רבי יצחק שצרעת הבית מגיעה על עין הרע, שאין היא הרי חטא ברור
על דעתיה דרבי יצחק דאמר על עין הרע כשאדם צר עין ואינו משאיל את כליו הקב"ה משלח צרעת בביתו ומוציא כליו לחוץ והבריות אומרים פלוני שלא היה משאיל כליו ואומר שלא היו לו כלים הרי שהיה לו כלים (במדבר רבה (וילנא) פרשה ז)
או אולי הבשורה על צרעת הבית היא כפי שרש"י מביא בפרשה בשם המדרש. רש"י ויקרא פרק יד
בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן:
מעבר לכל השאלות האלו והניסיון של חז"ל לענות על הקשיים שהפרשה מעלה, יש שאלה קשה שעולה כבר בתחילת הפרשה – מה הקשר של צרעת הבית לארץ ישראל?
(לד) כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם: ויקרא פרק י"ד
מדוע צרעת הבית חלה רק בארץ אחוזתכם- בארץ ישראל? האם בלבנים, בעצים או בבטון של ארץ ישראל יש משהו שונה משאר הארצות? בסוגיות הגמרא מתחדדת לנו השאלה (והקשר של צרעת הבית לארץ ישראל). הגמרא הבבא קמא אומרת שירושלים אינה מטמאת בנגעים כיוון ששייכת לכלל. הגמרא במגילה מוסיפה על כך ואומרת שכל מקום ששייך לכלל או מקום מקודש אינו נטמא בנגעים, אלא רק מקום ששייך לפרט. מה ענין כלל ישראל לפרט? מה הרעיון להפריד בטומאת הצרעת בין מקום הכלל והיחד למקומו של היחיד והפרט? לשאלות אלו על פרשת צרעת ניתן לתת תשובה ייחודית שמופיעה בתוספתא של מסכת נגעים
"בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות למה נכתב אלא לומר לך דרוש וקבל שכר"
מה משמעות דברים אלו? ל"דרוש ולקבל שכר" לפי זה, מטרת הפרשה אינה ללמד הלכה אלא שבנ"י ילמדו וידרשו את הפרשה ויוציאו ממנה מסרים חינוכיים ורוחניים לדורות ובזה יהיה שכרם. בהמשך לקו זה רוצה אני לדרוש את המסר שעולה מהפרשה. פרשיית צרעת הבית פותחת באותן מלים שפותחת פרשיית הביכורים "כי תבוא", פרשיה שכל כולה הודאת ותודה לריבונו של עולם. כל אדם מישראל מודה, כל שנה מחדש, על ידי הקראת הסיפור ההיסטורי של העם משעבוד מצרים לגאולה, למנוחה ולנחלה. נמצאים אנו בין ימים מיוחדים – פרשת השבוע שלנו נקראת בין יום השואה ליום הזיכרון, שלאחריהם מגיעה הבשורה על תחילתה של הגאולה – יום העצמאות. ימים אלו דורשים מאיתנו חשבון נפש לאומי לאלו שמסרו את נפשם. נוטים אנו לא מעט פעמים לשפוט את מדינתנו בחומרה ע"י עין רעה, צרות עין, ועד כדי לשון הרע על המדינה, מוסדותיה וראשיה. מרגישים אנו "חופשי", כיוון שאין כאן בשר ודם שנפגע.

מרוב מירמור וקיטורים על המדינה שוכחים אנו את הבשורה שהגיעה בהקמתה. צריכים אנו לזכור שאדם שלא יודע להכיר תודה, לפחות פעם בשנה, ולהעריך את מקומה של המדינה יכולה הצרעת להתבשל, להתגורר בליבו, בגופו וביתו, עד כדי כך שהיא תכלה כל חלקה טובה, ויכולה להביא להריסת הבניין.
מי ייתן, שנדע להודות, להלל ולשבח את בורא עולם על כך שזכינו להיות דור שחוזה בזריחתה של חמה, צריכים אנו לשמור על כך שהמדינה תהיה שייכת לכלל האומה ולא רק לזרם אחד או קבוצה קטנה ובכך מנגע הצרעת נרחק.
שבת שלום ושנזכה לגאולה שלמה – צורי 

אתחלתא דגאולה או אתחלתא דתקווה?

 הקושיה החמישית של פסח תש"ע: האם המדינה היא אתחלתא דגאולה או אתחלתא דתקווה? * משקרסה הפרדיגמה המשותפת לכל פלגי הציבור הדתי לאומי בדבר היותה של המדינה אתחלתא דגאולה, מנסות תנועות נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, להשיב באמצעות הרב חיים נבון על שאלה זו

הזמינו עכשיו את החוברת הראשונה: "אתחלתא דתקווה"

חדש!!!   החוברת הראשונה במיזם "עצ"ה לדרך"- הנחלת ערכי הציונות הדתית לדור הבא: אתחלתא דתקווה האם מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה? אם לא, מהו ערכה הדתי, אם בכלל? האם המדינה היא אכזבה? האם עלי לשמור על חוקי המדינה, לשלם מיסים ולציית לחוקים? מה עושים כשיש סתירה בין ההלכה לחוקי המדינה? על שאלות אלו ועוד מנסה […]

הלכה וממלכה- התלכנה שתיהן יחדיו?

 

הנכם מוזמנים לכנס שיערך ביום שני כ"ח בתמוז 20 ליולי במרכז מנחם בגין בירושלים. בשעה 1930 .

הכנס יעסוק בנושא הלכה וממלכה.

 

המרצים בפאנל:

 ד"ר יהודה בן-מאיר , ד"ר מיכה גודמן,  הרב אבי גיסר, הרב משה ליכטינשטיין.

את הערב תנחה העיתונאית אפרת שפירא-רוזנברג

הכנס בחסות: פורום י"ב בחשוון, מרכז יעקב הרצוג- מכון הרטמן- נאמני תורה ועבודה

מקומות ניתן להזמין ב:

מרכז יעקב הרצוג
נאמני תורה ועבודה: [email protected]
פורום י"ב בחשוון: [email protected].

מספר המקומות מוגבל.

 

 

 

 

 

 

הרהורים בעקבות יום העצמאות – מה אספר לבני?


61 שנים לאחר קום המדינה ועצם קיומה עדיין לא יכול להיות מובן מאליו. ד"ר חזי כהן נזכר בחוויות יום העצמאות של העולים החדשים שזכו להיות חלק מהקמת המדינה ומנסה להסתכל על העתיד ולזכור כי עדיין יש להילחם על קיומה של המדינה.
ד"ר חזי כהן 10/05/2009. דתילי

עם יהודי ומדינת ישראל — האג'נדה החינוכית של המכינות הקדם צבאיות המעורבות / יובל כאהן

החברה היהודית במדינת ישראל איבדה את זהותה בתהליך ארוך ומסובך. תפיסת היהדות אך ורק
כדת, לצד חינוך לנאמנות למדינה האזרחית תוך התעלמות מהלאום היהודי שהקים אותה,
השכיחו יותר ויותר את הזהות הלאומית-יהודית של אזרחי הארץ. המכינות הקדם-צבאיות
המעורבות הוקמו כדי לגבש את הזהות הזו מחדש ולהעמיד דור חדש של מנהיגות לאומית.

כשר אבל מסריח / מוטי קרפל

הדיון הציבורי בדבר היחס למדינה לוקה בחוסר בהירות של מושגי יסוד. המחלוקת האמיתית אינה
בשאלת היחס למדינה, אלא בשאלת היחס לממסד השולט בה – אליטות מיעוט המנציחות באופן
לא דמוקרטי את ההגמוניה שלהן במדינת ישראל.

מדינה יהודית – סתירה ואוטופיה / הרב שג"ר

 גדולתו של הרב קוק הייתה ביכולתו לזהות במתרחש סביבו – בעיקר ברוחות המודרנה ובתנועה הציונית
– הופעה של אור דתי חדש. מפעלו ההגותי של הרב שג"ר ז"ל, שהעניק פרשנות
דתית עמוקה לתופעות הפוסטמודרניות העכשוויות, הנו במובנים רבים המשך של דרך רוחנית
זו. בדברים שלהלן עומד הרב שג"ר על המתחים הפנימיים ביחס היהודי לארץ
ולמדינה, ומציע את המשך דרכו היצירתית של הרב קוק כהתמודדות עם מתחים אלו.

 

 

 

מדינה יהודית – סתירה ואוטופיה

הרב שג"ר

 

הציונות הדתית והמדינה – תמונת מצב / חנן מוזס

במדינת ישראל קיימות היום למעשה שלוש "ציונויות דתיות" שונות, החלוקות ביניהן
כמעט בכל נושא העומד על הפרק. גם ביחס למדינה ולמוסדותיה נבדלים שלושת המגזרים זה
מזה, אם כי בניגוד למקובל לחשוב, בקרב שלושתם זוכה הגישה הפוסט-ממלכתית הרדיקלית
לתמיכה אפסית.

"לא נוכל להפקיר את עם ישראל" / ראיון עם פרופ' בנימין איש שלום / נתנאל עודד

לפרופסור בנימין איש שלום יש חזון גדול: אימוץ תפיסה מחודשת לגבי משמעותה של מדינת ישראל,
פיתוח זהות יהודית-ישראלית חדשה והתמודדות אמיצה עם אתגר גיור העולים. על אף
שלדידו, מדינת ישראל ומוסדותיה הם האחראים לטיפול בסוגיות אלו, הוא סבור כי בכל
מקום שבו המדינה והרבנות אינן ממלאות את תפקידן, יש למלא את החלל על ידי פעילות קהילתית
יזומה.

מדגל לטלית — ציונות ולאומיות בעת קהילתית ואינדיבידואלית / משה מאיר

שורשיו של משבר היחסים בין הציונות הדתית
למדינה נעוצים ברוח האינדיבידואליזם הכללית, שחילחלה גם
אל הציבור הדתי. הפתרון הנדרש אפוא הוא יצירת שפה חדשה המתאימה לעת זו; שפה שאמנם
תכיר בחשיבותה של המדינה כמסגרת המאפשרת את קיומנו, אך תתמקד דווקא ביחידים
ובקהילות החיים בה את חייהם.