האיש גבריאל: על יצירתו של גבריאל בלחסן / רוני שויקה

 

 

 

רוני שויקה, יליד 1966, מתגורר בירושלים. מחבר הספר 'שיר חדש – דרשות על יצירות רוק ישראליות' (כרמל תשע"א)

 

עולמו של המוזיקאי גבריאל בלחסן ז"ל, שהיה חולה במאניה-דפרסיה, היה עולם של תוהו. בתוך עולם זה, הוא ביקש למצוא מעט חמלה. במחלתו, בשפיותו ובטירופו, באמונתו כמו בכפירתו, עם כיפה או בלעדיה, הוא היה אדם אחד, ובכל יצירתו, הוא עסק באלוהים באובססיות שאין דוגמה לה.

על יצירתו הסוערת והמוטרפת של מי שסירב לאכול מן התבואה המשוגעת

 

הקב"ה – כלי תשמישיו שבורים הם – ראיון עם ד"ר יהודה גודמן / אריאל הורוביץ (תקציר)

 

 

 

ד"ר יהודה גודמן יצא למסע אנתרופולוגי בחברה החרדית, במטרה להבין כיצד היא מתמודדת עם מחלות נפש בקהילה. בספרו החדש "גלות הכלים השבורים", הוא מתאר עולם טיפולי שמתרחק הרחק מן העיניים המתבוננות של הממסד החרדי, שטומן בחובו פתח להתחדשות דתית, דווקא מתוך השבר. ראיון

ירידה צורך עלייה / מרדכי רוטנברג (תקציר)

 

 

 

עד כמה מחלת-נפש היא תלוית תרבות? עד כמה תרבות משפיעה על האבחנות הפסיכיאטריות? המאניה-דפרסיה, ההפרעה הדו-קוטבית, היא ממחלות-הנפש הידועות. האם גם בתרבויות אחרות היא נתפשת כמחלת-נפש? אילו תפישות ערכיות משתקפות מתוך יחסה של הפסיכיאטריה המערבית למחלה זאת? פרופ' רוטנברג מבקש להתבונן במבט רחב ומשווה על מחלות-הנפש ולנסות לבחון את התפישה החסידית על אודות הנפש העולה והיורדת

 

פרופ' מרדכי רוטנברג הוא חתן פרס ישראל

נמצאת דעתו משובשת / ירון זילברשטיין (תקציר)

 

 

 

כיצד מעצבת ההלכה היהודית את יחסה לחולה-הנפש וכיצד היא משפיעה על מעמדו בקהילה?

ירון זילברשטיין על מעמדם של נפגעי-הנפש בהלכה: הקושי להגדיר את התופעה וההשלכות הרות-הגורל על חייהם של הנפגעים. מסע בתוך ספרות השו"ת

 

הרב ד"ר ירון זילברשטיין מלמד תלמוד והלכה ב'מרכז יעקב הרצוג' ובמוסדות נוספים

פגועי הנפש והתורה / הרב יובל שרלו

 

 

 

מה מתחולל במפגש שבין הדת והאמונה לבין מחלות הנפש? האם החיים הדתיים מסייעים בהתמודדות עם המחלה או מקשים עליה? מהו תפקידם של רבנים בהתמודדות עם תלמידים וחברי קהילה פגועי נפש?

הרב יובל שרלו קורא להגביר את המודעות ומאמין כי בכוחם של הרבנים להוביל את השינוי ביחס לפגועי הנפש בקהילה הדתית

בני הזוג של הדיכאון / עודד (שם בדוי) – תקציר

 

 

 

למה אני כותב? למי אני פונה? קודם כול, אני פונה אליך, אתה שאשתך עוברת משבר דיכאוני, את שאישך נפל לתהומות הייאוש: דעו – אינכם לבד".

מה קורה לאדם המגלה כי בן או בת-זוגו לוקים במחלת נפש? עודד (שם בדוי) מספר על התקפי הזעם, על הפגישות עם הפסיכיאטר ועל הבדידות הנוראה. זוגיות והורות בצל דיכאון

בחשכת בית המדרש / איתמר (שם בדוי)

 

 

 

 

איתמר (שם בדוי), תלמיד שיעור ה' בישיבת הסדר, מתמודד עם דיכאון והפרעה טורדנית-כפייתית. מסמך בגוף ראשון על חיי היום-יום בישיבה, על החברים שאי-אפשר לספר להם, על התפילות לקב"ה ועל הדמעות שאיש אינו רואה. בשמו ובשם אחרים שסובלים מן הבעיות הללו, הוא קורא לר"מים ולראשי הישיבות: אל תוותרו עלינו

 

דבר העורך דעות 64 / אוראל שרפ

חָנֵּנִי ה' כִּי אֻמְלַל אָנִי רְפָאֵנִי ה' כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי. וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד, וְאַתָּה ה' עַד מָתָי… כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ. יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי (תהילים ו', ב'-ז')

פסוקי תהילים הנאמרים בנפילת אפיים בשעת התחנון הם תפילה של כאב לב, העשויה להיראות קיצונית ביותר. בהלת הנפש העמוקה והבכי הבלתי פוסק עד להמסת המיטה בבליל של דמעות וכאב אינם נתפשים בחברה המערבית כהתנהגות נורמטיבית ומקובלת. הם עשויים להוביל לכך שמי שינקוט בהם בצורה פומבית ובולטת יישלח לטיפול פסיכיאטרי.

לעתים דומה כי החברה חוששת ממצבי הקיצון של הנפש: טירוף הנפש, חוסר היכולת לסמוך על החושים והחשיבה – כל אלו הם איום אשר קשה להתמודד אתו. את הפחד מן השאול הנפשי העצמי מפגינה החברה לעתים בדחייה של החולים מקרבה. בתי-החולים הפסיכיאטריים ממוקמים לרוב במקומות נידחים, בשולי הערים או מחוצה להן, סגורים ומסוגרים. אף כי בניגוד להרבה ממחלות הגוף, מחלות-הנפש אינן מידבקות – היחס אל החולים בהן הוא יחס של חשש מהידבקות ומלווה בחשש מכל מגע או קשר.

לכאורה, הרי שהעמדה היהודית, המכירה בתהומות הנפש וכוללת אותם במנעד הרגשות שעמם ניצב האדם מול אלוהיו – הייתה עשויה לדחוף להכלה קשובה ועמוקה של חולי-הנפש. ואולם, דווקא בחברה הדתית עשויים חולי-הנפש להיתקל במחסומים נוספים בשל היותה של החברה שמרנית יותר ובמקרים רבים גם פתוחה פחות, הן בחשיבתה, הן ביכולת ההכלה שלה את השונה. יתרה מכך – וכפי שיידון בהרחבה בהמשך הגיליון – היהדות וההלכה עצמן עשויות להעמיד קשיים בפני חולי-הנפש.

את הגיליון הזה פותחות עדויות בגוף ראשון של חולי-נפש והאנשים הקרובים להם ביותר. חולי-הנפש ובני משפחתם – אשר נמנעים במקרים רבים מלהיחשף בפומבי בשל חששם מן התגובה החברתית – כתבו דברים אמיצים ונוגעים ללב, אך בעילום שמם. בעיניי, עילום שמם של הכותבים אמור להדליק נורה אדומה אצל כל אלו הסבורים כי החברה מסוגלת כבר להכיל את מחלות הנפש. גם כיום, ב-2014, חולי-הנפש מסתתרים מפנינו. הם יודעים עד כמה מצבם החברתי קשה – והקושי הזה, הנובע בעיקר מדעות קדומות וקלושות – הוא קושי מיותר, היכול להיפתר אם רק יחל בחברה דיון חופשי ומלא ידע על אודות מחלות-הנפש. ולוואי וייפתחו בפני חולי הנפש שערי ההכלה החברתית.

"בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום" (נתן זך) / אילת וידר כהן

 

 

 

"בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום" (נתן זך)

אילת וידר כהן

אילת וידר כהן היא פסיכולוגית קלינית ביחידה לבריאות הנפש בקופת חולים מאוחדת בירושלים וחברה בסגל ההוראה של המרכז להכשרה במיומנויות גוף נפש, ישראל.

דבר העורך 38 / אבישי בר-אשר

דבר העורך

 

"דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה (וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה)" (משלי יב, כה)
רַבִּי אַמִּי וְרַבִּי אַסִּי,
חַד אָמַר: יַשִּחֶנָּה מִדַּעְתּוֹ.
וְחַד אָמַר: יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים.
[בבלי יומא עה, ע"א]