מים עכורים במקווה

תחקיר שנעשה לבקשת תנועת ‘נאמני תורה ועבודה’ בנושא המקוואות, מגלה תמונה עגומה: ביזבוז כספי ציבור, אתר אינטרנט לא מעודכן, גביית כספים שלא כדין ומיפגעים תברואתיים חמורים. סערה בבור מקווה
בשנים האחרונות היה נדמה כי עולם המקוואות לנשים עובר מהפך. מדי פעם שמענו על הדור הבא של המקוואות לנשים, שהפכו למעין מכון ספא, מבחינת האסתטיקה, הניקיון והשירותים שהציע. נשים שצוטטו בכלי התקשורת שדיווחו בנושא, דיברו על הפיכת המקום לידידותי למשתמשות, על כך שהמקווה במתכונתו החדשה הפך מקום מפגש לנשים וכו’.

“היא באה לברך אותי בבן זכר בעודי עולה מהמקווה רועדת והחלה לחקור אותי”

מיכל (שם בדוי) הלכה למקווה וחזרה עם כוויות בלב. “חמש הדקות הללו נמשכו כנצח, רוצה שהבלנית תיתן לי לטבול וללכת הביתה, מנסה לענות לשאלות שאין לי עליהן מענה” 

“אני מברכת בחוץ” אמרתי לה עוד עם דמעות בעיניים. “בסדר, אז בעלך ספרדי אם כן?” –”לא”, עניתי בתמימות. ככה התחילה השיחה הקצרה-אך-איומה עם הבלנית עטורת השביס. “מדוע את מברכת בחוץ אם בעלך הוא אשכנזי? את צריכה לברך בפנים. אה, אימא שלך ספרדייה? אבל את צריכה ללכת לפי מנהג בעלך!! את לא יכולה לברך בחוץ. אה את רוצה לנהוג כמו אימא שלך? ובעלך- האם מחל לך? טוב, אם מחל לך אז זה בסדר כמדומני. בואי כנסי”. חמש הדקות הללו נמשכו כנצח. בעודי עומדת עטופה רק בחלוק, רוצה רק שתתן לי לטבול וללכת הביתה, אני מנסה לענות לשאלות שאין לי עליהן מענה.

חרדים, הניחו לנו לטבול כרצוננו

זכותה של כל אישה הבאה לטבול במקווה לעצב את החוויה שלה כרצונה, אלא שהממסד החרדי משליט במקוואות חומרות רבות הגוזלות מהטובלות את חופש הבחירה. כבלנית, שילמתי מחיר כבד על עמדותיי – אבל אני לא לבד. נשים מתחילות לקחת אחריות על הטבילה שלהן, וזה רק ילך ויתעצם

06.08.13

מים עכורים במקווה

תחקיר שנעשה לבקשת תנועת ‘נאמני תורה ועבודה’ בנושא המקוואות, מגלה תמונה עגומה: ביזבוז כספי ציבור, אתר אינטרנט לא מעודכן, גביית כספים שלא כדין ומיפגעים תברואתיים חמורים. סערה בבור מקווה
בשנים האחרונות היה נדמה כי עולם המקוואות לנשים עובר מהפך. מדי פעם שמענו על הדור הבא של המקוואות לנשים, שהפכו למעין מכון ספא, מבחינת האסתטיקה, הניקיון והשירותים שהציע. נשים שצוטטו בכלי התקשורת שדיווחו בנושא, דיברו על הפיכת המקום לידידותי למשתמשות, על כך שהמקווה במתכונתו החדשה הפך מקום מפגש לנשים וכו’.

“היא באה לברך אותי בבן זכר בעודי עולה מהמקווה רועדת והחלה לחקור אותי”

מיכל (שם בדוי) הלכה למקווה וחזרה עם כוויות בלב. “חמש הדקות הללו נמשכו כנצח, רוצה שהבלנית תיתן לי לטבול וללכת הביתה, מנסה לענות לשאלות שאין לי עליהן מענה” 

“אני מברכת בחוץ” אמרתי לה עוד עם דמעות בעיניים. “בסדר, אז בעלך ספרדי אם כן?” –”לא”, עניתי בתמימות. ככה התחילה השיחה הקצרה-אך-איומה עם הבלנית עטורת השביס. “מדוע את מברכת בחוץ אם בעלך הוא אשכנזי? את צריכה לברך בפנים. אה, אימא שלך ספרדייה? אבל את צריכה ללכת לפי מנהג בעלך!! את לא יכולה לברך בחוץ. אה את רוצה לנהוג כמו אימא שלך? ובעלך- האם מחל לך? טוב, אם מחל לך אז זה בסדר כמדומני. בואי כנסי”. חמש הדקות הללו נמשכו כנצח. בעודי עומדת עטופה רק בחלוק, רוצה רק שתתן לי לטבול וללכת הביתה, אני מנסה לענות לשאלות שאין לי עליהן מענה.

מסכת גברים / עמיחי חסון

 

 

 

עמיחי חסון הוא סטודנט לקולנוע בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים, בעל טור במוסף ‘שבת’ של מקור ראשון ומעורכי כתב העת לשירה משיב הרוח

***************** 

אני מוצא את עצמי הולך בערב שבת עם מגבת על הכתף, כאילו בדרך לבריכה – כי יש כוח בגוף. ויש כוח בבטלה המוחלטת בתוך המים. ויש כוח למים עצמם, ויש עוצמה בריטואל רוחני שלא מבקש להוסיף אלא להוריד. רשימת הרהור

 

 

מקווה משלך / שרה סגל-כץ

 

 

 

 

שרה סגל-כץ היא דוקטורנטית בתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן, תלמידת תכנית ההלכה של ‘בית מורשה’, בלנית בירושלים ובמושב שואבה ופעילה בפורום ‘אדוות’.

**************

כשם שיש מגוון שפות רוחניות, כך יש מגוון אפשרויות טבילה: יש טובלות השרות עם עצמן ניגוני חתונה חסידיים או פיוטי יום כיפור, ויש שכותבות תפילה אישית או לומדות תורה לפני כניסתן לטבול. בתוך ההכרעה לחיות חיי תורה ומצוות ולקיים את מצוות הטבילה, חשובה לא פחות ההכרעה מהי הטבילה עבור כל אחת ואחת

מי שלא ראתה מקווה מרוקאי מימיה / שגית דרעי

 

 

 

 

שגית דרעי, עורכת דין במקצועה ופעילה חברתית, נשואה ואם לשניים. גרה בבית שמש

***************

שגית דרעי גדלה בבית של יוצאי מרוקו, שבו המקווה היה נוכח בשיח היומיומי ובחיי הקהילה והמשפחה – בסיוע לאמא בדרכה לטבול, בחגיגת הטבילה הראשונה של הכלה, ובשיחות הנשים בשבת בבוקר. על חוויית מקווה שאין בה קונפליקט –  רק תום וגעגוע

 

להחזיר את המקווה אל הקהילה / רני חזון-וייס

 

 

 

רני חזון וייס היא מורה ומחנכת פמיניסטית ופעילה חברתית. חברת הנהלת ‘נאמני תורה ועבודה’

***********

כיצד קרה שמצווה כל כך אישית ואינטימית נתונה תחת פיקוחה של המדינה? מדוע גורמים זרים מתערבים במצווה שבין אדם למקום, ומבקשים לעצב עבורנו את עולמנו הדתי? רני חזון וייס קוראת להפקיע את האחריות על המקווה מידי הרבנות, לתת אמון בנשים הטובלות ולהשיב את האחריות על המקוואות, יחד עם מצוות כמו נישואין וכשרות, לידיה של הקהילה 

שכר זעום, עבודה שוחקת / קרן חדד-טאוב

 

 

 

קרן חדד-טאוב מנהלת את קבוצת ‘אדוות – נשים מדברות על המקווה’, המקדמת את זכויותיהן של הטובלות והבלניות

*******

באמצעות הכשרה מתאימה, נהלים ברורים ותנאי עבודה טובים יותר, הבלניות יכולות להפוך לסוכנות תיווך של מצוות הטבילה, ולסייע לנשים רבות בבואן לטבול

 

לטבול בעיניים עצומות: מערך המקוואות בישראל / מיכל אחרק-ויין ואיילת סימן

 

 

 

מיכל אחרק-ויין ואיילת סימן הן חברות בצוות ‘שביל הזהב’ להסדרת יחסי עם, דת ומדינה במכון לאסטרטגיה ציונית. המאמר נכתב בסיועו של ראש הצוות ומנהל הפרויקט, אריאל פינקלשטיין

*******

בזבוז כספי ציבור, אתר אינטרנט לא מעודכן, גביית כספים שלא כדין ומפגעים תברואתיים חמורים. סקירת מערך המקוואות בישראל מעלה תמונה עגומה, ולמרות כל האזהרות, המקוואות ממשיכים לפעול כרגיל. תחקיר

 

מבוא

גבולות האחריות של הבלנית / בנימין ונועה לאו

 

 

 

הרב ד”ר בנימין לאו הוא רב בית הכנסת רמב”ן בירושלים; הרבנית נועה לאו היא מרכזת תכנית יועצות ההלכה במדרשת נשמת

 *******

את החיכוכים שבין הטובלות לבין הבלניות יש לפתור לא באמצעות סנקציות ואזהרות כלפי הבלניות, אלא בגיבוש מדיניות הלכתית שתגדיר את תפקידן ומעמדן. במקרים מסוימים ניתן לטבול בים או במעיין, ללא השגחה של בלנית. עיון הלכתי

 

דעות 66

 

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של דעות

גליון 66

תמוז-אב תשע”ד

אפריל-מאי 2014

 

מים חיים? על מקווה וטבילה

 

 רכשו גליון או מנוי בכדי לקרוא את כל המאמרים.

דבר העורך דעות 66 / אריאל הורוביץ

בתוך המים של המקווה השארתי איזה שמונים קילו של פחדים, חששות ועצבות. טבלתי שבע פעמים. שלוש טבילות. ברכה. ועוד ארבע. מתחת למים ביקשתי לצאת חדשה. עם אומץ. עם כוח. ביקשתי להטביע שם את כל הרע שבי. ודאי שלא הכול טבע שם. אבל כשיצאתי הרגשתי קלה. רגועה רוגע לא שלי. כמעט מטושטשת. אני מסתכלת על עצמי […]

חרדים, הניחו לנו לטבול כרצוננו

זכותה של כל אישה הבאה לטבול במקווה לעצב את החוויה שלה כרצונה, אלא שהממסד החרדי משליט במקוואות חומרות רבות הגוזלות מהטובלות את חופש הבחירה. כבלנית, שילמתי מחיר כבד על עמדותיי – אבל אני לא לבד. נשים מתחילות לקחת אחריות על הטבילה שלהן, וזה רק ילך ויתעצם

06.08.13

מסכת גברים / עמיחי חסון

 

 

 

עמיחי חסון הוא סטודנט לקולנוע בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים, בעל טור במוסף ‘שבת’ של מקור ראשון ומעורכי כתב העת לשירה משיב הרוח

***************** 

אני מוצא את עצמי הולך בערב שבת עם מגבת על הכתף, כאילו בדרך לבריכה – כי יש כוח בגוף. ויש כוח בבטלה המוחלטת בתוך המים. ויש כוח למים עצמם, ויש עוצמה בריטואל רוחני שלא מבקש להוסיף אלא להוריד. רשימת הרהור

 

 

מקווה משלך / שרה סגל-כץ

 

 

 

 

שרה סגל-כץ היא דוקטורנטית בתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן, תלמידת תכנית ההלכה של ‘בית מורשה’, בלנית בירושלים ובמושב שואבה ופעילה בפורום ‘אדוות’.

**************

כשם שיש מגוון שפות רוחניות, כך יש מגוון אפשרויות טבילה: יש טובלות השרות עם עצמן ניגוני חתונה חסידיים או פיוטי יום כיפור, ויש שכותבות תפילה אישית או לומדות תורה לפני כניסתן לטבול. בתוך ההכרעה לחיות חיי תורה ומצוות ולקיים את מצוות הטבילה, חשובה לא פחות ההכרעה מהי הטבילה עבור כל אחת ואחת

מי שלא ראתה מקווה מרוקאי מימיה / שגית דרעי

 

 

 

 

שגית דרעי, עורכת דין במקצועה ופעילה חברתית, נשואה ואם לשניים. גרה בבית שמש

***************

שגית דרעי גדלה בבית של יוצאי מרוקו, שבו המקווה היה נוכח בשיח היומיומי ובחיי הקהילה והמשפחה – בסיוע לאמא בדרכה לטבול, בחגיגת הטבילה הראשונה של הכלה, ובשיחות הנשים בשבת בבוקר. על חוויית מקווה שאין בה קונפליקט –  רק תום וגעגוע

 

להחזיר את המקווה אל הקהילה / רני חזון-וייס

 

 

 

רני חזון וייס היא מורה ומחנכת פמיניסטית ופעילה חברתית. חברת הנהלת ‘נאמני תורה ועבודה’

***********

כיצד קרה שמצווה כל כך אישית ואינטימית נתונה תחת פיקוחה של המדינה? מדוע גורמים זרים מתערבים במצווה שבין אדם למקום, ומבקשים לעצב עבורנו את עולמנו הדתי? רני חזון וייס קוראת להפקיע את האחריות על המקווה מידי הרבנות, לתת אמון בנשים הטובלות ולהשיב את האחריות על המקוואות, יחד עם מצוות כמו נישואין וכשרות, לידיה של הקהילה 

שכר זעום, עבודה שוחקת / קרן חדד-טאוב

 

 

 

קרן חדד-טאוב מנהלת את קבוצת ‘אדוות – נשים מדברות על המקווה’, המקדמת את זכויותיהן של הטובלות והבלניות

*******

באמצעות הכשרה מתאימה, נהלים ברורים ותנאי עבודה טובים יותר, הבלניות יכולות להפוך לסוכנות תיווך של מצוות הטבילה, ולסייע לנשים רבות בבואן לטבול

 

לטבול בעיניים עצומות: מערך המקוואות בישראל / מיכל אחרק-ויין ואיילת סימן

 

 

 

מיכל אחרק-ויין ואיילת סימן הן חברות בצוות ‘שביל הזהב’ להסדרת יחסי עם, דת ומדינה במכון לאסטרטגיה ציונית. המאמר נכתב בסיועו של ראש הצוות ומנהל הפרויקט, אריאל פינקלשטיין

*******

בזבוז כספי ציבור, אתר אינטרנט לא מעודכן, גביית כספים שלא כדין ומפגעים תברואתיים חמורים. סקירת מערך המקוואות בישראל מעלה תמונה עגומה, ולמרות כל האזהרות, המקוואות ממשיכים לפעול כרגיל. תחקיר

 

מבוא

גבולות האחריות של הבלנית / בנימין ונועה לאו

 

 

 

הרב ד”ר בנימין לאו הוא רב בית הכנסת רמב”ן בירושלים; הרבנית נועה לאו היא מרכזת תכנית יועצות ההלכה במדרשת נשמת

 *******

את החיכוכים שבין הטובלות לבין הבלניות יש לפתור לא באמצעות סנקציות ואזהרות כלפי הבלניות, אלא בגיבוש מדיניות הלכתית שתגדיר את תפקידן ומעמדן. במקרים מסוימים ניתן לטבול בים או במעיין, ללא השגחה של בלנית. עיון הלכתי

 

דבר העורך דעות 66 / אריאל הורוביץ

בתוך המים של המקווה השארתי איזה שמונים קילו של פחדים, חששות ועצבות. טבלתי שבע פעמים. שלוש טבילות. ברכה. ועוד ארבע. מתחת למים ביקשתי לצאת חדשה. עם אומץ. עם כוח. ביקשתי להטביע שם את כל הרע שבי. ודאי שלא הכול טבע שם. אבל כשיצאתי הרגשתי קלה. רגועה רוגע לא שלי. כמעט מטושטשת. אני מסתכלת על עצמי […]