האמונה הדתית צריכה להפוך את האדם לטוב יותר

במקרא לא נאמר כיצד הרג קין את הבל ובמקורותינו ניתנו כמה השערות בדבר, אך המסקנה היא אחת – האמונה הדתית יהודית צריכה להפוך את האדם לטוב יותר, רחום יותר ורודף שלום

לשאוף רחוק ולהתקדם קדימה

מעמד הקהל בהשתתפות המלך, הכהן הגדול וכל גדולי ישראל נועד להעצים את המוטיבציה להתחזק בשמירת כל התורה בשלמות. עלינו להיות מודעים ליכולות ולמגבלות שלנו, ולא לשגות באשליות. אולם בד בבד להכיר גם ביכולות ובנקודות החוזק שלנו, ולשאוף קדימה

גם בציבור הדתי יש מחלוקות מסוכנות

בימים בהם המחלוקות מתנהלות "על במת התיאטרון", צריך לזכור כי גם בציבור הדתי ובעולם הרבנות תופעת המחלוקת רבה והולכת. הדבר המעניין הוא שבמחלוקות רבות, החולקים בטוחים שכוונתם לשם שמים, אולם בעיני המתבונן מבחוץ מתרבה חילול שם שמים

ההסברה הישראלית בעולם והדימוי העצמי של האדם

מדוע לא מוכנים לשמוע אותנו? מדוע הנרטיב הפלסטיני מצליח? מדוע ההסברה הישראלית כושלת? איך אנחנו נראים לעצמינו? פרשת המרגלים מציעה בפנינו כמה תובנות יסוד בנוגע למציאות שלנו, ומה יש לעשות איתה

על הרבנות הראשית ללכת בדרכו של משה רבנו

בפרשה יש שתי גישות, יהושע הוא דמות ממסדית מובהקת, לעומת משה שלא דורש ריכוז סמכויות דתי. הרבנות נאבקת על שימור הסמכויות בידיה והרבנים המקומיים חייבים לקבל את תכתיביה, כמו הניסיון להפסיק את עבודתו של הרב ריסקין שאינו מתיישר לקו הנוקשה של הרבנים החרדים

בין אישה סוטה ונזירות – בין פרישות לפריצות

נזיר ואישה סוטה דומים. שניהם מהווים סטיית תקן מחיים מאוזנים. הסוטה סטתה אל הצד החומרי ונמשכה אחרי תאוות הגוף, והנזיר סטה אל הצד הרוחני, והפריז בהתרחקותו מענייני הגוף. שתי החלופות לא נכונות, ולכן שניהם נדרשים לעבור תהליך במקדש לפני שיוכלו לשוב לחיים סדירים

מה לתקן לפני תיקון ליל שבועות?

יש אנשים שנראה שמתן תורה דוחק אצלם את כללי הדרך ארץ. הם מקפידים לאכול גלאט כשר, אך משמיצים את מי שחושב אחרת מהם. מקפידים על צניעות, אך פוגעים בכבודם של אנשים, נותנים צדקה אך מרמים את מס הכנסה. התנהגויות דתיות אלה לא רק שגויות, אלא הן גם גורמות לחילול השם

אם כל בני האדם שווים, למה יש שווים יותר?

התורה לא הבחינה בין עשירים לעניים, בין חקלאים לסוחרים. כולם שווים בהתאם לגילם. כיום, יכולים בעלי מפעלים למקסם רווחים, ובה בעת העובדים נדונים לפיטורין. ערכם של עובדי המפעלים לא שווה לערכם של בעלי ההון המעסיקים אותם. אלה קיבלו את ים המלח, ואלה מקבלים רק מלח

כך שומרת שנת השמיטה על כולנו

אחד הטעמים לדבר על שמיטה בזמננו הוא הטעמים. אם נעשה מטעמים מהטעמים, נתאים אותם לחברה המודרנית ונטמיעם בהתאם, השמיטה תניע גם עשייה משמעותית. נראה שיש לעשות זאת בשלושה מעגלים עיקריים: האישי, החברתי, והגלובלי

אילו ידעו להכיל אותו, הוא לא היה מגיע לייאוש הזה

כיצד קרה שאדם מישראל קילל את ה'? מפרטי המקרה עולה שלא היה הכרחי שאותו בן איש מצרי יגיע לכך. אילו ידעו בני שבטו להכיל אותו, ובמקום לדחותו, היו מקרבים אותו, הוא לא היה מגיע לבית דינו של משה, לא היה בא לכלל ייאוש תהומי, ולא היה מגדף שם שמים

והדרת והאדרת פני הדור הזקן

הימים המיוחדים שעברו עלינו, חוברים לפרשת 'קדושים' כדי להפנות את מבטינו לתרומתם של בני הדור הקודם לחיזוקה של המדינה. הציווי "והדרת פני זקן", צריך להעניק השראה לכינונה של חברה שמעמידה בראש ערכיה, הערכה וכבוד לאדם, ולא רואה בהצלחות פיננסיות את פאר רוח האדם

וסיננתם לדבריך: על דיבור מיותר ועל זה שמותר

פרשת הנגעים צריכה לשמש תמרור אזהרה בפני דיבור מיותר ומזיק, אך היא לא צריכה לשמש מחסום בפני דיבורים ראויים. אולי מוטב שאדם לא ישים עצמו כאילם, אלא רק ישים לפיו מסננת ויקיים: וסיננתם לדבריך

אם משה רבנו היה רץ לבחירות היום, הוא היה זוכה?

למרבה המזל, בימים ההם אין פריימריז בישראל, ולא ועדה מסדרת, לא בחירות חשאיות וחופשיות ולא בכל צורה אחרת. כך קרה שמשה קיבל את המשימה הבלתי אפשרית – להוביל את העם לחירות, למתן תורה ולארץ ישראל

אילו היה משה בא בימים אלה ומעמיד עצמו לבחירות להנהגת האומה, הוא היה זוכה מן הסתם לקיתונות של בוז וביקורת, והיה נפסל על-ידי הציבור כמו גם התקשורת. משה חוזר למצרים כמסתנן העולה מן המדבר, כאשר העבר שלו אינו מוכר. אין באמתחתו כל ניסיון דיפלומאטי, אין הוא מביא עדים על כישורים, ולא רקורד של פעילות ציבורית בקורות החיים.

אצל חיים הכט, יוסף הצדיק היה יוצא – צדיק

כששומעים על שחיתות נבחרי הציבור, מבינים שלא כולם היו יוצאים ישרים בתכנית "יצאת צדיק". יש להביט בדרכו של יוסף שיצא צדיק אצל אשת פוטיפר ובמדיניות הכלכלית. הוא צריך להוות דגם לחיקוי

היהודי הראשון שהגיע לעמדה של הנהגה מדינית-כלכלית הצטיין ככל הנראה בהבנה כיצד יש לנהל משברים ואיך אפשר לחלץ מדינה ממצוקה כלכלית. אולם לא רק בכך יוסף בלט אלא גם בדרך הערכית-מוסרית שבה ניהל את ענייני מצרים. יוסף מלמד בפעולותיו שיעור חשוב בדבר הקודים המוסריים שצריכים לאפיין מנהיג יהודי ראוי.

המנהיגים של אז לעומת המנהיגים של היום

מנהיגי אמת בישראל ראו עצמם מאז ומעולם כמשרתי ציבור. לעיתים היה צורך לשכנעם שהם ראויים לתפקיד, ה משום מה להפנים שכל מה שהם רוצים הוא לעזור לציבור. כדאי שילמדו על השינוי הדרסטי שעשה יוסף

באחד מזכרונות הילדות שלי מחנוכה אני רואה את אלי, חברי הטוב ביותר בכיתה א', עומד במסיבת חנוכה בתפקיד השמש. אלי (השם לא בדוי) נבחר לתפקיד הרם בשל סיבה פשוטה: הוא היה הילד הכי גבוה בכיתה. בהיותי חברו הטוב, המורה העמידה אותי לצדו, וכך העלבון והקנאה רק הוחרפו. נוסף לכך שאלי זכה לעמוד בגאון כשמש אל מול כל ההורים, גם הודגשה העובדה שאני סתם נר, ניצב נמוך בראש ליד הילד הגבוה כברוש.

זכויות לעובדים – ערך יהודי נעלה

על מנת שלא ירבו בישראל עובדים מקופחים ומנוצלים קבעה התורה הלכות המעניקות הגנה לעובד השכיר. התורה מלמדת שהלנת שכר השכיר איננה רק עברה על דיני ממונות – אלא גם על דיני נפשות

אילו היתה הסתדרות עובדים בימי יעקב אבינו שתגן עליו, ואילו היה בית דין לעבודה לפנות אליו מצבו של יעקב היה שונה. יעקב איש תם היה, בדורותיו, אילו היה בדורנו סביר שהיה נחשב לפראייר. הוא תבע מעצמו מוסר עבודה אופטימאלי. הרמב"ם לומד ממנו הלכה למעשה, לפיה הפועל "חייב לעבוד בכל כוחו, שהרי יעקב הצדיק אמר: 'בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן'" (הלכות שכירות יג, ז). גם בשנותיו האחרונות המשיך יעקב אבינו לגלות מוסר עבודה יוצא דופן ולא נתן לשחיקה הטבעית לחלחל. כך מדגיש המדרש על המילים: "ויעבוד עמו עוד שבע שנים אחרות", שהמילה "עוד" באה ללמד שעבד בשנים האחרונות באמונה ובשלימות בדיוק כמו בשנותיו הראשונות (ילקוט שמעוני, ויצא, קכה).

אולם ליעקב היה עסק עם מעביד שלא העריך את עבודתו, וביקש דרכים לנצל אותו. יעקב ראוי להתכבד בתואר "העובד הראשון שקופח על ידי מעבידו", כדבריו לנשותיו: "וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן. וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים…" (בראשית לא, ו-ז).

מדוע אברהם חשש לגרש את ישמעאל?

שרה מודיעה לאברהם כי עליו לגרש את הגר וישמעאל, אך לאברהם קשה לקבל את הגזרה. ממה נבעו חילוקי הדעות בין אברהם לשרה? האם אברהם לא היה ער לסכנות עליהן הצביעה שרה אשתו?

מספרים על זוג שלא הפסיק להתווכח ולריב עד שלבסוף פנו לייעוץ. כשהגיעו ליועץ כל אחד מהם התלונן על כך שהאחר כלל לא מקשיב לו. פנה אליהם היועץ והציע פתרון: "שבוע אתה תיתן לה לדבר והיא תקשיב, ושבוע את תדברי והוא יקשיב". כעבור חודש חזר הזוג לפגישה עם היועץ. "איך השיטה שלי עובדת", פנה אליהם היועץ בחיוך? הגבר ענה ללא היסוס: "שבוע אני דיברתי והיא הקשיבה, שבוע היא דיברה ואני הקשבתי, ושבועיים שנינו דיברנו – והשכנים הקשיבו"…

אכן, בין בני זוג עלולות להיות תקלות בתקשורת. זה קורה במשפחות הכי טובות. אחד האתגרים החשובים בחיי הנישואין הוא למצוא את הדרך להתגבר על אי-הבנות ואי-הסכמות, וליצור דפוסי התנהלות תקינים לקבלת החלטות במצבים של חילוקי דעות.

"אני" ו"הוא"

פרשת פקודי המסיימת את ספר שמות הנה הפרשה המתארת את סיום בניית בית ה', את סיום בניית המשכן. כל המעיין בפסוקים יודע שפרשה זו כמעט נאמרה במלואה עוד לפני כן, בפרשיות שלפני חטא העגל. למעשה יש כאן ציר מסויים, בפרשיות תרומה- תצווה, מקבלים בני ישראל את תכנית בניית המשכן, בפרשת כי תשא בני ישראל חוטאים בעגל ובפרשיות ויקהל פקודי, מופיעים שוב פסוקי המשכן, רק בצורה אחרת.

מלאך לשבת-הרב מרדכי(מארק) אנג'יל

 

 

 

 

תורת ישראל היא מקור חכמה בלתי נדלה. במשך אלפי שנים קראו יהודים את פרשת השבוע ומצאו בה מקור להכוונה רוחנית. המסר שנושאת התורה מיועד לכל אדם ולכל דור. אצור בחובה פוטנציאל יצירתי יוצא דופן של רעיונות מחדשים ומאתגרים.

 

הרעיונות הנרקמים סביב פרשיות השבוע, המוצגים בספר, משקפים את חזון המכון לרעיונות ואידיאלים יהודיים, שהרב מרדכי (מארק) אנג'יל עומד בראשו. יעדיו של המכון הם: טיפוח פעילות מחשבתית, חמלה ומסורת של יהדות אורתוקסית רבגונית. המכון מטפח את מגוון הדעות השוכנות זו לצד זו במסורת ישראל, מעניק לגיטימיות ומתייחס בהערכה כלפי חשיבה וביטוי עצמאיים העולים בקנה אחד עם ההלכה והשקפת העולם היהודית הקלאסית.

 

הספר מציע לקוראים לדון בפרשת השבוע עם בני משפחותיהם וחבריהם, ולשאוב ממנו השראה אשר תוביל להתבוננות מדוקדקת במילותיה של התורה כדי להפיק תובנות ורעיונות אישיים.

כל מחדש חברות למשך שנתיים, יזכה בספר במתנה!