פרשת שבוע

אפשר לראות שיעקב מתכונן לגרוע מכל כשהוא מבין שהוא ועשיו הולכים להיפגש. יעקב מכין טקטיקה לריכוך של עשיו, מתפלל לה', עושה כל מה שאפשר כדי להבטיח את שלמות משפחתו ורכושו ואז מגיע המפגש עם עשיו, שבפשט נראה שמסתיים בחיבה ולא באלימות.
יעקב נמצא בסיטואציה לא פשוטה אבל דבר אחד הוא כביכול לא לוקח בחשבון. את האפשרות שעשיו לא יפגע בו. שזה יהיה מפגש תמים וטוב בין 2 אחים שלא נפגשו הרבה זמן.

פרשת תולדות מראה לנו כיוון חשיבה על המציאות שלא הכרנו לפני ושאפשר להתחזק ממנו: גם אם לא מבינים כל מה שקורה במציאות – הקב"ה מכוון את המציאות לטוב ולייעוד שלה!

בפרשת השבוע אנו מגיעים לתחילתם של עשרת המכות שהביא ה' על המצרים. בפתח המכה הראשונה, מכת דם, מדגישה התורה את תגובתו של פרעה: "ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת ליבו גם לזאת". אל מול האדישות והאטימות הזו של פרעה למראה היאור המלא בדם, ניצבת בתו מהפרשה הקודמת שלא יכלה שלא לרחם ולחמול על ילד עברי שבוכה מתוך תיבה באותו יאור עצמו. מתוך ההשוואה הזו נשוחח עם החניכים על אדישות אל מול חמלה ופתיחת עיניים ולב אל הזולת.

בפרשת השבוע אנחנו מגיעים לשיא הסיפור בו יוסף נחשף לפני האחים. יוסף מתפרץ ומתגלה רק אחרי הנאום של יהודה – נאום לקיחת האחריות על כל הסיטואציה, נאום בו הוא מבהיר שהם לא יפקירו את בנימין. השבת נלך בעקבות יהודה ונלמד שיעור על לקיחת אחריות על סביבתנו

השבת נלך בעקבות יעקב אבינו – שמלמד אותנו כיצד בתהליך הדרגתי אפשר להפוך את הרחוק מאיתנו לקרוב אלינו, לשבור את החומות ולקרב לבבות.

מדוע פרשתנו נקראה על שם שרה, ולא על שם אברהם אבינו או יצחק? מה יש בשרה אימנו שהוא בשורה לעולם, ודרך טובה לדבוק בה? בפעולה השבת נדבר על תמימות ופשטות.