מצוות מחיית עמלק, התובעת מלחמת חורמה בעם שלם והשמדתו ללא רחמים סותרת את המוסר האנושי הטבעי, באשר היא מחייבת ענישה קולקטיבית וטוטלית של כל צאצאי עמלק, עקב מעשה שאירע בעבר הרחוק. ענישה זו עומדת, לכאורה, בסתירה לדרכה של היהדות, דרך של מוסר, צדק ושלום, אשר "דרכיה דרכי נעם, וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, 17).
המאמר מצביע על חמישה כיוונים עיקריים של פרשנות, שהתפתחו במסורת היהודית, על סוגיית עמלק והמצווה למחותו.
שאלת המוצא שלי היא מה גרם להיווצרותו של הרוע העמלקי? האם היה זה כורח המציאות שייווצר עם בעל מגרעות חסרות תקנה ומדובר בכרוניקה של מוות ידוע מראש שנקבע בגזירה קדומה, או שעצם קיומו של עמלק הינו מקרי (קונטינגנטי), והיה ניתן למנוע אותו? על פי דברי חז"ל נראה בעליל שהרשעות העמלקי לא היתה מחויבת המציאות כלל ועיקר, והאחריות על היווצרותה מוטלת במידה רבה על אבותינו.
במאמר זה נבחנת תשובתו של הרב חיים דוד הלוי לשאלת חסידי אומות העולם, בה הוא בוחן את הנושא על פי מקורות הקבלה ולאור דבריהם של "בעלי הפשט", ולבסוף מוסיף מסקנות עקרוניות מעבר למתחייב מן המקורות. בכל אחד מחלקי תשובתו מתבררת דרכו הייחודית של הרב.
במאמר זה נעמוד על נרטיבים מקראיים בהם השתמשו הרבנים בעצבם את תפיסותיהם לגבי העימות הישראלי-ערבי. נראה כיצד רבנים מובילים ורבי-השפעה רואים בסכסוך הישראלי-ערבי המשך לבעיית האנטישמיות הקלאסית, וכיצד הכותבים מתייחסים אל הערבים כיום לאור הדמויות המקראיות של עשיו וישמעאל כפי שעוצבו בפרשנות חז"ל. נעמוד על כך שהבנת הסכסוך הישראלי-ערבי כהמשך לעימותים שיסודם במקרא מכוננת שורה של מסקנות אופרטיביות הנוגעות לדפוסי הפעילות שמתבקשים לדעתם ממדינת ישראל.
שאלת יחסה של ההלכה כלפי יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות היא מהשאלות המובהקות והיסודיות ביותר של המפגש בין היהדות והמודרנה, והיא החלה לתפוס מקום בשיח התורני כבר ביהדות אירופה של המאה ה-19, מעת שהחלה להתפשט תופעת החילון בעם ישראל. שאלת היסוד של מאמר זה היא: האם קטגוריה הלכתית – 'תינוק שנשבה' – שפותחה לפני כמאה וחמישים שנה בגרמניה, עודנה בת יישום בחברה הישראלית של ימינו?
ברצוני להניח בראשי פרקים את היסודות לגישה אחרת הגורסת שיש להשתית את העמדה כלפי החילוני בזמננו על קביעה חד משמעית שאין הוא זהה לרשע עליו דיברו המקורות. התפיסה שברצוני להציע סבורה שלא הרי החילוני של ימינו כהרי הרשע או המומר של תקופת חז"ל או של ימי הביניים. ההבחנה ביניהם שמן הסתם כל אדם חש בה באינטואיציה טבעית ועמוקה, באה לידי ביטוי בכמה היבטים
